הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רי״א — ו׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק ח), מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, שערי תשובה, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים
הבסיס התלמודי: ברכות פרק כיצד מברכין (מ׳ ע״ב · מ״א ע״א) · משנה ברכות פרק ו משנה ד · «מחלוקת בשברכותיהן שוות, דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף, ורבנן סברי מין חביב עדיף» (ברכות מ״א ע״א)
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 Table of contents
הקדמת הסוגיא — משנת היו לפניו מינים הרבה (ברכות מ״א ע״א), וחקירת היסוד
א׳:מין שבעה וחביב — בברכותיהן שוות מקדים מין שבעה אף שאינו חביב, ובאין מין שבעה מקדים החביב ; ובאין ברכותיהן שוות, כגון צנון וזית, איזה שירצה יקדים, ויש אומרים שאף בזה החביב קודם ; וחביב הוא הרגיל להיות חביב עליו. ב׳:שיטת הרמב״ם — החביב לו באותה שעה קודם בכל אופן, ובאין אחד חביב יותר — מין שבעה. ג׳:חשיבות הברכה — בורא פרי העץ קודמת לשהכל, וכן בורא פרי האדמה, שהמבוררת חשובה מן הכוללת ; ובעץ ואדמה איזה שירצה, ויש אומרים שהעץ קודם. ד׳:המוקדם בפסוק — כל הקודם בפסוק קודם לברכה, וארץ בתרא הפסיקה, הלכך תמרים לענבים ; ובהגה, היין קודם, ומעשה קדרה של דגן קודם ליין. ה׳:גבול הדין — אין חטה קודמת אלא בתבשיל או בפת ; ובהגה, המוציא קודמת, ואין קדימה אלא ברוצה לאכול משניהם, ואינה אלא לכתחלה. ו׳:מעשה קדרה — תבשיל מכוסמין ושבולת שועל ושיפון קודם לגפן ותאנה ורימון.
Concise summary:
ו׳ seifim: the siman sets four titles of precedence against one another and says which yields to which. Seif 1 fixes the hinge — one blessing or two: «היו לפניו מיני פירות הרבה אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה מקדים מין שבעה אע״פ שאינו חביב כמו המין האחר» (שו״ע או״ח רי״א:א), failing which «ואם אין ביניהם ממין שבעה מקדים החביב» (שו״ע או״ח רי״א:א); and where the blessings differ, «ואם אין ברכותיהן שוות אפי׳ יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית איזה מהם שירצ׳ יקדים ואפי׳ אינו חביב» (שו״ע או״ח רי״א:א), to which the Mechaber opposes «וי״א שגם בזה צריך להקדי׳ החביב» (שו״ע או״ח רי״א:א). Seif 2 brings the Rambam's whole shitah: «ולהרמב״ם אם היה מין אחד חביב לו יות׳ בין שברכותם שוות בין שאינם שוות בין שיש בהן ממין שבעה בין שאין בהם ממין שבעה מקדים החביב לו אז באותה שעה» (שו״ע או״ח רי״א:ב). Seif 3 changes the measure and judges the wording itself: «הביאו לפניו דבר שברכתו בפה״ע ודבר שברכתו שהכל בפה״ע קודמת שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד» (שו״ע או״ח רי״א:ג). Seif 4 lets the verse speak: «כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעור׳ קודם לברכה» (שו״ע או״ח רי״א:ד), and «הלכך תמרי׳ קודמים לענבים שזה שני לארץ בתרא וזה ג׳ לארץ קמא» (שו״ע או״ח רי״א:ד); the gloss adds wine and the grain dish — «אבל מעשה קדיר׳ מחמשת מיני דגן היא חשובה יות׳ מברכת היין» (רמ״א או״ח רי״א:ד). Seif 5 bounds it all: «הא דחטה ושעורה קודמין דוקא כשעשה מהם תבשיל או פת אבל הכוסס חטה שברכתו ב״פ האדמה אינה קודמת לברכת בפה״ע» (שו״ע או״ח רי״א:ה), and «וכל הא דאמרינן דאחד קודם לחבירו היינו שרוצה לאכול משניהם לכן יש להקדים החביב או החשוב» (רמ״א או״ח רי״א:ה). Seif 6, finally, tests the ladder: «היה לפניו תבשיל מקמח כוסמין ושבולת שועל ושיפון וגפן ותאנה ורימון כיון דמברך על התבשיל בורא מיני מזונות ברכתו קודמת» (שו״ע או״ח רי״א:ו).
1. הקדמת הסוגיא — מין שבעה או חביב
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן במי שמינים הרבה לפניו — לשון מרן : «היו לפניו מיני פירות הרבה אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה מקדים מין שבעה אע״פ שאינו חביב כמו המין האחר» (שו״ע או״ח רי״א:א), «ואם אין ביניהם ממין שבעה מקדים החביב» (שו״ע או״ח רי״א:א). ובו ו׳ סעיפים, ועניינם אחד: ארבע מעלות מתרוצצות בקדימת הברכה — מין שבעה, החביב, חשיבות נוסח הברכה, וסדר הפסוק — וכל הסימן בא להעמיד מי דוחה את מי. וכבר הרגיש בזה המשנה ברורה ופתח לסימן פתיחה בפני עצמה: «הנה מפני שהסימן הזה רבו פרטיו ע״כ אכתוב לו הקדמה קצרה» (משנה ברורה סימן רי״א).
