✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
Celui qui mange moins d’un kazayit, quelle est sa loi — עיונים מעמיקים
סימן ר״י · ב׳ סעיפים
שיעור ברכה אחרונה · כזית ורביעית · בריה · ספק היין · הטועם את התבשיל · בולע ופולט
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות
הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן ר״י — ב׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק א, פרק ג), מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, שערי תשובה, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים
הבסיס התלמודי:
ברכות פרק כיצד מברכין (ל״ח ע״ב · ל״ט ע״א) · ברכות י״ד ע״א · «מטעמת אינה טעונה ברכה, והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום» (ברכות י״ד ע״א)
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 Table des matières
- הקדמת הסוגיא — זית מליח דרבי יוחנן (ברכות ל״ח ע״ב · ל״ט ע״א), וחקירת היסוד: שיעור המעשה או חשיבות הנאכל
- שיעור ברכה אחרונה — כזית ורביעית (שו״ע או״ח ר״י:א), ולעומתן ברכה ראשונה שאין לה שיעור
- בריה — הספק שבירושלמי (טור או״ח סימן ר״י), ולשון ההגה בגדרה (רמ״א או״ח ר״י:א)
- ספק ברכה אחרונה של יין — כזית או רביעית (שו״ע או״ח ר״י:א), ומה בינו לספק הבריה
- הטועם את התבשיל — כוונה כנגד הנאת מעיים (שו״ע או״ח ר״י:ב) · נפקא מינה · טבלאות
📜 Le texte du Choulhan Aroukh — les seifim
הָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכְּזַיִת מַה דִּינוֹ. וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:
א׳: שיעור ברכה אחרונה — האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים, והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים, מברך תחילה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל ; ויש מסתפקים על דבר שהוא כברייתו, כגון גרגיר של ענב או של רימון, שמברכין לאחריו אף בפחות מכזית, ולכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחותה מכזית ; ובהגה, ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא, אבל אם נטל הגרעין ממנו שוב אינו בריה ; ויש מסתפקין עוד בברכה אחרונה של יין, ולכן טוב ליזהר שלא לשתות אלא פחות מכזית או רביעית. ב׳: הטועם את התבשיל — אינו צריך לברך עד רביעית ואפילו הוא בולעו ; ויש אומרים שהבולע טעון ברכה, ולא פטרו אלא בחוזר ופולט, ואז אפילו על הרבה אינו צריך ברכה ; ובהגה, וספק ברכות להקל.
Résumé concis :
ב׳ seifim : le siman coupe la bénédiction en deux régimes opposés. Avant, aucune mesure — «ברכה ראשונה אין לה שיעור שעל כל הדברים מברכים לפניהם בכל שהו שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה» (טור או״ח סימן ר״י) ; après, une mesure — «אבל ברכה אחרונה צריכה שיעור ושיעורה בז׳ המינין כזית» (טור או״ח סימן ר״י). Le séif 1 énonce la règle : «האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל» (שו״ע או״ח ר״י:א), puis il ouvre deux doutes qu’il ne tranche pas — celui de la chose entière, «ויש מסתפקים לומ׳ שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רימון שמברכין לאחריו אע״פ שאין בו כזית» (שו״ע או״ח ר״י:א), délimité par la glose, «ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא» (רמ״א או״ח ר״י:א) ; et celui du vin, «ויש מסתפקין עוד בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותו על כזית» (שו״ע או״ח ר״י:א). Le séif 2 quitte la quantité pour l’intention : «הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית ואפי׳ אם הוא בולעו» (שו״ע או״ח ר״י:ב), contre «וי״א שאם הוא בולעו טעון ברכה ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט» (שו״ע או״ח ר״י:ב) — et la glose conclut au doute.
