✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
דיני ברכת שהחיינו — עיונים מעמיקים
סימן רכ״ה · י׳ סעיפים
שהחיינו · מחיה מתים · פרי חדש · משנה הבריות · דיין האמת · שככה לו בעולמו
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות
הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ה — י׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק י), תרומת הדשן, מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, אליה רבה, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן
הבסיס התלמודי:
ברכות פרק הרואה (נ״ח ע״ב) · עירובין מ׳ ע״ב
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 תוכן העניינים
- הקדמת הסוגיא — פרק הרואה (ברכות נ״ח ע״ב) וסוגיית עירובין מ׳ ע״ב, וחקירת היסוד
- ראיית חבירו — שהחיינו ומחיה המתים · (שו״ע או״ח רכ״ה:א-ב)
- פרי חדש — על הראייה או על האכילה · (שו״ע או״ח רכ״ה:ג-ז)
- משנה הבריות ודיין האמת — קושיית הבית יוסף ותירוץ הט״ז · (שו״ע או״ח רכ״ה:ח-ט)
- שככה לו בעולמו — וכלל הפעם הראשונה · (שו״ע או״ח רכ״ה:י)
- נפקא מינות והנהגות למעשה — טבלאות ומקורות
📜 לשון השולחן ערוך — הסעיפים
דִּינֵי בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ. וּבוֹ י׳ סְעִיפִים:
א׳-ב׳: ראיית חבירו — לל׳ יום שהחיינו, ולי״ב חודש מחיה מתים ; ומי שלא ראהו מעולם אינו מברך. ג׳-ז׳: פרי חדש — על הראייה נתקנה, ונהגו לברך בשעת אכילה ; שני זנים שתי ברכות ; ענבים ויין חדש ברכה אחת ; ומה שאינו מתחדש ומה שלא נגמר — אין מברכין. ח׳-ט׳: בריות משונות — מלידה משנה הבריות, ולאחר לידה דיין האמת. י׳: נוי שבעולם — שככה לו בעולמו, פעם ראשונה בלבד.
תמצית קצרה:
י׳ סעיפים: ארבע ברכות, ומידה אחת המאחדת אותן — מה נתחדש לעיני הרואה. סעיפים א׳-ב׳ בפנים שחזרו: «הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו ואחר י״ב חודש מברך מחיה מתים והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו» (שו״ע או״ח רכ״ה:א), ומי שלא ראהו מעולם אינו בכלל — «מי שלא ראה את חבירו מעולם ושלח לו כתבים אע״פ שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו» (שו״ע או״ח רכ״ה:ב). סעיפים ג׳-ז׳ בפרי שחזר: «הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו אפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה» (שו״ע או״ח רכ״ה:ג) — ועל הראייה נתקנה, וכלשון הרמב״ם «הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחלת ראיתו מברך שהחינו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ב), אלא שהמנהג קבעה באכילה, לפי שאינה אלא רשות (עירובין מ׳ ע״ב). סעיפים ח׳-ט׳ בבריה שמתמיהה: «אם הם ממעי אמם מברך משנה הבריות ואם נשתנה אח״כ מברך דיין האמת» (שו״ע או״ח רכ״ה:ט), והוא תירוץ הגמרא «לא קשיא: הא ממעי אמו, הא בתר דאיתיליד. דיקא נמי, דקתני דומיא דקטע. שמע מינה.» (ברכות נ״ח ע״ב). וסעיף י׳ ביופי: «הרואה אילנות טובות ובריות נאות אפילו עכו״ם או בהמה אומר בא״י אמ״ה שככה לו בעולמו» (שו״ע או״ח רכ״ה:י).
1. הקדמת הסוגיא — על מה נתקנו ברכות אלו
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן בראיית פנים — לשון מרן :
«הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו ואחר י״ב חודש מברך מחיה מתים והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו:» (שו״ע או״ח רכ״ה:א). ובו י׳ סעיפים, וארבע ברכות בתוכם: שהחיינו, מחיה מתים, משנה הבריות ודיין האמת, ושככה לו בעולמו. ומידה אחת מאחדת את כולן — מה נתחדש לעיני הרואה: פנים שחזרו, פרי שחזר, בריה שמתמיהה, ויופי שאין כמותו.
תורת הסוגיא בגמרא: שלושה מאמרים בפרק הרואה הם יסוד כל הסימן. הראשון בראיית חבירו —
«אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חבירו לאחר שלשים יום, אומר: ״ברוך … שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה״. לאחר שנים עשר חדש, אומר: ״ברוך … מחיה המתים״.» (ברכות נ״ח ע״ב) ; ומיד אחריו שיעור השכחה —
«אמר רב: אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חדש. שנאמר: ״נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד״.» (ברכות נ״ח ע״ב). השני בבריות משונות, ומתחיל בסתירת ברייתות —
«אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הבהקנים, אומר: ״ברוך … משנה הבריות״.» (ברכות נ״ח ע״ב) ;
«מיתיבי: ראה את הכושי, ואת הגיחור, ואת הלווקן, ואת הקפח, ואת הננס, ואת הדרניקוס, אומר: ״ברוך … משנה את הבריות״. את הקטע, ואת הסומא, ואת פתויי הראש, ואת החגר, ואת המוכה שחין, ואת הבהקנים, אומר: ״ברוך … דיין אמת״!» (ברכות נ״ח ע״ב) ; ומסקנתה —
«לא קשיא: הא ממעי אמו, הא בתר דאיתיליד. דיקא נמי, דקתני דומיא דקטע. שמע מינה.» (ברכות נ״ח ע״ב). והשלישי בשתי הברכות שבסוף הסימן —
«תנו רבנן: הרואה פיל, קוף וקפוף, אומר: ״ברוך … משנה את הבריות״. ראה בריות טובות, ואילנות טובות, אומר: ״ברוך … שככה לו בעולמו״.» (ברכות נ״ח ע״ב). ואילו ברכת הפרי אינה בפרק הרואה אלא בעירובין, ושם היא נמנית ברשות —
«כי אתאי בי רב יהודה, אמר: אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן. אמרי ליה: רשות לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי חובה מאי?» (עירובין מ׳ ע״ב). תמצית: ארבע ברכות בסימן אחד, שלוש מהן מפרק הרואה ואחת מעירובין, וכולן סובבות על מה שהעין רואה ולא על מה שהגוף נהנה.