תורת הסוגיא בגמרא: משנה היא בפרק כיצד מברכין — «היו לפניו מינים הרבה, רבי יהודה אומר, אם יש ביניהם ממין שבעה, מברך עליו. וחכמים אומרים, מברך על איזה מהם שירצה» (משנה ברכות פרק ו משנה ד). ובגמרא העמידה: «מחלוקת בשברכותיהן שוות, דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף, ורבנן סברי מין חביב עדיף» (ברכות מ״א ע״א), «אבל בשאין ברכותיהן שוות — דברי הכל מברך על זה, וחוזר ומברך על זה» (ברכות מ״א ע״א). ונחלקו בה אמוראים: «חד אמר: מחלוקת בשברכותיהן שוות, דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף, ורבנן סברי מין חביב עדיף» (ברכות מ״א ע״א), «וחד אמר: אף בשאין ברכותיהן שוות נמי מחלוקת» (ברכות מ״א ע״א) ; ושאלה הגמרא במאי פליגי באין ברכותיהן שוות, והשיבה «אמר רבי ירמיה: להקדים» (ברכות מ״א ע״א). ומיד אחריה מימרא שלישית, שממנה כל סעיף ד׳: «כל המוקדם בפסוק זה, מוקדם לברכה» (ברכות מ״א ע״א). תמצית: שלוש קומות בסוגיא — עצם המחלוקת, גדרה באין ברכותיהן שוות, וכלל המוקדם בפסוק ; ושלושתן נעשו שלושת ראשי סימננו.
החקירה היסודית — במה נמדדת הקדימה: בחשיבות המאכל שלפניו, או בחשיבות הברכה הנאמרת עליו?
(א) בחשיבות המאכל — שכן כל סעיף א׳ וסעיף ד׳ מודדים את המאכל עצמו: «היו לפניו מיני פירות הרבה אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה מקדים מין שבעה אע״פ שאינו חביב כמו המין האחר» (שו״ע או״ח רי״א:א), «כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעור׳ קודם לברכה» (שו״ע או״ח רי״א:ד) ; וטעמו במשנה ברורה, «דמקרא זה חושב המינים שנשתבחה בהן א״י וכל המוקדם בפסוק הוא יותר חשוב מהמאוחר לפיכך הוא קודם לברכה» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:יט) — הכתוב שיבח מינים אלו, והשבח הוא מידת החשיבות.
(ב) בחשיבות הברכה — שכן סעיף ג׳ אינו מודד את המאכל כלל אלא את הנוסח: «הביאו לפניו דבר שברכתו בפה״ע ודבר שברכתו שהכל בפה״ע קודמת שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד» (שו״ע או״ח רי״א:ג), ופירשה המשנה ברורה «פי׳ דברכת בפה״ע מבוררת טפי על איזה מברך וחשובה היא מברכת שהכל שאינה רק ברכה כוללת לכל המינים» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:טו) ; ומטעם זה עצמו עלה היין בסעיף ד׳ — «ודוקא שאוכל ענבים כמות שהן אבל אם עשה מהן יין שקובע ברכה לעצמו בפה״ג חשובה והיא קודמת לברך עליו תחלה» (רמ״א או״ח רי״א:ד).
ונפקא מינה: בכוסס חטה שברכתו בורא פרי האדמה מול זית — למדידת המאכל תקדים החטה, שהיא ראשונה בפסוק, ולמדידת הברכה לא תקדים, שהרי אין ברכתה מבוררת מברכת העץ ; והוא ממש דינו של סעיף ה׳, «הא דחטה ושעורה קודמין דוקא כשעשה מהם תבשיל או פת אבל הכוסס חטה שברכתו ב״פ האדמה אינה קודמת לברכת בפה״ע» (שו״ע או״ח רי״א:ה). ועוד נפקא מינה בתבשיל של כוסמין מול ענבים, שהוא סעיף ו׳. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
2. ברכותיהן שוות — מין שבעה כנגד החביב (שו״ע או״ח רי״א:א)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳ (רישא):«היו לפניו מיני פירות הרבה אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה מקדים מין שבעה אע״פ שאינו חביב כמו המין האחר» (שו״ע או״ח רי״א:א) ; «ואם אין ביניהם ממין שבעה מקדים החביב» (שו״ע או״ח רי״א:א) ; «ונקרא חביב המין שרגיל להיו׳ חביב עליו אפי׳ אם עתה חפץ במין השני» (שו״ע או״ח רי״א:א).