1. הקדמת הסוגיא — ברכה ראשונה וברכה אחרונה
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן בשיעור שלמטה ממנו אין ברכה אחרונה — לשון מרן : «האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל» (שו״ע או״ח ר״י:א). ובו ב׳ סעיפים, ועניינם אחד: מה עושה את האכילה לאכילה. סעיף א׳ מודד אותה בכמות, וסעיף ב׳ מודד אותה בכוונה — «הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית ואפי׳ אם הוא בולעו» (שו״ע או״ח ר״י:ב).
תורת הסוגיא בגמרא: בפרק כיצד מברכין הביאה הגמרא מעשה — «אני ראיתי את רבי יוחנן שאכל זית מליח, וברך עליו תחלה וסוף» (ברכות ל״ח ע״ב), והקשו עליו: «רבי יוחנן היכי מברך על זית מליח? כיון דשקילא לגרעיניה» (ברכות ל״ח ע״ב), ומשם — «בצר ליה שיעורא» (ברכות ל״ט ע״א). ותירצה הגמרא «מי סברת כזית גדול בעינן? כזית בינוני בעינן» (ברכות ל״ט ע״א), «וההוא דאייתו לקמיה דרבי יוחנן זית גדול הוה, דאף על גב דשקלוה לגרעינותיה פש ליה שיעורא» (ברכות ל״ט ע״א). תמצית: משהוצרכה הגמרא להעמיד בזית גדול, שמע מינה שהקפידה על השיעור ולא הסתפקה בשלמות הפרי ; ומכאן דקדק הרי״ף, כפי שהביאו הבית יוסף, «שמעינן מינה דכל היכא דאיכא כזית בעי ברכה תחלה וסוף אבל היכא דליכא כזית תחלה בעי ברכה שאסור לאדם ליהנות מן העולם הזה כלום בלא ברכה ולבסוף לא בעי ברכה» (בית יוסף או״ח סימן ר״י). והרי כאן שני דינים בבת אחת: שיעור לאחריה, ואין שיעור לפניה.
החקירה היסודית — במה נמדדת הברכה האחרונה: במעשה האכילה שיש לו שיעור קצוב, או בחשיבות הדבר הנאכל שאינה תלויה בגודלו?
- (א) במעשה האכילה — שכן טעם השיעור במשנה ברורה: «דבפת הלא כתיב ואכלת ושבעת וברכת וגו׳ ואין אכילה בכל התורה פחותה מכזית ובשאר דברים כשתקנו חז״ל ברכה אחרונה כעין זה תקנו» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ד) — הרי שהברכה האחרונה נסמכת על שם ״אכילה״, ואין שם זה חל בפחות מכזית ; ולפיכך אף בריה שלמה שאין בה כזית לא נאכלה.
- (ב) בחשיבות הנאכל — שכן הביא מרן «ויש מסתפקים לומ׳ שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רימון שמברכין לאחריו אע״פ שאין בו כזית» (שו״ע או״ח ר״י:א), וכתב המשנה ברורה בטעמו «מפני חשיבותיה ואם נתרסקה קודם אכילה לא מקרי בריה» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ו) — הרי שהשלמות עצמה עושה את הדבר לחשוב, וחשיבות זו עומדת במקום שיעור.
2. שיעור ברכה אחרונה — כזית ורביעית (שו״ע או״ח ר״י:א)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳ (רישא): «האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל» (שו״ע או״ח ר״י:א).
שורש הדין: לשון מרן כאן היא לשון הרמב״ם ממש — «אבל אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר אוכלין. והשותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין. מברך בתחלה ברכה הראויה לאותו המין ולבסוף אינו מברך כלל» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה יב) ; והוא מסיים בו את פרק הברכות שלאחר המזון, שפתחו «במה דברים אמורים שאכל מכזית ולמעלה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה יב). והטור פתח את הסימן בצד שכנגד: «ברכה ראשונה אין לה שיעור שעל כל הדברים מברכים לפניהם בכל שהו שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה» (טור או״ח סימן ר״י), ולעומתו «אבל ברכה אחרונה צריכה שיעור ושיעורה בז׳ המינין כזית» (טור או״ח סימן ר״י).
