שולחן ערוך · אורח חיים

Concise summary:

ו׳ seifim: the siman sets four titles of precedence against one another and says which yields to which. Seif 1 fixes the hinge — one blessing or two: «היו לפניו מיני פירות הרבה אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה מקדים מין שבעה אע״פ שאינו חביב כמו המין האחר» (שו״ע או״ח רי״א:א), failing which «ואם אין ביניהם ממין שבעה מקדים החביב» (שו״ע או״ח רי״א:א); and where the blessings differ, «ואם אין ברכותיהן שוות אפי׳ יש בהן ממין שבעה כגון צנון וזית איזה מהם שירצ׳ יקדים ואפי׳ אינו חביב» (שו״ע או״ח רי״א:א), to which the Mechaber opposes «וי״א שגם בזה צריך להקדי׳ החביב» (שו״ע או״ח רי״א:א). Seif 2 brings the Rambam's whole shitah: «ולהרמב״ם אם היה מין אחד חביב לו יות׳ בין שברכותם שוות בין שאינם שוות בין שיש בהן ממין שבעה בין שאין בהם ממין שבעה מקדים החביב לו אז באותה שעה» (שו״ע או״ח רי״א:ב). Seif 3 changes the measure and judges the wording itself: «הביאו לפניו דבר שברכתו בפה״ע ודבר שברכתו שהכל בפה״ע קודמת שהיא חשובה שאינה פוטרת אלא דבר אחד» (שו״ע או״ח רי״א:ג). Seif 4 lets the verse speak: «כל הקודם בפסוק ארץ חטה ושעור׳ קודם לברכה» (שו״ע או״ח רי״א:ד), and «הלכך תמרי׳ קודמים לענבים שזה שני לארץ בתרא וזה ג׳ לארץ קמא» (שו״ע או״ח רי״א:ד); the gloss adds wine and the grain dish — «אבל מעשה קדיר׳ מחמשת מיני דגן היא חשובה יות׳ מברכת היין» (רמ״א או״ח רי״א:ד). Seif 5 bounds it all: «הא דחטה ושעורה קודמין דוקא כשעשה מהם תבשיל או פת אבל הכוסס חטה שברכתו ב״פ האדמה אינה קודמת לברכת בפה״ע» (שו״ע או״ח רי״א:ה), and «וכל הא דאמרינן דאחד קודם לחבירו היינו שרוצה לאכול משניהם לכן יש להקדים החביב או החשוב» (רמ״א או״ח רי״א:ה). Seif 6, finally, tests the ladder: «היה לפניו תבשיל מקמח כוסמין ושבולת שועל ושיפון וגפן ותאנה ורימון כיון דמברך על התבשיל בורא מיני מזונות ברכתו קודמת» (שו״ע או״ח רי״א:ו).