שורש הדין: הטור העמיד את המשנה ופסק — «ומוקמינן לה בשברכותיהן שוין רבי יהודה אומר כיון שברכותיהן שוות ואחד נפטר בברכת חבירו מין ז׳ עדיף» (טור או״ח סימן רי״א) — וסיים «וא״א הרא״ש ז״ל כתב כסברא ראשונה והלכה כרבי יהודה» (טור או״ח סימן רי״א), ולמעשה «ואם יש בהן מין ז׳ יברך עליו אפילו אם השני חביב עליו יותר» (טור או״ח סימן רי״א). ובבית יוסף נתבאר טעם החילוק: «וי״ל דודאי כשברכתן שוה בברכה הא׳ פוטר את חבירו אז מסתבר לברך על ז׳ המינים ולפטור את השני אבל כשצריך לברך על כל אחד ואחד לא שייכי זה לזה כלל» (בית יוסף או״ח סימן רי״א). תמצית: כשברכה אחת פוטרת את שתיהן יש טעם להעדיף, שהרי הברירה נוגעת לגוף הברכה ; וכשצריך לברך על כל אחד בפני עצמו, אין הבחירה נוגעת אלא לסדר האכילה.
קושיא — לרבנן, שאמרו מין חביב עדיף, היאך יעמוד כלל המוקדם בפסוק שבסוף הסוגיא, שהרי מוקדם בפסוק אינו תלוי כלל בחביבות?
תירוץ: כתב הרא״ש בבית יוסף — «וצ״ל דכל המוקדם דלקמן אתי כר׳ יהודה» (בית יוסף או״ח סימן רי״א). תמצית: מימרת ״כל המוקדם״ אינה אלא אליבא דרבי יהודה, שהוא בעל מעלת מין שבעה ; ומי שפוסק כרבנן וכרמב״ם ממילא אינו מעמיד את הקדימה אלא בשווים בחביבות, וכמו שכתב המגן אברהם: «אבל כשאין ברכותיהם שוות רק שצריך להקדים א׳ אז איזו שירצה יקדים אפי׳ הב׳ ממין ז׳ וחביב דאין זה מעלה כלל מה שמקדימין האחר כמ״ש הרא״ש» (מגן אברהם או״ח סימן רי״א). ולפיכך אין כאן שתי הלכות סותרות אלא שתי שיטות שלמות זו כנגד זו.
מחלוקת — במה מודדים את החביב: למרן, «ונקרא חביב המין שרגיל להיו׳ חביב עליו אפי׳ אם עתה חפץ במין השני» (שו״ע או״ח רי״א:א), ופירשה המשנה ברורה «היינו שרגיל להיות תמיד חביב עליו וכדלקמיה» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:ו) ; ומנגד הביאה «ומ״מ המברך על מה שחביב עתה בעיניו ג״כ יש לו על מי לסמוך דיש פוסקים שסוברים דחביב נקרא מה שהוא חביב עליו עכשיו» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:יא).
וכן העמיד הט״ז את שתי הדרכים: «ופסק הרא״ש כר״י וס״ל דר״י לא פליג אלא במין ז׳ אבל באין מין ז׳ ס״ל דאזלינן בתר החביב וחביב היינו רוב פעמים» (ט״ז או״ח סימן רי״א).
תמצית: לרא״ש וסיעתו החביב הוא טעמו הקבוע של אדם, ולרמב״ם חפצו של עכשיו ; והמגן אברהם מסר את מנהג בני אשכנז — «ולענין חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא״ש בהמין הרגיל להיות חביב וכמ״ש ס״א» (מגן אברהם או״ח סימן רי״א). ולמעשה תיארה המשנה ברורה הנהגה המצרפת את שתיהן: «ומשמע מדברי הפוסקים דיתנהג כך יברך על המין שרגיל להיות תמיד חביב עליו ויטעום קצת ממנו ואח״כ יאכל המין שחפץ עכשיו לאכלו ואחר גמר אכילתו יחזור לאכול המין הראשון» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:י).
גדרי מעלת מין שבעה:«דמעלת מין שבעה עדיף» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:ה) ; ומעלה זו דוחה אף את שלמות הפרי — «ואם שניהם ממין אחד משבעת המינים או ששניהם אינם מין שבעה מקדים השלם ואפילו אם החצי חביב יותר שלם עדיף» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:ד) ; ואינה נוהגת אלא בפרי גמור — «וכתבו האחרונים דחשיבות מין שבעה להקדים ראשון לשני הוא רק כשנגמר הפרי» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:כ). וכל הסימן כולו מותנה בתנאי שהקדימה המשנה ברורה בראשו: «ודוקא שגם דעתו היה לאכול מכולם הא אם אין כולם לפניו או שאין דעתו לאכול מכולם אין שייך בזה דין קדימה» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:א). תמצית: שלושה סייגים למעלה אחת — היא דוחה את השלם, ואינה נוהגת בבוסר, ואינה נוהגת כלל במי שאין דעתו לאכול משניהם.
היסוד: «היו לפניו מיני פירות הרבה אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה מקדים מין שבעה אע״פ שאינו חביב כמו המין האחר» (שו״ע או״ח רי״א:א) ; «מחלוקת בשברכותיהן שוות, דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף, ורבנן סברי מין חביב עדיף» (ברכות מ״א ע״א) ; «דמעלת מין שבעה עדיף» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:ה).