החקירה היסודית — ברכת שהחיינו שבסימננו: ברכת ראייה היא ככל ברכות הראיה שבסימנים רי״ח-רכ״ד, או ברכת שמחה שהראייה אינה אלא סיבתה?
- (א) ברכת ראייה — שכן כל לשונות הסימן פותחות ב״הרואה״, ואף בפרי: «הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו אפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה:» (שו״ע או״ח רכ״ה:ג) ; וכן לשון הרמב״ם — «הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחלת ראיתו מברך שהחינו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ב). ועוד, ששאר דיני הסימן הם דיני ברכות הראיה: שיעור שלשים יום, ופעם ראשונה בלבד — «ואינו מברך אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול מאוד» (שו״ע או״ח רכ״ה:ט).
- (ב) ברכת שמחה — שכן מרן עצמו תלה את הדבר בלב: «הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו ואחר י״ב חודש מברך מחיה מתים והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו:» (שו״ע או״ח רכ״ה:א) ; והמשנה ברורה פירשה כן במפורש — «דעיקרה נתקן על שמחת הלב שמשמח על צמיחת פרי חדש» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:י) ; וכן — «ואין חילוק בין איש לאשה והיינו אם רואה אשתו ואמו בתו ואחותו כיון שהוא שמח ונהנה בראייתם» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:א) ; ומכאן שאין לה שיעור כלל — «כתבו האחרונים דלברכה זו אין צריך שיעור דהיא על שמחת הלב שרואה שנגמר פרי» (ביאור הלכה סימן רכ״ה).
2. ראיית חבירו — שהחיינו ומחיה המתים (שו״ע או״ח רכ״ה:א-ב)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳:
«הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו ואחר י״ב חודש מברך מחיה מתים והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו:» (שו״ע או״ח רכ״ה:א)
שורש הדין: לשון הטור —
«הרואה חבירו לאחר ל׳ יום אומר שהחיינו ואחר י״ב חדש מברך מחיה המתים והוא שחביב עליו הרבה ושמח מאד בראייתו» (טור או״ח סימן רכ״ה) ; ולשון הרמב״ם —
«וכן הרואה את חברו לאחר שלשים יום מברך שהחינו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ב). תמצית: הטור העתיק את הגמרא כצורתה, והרמב״ם כתבה בלשונו ; ומרן הלך אחר הטור.
קושיא — הטור כתב
«ושמח מאד בראייתו» (טור או״ח סימן רכ״ה), ומרן העתיק ממנו כמעט מילה במילה והשמיט את תיבת מאד. וכי לקולא נתכוון, שאף בשמחה מועטת יברך?
תירוץ: לא לקולא נתכוון. שהרי המשנה ברורה תלתה את הדין בשמחה שבפועל —
«ואין חילוק בין איש לאשה והיינו אם רואה אשתו ואמו בתו ואחותו כיון שהוא שמח ונהנה בראייתם» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:א) ; וערוך השלחן החזיר את התיבה במפורש —
«ואין חילוק בדין זה בין זכרים לנקבות, ורק אם שמח מאוד בראייתם» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). תמצית: אין ההשמטה אלא קיצור לשון, ולא שינוי דין ; ולמעשה החמירו האחרונים בשיעור השמחה, וערוך השלחן העיד שממעטים בברכה זו ואינם מברכים אלא מי שיודע בעצמו שהוא שמח מאוד.
גדר הברכה — שמחה ולא טובה: ובסימן רכ״ב שנינו שכל טובה שהיא לו ולאחרים מברך עליה הטוב והמטיב ; והכא, אף שיש אחרים הנהנים בראייתו, אינו מברך אלא שהחיינו — וכלשון המגן אברהם:
«ואף על פי שיש אחרים שנהנין בראייתו אינו מברך הטוב והמטיב» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה). תמצית: ראיית חבירו אינה מתחלקת כטובה שיש בה ממון או הנאה, לפי שאין כאן טובה כלל אלא שמחה שבלב ; ולפיכך אין בה חלוקת לו לבדו ולו ולאחרים שבסימן רכ״ב.
מחיה המתים — האם מברך עמה שהחיינו: כתב המגן אברהם בשם הב״ח
«ואז אין מברך שהחיינו» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה) ; וכן המשנה ברורה —
«וטעם ברכה זו כתב בחידושי אגדות לפי שבכל שנה האדם נידון בר״ה ויוה״כ אם למות אם לחיים» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ד) ; ומכל מקום ברכה גמורה היא —
«וכל אלו הברכות הוא בשם ומלכות ואפילו ברכת מחיה מתים» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ג). תמצית: לאחר י״ב חודש נדחית ברכת הזמן מפני ברכה גדולה ממנה, ואינו כופל את שתיהן.
