סימן ר״ו — דיני הפסק וטעות בברכת הפירות

לפי השולחן ערוך אורח חיים ר״ו:א הכל תלוי בכיוון הטעות: «בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא» (שו״ע או״ח ר״ו:א), אבל «אבל אם בירך על פרי האדמה בורא פרי העץ לא יצא» (שו״ע או״ח ר״ו:א). ומכאן ההנהגה בספק: «הלכך אם הוא מסופק בפרי אם הוא פרי עץ או פרי האדמה מברך בורא פרי האדמה» (שו״ע או״ח ר״ו:א). ועוד ברכה אחת פוטרת את הכל: «ועל הכל אם אמר שהכל יצא ואפילו על פת ויין» (שו״ע או״ח ר״ו:א). ומקורו במשנה: «בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא» (ברכות מ׳ ע״א), והגמרא נתנה בו טעם: «מאן תנא דעיקר אילן ארעא היא» (ברכות מ׳ ע״א). והמשנה ברורה כתב שאף במזיד כן: «הואיל ועיקר האילן הוא מן הארץ ולא שיקר בברכתו ואפילו הזיד בזה» (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:א).

לפי השולחן ערוך אורח חיים ר״ו:ג: «כל אלו הברכו׳ צריך שלא יפסיק בין ברכ׳ לאכיל׳» (שו״ע או״ח ר״ו:ג), ובהגה נתן שיעור: «יותר מכדי דיבור» (רמ״א או״ח ר״ו:ג). ועמהם תנאי המברך: «וצריך להשמיע לאזניו ואם לא השמיע יצא ובלבד שיוציא בשפתיו» (שו״ע או״ח ר״ו:ג) ; «ונאמרי׳ בכל לשון» (שו״ע או״ח ר״ו:ג) ; «ולא יברך ערום עד שיכסה ערותו» (שו״ע או״ח ר״ו:ג) ; ואף בלבוש, «ואפילו אם אינו ערום אם לבו רואה את הערוה או שראשו מגולה אסור לברך» (שו״ע או״ח ר״ו:ג). והגמרא נתנה סימן למה שאינו הפסק: «טול ברוך טול ברוך אינו צריך לברך» (ברכות מ׳ ע״א), ולעומתו «גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך» (ברכות מ׳ ע״א). והמשנה ברורה נתן שיעור לזמן: «היינו כדי שאילת תלמיד לרב שהוא שלום עליך רבי ויותר מהכי חשיב הפסק» (משנה ברורה, מ״ב ר״ו:יב).

לפי השולחן ערוך אורח חיים ר״ו:ו: «נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס צריך לחזור ולברך» (שו״ע או״ח ר״ו:ו), ואפילו נשארו לפניו — «אף ע״פ שהיה מאותו מין לפניו יותר כשבירך על הראשון» (שו״ע או״ח ר״ו:ו) ; וההגה מיעטה: «רק שלא היה דעתו עליו לאכלו» (רמ״א או״ח ר״ו:ו). ועל שם שמים שכבר יצא מפיו: «וצריך לומ׳ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על שהוציא ש״ש לבטלה» (שו״ע או״ח ר״ו:ו), ואם נעצר בזמן, «ואם אמר כשנפל ברוך אתה ה׳ ולא אמר אלהינו יסיים ויאמר למדני חוקיך שיהא נראה כקורא פסוק» (שו״ע או״ח ר״ו:ו). וכנגדו העומד על אמת המים: «אבל העומד על אמת המים מברך ושותה אע״פ שהמים ששותה לא היו לפניו כשבירך מפני שלכך נתכוין תחלה» (שו״ע או״ח ר״ו:ו). וכן לשון הרמב״ם: «עומד אדם על אמת המים ומברך ושותה אף על פי שהמים שהיו לפניו בשעת הברכה אינם המים ששתה מפני שלכך נתכון תחלה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ד הלכה י).