שולחן ערוך · אורח חיים

דִּינֵי לְקִיחַת וּמְכִירַת טַלִּית. וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:

סעיף א׳: הַלּוֹקֵחַ טַלִּית מְצוּיֶּצֶת מִיִּשְׂרָאֵל, אוֹ מִתַּגָּר עַכּוּ״ם (הגה: וְאוֹמֵר שֶׁלְּקָחָן מִיִּשְׂרָאֵל — נֶאֱמָן) (נִמּוּקֵי יוֹסֵף הִלְכוֹת צִיצִית) — כָּשֵׁר, דְּכֵיוָן דְּתַגָּר הוּא — חֲזָקָה שֶׁלְּקָחָהּ מִיִּשְׂרָאֵל, דְּלָא מְרַע נַפְשֵׁיהּ; אֲבָל אִם לָקַח מֵעַכּוּ״ם שֶׁאֵינוֹ תַּגָּר — פָּסוּל.

סעיף ב׳: אֵין מוֹכְרִין טַלִּית מְצוּיֶּצֶת לְעַכּוּ״ם, שֶׁמָּא יִתְלַוֶּה עִם יִשְׂרָאֵל בַּדֶּרֶךְ וְיַהַרְגֶנּוּ; אֲפִלּוּ לְמַשְׁכֵּן וּלְהַפְקִיד טַלִּית מְצוּיֶּצֶת לְעַכּוּ״ם — אָסוּר, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא לְפִי שָׁעָה, דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ לְהָא.