3. אין ברכותיהן שוות — צנון וזית (שו״ע או״ח רי״א:א)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳ (סיפא):«ואם אין ברכותיהן שוות אפי׳ יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית איזה מהם שירצ׳ יקדים ואפי׳ אינו חביב» (שו״ע או״ח רי״א:א) ; «וי״א שגם בזה צריך להקדי׳ החביב» (שו״ע או״ח רי״א:א).
שורש הדין: שתי הדעות מפורשות בבית יוסף. דעת התוספות — «וכתבו התוספות דכיון שאין ברכותיהן שוות מאחר שאין האחד פוטר את חבירו אפילו ר׳ יהודה מודה דאין עדיפות בז׳ המינים אלא יברך על איזה שירצה תחלה החביב לו ואח״כ יברך על השני» (בית יוסף או״ח סימן רי״א) ; ודעת הרא״ש — «אלמא אפילו אחד מהם חביב יכול לברך על השני כיון שצריך לברך על השני אחר אכילת הראשון אין עדיפות בחביב משום דלא שייכי זה לזה כלל» (בית יוסף או״ח סימן רי״א). תמצית: לתוספות, ולרבנו יונה והרשב״א והסמ״ק שעמם, נשארה מעלת החביב אף כשאין ברכה פוטרת ; ולרא״ש, משנתבטל הפטור נתבטלה כל מעלה, ואיזה שירצה יקדים.
חקירה — במה תלויה מעלת ההקדמה: בגוף הברכה שהיא פוטרת, או בגוף האכילה שהיא מקדימה?
צד א׳ — בברכה:תמצית: כל ענין הקדימה הוא באיזה מין תיאמר הברכה הפוטרת ; ומשאין פטור, אין שאלה כלל. וכן לשון המשנה ברורה בדעה הראשונה: «דכיון דאין אחד פוטר חבירו בברכתו אין שייך כאן שום מעלה בהקדמתו ואיזה שירצה יברך עליו ואוכל קודם» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:ז).
צד ב׳ — באכילה:תמצית: מעלת המין נוגעת למי יאכל תחילה, ואין הפטור אלא פרט אחד שבה ; ולפיכך אף בשתי ברכות יש להקדים. וכן הדעה השנייה, וכלשון המשנה ברורה «ס״ל דגם בזה שייך מעלת הקדימה לברך על מין אחד תחלה אלא דס״ל דלא מקדמינן בזה מין שבעה אלא החביב לו יותר יקדימנו לברך עליו ולאכול תחלה» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:ט), «אכן אם שני המינים חביבים אצלו בשוה אז מברך על מין שבעה תחלה» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:ט).
ונפקא מינה: צנון וזית שאין ברכותיהן שוות — לצד א׳ אין דין קדימה כלל, ולצד ב׳ יקדים את החביב ; ואם שניהם חביבים בשוה, את מין השבעה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — אם באין ברכותיהן שוות אין מעלה כלל, כלשון הדעה הראשונה, היאך כתב מרן עצמו בסעיף ד׳ שכל הקודם בפסוק קודם לברכה, והרי חטה וזית אין ברכותיהן שוות?
תירוץ: הקושיא היא קושיית האחרונים, וכלשון הביאור הלכה: «האחרונים נתקשו דהא לעיל בס״א כתב המחבר דעה ראשונה שכתב אותה בסתמא דכשאין ברכותיהן שוות על איזה שירצה יברך ואין כאן מצות קדימה אפילו היה האחד משבעת המינין וכאן סתם דכל הקודם בפסוק קודם לברכה» (ביאור הלכה סימן רי״א). ותירוצו — «והגר״א בסקט״ו הביא דברי תר״י דמוקים הא דחטים קודמין דוקא בעשה מהן תבשיל דחשוב ביותר ולכן שייך להקדימן נגד כל המינים» (ביאור הלכה סימן רי״א). תמצית: אין סעיף ד׳ מדבר אלא בחטה שנעשית תבשיל, שברכתה בורא מיני מזונות וחשיבותה יתרה, וכמו שפירש מרן עצמו בסעיף ה׳ ; וממילא אין סתירה לדעה הראשונה שבסעיף א׳. ומגן אברהם תירץ בדרך אחרת: «אך אם שניהם ממין ז׳ אזלינן בתר המוקדם בפסוק דמאחר שקרא הקדימו אנן נמי נקדימנו, אבל מה שלא נכתב כלל בקרא ל״ש קדימה» (מגן אברהם או״ח סימן רי״א). תמצית: הקדימה שבפסוק אינה מעלה שבמין אלא הוראה שבכתוב, ולפיכך היא נוהגת אף במקום שמעלת מין שבעה בטלה — ובלבד ששניהם נזכרו בפסוק.