קושיא — שתי הברכות מדברי סופרים הן, ושתיהן על אותה אכילה עצמה ; מפני מה נשתנו בשיעורן, שזו נוהגת בכל שהוא וזו אינה נוהגת אלא בכזית?
תירוץ: אין שתי הברכות מדברות על אותו דבר. שלפניה טעמה ההיתר, וכלשון המשנה ברורה «ואפי׳ על כל שהוא בין מדבר אוכל בין ממשקה דאסור ליהנות מן העוה״ז בלא ברכה» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ג) — וההנאה אינה צריכה שיעור, שכל שנהנה נהנה. ושלאחריה טעמה האכילה, וכלשונו «דבפת הלא כתיב ואכלת ושבעת וברכת וגו׳ ואין אכילה בכל התורה פחותה מכזית ובשאר דברים כשתקנו חז״ל ברכה אחרונה כעין זה תקנו» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ד) — ואכילה שם הוא, ולשם יש גדר. תמצית: הראשונה מודדת את ההנאה והאחרונה מודדת את המעשה ; ולפיכך אין שיעורן שווה. ובמשקין הוסיף המשנה ברורה «ובמשקין נמי מדאשכחן בעלמא לענין שתיית משקין אסורין דחיובו ברביעית הכא נמי כשתקנו ברכה אחרונה במשקה בשיעור זה תקנו» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ד). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — האוכל משבעת המינים פחות מכזית, כלום מברך בורא נפשות? כתב הטור «האוכל מז׳ המינין פחות מכזית שאינו יכול לברך עליו מעין ג׳ כתב הר״י שיש לו לברך בורא נפשות» (טור או״ח סימן ר״י), ומנגד «וא״א הרא״ש ז״ל כתב ולא נהירא דמסתבר שעל דבר הראוי לברך עליו ברכה מעין ג׳ בשביל חסרון השיעור לא שייך בו ברכה אחרת» (טור או״ח סימן ר״י). תמצית: לרבנו יונה הברכה האחרונה חלה על ההנאה, וכשאין שיעור למעין שלש נשארת בורא נפשות ; ולרא״ש הברכה נקבעת לפי המין, ומין שברכתו מעין שלש אין ברכה אחרת נכנסת תחתיה — ומשחסר השיעור אין ברכה כלל. וכן לשון מרן כאן, שסתם «ולאחריו אינו מברך כלל» (שו״ע או״ח ר״י:א), ולא חילק בין שבעת המינים לשאר.
צירוף השיעור: כתב המשנה ברורה «כל האוכלין מצטרפין לכזית לברך עליהן ברכה אחרונה הראויה להן» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:א), «וכל המשקין מצטרפין לרביעית האוכל והשותה [דהיינו שאכל פחות מכזית ושתה פחות מרביעית] אין מצטרף אפי׳ לענין בנ״ר» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:א), ובגדר הזמן «אכל הכזית מעט ונשתהה הרבה באכילתו אם יש מתחלת האכילה עד סוף האכילה יותר מכדי אכילת פרס אינו מצטרף» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:א). תמצית: השיעור אינו נמדד בפרוסה אחת אלא במעשה אכילה אחד, ומעשה אחד יש לו קצבה בזמן ; ומשנתפזרה האכילה על פני שהות מרובה, שוב אין כאן מעשה אחד אלא מעשים הרבה קטנים. ולפי זה חוזר הצירוף ומאשש את צד (א) שבחקירה, שהכל תלוי בשם ״אכילה״.
היסוד:
«האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל» (שו״ע או״ח ר״י:א) ; «ואין אכילה בכל התורה פחותה מכזית» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ד) ; «ברכה ראשונה אין לה שיעור שעל כל הדברים מברכים לפניהם בכל שהו שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה» (טור או״ח סימן ר״י).
«האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל» (שו״ע או״ח ר״י:א) ; «ואין אכילה בכל התורה פחותה מכזית» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ד) ; «ברכה ראשונה אין לה שיעור שעל כל הדברים מברכים לפניהם בכל שהו שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה» (טור או״ח סימן ר״י).
3. בריה — הספק ולשון ההגה (שו״ע או״ח ר״י:א)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳ (מציעתא): «ויש מסתפקים לומ׳ שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רימון שמברכין לאחריו אע״פ שאין בו כזית» (שו״ע או״ח ר״י:א) ; «לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית» (שו״ע או״ח ר״י:א).
ובהגה: «ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא» (רמ״א או״ח ר״י:א) ; «אבל אם לקח הגרעין ממנו לא מקרי ברי׳» (רמ״א או״ח ר״י:א).
ובהגה: «ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא» (רמ״א או״ח ר״י:א) ; «אבל אם לקח הגרעין ממנו לא מקרי ברי׳» (רמ״א או״ח ר״י:א).
שורש הדין (טור): «ובירושלמי משמע שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רמון שמברכין אחריו אע״פ שאין בו כזית» (טור או״ח סימן ר״י), «והתוספות מסתפקין בזה לכך טוב ליזהר שלא לאכול בריה פחותה מכזית כדי להסתלק מן הספק» (טור או״ח סימן ר״י). ובבית יוסף הובאה שיטת רבנו יונה המחלקת בין מין למין: «אבל אם הוא דבר שדרך לאכלו עם הגרעין שלו כגון גרעין של רמון או של ענבים או גודגדניות וכיוצא בהם אם אכל אחד מהם אע״פ שאין בה בין הכל כזית דיינינן ליה בריה ומברך לאחריו» (בית יוסף או״ח סימן ר״י). ומכאן מקורה של ההגה, שהרי הרמ״א ציין ״הר״י פרק כיצד מברכין וב״י בשם רשב״א״.
קושיא — אם הירושלמי מברך על בריה אף בפחות מכזית, ותלמודנו הוצרך להעמיד בזית גדול, הרי שנחלקו התלמודים ; ואם כן למה לא הכריע מרן כתלמוד שלנו ופטר לגמרי?
תירוץ: משום שאין ההכרח שנחלקו. הביא הבית יוסף מן הרא״ש «אבל אפשר דשני מעשים הוו» (בית יוסף או״ח סימן ר״י), ולפי זה מעשה הירושלמי היה בזית שלם ומעשה תלמודנו בזית מליח שכבר ניטל גרעינו, ואין זה כברייתו כלל. וכיון שכן, אין כאן מחלוקת אלא שני דינים, והבריה במקומה עומדת. ומאידך, הרי״ף והרמב״ם סתמו ולא חילקו כלל בין בריה לשאר דברים, ומשמע שלא קיימו לה את דין הירושלמי. ומשנשארו הראשונים חלוקים, סיים הרא״ש בלשון זו: «וירא שמים יחמיר שלא יאכל פחות מכשיעור להסתלק מן הספק» (בית יוסף או״ח סימן ר״י), וכן סיים הבית יוסף עצמו «ומ״מ כיון דכל הנך רבוותא מסתפקים בדבר יש ליזהר שלא לאכול בריה לבדה אם אין בה כזית» (בית יוסף או״ח סימן ר״י). תמצית: אין הסימן פושט את הספק, אלא מוציא את הלומד מתחומו — עצה, לא פסק. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
גדר הבריה בהגה ובאחרונים: הרמ״א העמיד את הכל בשלמות — «ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא» (רמ״א או״ח ר״י:א) ; ופירש המשנה ברורה את שני קצותיו: «דהיינו עם הגרעין ואפילו אם הגרעין אינו ראוי לאכול כלל כיון שעכ״פ בלע כולו» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ז), ומאידך «ולא מבעיא אם הגרעינין ראוי ג״כ לאכלן בודאי ע״י חסרונן נתבטל שם בריה מהפרי ואפילו אם היו מהמינין שאין ראוי לאכול אותן כלל ג״כ נתבטל הפרי מתורת בריה עי״ז» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ט), ואף «וכ״ש אם נחתך מעט מהפרי גופא» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ח). תמצית: כיון שכל כוחה של בריה בשלמותה, כל פגימה שבעולם מבטלת אותה — ואפילו פגימה בחלק שאינו נאכל. ומכאן שהחשיבות שבצד (ב) של החקירה אינה חשיבות המין אלא חשיבות הצורה השלמה.
