סימן רי״א — דיני קדימה בברכת הפירות

השולחן ערוך אורח חיים רי״א:א מעמיד תחילה את המקרה שברכה אחת פוטרת את שניהם: «היו לפניו מיני פירות הרבה אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה מקדים מין שבעה אע״פ שאינו חביב כמו המין האחר» (שו״ע או״ח רי״א:א), ובאין שם מין שבעה: «ואם אין ביניהם ממין שבעה מקדים החביב» (שו״ע או״ח רי״א:א). ובשאין ברכותיהן שוות הביא מרן שתי דעות: «ואם אין ברכותיהן שוות אפי׳ יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית איזה מהם שירצ׳ יקדים ואפי׳ אינו חביב» (שו״ע או״ח רי״א:א), ואחריה «וי״א שגם בזה צריך להקדי׳ החביב» (שו״ע או״ח רי״א:א). וגדר החביב נתפרש במקומו: «ונקרא חביב המין שרגיל להיו׳ חביב עליו אפי׳ אם עתה חפץ במין השני» (שו״ע או״ח רי״א:א). והמשנה ברורה נתן הנהגה: «ומשמע מדברי הפוסקים דיתנהג כך יברך על המין שרגיל להיות תמיד חביב עליו ויטעום קצת ממנו ואח״כ יאכל המין שחפץ עכשיו לאכלו ואחר גמר אכילתו יחזור לאכול המין הראשון» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:י), והקדים תנאי לכל הסימן: «ודוקא שגם דעתו היה לאכול מכולם הא אם אין כולם לפניו או שאין דעתו לאכול מכולם אין שייך בזה דין קדימה» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:א). ושורש הדבר במשנה, היו לפניו מינים הרבה, ובגמרא נחלקו: «מחלוקת בשברכותיהן שוות, דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף, ורבנן סברי מין חביב עדיף» (ברכות מ״א ע״א).

לפי השולחן ערוך אורח חיים רי״א:ג: «הביאו לפניו דבר שברכתו בפה״ע ודבר שברכתו שהכל בפה״ע קודמת שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד» (שו״ע או״ח רי״א:ג), וכן «וכן בפה״א ושהכל בפה״א קודמת» (שו״ע או״ח רי״א:ג). וביאר המשנה ברורה את המידה: «פי׳ דברכת בפה״ע מבוררת טפי על איזה מברך וחשובה היא מברכת שהכל שאינה רק ברכה כוללת לכל המינים» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:טו), והוציא מזה מעשה שולחן: «וע״כ כשמביאים לפניו יי״ש עם מרקחת יברך על המרקחת תחלה אף שהיי״ש חביב עליו יותר» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:טז). ובין העץ לאדמה הניח מרן את הברירה בידו — «ואם הביאו לפניו בפה״ע ובורא פרי האדמה איזה מהם שירצה יקדים» (שו״ע או״ח רי״א:ג) — והביא «וי״א שבורא פרי העץ קודם» (שו״ע או״ח רי״א:ג), ועליה כתב המשנה ברורה: «והסכימו האחרונים דנכון לנהוג כי״א הזה אם שניהם שוים בחביבות אכן אם פה״א חביב עליו יותר מברך על החביב כנ״ל בס״א» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:יח).

מפני שסדר הברכה הולך אחר סדר הפסוק. כתב השולחן ערוך אורח חיים רי״א:ד: «כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעור׳ קודם לברכה» (שו״ע או״ח רי״א:ד), והפסוק נחלק לשניים: «וארץ בתרא הפסיק הענין וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא» (שו״ע או״ח רי״א:ד), ומכאן «הלכך תמרי׳ קודמים לענבים שזה שני לארץ בתרא וזה ג׳ לארץ קמא» (שו״ע או״ח רי״א:ד). והמשנה ברורה פירש שדבש שבפסוק תמרים הוא: «דדבש שבקרא הוא תמרים שיוצא מהן דבש» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:כב), וסייג שאין הסדר הזה אלא בפרי גמור: «וכתבו האחרונים דחשיבות מין שבעה להקדים ראשון לשני הוא רק כשנגמר הפרי» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:כ). והכלל מימרא דאמורא הוא: «כל המוקדם בפסוק זה, מוקדם לברכה» (ברכות מ״א ע״א). ומכל מקום הענבים שנעשו יין עולים, וכלשון ההגה: «אבל אם עשה מהן יין שקובע ברכה לעצמו בפה״ג חשובה והיא קודמת לברך עליו תחלה» (רמ״א או״ח רי״א:ד), ולעומתם «אבל מעשה קדיר׳ מחמשת מיני דגן היא חשובה יות׳ מברכת היין» (רמ״א או״ח רי״א:ד).