סימן ר״ה — ברכת ירקות

על פי השולחן ערוך אורח חיים ר״ה:א: «על הירקות מברך בורא פרי האדמה ואפילו בשלם» (שו״ע או״ח ר״ה:א), ו«וכן כל פירות וקטניות שטובים חיים ומבושלים מברך עליהם לאחר בישול׳ כברכתם הראוי להם קודם שבישל» (שו״ע או״ח ר״ה:א). והכל תלוי בכיוון השינוי: «אבל קרא וסילקא וכרוב וכיוצא בהם שטובים מבושלים יותר מחיים כשהם חיים מברך שהכל ולאחר בישולם בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ה:א), ואילו בשום ובכרישה «כשהם חיים בורא פרי האדמה לאחר שבישלם שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:א). ומקורו בגמרא: «ואני אומר כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו שהכל נהיה בדברו וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ח ע״ב), ו«אמר רב נחמן בר יצחק משכחת לה בתומי וכרתי» (ברכות ל״ח ע״ב). וההגה מוסיפה שאין הבישול עם בשר משנה: «אפי׳ בשלם עם בשר ונשתבחו אין השבח מצד עצמן אלא מחמת הבשר שבהם» (רמ״א או״ח ר״ה:א).

על פי השולחן ערוך אורח חיים ר״ה:ב-ג: «על המים שבישלו בהם ירקות מברך הברכה עצמה שמברך על הירקות עצמן» (שו״ע או״ח ר״ה:ב), ואף «אף על פי שאין בהם אלא טעם הירק» (שו״ע או״ח ר״ה:ב) — אבל «והני מילי כשבשלם בלא בשר אבל בשלם עם בשר מברך עליו שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:ב). והנסחט אינו בכלל זה: «אם סחטן אינו מברך על אותן משקין אלא שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:ג). ומקור מי השלקות בגמרא: «אמר רב פפא פשיטא לי מיא דסלקא כסלקא ומיא דלפתא כלפתא ומיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי» (ברכות ל״ט ע״א), וטעם החילוק במשנה ברורה: «דיותר יוצא טעם הירק ע״י בישול מעל ידי סחיטה» (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:יד).

על פי השולחן ערוך אורח חיים ר״ה:ד-ה: «חתכן לחתיכות קטנות לא נשתנית ברכתן מפני כך» (שו״ע או״ח ר״ה:ד) — ובמשנה ברורה נתנו בו שיעור: «כיון שניכר עדיין תארן וצורתן במקצת» (משנה ברורה, מ״ב ר״ה:טו). ומקורו בגמרא: «הני גרגלידי דלפתא פרמינהו פרימא רבא בורא פרי האדמה פרימא זוטא שהכל נהיה בדברו» (ברכות ל״ט ע״א), והמסקנה «וכי אתאן לבי רב יהודה אמר לן אידי ואידי בורא פרי האדמה» (ברכות ל״ט ע״א). ובלפת: «הלפת כשהוא חי מברך עליו שהכל» (שו״ע או״ח ר״ה:ה), ו«ואם הוא מבושל או כבוש בחומץ או בחרדל בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ה:ה) — וכן הכריע הטור: «יראה כדברי רבינו האי שהלפת טוב יותר מבושל מחי» (טור או״ח סימן ר״ה).