היסוד:
«ויש מסתפקים לומ׳ שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רימון שמברכין לאחריו אע״פ שאין בו כזית» (שו״ע או״ח ר״י:א) ; «לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית» (שו״ע או״ח ר״י:א) ; «ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא» (רמ״א או״ח ר״י:א).
«ויש מסתפקים לומ׳ שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רימון שמברכין לאחריו אע״פ שאין בו כזית» (שו״ע או״ח ר״י:א) ; «לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית» (שו״ע או״ח ר״י:א) ; «ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא» (רמ״א או״ח ר״י:א).
4. ספק ברכה אחרונה של יין — כזית או רביעית (שו״ע או״ח ר״י:א)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳ (סיפא): «ויש מסתפקין עוד בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותו על כזית» (שו״ע או״ח ר״י:א) ; «לכן טוב ליזהר שלא לשתות (אלא) פחות מכזית או רביעית» (שו״ע או״ח ר״י:א).
שורש הדין (טור): «ועוד מסתפקין בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותה על כזית או דווקא ברביעית לכן טוב ליזהר שלא לשתות אלא או פחות מכזית או רביעית כדי שלא ליכנס לספיקא» (טור או״ח סימן ר״י). ובבית יוסף נתבארה שיטת הרמב״ם שאין כאן ספק כלל: «ודעת הרמב״ם בפ״ג דבין יין בין שאר משקין אין מברכין עליהם ברכה אחרונה בפחות מרביעית» (בית יוסף או״ח סימן ר״י).
חקירה — שיעור השתייה, מהיכן הוא נלמד: מן האכילה, או מן השביעה?
- צד א׳ — מן האכילה: כתב המשנה ברורה על ״כזית״ שבסימן «דהוא שליש רביעית דאפשר דלענין משקה ג״כ משערינן כמו באכילה בכזית» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יא). תמצית: אם המשקה נכלל בשם אכילה, שיעורו כשיעורה — כזית.
- צד ב׳ — מן השביעה: וכלשון הרמב״ם שהעמיד את המשקין ברביעית לעצמה (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה יב), ומיסודו של המשנה ברורה «ובמשקין נמי מדאשכחן בעלמא לענין שתיית משקין אסורין דחיובו ברביעית הכא נמי כשתקנו ברכה אחרונה במשקה בשיעור זה תקנו» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ד). תמצית: לשתייה גדר משלה בכל התורה, ואין היא נגררת אחר האכילה.
ומה בין ספק זה לספק הבריה: בשניהם נקט מרן לשון ״ויש מסתפקים״ ובשניהם סיים בעצה ולא בפסק, אלא שהעצות הפוכות בצורתן. בבריה — הרחקה בלבד: «לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית» (שו״ע או״ח ר״י:א), שאין שם דרך אחרת אלא להוסיף עד כזית ודאי. וביין — שתי דרכים, למטה מן הספק או למעלה ממנו: «לכן טוב ליזהר שלא לשתות (אלא) פחות מכזית או רביעית» (שו״ע או״ח ר״י:א). תמצית: ספק הבריה הוא ספק במהות — אם השלמות עושה שיעור ; וספק היין הוא ספק בכמות — היכן עובר הקו. ולספק שבמהות אין ״למטה״ ו״למעלה״, ולספק שבכמות יש.