סעיף ב׳ — מי שלא ראהו מעולם
סעיף ב׳:
«מי שלא ראה את חבירו מעולם ושלח לו כתבים אע״פ שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו:» (שו״ע או״ח רכ״ה:ב) ובהגהת הרמ״א:
«הגה יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא״י אמ״ה שפטרני מעונשו של זה (מהרי״ל בשם מרדכי ובר״ר פ׳ תולדות) וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו):» (שו״ע או״ח רכ״ה:ב)
הטעם:
«ר״ל אע״פ שהריצו כתבים מזה לזה ועי״ז נעשו אוהבים מ״מ כיון שלא נתחבר עמו פנים אל פנים אין מעולה האהבה כ״כ עד שיהיה נהנה ושמח בראייתו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ה) ; והמגן אברהם בקצרה —
«דכיון דלא ראה אינו אוהבו כ״כ» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה) ; וכן ערוך השלחן —
«ומי שלא ראהו מעולם אף על פי שידע ממנו, כגון ששלח לו מכתבים ונהנה בראייתו, מכל מקום אינו מברך על ראייתו» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). תמצית: הכתבים עושים אהבה, ואינם עושים את השמחה שבראיית פנים, שהיא הנושאת את הברכה.
ברכת האב ביום בר המצוה — בשם ומלכות או בלעדיהם: הרמ״א הביאה בשם מהרי״ל וסיים
«וטוב לברך בלא שם ומלכות» (שו״ע או״ח רכ״ה:ב), ונתן טעמו המשנה ברורה:
«אמנם דעת הגר״א בביאורו דמאחר שהוזכרה ברכה זו במדרש ומהרי״ל עשה כן הלכה למעשה יש לברך בשם ומלכות» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ח) ; ואף קבעה את שעת הברכה:
«היינו כשנעשה בן י״ג ויום אחד ועכשיו נהגו שלא לברך עד שעה שהנער מתפלל בצבור בתורת ש״ץ או שהוא קורא בתורה בשבת ראשונה שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ו) ; ופירשה את עניינה:
«פי׳ דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו למצות התורה ועכשיו שנעשה איש מחוייב הוא להתחזק בעצמו למצות הש״י» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ז). ואף שאין הברכה בגמרא, כמה ברכות נאמרות שאינן בגמרא. תמצית: לרמ״א אין לברך בשם ומלכות מפני שאינה בגמרא ; ולגר״א יש לברך, שהרי היא במדרש ומהרי״ל נהג בה למעשה — והכרעת האחרונים לברך בלא שם ומלכות.
היסוד:
«אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חבירו לאחר שלשים יום, אומר: ״ברוך … שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה״. לאחר שנים עשר חדש, אומר: ״ברוך … מחיה המתים״.» (ברכות נ״ח ע״ב) ; «ואף על פי שיש אחרים שנהנין בראייתו אינו מברך הטוב והמטיב» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה) ; «ואין חילוק בין איש לאשה והיינו אם רואה אשתו ואמו בתו ואחותו כיון שהוא שמח ונהנה בראייתם» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:א)
«אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חבירו לאחר שלשים יום, אומר: ״ברוך … שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה״. לאחר שנים עשר חדש, אומר: ״ברוך … מחיה המתים״.» (ברכות נ״ח ע״ב) ; «ואף על פי שיש אחרים שנהנין בראייתו אינו מברך הטוב והמטיב» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה) ; «ואין חילוק בין איש לאשה והיינו אם רואה אשתו ואמו בתו ואחותו כיון שהוא שמח ונהנה בראייתם» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:א)
3. פרי חדש — על הראייה או על האכילה (שו״ע או״ח רכ״ה:ג-ז)
לשון השלחן ערוך
סעיף ג׳:
«הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו אפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה:» (שו״ע או״ח רכ״ה:ג) ובהגהת הרמ״א:
«הגה ומי שבירך בשעת ראייה לא הפסיד (טור) ואין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפירי (תשובת רשב״א סי׳ ר״נ וכל בו) ואם לא בירך בראייה ראשונה יכול לברך בראייה שניה (אגור):» (שו״ע או״ח רכ״ה:ג)
שורש הדין: הרמב״ם העמידה על הראייה —
«הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחלת ראיתו מברך שהחינו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ב) ; והבית יוסף הביא את גדר גמר הפרי בשם הכלבו —
«וכתוב בכלבו דהא דמברך שהחיינו כשרואה פרי המתחדש דוקא כשרואה אותו בתשלום ברייתו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה) ; ואת המנהג בשם הרא״ש —
«ונהגו העולם לקבוע הברכה בשעה שאוכל ממין חדש כמו שהחיינו דעשיית לולב וסוכה שקובעים בשעת קידוש היום» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה) ; ובשם מהר״ם —
«וכתב עוד שמהר״ם אינו מברך לעולם שהחיינו על שום דבר בראייה כי אם כשהוא אוכלה וכן פשט המנהג» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה). תמצית: הראשונים כולם מודים שעל הראייה נתקנה, ונחלקו רק אם המנהג עקרה משם.
קושיא — אם על הראייה נתקנה, כיצד יכול מנהג לעקור ברכה ממקומה ולקובעה בשעת אכילה? ואם על האכילה נתקנה, למה כתב מרן
«הרואה פרי חדש» ואף הוסיף
«אפילו רואהו ביד חבירו או על האילן» (שו״ע או״ח רכ״ה:ג)?