ההכרעה: הביאור הלכה הפך את מעמד שתי הדעות — «מה שכתב המחבר דעה זו בשם י״א אינו מדוקדק דאדרבה דעה ראשונה היא דעת איזה יחידאי» (ביאור הלכה סימן רי״א) — ומנה את בעלי הדעה השנייה, וסיים «ולענ״ד למעשה טוב יותר לנהוג כדעת האחרונים בזה דחביב עדיף» (ביאור הלכה סימן רי״א) ; וכן הורתה המשנה ברורה במקומה, «ס״ל דגם בזה שייך מעלת הקדימה לברך על מין אחד תחלה אלא דס״ל דלא מקדמינן בזה מין שבעה אלא החביב לו יותר יקדימנו לברך עליו ולאכול תחלה» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:ט), «אכן אם שני המינים חביבים אצלו בשוה אז מברך על מין שבעה תחלה» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:ט). ועוד קבעה שאין הדעה הראשונה מדברת אלא בברכת האדמה מול העץ: «דוקא בזה דברכת הצנון בפה״א אבל אם היה דבר שברכתו שהכל בודאי מברך על הזית תחלה וכדלקמיה בס״ג» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:ח). תמצית: אף שמרן כתב את הדעה הראשונה בסתם ואת השנייה בשם ״יש אומרים״, למעשה נוקטים כשנייה, שהיא דעת רוב הראשונים ; ובכל אופן, בדבר שברכתו שהכל אין הדעה הראשונה נוהגת כלל.
היסוד: «ואם אין ברכותיהן שוות אפי׳ יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית איזה מהם שירצ׳ יקדים ואפי׳ אינו חביב» (שו״ע או״ח רי״א:א) ; «וי״א שגם בזה צריך להקדי׳ החביב» (שו״ע או״ח רי״א:א) ; «ולענ״ד למעשה טוב יותר לנהוג כדעת האחרונים בזה דחביב עדיף» (ביאור הלכה סימן רי״א).
4. שיטת הרמב״ם — החביב לו באותה שעה (שו״ע או״ח רי״א:ב)
לשון השלחן ערוך
סעיף ב׳:«ולהרמב״ם אם היה מין אחד חביב לו יות׳ בין שברכותם שוות בין שאינם שוות בין שיש בהן ממין שבעה בין שאין בהם ממין שבעה מקדים החביב לו אז באותה שעה» (שו״ע או״ח רי״א:ב) ; «ואם אינו רוצ׳ בזה יותר מבזה אם יש ביניה׳ משבעת המינים עליו מברך תחלה» (שו״ע או״ח רי״א:ב).
שורש הדין: לשון הרמב״ם — «היו לפניו מינין הרבה אם היו ברכותיהן שוות מברך על אחת מהם ופוטר את השאר» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה יג), «ואם אין ברכותיהם שוות מברך על כל אחת מהן ברכה הראויה לו. ואי זה מהם שירצה להקדים מקדים» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה יג), «ואם אינו רוצה בזה יותר מזה אם יש ביניהם אחד משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה. וכל הקודם בפסוק קודם בברכה» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה יג) ; ובסופה «ודבש זה הוא דבש תמרים. והתמרים קודמין לענבים. שהתמרים שני לארץ והענבים שלישי לארץ» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה יג). תמצית: הרמב״ם פסק כרבנן, ואצלו הברירה בידו לעולם ; ואין מין שבעה והמוקדם בפסוק באים אלא כשאין אחד מהם חפץ בו יותר.
מחלוקת — שתים בכפולה אחת: כתבה המשנה ברורה «פליג על דעה ראשונה וס״ל דחביב עדיף לעולם ואף דברכותן שוות ויש בהם מין שבעה חביב קודם לברך עליו» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:יב), ועוד «גם בזה פליג על דעה ראשונה וס״ל דאינו נקרא חביב מה שחביב עליו תמיד אלא מה שחביב עליו באותה שעה» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:יג). תמצית: אחת בסדר — לרמב״ם החביב דוחה אף את מין שבעה בברכותיהן שוות ; ואחת בגדר — לרמב״ם החביב הוא חפץ השעה ולא הרגילות. ושתי המחלוקות תלויות זו בזו: מי שמעמיד את הקדימה על רצון האדם, מודד את הרצון כפי שהוא עכשיו.
ההכרעה, ומה יש בה למעשה:«ומשמע מסתימת המחבר דהעיקר כדעה הראשונה שהיא דעת רוב הפוסקים» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:יג).
ומאידך כתב הט״ז «ולענין ההלכה אין כאן שום חשש דבכל הדרכים יש לו על מה לסמוך» (ט״ז או״ח סימן רי״א).
תמצית: מסתימת המחבר בסעיף א׳ עולה שהעיקר כדעה הראשונה ; ומכל מקום, כיון שהרמב״ם וסיעתו רבים, אין מי שנהג כמותם טועה, ולכן העמידה המשנה ברורה עצה של כוונה מפורשת בשעת הברכה, וכלשונה «ואם היה מונח לפניו אתרוג וזית אף דאתרוג היה חביב עליו יותר קיי״ל לעיל בס״א דמברך על הזית שהוא ממין שבעה ונפטר ממילא אף בסתמא האתרוג ואם הוא בירך על האתרוג בסתמא לא נפטר הזית» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:לג).