היסוד:
«ויש מסתפקין עוד בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותו על כזית» (שו״ע או״ח ר״י:א) ; «דהוא שליש רביעית דאפשר דלענין משקה ג״כ משערינן כמו באכילה בכזית» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יא) ; «ודעת הרמב״ם בפ״ג דבין יין בין שאר משקין אין מברכין עליהם ברכה אחרונה בפחות מרביעית» (בית יוסף או״ח סימן ר״י).
«ויש מסתפקין עוד בברכה אחרונה של יין אם מברכין אותו על כזית» (שו״ע או״ח ר״י:א) ; «דהוא שליש רביעית דאפשר דלענין משקה ג״כ משערינן כמו באכילה בכזית» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יא) ; «ודעת הרמב״ם בפ״ג דבין יין בין שאר משקין אין מברכין עליהם ברכה אחרונה בפחות מרביעית» (בית יוסף או״ח סימן ר״י).
5. הטועם את התבשיל (שו״ע או״ח ר״י:ב) · נפקא מינה למעשה
לשון השלחן ערוך
סעיף ב׳: «הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית ואפי׳ אם הוא בולעו» (שו״ע או״ח ר״י:ב) ; «וי״א שאם הוא בולעו טעון ברכה ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט» (שו״ע או״ח ר״י:ב) ; «ואז אפי׳ על הרבה אינו צריך ברכה» (שו״ע או״ח ר״י:ב).
ובהגה: «וספק ברכות להקל» (רמ״א או״ח ר״י:ב).
ובהגה: «וספק ברכות להקל» (רמ״א או״ח ר״י:ב).
שורש הדין: ברייתא היא בפרק היה קורא — «מטעמת אינה טעונה ברכה, והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום» (ברכות י״ד ע״א), ושיעורה שם: «רבי אמי ורבי אסי טעמי עד שיעור רביעתא» (ברכות י״ד ע״א). והרמב״ם סתם כלשון הברייתא: «ומטעמת אינה צריכה ברכה לא לפניה ולא לאחריה עד רביעית» (רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ב). והטור הביא את שתי הדעות: «ומיהו מטעמת שטועמת התבשיל א״צ לברך עליו עד רביעית» (טור או״ח סימן ר״י), ומנגד «אבל רבינו חננאל פי׳ דוקא בטועם ופולט אבל אם הוא בולע אפילו בכל שהו צריך לברך» (טור או״ח סימן ר״י), «ומיהו כשהוא פולט א״צ לברך אפילו על הרבה» (טור או״ח סימן ר״י).
קושיא — הרי בסעיף א׳ נתבאר שאף כל שהוא טעון ברכה תחילה, שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה ; והבולע כף מרק הרי נהנה. במה נפטר?
תירוץ: משום שאין הכלל ההוא מדבר אלא במי שכוונתו ליהנות. וכלשון המשנה ברורה «דאע״ג דאסור ליהנות מן העוה״ז בלא ברכה אפילו כל שהוא בין באכילה בין בשתיה היינו כשמכוין לאכול ולשתות אבל הכא שאין כונתו אלא לטעום לידע אם צריך מלח או תבלין א״צ ברכה לא לפניה ולא לאחריה» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יג). תמצית: אין החיוב נמדד במה שירד לגוף אלא במה שכיוון אליו הלב ; ומי שכל כוונתו לתקן את התבשיל אינו בכלל ״נהנה״ אלא בכלל ״בודק״. ולפיכך אף השיעור שנאמר כאן אינו שיעור הנאה אלא שיעור שבו כלה שם ״טעימה״, וכלשון המשנה ברורה «ועד בכלל אבל יתר מרביעית כיון שהוא הנאה יתירה חשיב כמו שמתכוין לאכילה» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יד). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — במה נמדד הפטור, בכוונה או במעיים: לדעה הראשונה הכל תלוי בכוונה, ולפיכך אף בולע פטור עד רביעית. ולדעה השניה הכל תלוי בהנאת המעיים, וכלשון המשנה ברורה עליה «אפילו בכל שהוא כיון שיש לו הנאת מעיו» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:טז) ; ובפולט מודים אף הם, «ואם הוא פולט מותר אפילו ביותר מרביעית בלי ברכה גם לדעה זו» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:טו), «דבזה התירו כשכונתו רק לטעימה בעלמא כיון שאין לו רק הנאת החיך מהתבשיל שטעם או מהאוכל שלעס» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יז). תמצית: לצד הראשון הטעימה היא מעשה אחר מן האכילה ; ולצד השני היא אותו מעשה עצמו בכמות קטנה, ואין הפה פוטר אלא כשלא בלע. ומכאן דין הלועס לתינוק — «וע״כ הלועס לתינוק כיון שאינו בולע אפילו להרבה א״צ ברכה» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יח).
ההכרעה, וחולקו של המגן אברהם: הרמ״א סיים «וספק ברכות להקל» (רמ״א או״ח ר״י:ב), ופירש המשנה ברורה «היינו באפילו אם הוא בולע לא יברך כיון שאין כונתו לאכילה וכסברא הראשונה» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יט) ; והוסיף «והנה המ״א חולק על השו״ע והרמ״א וס״ל דבבולע לכו״ע חייב לברך אבל כמה אחרונים החליטו עם פסק הרמ״א דהוא ספק ברכה ולא יברך» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יט). וכן הכריע הבית יוסף מעיקרא: «ולענין הלכה כיון דמשמע דהרמב״ם והרי״ף מסכימים לדעת אחת וגם הוי ספק בברכות ולהקל נקטינן כוותייהו» (בית יוסף או״ח סימן ר״י) ; ושורש סברתו שם «ול״נ דברכה לא בטעימת חיך תליא אלא באכילה תליא» (בית יוסף או״ח סימן ר״י). תמצית: המגן אברהם טען שאין כאן ספק שקול, שהרי לא נמצא פוסק האומר בפירוש שהבולע פטור ; והאחרונים השיבו שדעת הרמב״ם והרי״ף היא היא הפוטרת, ומשעומדות שתי דעות אין מוציאין שם שמים. והוסיף המשנה ברורה שאף לברך אין רשות — «ודע דאף שבשו״ע כתב אין צריך לברך ממילא אסור לברך דהו״ל ברכה לבטלה» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יד).
סיכום ההנהגות למעשה
| ענין | הלכה למעשה |
|---|---|
| ברכה שלפניה | אף על כל שהוא מברך, שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה (שו״ע או״ח ר״י:א · מ״ב ר״י:ג). |
| אכל פחות מכזית | אינו מברך לאחריו כלל, בין מפת בין משאר אוכלין (שו״ע או״ח ר״י:א · מ״ב ר״י:ד). |
| שתה פחות מרביעית | אינו מברך לאחריו כלל, בין מיין בין משאר משקין (שו״ע או״ח ר״י:א). |
| צירוף אוכלין ומשקין | האוכלין מצטרפין לכזית והמשקין לרביעית, ואוכל ומשקה אין מצטרפין (מ״ב ר״י:א). |
| שהה באכילתו | יותר מכדי אכילת פרס — אינו מצטרף (מ״ב ר״י:א). |
| בריה פחותה מכזית | נכון ליזהר שלא לאכלה לבדה, ויאכל כמה מהן עד כזית ודאי (שו״ע או״ח ר״י:א · בית יוסף או״ח סימן ר״י). |
| נטל הגרעין | שוב אינו בריה, ואפילו בגרעין שאינו ראוי לאכילה (רמ״א או״ח ר״י:א · מ״ב ר״י:ט). |
| שתיית יין | או פחות מכזית או רביעית, שלא ליכנס לספק (שו״ע או״ח ר״י:א · מ״ב ר״י:יב). |
| טועם ובולע | עד רביעית אינו מברך, וספק ברכות להקל (שו״ע או״ח ר״י:ב · רמ״א · מ״ב ר״י:יט). |
| טועם ופולט | אינו מברך, ואפילו על הרבה ולכל הדעות (שו״ע או״ח ר״י:ב · מ״ב ר״י:טו). |
היסוד:
«הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית ואפי׳ אם הוא בולעו» (שו״ע או״ח ר״י:ב) ; «ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט» (שו״ע או״ח ר״י:ב) ; «היינו באפילו אם הוא בולע לא יברך כיון שאין כונתו לאכילה וכסברא הראשונה» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יט).
«הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית ואפי׳ אם הוא בולעו» (שו״ע או״ח ר״י:ב) ; «ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט» (שו״ע או״ח ר״י:ב) ; «היינו באפילו אם הוא בולע לא יברך כיון שאין כונתו לאכילה וכסברא הראשונה» (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יט).
טבלה — מקורות הסוגיא
טבלה — סוגיות ומקורות
| הענין | הדין | המקור |
|---|---|---|
| זית מליח דרבי יוחנן | כזית בינוני בעינן | ברכות ל״ח ע״ב · ברכות ל״ט ע״א |
| ברכה ראשונה | אין לה שיעור, ואף בכל שהוא | טור או״ח סימן ר״י · שו״ע או״ח ר״י:א · מ״ב ר״י:ג |
| ברכה אחרונה באוכלין | כזית | רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה יב · שו״ע או״ח ר״י:א · מ״ב ר״י:ד |
| ברכה אחרונה במשקין | רביעית | רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה יב · שו״ע או״ח ר״י:א |
| צירוף לכזית ולרביעית | מצטרפין בכדי אכילת פרס | מ״ב ר״י:א · מגן אברהם על אתר |
| פחות מכזית משבעת המינים | מחלוקת הר״י והרא״ש, ולמרן אינו מברך כלל | טור או״ח סימן ר״י · בית יוסף או״ח סימן ר״י · שו״ע או״ח ר״י:א |
| בריה | ספק, ונכון ליזהר | טור או״ח סימן ר״י · בית יוסף או״ח סימן ר״י · שו״ע או״ח ר״י:א |
| גדר הבריה | אינה אלא בנאכל כמות שהוא | רמ״א או״ח ר״י:א · מ״ב ר״י:ז-ט · מגן אברהם על אתר |
| ברכה אחרונה של יין | ספק, ולכן פחות מכזית או רביעית | טור או״ח סימן ר״י · שו״ע או״ח ר״י:א · מ״ב ר״י:יא-יב |
| מטעמת | אינה טעונה ברכה עד רביעית | ברכות י״ד ע״א · רמב״ם הלכות ברכות פרק א הלכה ב · שו״ע או״ח ר״י:ב |
| בולע ופולט | וספק ברכות להקל, ואינו מברך | טור או״ח סימן ר״י · רמ״א או״ח ר״י:ב · מ״ב ר״י:טו-יט |
גמרא: ברכות פרק כיצד מברכין (ל״ח ע״ב · ל״ט ע״א) · ברכות י״ד ע״א
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק א · פרק ג) · רש״י · רי״ף · רא״ש · תוספות · רבנו חננאל · רבנו יונה · רשב״א · מרדכי · סמ״ג · טור · בית יוסף · שלחן ערוך ורמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · באר היטב · שערי תשובה · אליה רבה · חיי אדם · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן ר״י · האוכל פחות מכזית מה דינו · ⚡ רמה 2 — למדן
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן ר״י · האוכל פחות מכזית מה דינו · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Retour à l’accueil · סימן ר״י · ♥ Soutenir