Les grands thèmes du Siman
Structure du Siman — les ב׳ סעיפים
| Séif | Cas | Din | Détail |
|---|---|---|---|
| א׳ | שיעור ברכה אחרונה | ✦ ולאחריו אינו מברך כלל | האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים — מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין, ולאחריו אינו מברך כלל ; ויש מסתפקים על דבר שהוא כברייתו, כגון גרגיר של ענב או של רימון, לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית ; ובהגה: ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא ; ויש מסתפקין עוד בברכה אחרונה של יין, לכן טוב ליזהר שלא לשתות פחות מכזית או רביעית. |
| ב׳ | הטועם את התבשיל | אינו צריך לברך | הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית ואפילו אם הוא בולעו ; ויש אומרים שאם הוא בולעו טעון ברכה, ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט, ואז אפילו על הרבה אינו צריך ברכה ; ובהגה: וספק ברכות להקל. |
שיעורי הברכה — la conduite au quotidien
| Cas | Source | Conduite | Idée maîtresse |
|---|---|---|---|
| אכל או שתה כל שהוא | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב ר״י:ג | ✦ מברך תחלה | Avant, il n’y a pas de mesure : on ne tire pas profit de ce monde sans bénir. |
| אכל פחות מכזית | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב ר״י:ד | אינו מברך לאחריו | La bénédiction finale est calquée sur ואכלת ושבעת וברכת, et il n’y a pas d’« acte de manger » en dessous d’un kazayit. |
| אכל בריה שלמה פחותה מכזית | מחבר · סעיף א׳ · רמ״א או״ח ר״י:א | ✦ נכון ליזהר שלא לאכול | Le siman ne tranche pas le doute : il enseigne à ne pas s’y mettre. Et un fruit dont on a ôté le noyau n’est déjà plus une בריה. |
| שתה יין בין כזית לרביעית | מחבר · סעיף א׳ · מ״ב ר״י:יא-יב | טוב ליזהר | Ou bien moins d’un kazayit, ou bien une réviit pleine : entre les deux, on est dans le doute. |
| טועם את התבשיל | מחבר · סעיף ב׳ · רמ״א · מ״ב ר״י:יט | ✦ אינו מברך | Ce n’est pas la bouche qui décide mais l’intention : goûter pour corriger un plat n’est pas manger — et dans le doute, on ne bénit pas. |
Questions fréquentes — Siman ר״י
J’ai mangé une bouchée, moins d’un kazayit : dois-je dire une bénédiction finale (Siman 210) ?
Le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 210:1 tranche en une phrase : « האוכל פחות מכזית בין מפת בין משאר אוכלים והשותה פחות מרביעית בין מיין בין משאר משקים מברך תחלה ברכה הראויה לאותו המין ולאחריו אינו מברך כלל » (שו״ע או״ח ר״י:א). C’est mot pour mot la langue du Rambam : « אבל אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר אוכלין. והשותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין. מברך בתחלה ברכה הראויה לאותו המין ולבסוף אינו מברך כלל » (רמב״ם הלכות ברכות פרק ג הלכה יב). La Michna Beroura donne la raison du seuil : « דבפת הלא כתיב ואכלת ושבעת וברכת וגו׳ ואין אכילה בכל התורה פחותה מכזית ובשאר דברים כשתקנו חז״ל ברכה אחרונה כעין זה תקנו » (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ד). Avant de manger, en revanche, il n’y a aucun seuil : « ואפי׳ על כל שהוא בין מדבר אוכל בין ממשקה דאסור ליהנות מן העוה״ז בלא ברכה » (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ג), ce que le Tour place en tête du siman — « ברכה ראשונה אין לה שיעור שעל כל הדברים מברכים לפניהם בכל שהו שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה » (טור או״ח סימן ר״י).
Un seul grain de raisin, un seul grain de grenade : cela compte-t-il pour la bénédiction finale (Siman 210) ?
Le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 210:1 rapporte ici un doute, non une décision : « ויש מסתפקים לומ׳ שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רימון שמברכין לאחריו אע״פ שאין בו כזית » (שו״ע או״ח ר״י:א), et il en tire une conduite d’évitement : « לכך נכון ליזהר שלא לאכול בריה פחות מכזית » (שו״ע או״ח ר״י:א). La glose du Rama délimite ce qu’est une בריה : « ולא מיקרי בריה אלא אם אכלו כמות שהוא » (רמ״א או״ח ר״י:א), « אבל אם לקח הגרעין ממנו לא מקרי ברי׳ » (רמ״א או״ח ר״י:א). La Michna Beroura étend la règle : « ולא מבעיא אם הגרעינין ראוי ג״כ לאכלן בודאי ע״י חסרונן נתבטל שם בריה מהפרי ואפילו אם היו מהמינין שאין ראוי לאכול אותן כלל ג״כ נתבטל הפרי מתורת בריה עי״ז » (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ט), et elle ajoute : « מפני חשיבותיה ואם נתרסקה קודם אכילה לא מקרי בריה » (משנה ברורה, מ״ב ר״י:ו). Le doute vient du Tour — « ובירושלמי משמע שעל דבר שהוא כברייתו כגון גרגיר של ענב או של רמון שמברכין אחריו אע״פ שאין בו כזית » (טור או״ח סימן ר״י) — et le Beit Yossef en conclut la même prudence : « ומ״מ כיון דכל הנך רבוותא מסתפקים בדבר יש ליזהר שלא לאכול בריה לבדה אם אין בה כזית » (בית יוסף או״ח סימן ר״י).
Je goûte le plat que je suis en train de cuisiner : faut-il bénir (Siman 210) ?
Selon le Choulhan Aroukh, Orah Haïm 210:2 : « הטועם את התבשיל אינו צריך לברך עד רביעית ואפי׳ אם הוא בולעו » (שו״ע או״ח ר״י:ב) ; puis l’avis opposé — « וי״א שאם הוא בולעו טעון ברכה ולא פטרו את הטועם אלא כשחוזר ופולט » (שו״ע או״ח ר״י:ב), « ואז אפי׳ על הרבה אינו צריך ברכה » (שו״ע או״ח ר״י:ב). La raison est dans l’intention : « דאע״ג דאסור ליהנות מן העוה״ז בלא ברכה אפילו כל שהוא בין באכילה בין בשתיה היינו כשמכוין לאכול ולשתות אבל הכא שאין כונתו אלא לטעום לידע אם צריך מלח או תבלין א״צ ברכה לא לפניה ולא לאחריה » (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יג), avec sa limite : « ועד בכלל אבל יתר מרביעית כיון שהוא הנאה יתירה חשיב כמו שמתכוין לאכילה » (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יד). La source est talmudique : « מטעמת אינה טעונה ברכה, והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום » (ברכות י״ד ע״א). Et comme la glose conclut au doute, la Michna Beroura en tire la conduite : « היינו באפילו אם הוא בולע לא יברך כיון שאין כונתו לאכילה וכסברא הראשונה » (משנה ברורה, מ״ב ר״י:יט).