היסוד: «ולהרמב״ם אם היה מין אחד חביב לו יות׳ בין שברכותם שוות בין שאינם שוות בין שיש בהן ממין שבעה בין שאין בהם ממין שבעה מקדים החביב לו אז באותה שעה» (שו״ע או״ח רי״א:ב) ; «ואם אין ברכותיהם שוות מברך על כל אחת מהן ברכה הראויה לו. ואי זה מהם שירצה להקדים מקדים» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה יג) ; «ומשמע מסתימת המחבר דהעיקר כדעה הראשונה שהיא דעת רוב הפוסקים» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:יג).
5. חשיבות הברכה — מבוררת וכוללת (שו״ע או״ח רי״א:ג)
לשון השלחן ערוך
סעיף ג׳:«הביאו לפניו דבר שברכתו בפה״ע ודבר שברכתו שהכל בפה״ע קודמת שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד» (שו״ע או״ח רי״א:ג) ; «וכן בפה״א ושהכל בפה״א קודמת» (שו״ע או״ח רי״א:ג) ; «ואם הביאו לפניו בפה״ע ובורא פרי האדמה איזה מהם שירצה יקדים» (שו״ע או״ח רי״א:ג) ; «וי״א שבורא פרי העץ קודם» (שו״ע או״ח רי״א:ג).
שורש הדין: לשון הטור — «ושהכל כוללת כל הדברים» (טור או״ח סימן רי״א) ; והמשנה ברורה פירשה את המידה: «פי׳ דברכת בפה״ע מבוררת טפי על איזה מברך וחשובה היא מברכת שהכל שאינה רק ברכה כוללת לכל המינים» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:טו), «חשובה נמי משהכל דמברר בהברכה רק מיני פה״א משא״כ שהכל דכוללת הכל» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:טז). תמצית: אין כאן מעלה במאכל אלא בנוסח — ברכה הקוראת בשם מין מסוים חשובה מברכה הכוללת את כל הנבראים.
קושיא — אם חשיבות הברכה מכריעה, מדוע בסעיף א׳ אמרנו שהחביב קודם? והרי גם שם ברכת העץ מבוררת מברכת האדמה, ולמה ייחשב טעמו של אדם?
תירוץ: אין חשיבות הברכה מכרעת אלא במקום שההפרש שבין שתי הברכות הוא הפרש של בירור גמור — מבוררת מול כוללת. אבל בין העץ לאדמה, ששתיהן מבוררות, כתב מרן «ואם הביאו לפניו בפה״ע ובורא פרי האדמה איזה מהם שירצה יקדים» (שו״ע או״ח רי״א:ג), ופירשה המשנה ברורה «ואין תלוי כלל בחביב לדעה הראשונה שבס״א דהא אין ברכותיהן שוות ולי״א שם מיירי הכא ששניהם חביבים עליו בשוה» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:יז). תמצית: מול שהכל אין חביבות מועילה — «ואפילו מין השני חביב עליו» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:יד) ; ובין העץ לאדמה חוזרת מעלת החביב למקומה, וכל סעיף ג׳ אינו מדבר אלא בשווים בחביבות.
מחלוקת — העץ והאדמה: דעת בעל הלכות גדולות היא ה״יש אומרים״ שבסעיף, ורוב הפוסקים חלקו עליו. וכתב הט״ז: «ונראה דיש לנו לפסוק בזה דאם חביב לו יותר בפ״הא יברך תחלה כדיעה ראשונה ואם שוים בחביבות יברך בפה״ע תחלה כדיעה בתרא» (ט״ז או״ח סימן רי״א) ; וכן הכריעה המשנה ברורה: «והסכימו האחרונים דנכון לנהוג כי״א הזה אם שניהם שוים בחביבות אכן אם פה״א חביב עליו יותר מברך על החביב כנ״ל בס״א» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:יח). והוציאה מזה מעשה שולחן: «וע״כ כשמביאים לפניו יי״ש עם מרקחת יברך על המרקחת תחלה אף שהיי״ש חביב עליו יותר» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:טז). תמצית: בשווים בחביבות — העץ תחילה ; והיכן שהאדמה חביבה — היא קודמת, שחזרנו לדין סעיף א׳ ; ומול שהכל, המבוררת קודמת בכל אופן.
היסוד: «הביאו לפניו דבר שברכתו בפה״ע ודבר שברכתו שהכל בפה״ע קודמת שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד» (שו״ע או״ח רי״א:ג) ; «פי׳ דברכת בפה״ע מבוררת טפי על איזה מברך וחשובה היא מברכת שהכל שאינה רק ברכה כוללת לכל המינים» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:טו) ; «והסכימו האחרונים דנכון לנהוג כי״א הזה אם שניהם שוים בחביבות אכן אם פה״א חביב עליו יותר מברך על החביב כנ״ל בס״א» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:יח).
