סימן כ״א — ציציות שנפסקו וטליתות ישנים

כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת בְּצִיצִיּוֹת שֶׁנִּפְסְקוּ וּבְטַלִּיתוֹת יְשָׁנִים. וּבוֹ ד׳ סְעִיפִים: חוּטֵי צִיצִיּוֹת שֶׁנִּפְסְקוּ, יָכוֹל לְזָרְקָן לָאַשְׁפָּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוָה שֶׁאֵין בְּגוּפָהּ קְדֻשָּׁה. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהֵם קְבוּעִים בַּטַּלִּית, אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, כְּגוֹן לִקְשֹׁר בָּהֶם שׁוּם דָּבָר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף לְאַחַר שֶׁנִּפְסְקוּ אֵין לִנְהֹג בָּהֶם מִנְהַג בִּזָּיוֹן, לְזָרְקָן בְּמָקוֹם מְגֻנֶּה, אֶלָּא שֶׁאֵינָן צְרִיכִין גְּנִיזָה (כָּל בּוֹ הִלְכוֹת שַׁבָּת), וְיֵשׁ מְדַקְדְּקִין לְגָנְזָן, וְהַמַּחְמִיר וּמְדַקְדֵּק בְּמִצְוֹת תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה (מַהֲרִי״ל הִלְכוֹת צִיצִית) (וְעַיֵּן לְקַמָּן סִי׳ תרס״ד סָעִיף ח׳ ט׳). (סעיף א) · טַלִּיתוֹת שֶׁל מִצְוָה שֶׁבָּלוּ, אָדָם בּוֹדֵל עַצְמוֹ מֵהֶם, וְאֵינוֹ מֻתָּר לְקַנֵּחַ עַצְמוֹ בָּהֶם וְלֹא לְיַחֵד אוֹתָם לְתַשְׁמִישׁ הַמְּגֻנֶּה, אֶלָּא זוֹרְקָן וְהֵם כָּלִים. (סעיף ב) · מֻתָּר לִכָּנֵס בְּצִיצִית לְבֵית הַכִּסֵּא. הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁכַּב בָּהֶן דְּשָׁרֵי. וְיֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִשְׁכַּב בְּטַלִּית שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צִיצִית, גַּם שֶׁלֹּא לִתְּנוֹ לְכוֹבֵס עַכּוּ״ם לְכַבֵּס, וְהַכֹּל שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִצְוֹת בְּזוּיוֹת עָלָיו, אַךְ נוֹהֲגִין לְהָקֵל לִשְׁכַּב בָּהֶם (כָּל בּוֹ). (סעיף ג) · יֵשׁ לִזָּהֵר כְּשֶׁאָדָם לוֹבֵשׁ טַלִּית, שֶׁלֹּא יִגְרֹר צִיצִיּוֹתָיו. (סעיף ד)