תירוץ: משום שאין זו ברכת חובה. שכן בעירובין העמידה הגמרא את ברכת הפרי כרשות לעומת ברכת הזמן שבמועדות —
«כי אתאי בי רב יהודה, אמר: אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן. אמרי ליה: רשות לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי חובה מאי?» (עירובין מ׳ ע״ב) ; וכן פסקה המשנה ברורה —
«ואינה אלא רשות דאי לא מברך לא מיענש. ומ״מ ראוי ליזהר שלא לבטלה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ט) ; והבית יוסף למד כן מאותה סוגיא עצמה —
«משמע מהתם שברכת שהחיינו על פרי המתחדש אינו חובה אלא רשות וכמו שכתבתי בשם הרשב״א» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה). ומה שיכולה ברכת רשות לקבל שעה מן המנהג, לפי שאין כאן חיוב שיידחה. וטעם המנהג עצמו ביאר ערוך השלחן —
«מה שאין כן אנחנו, אין השמחה והכרת טובה ניכרת אצלינו אלא בשעת הנאת הגוף בעת האכילה, ולכן אי אפשר לנו לברך על הראייה» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). ומכל מקום העיד ערוך השלחן על מה שנעשה בפועל —
«ומיהו בפירות חדשות קבלוה כחובה וכולם נזהרים בזה» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). תמצית: הברכה נשארה במקומה ההלכתי — על הראייה ; אלא שהמנהג קבע לה שעה שבה השמחה מצויה אצל הכול, ומפני שהיא רשות היה בכוחו לעשות כן.
נפקא מינות מן החקירה:
- הרואה בשבת — «נראה דאף אם רואה בשבת שאין יכול לתלשו ולאכלו אפ״ה יברך דבאמת כבר נגמר הפרי אלא דארי׳ הוא דרביע עלה» (ביאור הלכה סימן רכ״ה). ולצד הראייה פשוט, ולצד האכילה קשה.
- סדר הברכות — «דלכתחלה נכון לברך שהחיינו קודם ואח״כ יברך ברכה הראויה לה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יא) ; וערוך השלחן נתן טעם נוסף — «ועוד דבכל ברכת הנהנין צריך שלא יהא הפסק בין הברכה להאכילה» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה).
- שיעור גמר הגידול — «הכא לענין שהחיינו אין לברך עד שיהיה נגמר תשלום גידולו שיהיה טוב למאכל ואפילו בדיעבד אם בירך מקודם שנגמר ברכתו היא לבטלה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יב) ; והמגן אברהם הביא שתי דעות — «ורדב״ז כתב דכשהגיע לפול הלבן מברך עליו ומשמע ברשב״א שאם בירך קודם גמר הפרי חוזר ומברך כשיגמר הפרי» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה).
- לא בירך בראשונה — הרמ״א התיר «ואם לא בירך בראייה ראשונה יכול לברך בראייה שניה» (שו״ע או״ח רכ״ה:ג) ; והבית יוסף הביא את החולק — «וכתב ה״ר מנוח ומסתברא שאם שכח ולא בירך בראייה ראשונה אינו מברך בראייה שנייה» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה) ; והמגן אברהם — «והר״מ וסמ״ק כתבו שאינו מברך וה״ה לדידן אם לא בירך בשעת אכילה» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה) ; והמשנה ברורה קבעה למעשה — «ואם לא בירך בשעת אכילה ראשונה שוב לא יברך על אכילה שניה וכ״ש שלא יברך על אותה אכילה עצמה אף שעדיין לא נתעכל הפרי» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יג).
סעיף ד׳ — שני מיני גודגדניות
סעיף ד׳:
«אם בירך שהחיינו על שיריזא״ש כשיאכל גינדא״ש חוזר ומברך שהחיינו:» (שו״ע או״ח רכ״ה:ד) ובהגהת הרמ״א:
«הגה והם כשני מיני גודגדניות כגון ווינקש״ל וקירש״ן וכל כיוצא בזה:» (שו״ע או״ח רכ״ה:ד)
שני זנים במין אחד — שתי שמחות או שמחה אחת: מקור הדין בתרומת הדשן —
«וכן שמעתי מאחד מהגדולים שהורה כענין זה כגון שאם אכל ובירך כבר על הגודגדניות שקורים קירש״ן חוזר ומברך זמן על אותו שקורין ווייכשל״ן» (תרומת הדשן חלק א סימן ל״ג) ; והמשנה ברורה נתנה את הגדר —
«ר״ל אע״פ שכולם נכנסים תחת סוג מין אחד מ״מ כשני מינים הם לענין ברכת זמן כי שתי שמחות הן» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יד) ; והמגן אברהם הרחיב אף לחלוקי טעם בלבד —
«אפי׳ אין חלוקין בשמן אם חלוקין בטעמן כגון תאנים לבנים ותאנים שחורות ב׳ מינים הן» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה) ; וכן ערוך השלחן —
«ואפילו אין חלוקין בשמן אלא חלוקין בטעמן, כגון תאנים לבנות ותאנים שחורות - שני מינין הן» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). ומאידך הביאה המשנה ברורה את חולקו של הגר״א —
«ובביאור הגר״א מפקפק בכל זה ודחה ראיותיהן ומשמע שדעתו דכיון שבעצם הוא מין אחד די במה שבירך בפעם ראשונה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יד). תמצית: לרוב האחרונים ההולכים אחר התרומת הדשן, המידה היא השמחה שבלב ולא המיון הבוטני ; ולגר״א המידה היא המין עצמו, ומשבירך על המין יצא — והכרעת המנהג לברך על המין הכולל.
סעיף ה׳ — ענבים ויין חדש
סעיף ה׳:
«אם בירך שהחיינו על ענבים כשישתה יין חדש אינו חוזר ומברך:» (שו״ע או״ח רכ״ה:ה)
מחלוקת מהרי״ל והאגור: המהרי״ל נטה לברך —
«האמת דעתי נוטה שיש לברך כיון שהוא טעם אחר וברכה אחרת הוי תרי שמחות» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה) ; והאגור מנע מספק —
«והאגור כתב שמהר״י מולון נסתפק במי שבירך שהחיינו על הענבים אם חוזר ומברך על יין חדש וכתב האגור שאין לברך מספק» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה) ; ומרן פסק כאגור. וטעם הפסק ביאר המשנה ברורה —
«מ״מ הכל שמחה אחת היא דבעת שראה אז שאכל הענבים ידע שהיין יצא מהם» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:טו) ; ומכל מקום הביאה עצה למעשה —
«וע״כ טוב שאם בירך שהחיינו על הענבים אזי כשישתה יין חדש יברך תחלה שהחיינו על איזה מין חדש או על מלבוש כדי לפטור גם את היין» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:טו) ; וסייגה —
«וכ״ז דוקא כששותה את היין כשהוא תירוש שהוא ניכר שהוא יין חדש» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:טו). תמצית: הענבים והיין שתי שמחות הם לפי הטעם ואחת לפי הגידול ; ומספק אין מברכים, ומי שרוצה לצאת ידי שניהם פוטר את היין בברכת מין אחר.
סעיפים ו׳-ז׳ — מה שאינו מתחדש, והבוסר
סעיף ו׳:
«פרי שאינו מתחדש משנה לשנה אפילו אם יש ימים רבים שלא אכל ממנו אינו מברך שהחיינו:» (שו״ע או״ח רכ״ה:ו) ובהגהת הרמ״א:
«הגה פרי שמתחדש ב״פ בשנה מברכין עליו שהחיינו (ב״י) אבל שאין לו זמן קבוע לגדולו אין מברכין עליו (ב״י בשם הר״ר מנוח) לכן אין מברכין שהחיינו על ירק חדש דעומד כל השנה בקרקע (מהרי״ל):» (שו״ע או״ח רכ״ה:ו)
סעיף ז׳:
«אינו מברך שהחיינו על הבוסר אלא כשהבשילו האשכולות ענבים וכן בכל פרי אחר גמרו:» (שו״ע או״ח רכ״ה:ז)
פרי המתחדש פעמיים בשנה: הרמב״ם והטור נקטו משנה לשנה, ומשמע שאין מברכים אלא על הבא פעם אחת בשנה ; והבית יוסף דחה —
«ומיהו אפשר דמשנה לשנה לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקטו ואה״נ דפרי המתחדש פעמיים בשנה מברך עליו בכל פעם שהחיינו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה) ; ומכאן הגהת הרמ״א
«פרי שמתחדש ב״פ בשנה מברכין עליו שהחיינו» (שו״ע או״ח רכ״ה:ו), והמשנה ברורה —
«בכל פעם ופעם כיון דעכ״פ בא מזמן לזמן» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יז) ; וערוך השלחן ניסח את הכלל —
«כיון דמתחדש מזמן לזמן, דשנה לאו דווקא, אבל כל דבר שאין זמן קבוע לגידולו - אין מברכין עליו» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). תמצית: לא מניין הפעמים הוא הגדר אלא קביעות הזמן ; וכל שאין לו זמן קבוע לגידולו אינו מתחדש כלל.
גבולות הדין: מה שאינו גידולי קרקע —
«פי׳ דבר שאינו גדולי קרקע כגון עופות ודגים אינו מברך דאע״פ דהוא לא אכל ממנו ימים רבים אחרים אכלו ממנו» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה) ; וכן —
«וכן דבר שאינו גידולי קרקע כגון עופות ודגים שנזדמנו לו אפילו אותן שלא טעם ממינן מעולם אפ״ה אין מברך עליהם שהחיינו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:טז) ; ומה שאין העין מבחינה בו —
«ובשם של״ה כתבו האחרונים דאין לברך שהחיינו על שום ירק חדש וכן על לחם חדש דאין ניכר בין חדש לישן» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יח) ; ושיעור גמר הפרי —
«ר״ל שיהיה נגמר לגמרי וטוב למאכל» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יט) ; וטעמו בבית יוסף בשם הרשב״א —
«מסתברא שהעיקר הם הענבים שאין הכל הולך אלא אחר שבח הפרי וגמרו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה).
היסוד:
«הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחלת ראיתו מברך שהחינו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ב) ; «דעיקרה נתקן על שמחת הלב שמשמח על צמיחת פרי חדש» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:י) ; «כי אתאי בי רב יהודה, אמר: אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן. אמרי ליה: רשות לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי חובה מאי?» (עירובין מ׳ ע״ב)
«הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחלת ראיתו מברך שהחינו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ב) ; «דעיקרה נתקן על שמחת הלב שמשמח על צמיחת פרי חדש» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:י) ; «כי אתאי בי רב יהודה, אמר: אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן. אמרי ליה: רשות לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי חובה מאי?» (עירובין מ׳ ע״ב)
4. משנה הבריות ודיין האמת (שו״ע או״ח רכ״ה:ח-ט)
לשון השלחן ערוך
סעיף ח׳:
«הרואה כושי וגיחור דהיינו שהוא אדום הרבה והלווקן דהיינו שהוא לבן הרבה והקפח דהיינו שבטנו גדול ומתוך עוביו נראית קומתו מקופחת והננס והדרקונה דהיינו מי שהוא מלא יבלת ופתויי הראש שכל שערותיו דבוקות זה בזה ואת הפיל ואת הקוף מברך בא״י אמ״ה משנה הבריות:» (שו״ע או״ח רכ״ה:ח)
סעיף ט׳:
«הרואה את החיגר ואת הקטע ואת הסומא ומוכה שחין והבהקנין והוא מי שמנומר בנקודות דקות אם הם ממעי אמם מברך משנה הבריות ואם נשתנה אח״כ מברך דיין האמת ויש מי שאומר דדוקא על מי שמצטער עליו אבל על עכו״ם אינו מברך ואינו מברך אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול מאוד:» (שו״ע או״ח רכ״ה:ט) ובהגהת הרמ״א:
«הגה וי״א משלשים יום לשלשים יום (טור):» (שו״ע או״ח רכ״ה:ט)
שורש הדין: סתירת הברייתות —
«מיתיבי: ראה את הכושי, ואת הגיחור, ואת הלווקן, ואת הקפח, ואת הננס, ואת הדרניקוס, אומר: ״ברוך … משנה את הבריות״. את הקטע, ואת הסומא, ואת פתויי הראש, ואת החגר, ואת המוכה שחין, ואת הבהקנים, אומר: ״ברוך … דיין אמת״!» (ברכות נ״ח ע״ב) ; ותירוצה —
«לא קשיא: הא ממעי אמו, הא בתר דאיתיליד. דיקא נמי, דקתני דומיא דקטע. שמע מינה.» (ברכות נ״ח ע״ב) ; וכן העתיק הרמב״ם —
«הרואה את הכושי ואת המשנין בצורת פניהן או באיבריהם» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יב) ;
«ואם נולדו כן ממעי אמן מברך משנה את הבריות» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יב). תמצית: אותה רשימה עצמה נשנתה בשתי ברכות, והעמידה הגמרא: מלידה — משנה הבריות, ולאחר לידה — דיין האמת.
קושיית הבית יוסף — הביא הטור את הראב״ד
«וכתב הראב״ד דוקא על מי שמצטער עליו דומיא דבריות טובות שיש הנאה לרואה» (טור או״ח סימן רכ״ה), והקשה עליו הבית יוסף:
«טעמא דמסתבר הוא אלא שקשה מפיל וקוף דלא שייך בהו מצטער עליהם ואפ״ה מברך» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה). שאם הברכה תלויה בצער, היאך מברכים על הפיל ועל הקוף, שאין אדם מצטער עליהם כלל?
תירוץ הט״ז:
«ונראה דקאי על ברכת דיין האמת דאינו שייך אלא למי שמצטער ומצדיק הדין אבל ברכת משנ׳ הבריות ל״ש לומר במצטער דוקא» (ט״ז או״ח סימן רכ״ה) ; וכן העתיקה המשנה ברורה —
«קאי על ברכת דיין האמת דאינו שייך אלא למי שמצטער ומצדיק הדין אבל ברכת משנה הבריות לא שייך במצטער דוקא מידי דהוי אפיל וקוף» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כז) ; וכן כתב המגן אברהם —
«קאי אברכת דיין האמת וכ״כ רי״ו בהדיא אבל אם הם ממעי אמן מברך משנה הבריות מידי דהוה אפיל וקוף» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה). תמצית: אין דברי הראב״ד קאי אלא על ברכת דיין האמת, שכל עניינה הצדקת הדין ואינה שייכת אלא במצטער ; אבל ברכת משנה הבריות ברכת שבח על החידוש היא, ואינה תובעת צער — ומשום כך היא נאמרת אף על הפיל ועל הקוף. ובזה נסתלקה קושיית הבית יוסף מעיקרה.
פעם ראשונה בלבד או מל׳ יום לל׳ יום: מרן פסק
«ואינו מברך אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול מאוד» (שו״ע או״ח רכ״ה:ט), וטעמו —
«והטעם דעל שינוי אין שייך לברך רק פעם ראשון שרואה הדבר והשינוי גדול בעיניו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כט) ; וכן ערוך השלחן —
«מפני שבפעם הראשון נראה השינוי גדול מאוד והוה דבר התמוה, ולא כן פעם שני» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). והטור עצמו הכריע להיפך, מכוח מה שכתב למעלה בהלכות ברכת הראייה —
«וכתב עוד שאינו מברך אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול מאוד ולפי מה שכתבתי למעלה מברך אחד לשלשים יום» (טור או״ח סימן רכ״ה) ; ומכאן הגהת הרמ״א
«וי״א משלשים יום לשלשים יום» (שו״ע או״ח רכ״ה:ט) ; וגדרה —
«פי׳ שלא ראה אחר כיוצא בו תוך ל׳ יום» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה) ;
«פי׳ שלא ראה אחר כיוצא בו תוך ל׳ יום» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לא) ; והכרעת המשנה ברורה למעשה —
«ולמעשה יש להורות דיברך אחר ל׳ בלא שם ומלכות» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ל). תמצית: לדעת מרן ברכת ההתפעלות אינה נשנית כלל, ולדעת הטור והרמ״א היא ככל ברכות הראיה שחוזרות מל׳ לל׳ — ובזה תלויה החקירה שבפתח הסימן, אם ברכת ראייה היא או ברכת התחדשות.
נפקא מינות ופרטים:
- ספק אם מלידה — «ואם הרואה אותו אינו יודע אם נולד כן או לא צ״ע אם יברך דיין אמת» (ביאור הלכה סימן רכ״ה).
- גדר הבהקנין — «היינו שיש לו נקודות כעדשים אדומים קצת אלא שבין עדשה לעדשה יש לובן צח ומבהיק ועל שם אותו הלובן נקרא בהקנין» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כד).
- העכו״ם שבסעיף — «מילתא דפסיקא נקט וה״ה לכל מי שאינו מצטער עליו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כח).
- טעם דיין האמת — «שבא לו זה ע״י עונש» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כו).
- גירסת הקפח — «ובבכורות פ״ז איתא קפח היינו דאריך וקטין וכן פירש״י לחד לישנא» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה).