6. המוקדם בפסוק וסדר המעלות (שו״ע או״ח רי״א:ד-ו) · נפקא מינה למעשה
לשון השלחן ערוך
סעיף ד׳:«כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעור׳ קודם לברכה» (שו״ע או״ח רי״א:ד) ; «וארץ בתרא הפסיק הענין וכל הסמוך לו חשוב מהמאוחר ממנו לארץ קמא» (שו״ע או״ח רי״א:ד) ; «הלכך תמרי׳ קודמים לענבים שזה שני לארץ בתרא וזה ג׳ לארץ קמא» (שו״ע או״ח רי״א:ד). ובהגה:«ודוקא שאוכל ענבים כמות שהן אבל אם עשה מהן יין שקובע ברכה לעצמו בפה״ג חשובה והיא קודמת לברך עליו תחלה» (רמ״א או״ח רי״א:ד) ; «אבל מעשה קדיר׳ מחמשת מיני דגן היא חשובה יות׳ מברכת היין» (רמ״א או״ח רי״א:ד) ; «כל הנאמר סמוך לארץ קמא קודם למה שנאמר סמוך לארץ בתרא לאחר ששוה לו בסמיכה לארץ» (רמ״א או״ח רי״א:ד).
סעיף ה׳:«הא דחטה ושעורה קודמין דוקא כשעשה מהם תבשיל או פת אבל הכוסס חטה שברכתו ב״פ האדמה אינה קודמת לברכת בפה״ע» (שו״ע או״ח רי״א:ה). ובהגה:«ברכת המוציא קודם לברכת במ״מ וכ״ש לשאר ברכות» (רמ״א או״ח רי״א:ה) ; «וכל הא דאמרינן דאחד קודם לחבירו היינו שרוצה לאכול משניהם לכן יש להקדים החביב או החשוב» (רמ״א או״ח רי״א:ה) ; «אבל אם אינו רוצה לאכול משניהם אינו מברך רק על זה שרוצה לאכול אע״פ שגם השני מונח לפניו» (רמ״א או״ח רי״א:ה) ; «וכל זה דצריך להקדים היינו דוקא לכתחלה אבל אם עבר ובירך על השני אם הברכות שוות יוצא וא״צ לחזור ולברך על זה שהיה לו להקדים» (רמ״א או״ח רי״א:ה) ; «ובלבד שיהא דעתו גם כן עליו בברכתו» (רמ״א או״ח רי״א:ה). סעיף ו׳:«היה לפניו תבשיל מקמח כוסמין ושבולת שועל ושיפון וגפן ותאנה ורימון כיון דמברך על התבשיל בורא מיני מזונות ברכתו קודמת» (שו״ע או״ח רי״א:ו) ; «אע״ג דהנך ממין ז׳ ואיהו לאו ממין שבעה מ״מ כיון דחשיבי דעבדי מנייהו פת ומברך עלייהו המוציא וברכת המזון קודמת אע״ג דלא עבדינהו פת» (שו״ע או״ח רי״א:ו).
שורש הדין: מימרת רב יוסף — «כל המוקדם בפסוק זה, מוקדם לברכה» (ברכות מ״א ע״א) ; וכן ברמב״ם, «ודבש זה הוא דבש תמרים. והתמרים קודמין לענבים. שהתמרים שני לארץ והענבים שלישי לארץ» (רמב״ם הלכות ברכות פרק ח הלכה יג). ובטור נתפרש הכל: «חטה קודמת לזית ששניהם ראשונים לארצות ויש לחטה יתרון שקודמת בפסוק ומטעם זה נמי שעורה קודמת לדבש» (טור או״ח סימן רי״א), ומקורה של ההגה שביין — «ומיהו מעשה קדרה דחטין ושעורין קודמין ליין לפי שברכתן במ״מ שהיא ג״כ חשובה שמבוררת וגם קודמים לו בפסוק» (טור או״ח סימן רי״א). תמצית: הפסוק מסדר, וארץ בתרא חוצה ; ועל גבי זה שתי חשיבויות של ברכה — היין ומעשה קדרה — המשנות את הסדר שהפסוק העמיד.
קושיא — הרמ״א כתב שמעשה קדרה חשוב מברכת היין, וסיים שכל הנאמר סמוך לארץ קמא קודם ״לאחר ששוה לו בסמיכה לארץ״ ; ואם כן מעשה קדרה של שעורים לא יקדים לזית, שהזית ראשון לארץ בתרא והשעורה שנייה לארץ קמא. והיאך יעמוד הכלל שברכת במ״מ חשובה?
תירוץ: על זה כתבה המשנה ברורה שתי דרכים. האחת בדקדוק לשון ההגה עצמה, והשנייה — «אבל הלבוש כתב דברכת במ״מ היא קודמת לכל וכן הסכימו הרבה אחרונים» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:כה). תמצית: להגה קדימת הדגן אינה אלא כנגד מין השווה לו במרחקו מ״ארץ״ ; וללבוש, ואחריו אחרונים רבים, ברכת בורא מיני מזונות קודמת לכל, שחשיבות הנוסח גוברת על סדר הכתוב. וכבר סידר המגן אברהם את הסולם כולו: «זה הכלל סדר המעלות, המוציא, במ״מ על חטין, בפה״ג, זית, במ״מ על שעורים, גפן תאנה ורימון, בפ״הא ובפה״ע קודמין לשהכל» (מגן אברהם או״ח סימן רי״א).
