שולחן ערוך · אורח חיים

Résumé concis :

י׳ seifim : quatre bénédictions, et une seule mesure qui les unit — qu’est-ce qui est neuf pour celui qui regarde ? Les séifim 1-2 traitent d’un visage revenu : «הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו ואחר י״ב חודש מברך מחיה מתים והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו» (שו״ע או״ח רכ״ה:א) ; celui qu’on n’a jamais vu n’y entre pas — «מי שלא ראה את חבירו מעולם ושלח לו כתבים אע״פ שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו» (שו״ע או״ח רכ״ה:ב). Les séifim 3-7 traitent d’un fruit revenu : «הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו אפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה» (שו״ע או״ח רכ״ה:ג) — la bénédiction fut instituée sur la vue, comme l’écrit le Rambam «הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחלת ראיתו מברך שהחינו» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ב), mais l’usage l’a fixée au repas, parce qu’elle n’est qu’une רשות (עירובין מ׳ ע״ב). Les séifim 8-9 traitent d’une créature qui étonne : «אם הם ממעי אמם מברך משנה הבריות ואם נשתנה אח״כ מברך דיין האמת» (שו״ע או״ח רכ״ה:ט), qui n’est autre que la réponse de la Guemara «לא קשיא: הא ממעי אמו, הא בתר דאיתיליד. דיקא נמי, דקתני דומיא דקטע. שמע מינה.» (ברכות נ״ח ע״ב). Et le séif 10 traite de la beauté : «הרואה אילנות טובות ובריות נאות אפילו עכו״ם או בהמה אומר בא״י אמ״ה שככה לו בעולמו» (שו״ע או״ח רכ״ה:י).