היסוד:
«לא קשיא: הא ממעי אמו, הא בתר דאיתיליד. דיקא נמי, דקתני דומיא דקטע. שמע מינה.» (ברכות נ״ח ע״ב) ; «ונראה דקאי על ברכת דיין האמת דאינו שייך אלא למי שמצטער ומצדיק הדין אבל ברכת משנ׳ הבריות ל״ש לומר במצטער דוקא» (ט״ז או״ח סימן רכ״ה) ; «כשם שמברכין על פירי חדשה כך מברכין על בריה משונה, שהוא גם כן עניין חדש» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה)
«לא קשיא: הא ממעי אמו, הא בתר דאיתיליד. דיקא נמי, דקתני דומיא דקטע. שמע מינה.» (ברכות נ״ח ע״ב) ; «ונראה דקאי על ברכת דיין האמת דאינו שייך אלא למי שמצטער ומצדיק הדין אבל ברכת משנ׳ הבריות ל״ש לומר במצטער דוקא» (ט״ז או״ח סימן רכ״ה) ; «כשם שמברכין על פירי חדשה כך מברכין על בריה משונה, שהוא גם כן עניין חדש» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה)
5. שככה לו בעולמו (שו״ע או״ח רכ״ה:י)
לשון השלחן ערוך
סעיף י׳:
«הרואה אילנות טובות ובריות נאות אפילו עכו״ם או בהמה אומר בא״י אמ״ה שככה לו בעולמו ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן היו נאים מהם:» (שו״ע או״ח רכ״ה:י)
שורש הדין:
«תנו רבנן: הרואה פיל, קוף וקפוף, אומר: ״ברוך … משנה את הבריות״. ראה בריות טובות, ואילנות טובות, אומר: ״ברוך … שככה לו בעולמו״.» (ברכות נ״ח ע״ב) ; וכן הרמב״ם —
«הרואה בריות נאות ומתקנות ביותר ואילנות טובות מברך שככה לו בעולמו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יג) ; ומקור ההגהה אפילו עכו״ם או בהמה בבית יוסף —
«ומ״ש אפילו עו״ג או בהמה כך הוא בירושלמי אפי׳ פרה נאה וחמור נאה מברך שככה לו בעולמו» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה) ; וערוך השלחן דקדק בגדרה —
«והרואה אילנות טובות שאינן מצויות ובריות נאות שמצויינין ביופיין הרבה, בין איש בין אשה» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה).
המנהג כיום:
«בין זכרים בין נקבות. ועכשיו לא נהגו כלל לברך ברכה זו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לב) ; ומכל מקום —
«ומ״מ נכון לברך בלא שם ומלכות» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לב). וטעם שאינה נשנית —
«ואינו מברך עליהם רק פעם ראשונה ולא יותר, לא עליהם ולא על אחרים, משום דלבד פעם הראשון אין בזה התפעלות» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה) ; והמשנה ברורה דקדקה שאף לאחר שלשים יום אינו חוזר —
«אפילו לאחר שלשים יום» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לד). תמצית: ברכה זו ובברכת משנה הבריות דין אחד להן בעניין הפעם הראשונה, ששתיהן על ההתפעלות נתקנו ; ומה שנשתקעה בפועל, האחרונים הורו לאומרה בלא שם ומלכות.
גבול הראייה:
«היינו ראיה בעלמא דמותר אבל להסתכל בו ביותר ולהתבונן בדמותו אסור» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לג) ; והמגן אברהם —
«ומ״מ נראה דדוקא להסתכל בו ביותר ולהתבונן בצלמו ודמותו אסור אבל ראיה בעלמא מותר» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה) ; וגבול הדיבור —
«ואסור לומר כמה נאה כותי זה משום לא תחנם» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לג). תמצית: הברכה מניחה ראייה בעלמא ולא הסתכלות, ואין ההתפעלות רשאית להיאמר כשבח לנראה עצמו. ועיין עוד בברכת האילנות שבסימן רכ״ו · 226, שהיא ברכה אחרת לגמרי ונאמרת בימי ניסן.
6. נפקא מינות והנהגות למעשה
| הענין | ההנהגה | המקור |
|---|---|---|
| ראה חבירו לאחר ל׳ יום | שהחיינו בשם ומלכות | שו״ע או״ח רכ״ה:א · מ״ב רכ״ה:ג |
| ראהו לאחר י״ב חודש | מחיה מתים, ואינו מברך שהחיינו | שו״ע או״ח רכ״ה:א · מגן אברהם סימן רכ״ה · מ״ב רכ״ה:ד |
| קיבל ממנו מכתב בינתיים | ספק ברכות להקל | מ״ב רכ״ה:ב |
| אחרים נהנים בראייתו | שהחיינו ולא הטוב והמטיב | מגן אברהם סימן רכ״ה בשם הבית יוסף והרשב״א |
| נעשה בנו בר מצוה | שפטרני מעונשו של זה, בלא שם ומלכות | הגהת הרמ״א · מ״ב רכ״ה:ח |
| פרי חדש — שעת הברכה | בשעת אכילה, ושהחיינו קודם ברכת הפרי | שו״ע או״ח רכ״ה:ג · מ״ב רכ״ה:יא · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה |
| רואה פרי חדש בשבת | מברך, שכבר נגמר הפרי | ביאור הלכה סימן רכ״ה |
| בירך קודם גמר גידולו | ברכה לבטלה, ולרדב״ז יש לסמוך בדיעבד | מ״ב רכ״ה:יב · מגן אברהם סימן רכ״ה |
| לא בירך באכילה ראשונה | שוב אינו מברך | מ״ב רכ״ה:יג |
| שני זנים חלוקים בטעם | מברך על כל אחד, ולגר״א די באחד | שו״ע או״ח רכ״ה:ד · מ״ב רכ״ה:יד |
| בירך על ענבים ושותה תירוש | אינו חוזר ; וטוב לפוטרו במין אחר | שו״ע או״ח רכ״ה:ה · מ״ב רכ״ה:טו |
| עופות ודגים, ירק ולחם חדש | אין מברכין | מ״ב רכ״ה:טז · מ״ב רכ״ה:יח |
| פרי המתחדש פעמיים בשנה | מברך בכל פעם | הגהת הרמ״א · מ״ב רכ״ה:יז |
| בריה משונה מלידתה | משנה הבריות, אף בלא צער | שו״ע או״ח רכ״ה:ט · ט״ז סימן רכ״ה |
| נשתנה לאחר לידתו | דיין האמת, דוקא במצטער | שו״ע או״ח רכ״ה:ט · מ״ב רכ״ה:כז |
| ספק אם מלידה | צריך עיון | ביאור הלכה סימן רכ״ה בשם רע״א |
| ראה כיוצא בו לאחר ל׳ יום | למרן אינו מברך ; ולרמ״א בלא שם ומלכות | שו״ע או״ח רכ״ה:ט · מ״ב רכ״ה:ל |
| בריות נאות ואילנות טובות | שככה לו בעולמו, פעם ראשונה בלבד | שו״ע או״ח רכ״ה:י · מ״ב רכ״ה:לב |
טבלה — מקורות הסוגיא
טבלה — סוגיות ומקורות
| הענין | הדין | המקור |
|---|---|---|
| ראיית חבירו | שהחיינו לל׳ יום, מחיה המתים לי״ב חודש | ברכות נ״ח ע״ב · רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ב · טור או״ח סימן רכ״ה |
| שיעור י״ב חודש | אין המת משתכח מן הלב | ברכות נ״ח ע״ב · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה |
| מי שלא ראהו מעולם | אינו מברך על ראייתו | שו״ע או״ח רכ״ה:ב · מ״ב רכ״ה:ה · מגן אברהם סימן רכ״ה |
| ברכת שפטרני | בלא שם ומלכות ; ולגר״א בשם ומלכות | הגהת הרמ״א · מ״ב רכ״ה:ח |
| פרי חדש | על הראייה נתקנה | רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ב · בית יוסף או״ח סימן רכ״ה |
| רשות או חובה | רשות, ולפיכך קבעה המנהג את שעתה | עירובין מ׳ ע״ב · מ״ב רכ״ה:ט · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה |
| שעת הברכה | בשעת אכילה | שו״ע או״ח רכ״ה:ג · בית יוסף בשם הרא״ש ומהר״ם |
| גמר גידול הפרי | עד שיהיה טוב למאכל | הגהת הרמ״א · בית יוסף בשם הכלבו · מ״ב רכ״ה:יב |
| שני מיני גודגדניות | שתי שמחות, שתי ברכות | תרומת הדשן חלק א סימן ל״ג · שו״ע או״ח רכ״ה:ד · מ״ב רכ״ה:יד |
| ענבים ויין חדש | אינו חוזר ומברך | בית יוסף או״ח סימן רכ״ה · שו״ע או״ח רכ״ה:ה · מ״ב רכ״ה:טו |
| פרי שאינו מתחדש | אין מברכין | שו״ע או״ח רכ״ה:ו · מגן אברהם סימן רכ״ה · מ״ב רכ״ה:טז |
| הבוסר | אחר גמרו | שו״ע או״ח רכ״ה:ז · בית יוסף בשם הרשב״א |
| בריות משונות | משנה הבריות | ברכות נ״ח ע״ב · רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יב |
| ממעי אמו או לאחר מכן | משנה הבריות או דיין האמת | ברכות נ״ח ע״ב · שו״ע או״ח רכ״ה:ט |
| דוקא במצטער | קאי על דיין האמת בלבד | טור בשם הראב״ד · ט״ז סימן רכ״ה · מ״ב רכ״ה:כז |
| קושיית הבית יוסף מפיל וקוף | ותירוצה בט״ז | בית יוסף או״ח סימן רכ״ה · ט״ז סימן רכ״ה |
| פעם ראשונה או מל׳ לל׳ | מחלוקת מרן והרמ״א | שו״ע או״ח רכ״ה:ט · טור או״ח סימן רכ״ה · מ״ב רכ״ה:ל |
| שככה לו בעולמו | אף על בהמה ואף של עכו״ם | ברכות נ״ח ע״ב · בית יוסף או״ח סימן רכ״ה · שו״ע או״ח רכ״ה:י |
| לא נהגו לברכה | ומ״מ בלא שם ומלכות | מ״ב רכ״ה:לב |
גמרא: ברכות פרק הרואה (נ״ח ע״ב) · עירובין מ׳ ע״ב
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק י) · רש״י · רשב״א · הראב״ד · הר״ר מנוח · כלבו · רא״ש · מהר״ם · אגור · תרומת הדשן · מהרי״ל · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · הגהת הרמ״א
פוסקים ונושאי כלים: לבוש · ב״ח · מגן אברהם · ט״ז · באר היטב · אליה רבה · רדב״ז · של״ה · חיי אדם · שערי תשובה · פרי מגדים · מור וקציעה · הגר״א · רבי עקיבא איגר · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן רכ״ה · דיני ברכת שהחיינו · ⚡ רמה 2 — למדן
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן רכ״ה · דיני ברכת שהחיינו · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · חזרה לדף הבית · סימן רכ״ה · ♥ תמיכה