גבול הדין — כוסס חטה:«הא דחטה ושעורה קודמין דוקא כשעשה מהם תבשיל או פת אבל הכוסס חטה שברכתו ב״פ האדמה אינה קודמת לברכת בפה״ע» (שו״ע או״ח רי״א:ה) ; ופירשה המשנה ברורה שבתבשיל «והם קודמים לשארי מינים אף אם הם חביבים אצלו יותר» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:כו), ובכוסס הביאה את הגר״א: «אכן בביאור הגר״א משמע דלפי מה שמבואר לעיל בס״א דהיכא שאין ברכותיהן שוות לא אזלינן כלל בתר מין שבעה ה״ה הכא לא אזלינן כלל בתר מוקדם ועל איזה שירצה יברך תחלה» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:כז). תמצית: לשיטת הביאור הלכה כל סעיף ד׳ אינו אלא בתבשיל, ולפיכך אין סתירה ; ולגר״א, בכוסס חטה, שאין ברכתו כברכת הזית, בטלה גם קדימת הפסוק — והברירה בידו.
סעיף ו׳ — מדוע מין שאינו מפורש בקרא דוחה את המפורש בו:«אע״ג דכוסמין מין חטין ושבולת שועל ושיפון מין שעורים מ״מ כיון דאין נזכרין בהדיא בקרא אין בהם חשיבות מין שבעה כ״כ כמו המפורשים בהדיא בקרא» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:לד) ; ומאידך «וגם הם בכלל חטה ושעורה דקרא עכ״פ» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:לה) ; והרמ״א דקדק בלשונו, כמו שכתבה המשנה ברורה: «ונקט הרמ״א מחמשת מיני דגן להשמיענו דאף כוסמין ושבולת שועל ושיפון מזון הנעשה מהן ג״כ קודמין ליין דהם ג״כ בכלל חטים ושעורים» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:כד). תמצית: כוסמין ושבולת שועל ושיפון אינם מין שבעה לענין החשיבות שבשבח הכתוב, אבל הם בכלל חטה ושעורה לענין מין דגן ; ולפיכך התבשיל שנעשה מהם, שברכתו בורא מיני מזונות, קודם לגפן ולתאנה ולרימון.
לכתחלה ובדיעבד:«וכל זה דצריך להקדים היינו דוקא לכתחלה אבל אם עבר ובירך על השני אם הברכות שוות יוצא וא״צ לחזור ולברך על זה שהיה לו להקדים» (רמ״א או״ח רי״א:ה), «ובלבד שיהא דעתו גם כן עליו בברכתו» (רמ״א או״ח רי״א:ה) ; ופירטה המשנה ברורה את התנאי: «ואפילו היו שניהם לפניו בשעת ברכה בעינן שיתכוין לו בפירוש לפוטרו דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אלא בכונה אבל אם בירך על החשוב פוטר את שאינו חשוב אפילו לא נתכוין בפירוש לפוטרו כיון שהיה מונח לפניו על השלחן בשעת ברכה» (משנה ברורה, מ״ב רי״א:לב). תמצית: כל דיני הסימן הוראת לכתחלה הם ; ובדיעבד, כשהברכות שוות, יצא — ובלבד שהיה השני בכלל כוונתו, שאין מי שאינו חשוב פוטר את החשוב אלא בכוונה מפורשת.
סיכום ההנהגות למעשה
ענין
הלכה למעשה
ברכותיהן שוות ויש מין שבעה
מקדים מין שבעה אף שאינו חביב (שו״ע או״ח רי״א:א · מ״ב רי״א:ה).
ברכותיהן שוות ואין מין שבעה
מקדים החביב, והוא הרגיל להיות חביב עליו (שו״ע או״ח רי״א:א · מ״ב רי״א:ו).
אין ברכותיהן שוות — צנון וזית
לדעה ראשונה איזה שירצה ; ולי״א, שנקטו בה האחרונים, החביב קודם, ובשווים — מין שבעה (שו״ע או״ח רי״א:א · מ״ב רי״א:ט).
שיטת הרמב״ם
החביב לו באותה שעה קודם בכל אופן, ובאין אחד חביב — מין שבעה (שו״ע או״ח רי״א:ב · מ״ב רי״א:יב-יג).
בפה״ע או בפה״א מול שהכל
המבוררת קודמת, ואפילו השני חביב עליו (שו״ע או״ח רי״א:ג · מ״ב רי״א:יד-טז).
בפה״ע מול בפה״א
בשווים בחביבות — העץ קודם ; ואם האדמה חביבה — היא קודמת (שו״ע או״ח רי״א:ג · מ״ב רי״א:יח).
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק ח) · בה״ג · רש״י · רי״ף · רא״ש · תוספות · רבנו יונה · רשב״א · ראבי״ה · סמ״ק · מרדכי · טור · בית יוסף · שלחן ערוך ורמ״א
פוסקים ונושאי כלים: אגור · תרומת הדשן · לבוש · ב״ח · מגן אברהם · ט״ז · באר היטב · שערי תשובה · אליה רבה · ביאור הגר״א · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים