✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — יסוד
סימן רכ״ה · מה נתחדש לעיני הרואה?
דיני ברכת שהחיינו — שהחיינו על פנים חביבות ועל פרי חדש, מחיה מתים לאחר י״ב חודש, משנה הבריות ודיין האמת לפני המשונה, ושככה לו בעולמו לפני היופי
סימן רכ״ה · י׳ סעיפים
דיני ברכת שהחיינו
🌱 רמת יסוד · מתחילים
✦ ❖ ✦
הסימן שלפניו קבע ברכות פרטיות ; וסימננו מכנס משפחה שלמה: מה שאומרים על מה שחוזר ועל מה שמתמיה. עשרה סעיפים, ארבעה נוסחים, ושאלה אחת המושלת בכולם — מה נתחדש לעיני הרואה? לשון הסעיפים, ביאור והסבר י׳ הסעיפים, ובסופם מקרים מעשיים.
הנושא: ברכות המתחדש והמשונה — שהחיינו, מחיה מתים, משנה הבריות, דיין האמת, שככה לו בעולמו
המקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ה · י׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
ארבעה נוסחים, ושאלה אחת המחלקת ביניהם: מה נתחדש כאן? פנים חביבות שלא ראה זה שלשים יום — שהחיינו ; ולאחר י״ב חודש — מחיה מתים. פרי שאינו בא אלא פעם בשנה — שהחיינו אף הוא. בריה משונה — משנה הבריות, ואם נשתנתה לאחר לידתה — דיין האמת. ולפני היופי — שככה לו בעולמו. וכאן אנו לומדים בגדר העיון ; ולמעשה — כהוראת הרב.
📑 תוכנית הלימוד
א. ראיית חבירו (סעיפים א-ב) — שהחיינו ומחיה מתים, וברכת האב ביום בר המצוה
ב. פרי חדש (סעיפים ג-ז) — על מה נתקנה הברכה, באיזו שעה, ובאיזה גמר גידול
ג. משנה הבריות (סעיפים ח-ט) — המשונה, והקו המפריד בין משנה הבריות לדיין האמת
ד. שככה לו בעולמו (סעיף י) — היופי, וכלל הפעם הראשונה
1-3. מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. ראיית חבירו — לראות שוב פנים
רְאִיַּת חֲבֵרוֹ — לא בחפץ פותח הסימן אלא בפנים. והגמרא קובעת את שני השיעורים במשפט אחד:
« אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חבירו לאחר שלשים יום, אומר: ״ברוך … שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה״. לאחר שנים עשר חדש, אומר: ״ברוך … מחיה המתים״. » (ברכות נ״ח ע״ב). והרמב״ם שנאם באותו סדר:
« וכן הרואה את חברו לאחר שלשים יום מברך שהחינו » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ב).
סעיף א׳ — לאחר שלשים יום, ולאחר י״ב חודש
הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו ואחר י״ב חודש מברך מחיה מתים והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו:
ביאור, סעיף א׳: הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו, ולאחר שנים עשר חודש מברך מחיה מתים — והוא שיהא חביב עליו הרבה ושמח בראייתו.
מפני מה שנים עשר חודש. הגמרא נותנת את השיעור מיד אחר כך:
« אמר רב: אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חדש. שנאמר: ״נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד״. » (ברכות נ״ח ע״ב) ; וערוך השלחן קושרו במפורש לסעיפנו:
« ושיעורא די״ב חדש נראה משום דאין המת משתכח מן הלב עד י״ב חדש » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). תמצית : שלשים יום שיעור היעדרות, ושנים עשר חודש שיעור שכחה — ולפיכך אין הנוסח השני מדבר עוד בזמן שניתן אלא במתים שחיים
באיזה חבירו מדובר.
« ואין חילוק בין איש לאשה והיינו אם רואה אשתו ואמו בתו ואחותו כיון שהוא שמח ונהנה בראייתם » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:א) ; וכן ערוך השלחן:
« ואין חילוק בדין זה בין זכרים לנקבות, ורק אם שמח מאוד בראייתם » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). תמצית : אין תיבת חבירו מצומצמת לא במין ולא בידידות שבמובן הצר: המידה היא שמחתו שבפועל של הרואה
ברכות גמורות הן.
« וכל אלו הברכות הוא בשם ומלכות ואפילו ברכת מחיה מתים » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ג). תמצית : בשם ומלכות נאמרות — ואף מחיה מתים, שהיה מקום לחשבה כקריאה בעלמא
מפני מה מחיה המתים.
« וטעם ברכה זו כתב בחידושי אגדות לפי שבכל שנה האדם נידון בר״ה ויוה״כ אם למות אם לחיים » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ד). תמצית : שנים עשר חודש הם ראש השנה ויום הכיפורים שעברו ; מי שהוא רואה עתה עבר דין אם למות אם לחיות, והנוסח אומר זאת
ואם נודע לו משלומו בינתיים.
« ואם קיבל ממנו כתב או שאנשים הודיעוהו משלומו יש דעות באחרונים וספק ברכות להקל » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ב). תמצית : מכתב שנתקבל בינתיים מעמיד את הברכה בספק, וספק ברכות להקל
לשון הטור, וכמעט לשון מרן.
« הרואה חבירו לאחר ל׳ יום אומר שהחיינו ואחר י״ב חדש מברך מחיה המתים והוא שחביב עליו הרבה ושמח מאד בראייתו » (טור או״ח סימן רכ״ה). תמצית : מרן הלך אחר הטור מקרוב מאוד ; רק תיבת מאד השמיט, וכתב ושמח בראייתו
סעיף ב׳ — מי שלא ראה את חבירו מעולם
מי שלא ראה את חבירו מעולם ושלח לו כתבים אע״פ שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו: הגה יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא״י אמ״ה שפטרני מעונשו של זה (מהרי״ל בשם מרדכי ובר״ר פ׳ תולדות) וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו):
ביאור, סעיף ב׳: מי שלא ראה את חבירו מעולם ושלח לו כתבים — אף על פי שהוא נהנה בראייתו, אינו מברך על ראייתו. הגהת הרמ״א: יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שפטרני מעונשו של זה (מהרי״ל בשם מרדכי ובבראשית רבה פרשת תולדות), וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו של הרמ״א).
מפני מה אין מי שלא ראהו מעולם בכלל.
« ר״ל אע״פ שהריצו כתבים מזה לזה ועי״ז נעשו אוהבים מ״מ כיון שלא נתחבר עמו פנים אל פנים אין מעולה האהבה כ״כ עד שיהיה נהנה ושמח בראייתו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ה) ; והמגן אברהם אמרה בחמש תיבות:
« דכיון דלא ראה אינו אוהבו כ״כ » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה) ; וכן ערוך השלחן:
« ומי שלא ראהו מעולם אף על פי שידע ממנו, כגון ששלח לו מכתבים ונהנה בראייתו, מכל מקום אינו מברך על ראייתו » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). תמצית : הברכה הולכת אחר אהבה שנתנסתה פנים אל פנים ; וחליפת מכתבים, חמה ככל שתהיה, אינה מספקת
ברכת האב ביום בר המצוה. הרמ״א הוסיפה כאן, והמשנה ברורה קובעת את שעתה:
« היינו כשנעשה בן י״ג ויום אחד ועכשיו נהגו שלא לברך עד שעה שהנער מתפלל בצבור בתורת ש״ץ או שהוא קורא בתורה בשבת ראשונה שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ו). ואף את עניינה:
« פי׳ דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו למצות התורה ועכשיו שנעשה איש מחוייב הוא להתחזק בעצמו למצות הש״י » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ז). תמצית : האב חדל להיתפס בעוון בן שלא חינכו ; ועל כך הוא מודה שנפטר, ולא על בנו
בשם ומלכות או בלעדיהם? הרמ״א כתב וטוב לברך בלא שם ומלכות ; והמשנה ברורה נותנת את הטעם ואת החולק:
« אמנם דעת הגר״א בביאורו דמאחר שהוזכרה ברכה זו במדרש ומהרי״ל עשה כן הלכה למעשה יש לברך בשם ומלכות » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ח). תמצית : לא הוזכרה ברכה זו בגמרא — ומכאן זהירות הרמ״א ; אך הגר״א מצאה במדרש ומברכה בשלמותה
וסעודת אותו יום.
« מצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ו). תמצית : סעודת בר מצוה סעודת מצוה היא, כסעודת נישואין
ב. פרי חדש — הפרי המתחדש
פְּרִי הַמִּתְחַדֵּשׁ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. הרמב״ם מעמידה על הראייה:
« הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחלת ראיתו מברך שהחינו » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ב). והגמרא מונה אותה ברשות, לעומת ברכת הזמן שבמועדות:
« כי אתאי בי רב יהודה, אמר: אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן. אמרי ליה: רשות לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי חובה מאי? » (עירובין מ׳ ע״ב).
סעיף ג׳ — הרואה פרי חדש
הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו אפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה: הגה ומי שבירך בשעת ראייה לא הפסיד (טור) ואין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפירי (תשובת רשב״א סי׳ ר״נ וכל בו) ואם לא בירך בראייה ראשונה יכול לברך בראייה שניה (אגור):
ביאור, סעיף ג׳: הרואה פרי חדש המתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו, ואפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ; ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה. הגהת הרמ״א: ומי שבירך בשעת ראייה לא הפסיד (טור), ואין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפרי (תשובת הרשב״א סימן ר״נ וכל בו), ואם לא בירך בראייה ראשונה יכול לברך בראייה שנייה (אגור).
על מה נתקנה ברכה זו.
« דעיקרה נתקן על שמחת הלב שמשמח על צמיחת פרי חדש » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:י) ; ומכאן מוציא הביאור הלכה תולדה:
« כתבו האחרונים דלברכה זו אין צריך שיעור דהיא על שמחת הלב שרואה שנגמר פרי » (ביאור הלכה סימן רכ״ה). תמצית : אין זו ברכת הנאה אלא ברכת שמחה — ומשום כך אין לה שיעור
כיצד הזיזה המנהג לשעת האכילה.
« דמי שאין לבו שמח בראייתו רק באכילתו לכו״ע מברך רק אאכילתו ולכך נהגו תמיד בזה משום לא פלוג » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יא) ; והמגן אברהם כבר כתבה:
« דמי שאינו נהנה בראייתו רק באכילתו מברך באכילתו » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה) ; והבית יוסף מביא את המנהג בשם הרא״ש:
« ונהגו העולם לקבוע הברכה בשעה שאוכל ממין חדש כמו שהחיינו דעשיית לולב וסוכה שקובעים בשעת קידוש היום » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה). תמצית : שמחתם של רבים אינה נולדת אלא באכילה ; ובמקום לחלק את הציבור לשניים קבעו לכולם שעה אחת
ומפני מה יכול מנהג להזיז ברכה? לפי שאינה חובה:
« ואינה אלא רשות דאי לא מברך לא מיענש. ומ״מ ראוי ליזהר שלא לבטלה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ט) ; והבית יוסף למד כן מאותה סוגיא:
« משמע מהתם שברכת שהחיינו על פרי המתחדש אינו חובה אלא רשות וכמו שכתבתי בשם הרשב״א » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה). וערוך השלחן מעיר מה עשתה בה ההנהגה:
« ומיהו בפירות חדשות קבלוה כחובה וכולם נזהרים בזה » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). תמצית : רשות מדינא, וקבלה כחובה בפועל — והמעמד הרך הזה הוא שהניח למנהג לקבוע את שעתה
ערוך השלחן מסביר את שינוי הדורות.
« מה שאין כן אנחנו, אין השמחה והכרת טובה ניכרת אצלינו אלא בשעת הנאת הגוף בעת האכילה, ולכן אי אפשר לנו לברך על הראייה » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). תמצית : לא הברכה נשתנתה אלא דרך שמחתנו, שעברה מן העין אל החֵךְ
באיזה סדר לברך.
« דלכתחלה נכון לברך שהחיינו קודם ואח״כ יברך ברכה הראויה לה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יא) ; וערוך השלחן נותן טעם שני:
« ועוד דבכל ברכת הנהנין צריך שלא יהא הפסק בין הברכה להאכילה » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). תמצית : מקדימים שהחיינו ואחר כך ברכת הפרי — שלא יהא דבר חוצץ בינה ובין הטעימה
על איזה פרי.
« בין פרי העץ או פרי האדמה כגון דלעת וכיו״ב » (ביאור הלכה סימן רכ״ה). תמצית : אין הדין בפירות האילן בלבד: אף גידולי אדמה הבאים פעם אחת בשנה בכלל
באיזה גמר גידול. הרמ״א כתב ואין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפירי, והמשנה ברורה מוציאה מזה:
« הכא לענין שהחיינו אין לברך עד שיהיה נגמר תשלום גידולו שיהיה טוב למאכל ואפילו בדיעבד אם בירך מקודם שנגמר ברכתו היא לבטלה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יב). והבית יוסף נותן את המקור:
« וכתוב בכלבו דהא דמברך שהחיינו כשרואה פרי המתחדש דוקא כשרואה אותו בתשלום ברייתו » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה). תמצית : פרי שלא כלה גידולו אינו עדיין ההתחדשות שמברכים עליה — וברכה שנאמרה קודם זמנה לבטלה היא
ואם ראהו בשבת?
« נראה דאף אם רואה בשבת שאין יכול לתלשו ולאכלו אפ״ה יברך דבאמת כבר נגמר הפרי אלא דארי׳ הוא דרביע עלה » (ביאור הלכה סימן רכ״ה). תמצית : הברכה על גמר הפרי היא, לא על יכולת התלישה ; ואיסור שבת אינו משנה בזה
ואם עברה עליו הפעם הראשונה. הרמ״א מכריע:
« ואם לא בירך בראייה ראשונה יכול לברך בראייה שניה » (שו״ע או״ח רכ״ה:ג) ; אך המשנה ברורה מבררת מה הדין אצלנו:
« ואם לא בירך בשעת אכילה ראשונה שוב לא יברך על אכילה שניה וכ״ש שלא יברך על אותה אכילה עצמה אף שעדיין לא נתעכל הפרי » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יג). תמצית : היתר הרמ״א בראייה אמור ; וכיוון שאנו מברכים באכילה, אכילה ראשונה היא הקובעת ואין תשלומין לשנייה
סעיף ד׳ — שני מיני גודגדניות
אם בירך שהחיינו על שיריזא״ש כשיאכל גינדא״ש חוזר ומברך שהחיינו: הגה והם כשני מיני גודגדניות כגון ווינקש״ל וקירש״ן וכל כיוצא בזה:
ביאור, סעיף ד׳: אם בירך שהחיינו על שיריזא״ש, כשיאכל גינדא״ש חוזר ומברך שהחיינו. הגהת הרמ״א: והם כשני מיני גודגדניות, כגון ווינקש״ל וקירש״ן וכל כיוצא בזה.
שני זנים, שתי שמחות.
« ר״ל אע״פ שכולם נכנסים תחת סוג מין אחד מ״מ כשני מינים הם לענין ברכת זמן כי שתי שמחות הן » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יד) ; והמגן אברהם מרחיב:
« אפי׳ אין חלוקין בשמן אם חלוקין בטעמן כגון תאנים לבנים ותאנים שחורות ב׳ מינים הן » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה). והמקור בתרומת הדשן:
« וכן שמעתי מאחד מהגדולים שהורה כענין זה כגון שאם אכל ובירך כבר על הגודגדניות שקורים קירש״ן חוזר ומברך זמן על אותו שקורין ווייכשל״ן » (תרומת הדשן חלק א סימן ל״ג). תמצית : אין השאלה במיון הפרי אלא בלב: שני טעמים חלוקים הם שתי שמחות חלוקות, וכל אחת מהן צריכה ברכתה
סעיף ה׳ — ענבים ויין חדש
אם בירך שהחיינו על ענבים כשישתה יין חדש אינו חוזר ומברך:
ביאור, סעיף ה׳: אם בירך שהחיינו על ענבים, כשישתה יין חדש אינו חוזר ומברך.
מפני מה אין היין החדש פותח מחדש.
« מ״מ הכל שמחה אחת היא דבעת שראה אז שאכל הענבים ידע שהיין יצא מהם » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:טו) ; אך המשנה ברורה מעמידה גבול:
« וכ״ז דוקא כששותה את היין כשהוא תירוש שהוא ניכר שהוא יין חדש » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:טו). תמצית : היין כבר היה כלול בשמחת הענבים ; ומאידך יין שאין ניכר בו חידוש אינו נושא ברכה כלל
סעיף ו׳ — פרי שאינו מתחדש
פרי שאינו מתחדש משנה לשנה אפילו אם יש ימים רבים שלא אכל ממנו אינו מברך שהחיינו: הגה פרי שמתחדש ב״פ בשנה מברכין עליו שהחיינו (ב״י) אבל שאין לו זמן קבוע לגדולו אין מברכין עליו (ב״י בשם הר״ר מנוח) לכן אין מברכין שהחיינו על ירק חדש דעומד כל השנה בקרקע (מהרי״ל):
ביאור, סעיף ו׳: פרי שאינו מתחדש משנה לשנה — אפילו יש ימים רבים שלא אכל ממנו — אינו מברך עליו שהחיינו. הגהת הרמ״א: פרי שמתחדש שתי פעמים בשנה מברכין עליו שהחיינו (בית יוסף), אבל שאין לו זמן קבוע לגידולו אין מברכין עליו (בית יוסף בשם רבנו מנוח), לכן אין מברכין שהחיינו על ירק חדש דעומד כל השנה בקרקע (מהרי״ל).
מה שאינו מתחדש.
« ר״ל שאפילו בימות החורף אינו משתנה ממראיתו כגון אתרוג וכה״ג שדר באילנו משנה לשנה שכיון שעומד בירקותו כל השנה אין הנאה נרגשת בחידושו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:טז) ;
« וכן דבר שאינו גידולי קרקע כגון עופות ודגים שנזדמנו לו אפילו אותן שלא טעם ממינן מעולם אפ״ה אין מברך עליהם שהחיינו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:טז) ; והמגן אברהם:
« פי׳ דבר שאינו גדולי קרקע כגון עופות ודגים אינו מברך דאע״פ דהוא לא אכל ממנו ימים רבים אחרים אכלו ממנו » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה). תמצית : לא הזמן שעבר מאכילתי האחרונה קובע, אלא קיומה של התחדשות בעולם
שתי תקופות בשנה — והירק החדש.
« בכל פעם ופעם כיון דעכ״פ בא מזמן לזמן » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יז) ; אבל
« ובשם של״ה כתבו האחרונים דאין לברך שהחיינו על שום ירק חדש וכן על לחם חדש דאין ניכר בין חדש לישן » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יח) ; וערוך השלחן מנסח את הכלל:
« כיון דמתחדש מזמן לזמן, דשנה לאו דווקא, אבל כל דבר שאין זמן קבוע לגידולו - אין מברכין עליו » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). תמצית : מה שאין העין מבחינה בינו ובין הישן אינו התחדשות לברך עליה ; ומה שחוזר בזמן קבוע, ואפילו פעמיים בשנה, התחדשות הוא
סעיף ז׳ — הבוסר
אינו מברך שהחיינו על הבוסר אלא כשהבשילו האשכולות ענבים וכן בכל פרי אחר גמרו:
ביאור, סעיף ז׳: אינו מברך שהחיינו על הבוסר, אלא כשהבשילו האשכולות ענבים ; וכן בכל פרי — אחר גמרו.
שיעור הגמר.
« ר״ל שיהיה נגמר לגמרי וטוב למאכל » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יט) ; והבית יוסף בשם הרשב״א נותן את הטעם:
« מסתברא שהעיקר הם הענבים שאין הכל הולך אלא אחר שבח הפרי וגמרו » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה). תמצית : אלמלא כלל זה היה מברך על הנץ, ואחר כך על הבוסר, ואחר כך על הענבים, ואחר כך על התירוש — ואין מברכים אלא פעם אחת, בגמר
ומנהג הטעימה מכל מין חדש.
« כתבו האחרונים בשם הירושלמי דמצוה לאכול מעט מכל מין חדש בשנה והטעם כדי להראות שחביב עליו בריאתו של הקב״ה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יט) ; וערוך השלחן נותן את הטעם:
« והטעם פשוט, כדי לתת שבח והודיה להשי״ת שמחדש הפירות משנה לשנה כדי ליהנות בהם בני אדם » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). תמצית : הטעימה היא ההכרה ; ועל אותה הכרה עצמה נתקנה הברכה
ג. משנה הבריות ודיין האמת — לפני המשונה
מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת. ערוך השלחן מסביר בשורה אחת מפני מה סעיפים אלו בסימן זה הם:
« כשם שמברכין על פירי חדשה כך מברכין על בריה משונה, שהוא גם כן עניין חדש » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). והגמרא פותחת את העניין כך:
« אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הבהקנים, אומר: ״ברוך … משנה הבריות״. » (ברכות נ״ח ע״ב).
סעיף ח׳ — הרואה כושי וגיחור
הרואה כושי וגיחור דהיינו שהוא אדום הרבה והלווקן דהיינו שהוא לבן הרבה והקפח דהיינו שבטנו גדול ומתוך עוביו נראית קומתו מקופחת והננס והדרקונה דהיינו מי שהוא מלא יבלת ופתויי הראש שכל שערותיו דבוקות זה בזה ואת הפיל ואת הקוף מברך בא״י אמ״ה משנה הבריות:
ביאור, סעיף ח׳: הרואה כושי, וגיחור — דהיינו שהוא אדום הרבה, והלווקן — דהיינו שהוא לבן הרבה, והקפח — דהיינו שבטנו גדול ומתוך עוביו נראית קומתו מקופחת, והננס, והדרקונה — דהיינו מי שהוא מלא יבלת, ופתויי הראש — שכל שערותיו דבוקות זו בזו, ואת הפיל ואת הקוף: מברך ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם משנה הבריות.
הברייתא שממנה יצאו שתי הרשימות.
« מיתיבי: ראה את הכושי, ואת הגיחור, ואת הלווקן, ואת הקפח, ואת הננס, ואת הדרניקוס, אומר: ״ברוך … משנה את הבריות״. את הקטע, ואת הסומא, ואת פתויי הראש, ואת החגר, ואת המוכה שחין, ואת הבהקנים, אומר: ״ברוך … דיין אמת״! » (ברכות נ״ח ע״ב). תמצית : רשימה אחת נושאת שתי ברכות שונות בשתי הברייתות — ומאותה סתירה נולדת חלוקת הסעיף הבא
הפיל והקוף.
« תנו רבנן: הרואה פיל, קוף וקפוף, אומר: ״ברוך … משנה את הבריות״. ראה בריות טובות, ואילנות טובות, אומר: ״ברוך … שככה לו בעולמו״. » (ברכות נ״ח ע״ב). תמצית : אותה ברייתא עצמה מצרפת את שתי ברכות הסימן: זו שעל המשונה וזו שעל הנאה
מילה על הקפח. מרן פירשו בבטן גדולה ; והמגן אברהם מציין גירסה אחרת:
« ובבכורות פ״ז איתא קפח היינו דאריך וקטין וכן פירש״י לחד לישנא » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה). תמצית : לא נתיישבו הראשונים בצורה שהתיבה מציינת — ארוך ודק, או עבה ומקופח
סעיף ט׳ — החיגר, הקטע והסומא
הרואה את החיגר ואת הקטע ואת הסומא ומוכה שחין והבהקנין והוא מי שמנומר בנקודות דקות אם הם ממעי אמם מברך משנה הבריות ואם נשתנה אח״כ מברך דיין האמת ויש מי שאומר דדוקא על מי שמצטער עליו אבל על עכו״ם אינו מברך ואינו מברך אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול מאוד: הגה וי״א משלשים יום לשלשים יום (טור):
ביאור, סעיף ט׳: הרואה את החיגר ואת הקטע ואת הסומא ומוכה שחין והבהקנין — והוא מי שמנומר בנקודות דקות: אם הם ממעי אמם מברך משנה הבריות, ואם נשתנה אחר כך מברך דיין האמת. ויש מי שאומר דדוקא על מי שמצטער עליו, אבל על נכרי אינו מברך ; ואינו מברך אלא פעם ראשונה, שהשינוי עליו גדול מאוד. הגהת הרמ״א: ויש אומרים משלשים יום לשלשים יום (טור).
תירוץ הגמרא, וקו החלוקה.
« לא קשיא: הא ממעי אמו, הא בתר דאיתיליד. דיקא נמי, דקתני דומיא דקטע. שמע מינה. » (ברכות נ״ח ע״ב). והמשנה ברורה שונה זאת:
« ונולד כך ממעי אמו דאי נעשה לו זה אח״כ אומר דיין האמת » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כא) ; ומדייקת בהיקפו:
« קאי אכולהו לבד אקיטע » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כה). תמצית : מלידה — גיוון שבבריאה הוא, משנה הבריות ; ואם בא אחר כך — אבדה היא, דיין האמת
על מה קאי הסייג שבסעיף. מרן כתב
« ויש מי שאומר דדוקא על מי שמצטער עליו » (שו״ע או״ח רכ״ה:ט) ; והט״ז מפרש שאינו קאי אלא על אחת משתי הברכות:
« ונראה דקאי על ברכת דיין האמת דאינו שייך אלא למי שמצטער ומצדיק הדין אבל ברכת משנ׳ הבריות ל״ש לומר במצטער דוקא » (ט״ז או״ח סימן רכ״ה) ; והמשנה ברורה שונה אחריו:
« קאי על ברכת דיין האמת דאינו שייך אלא למי שמצטער ומצדיק הדין אבל ברכת משנה הבריות לא שייך במצטער דוקא מידי דהוי אפיל וקוף » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כז) ; וכן המגן אברהם:
« קאי אברכת דיין האמת וכ״כ רי״ו בהדיא אבל אם הם ממעי אמן מברך משנה הבריות מידי דהוה אפיל וקוף » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה). תמצית : אין אומרים דיין האמת אלא במקום צער — אבל משנה הבריות אינה תובעת צער כלל, שאם לא כן לא היו הפיל והקוף בכללה
הנכרי שבסעיף.
« מילתא דפסיקא נקט וה״ה לכל מי שאינו מצטער עליו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כח). תמצית : מרן נקט מקרה חתוך ; והדין באמת כללי הוא — בכל מי שאין הרואה מצטער עליו
פעם אחת בלבד, או מל׳ לל׳? מרן:
« ואינו מברך אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול מאוד » (שו״ע או״ח רכ״ה:ט), והמשנה ברורה נותנת את הטעם:
« והטעם דעל שינוי אין שייך לברך רק פעם ראשון שרואה הדבר והשינוי גדול בעיניו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כט) ; וכן ערוך השלחן:
« מפני שבפעם הראשון נראה השינוי גדול מאוד והוה דבר התמוה, ולא כן פעם שני » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). והרמ״א מביא את המנהג האחר:
« וי״א משלשים יום לשלשים יום » (שו״ע או״ח רכ״ה:ט), ועל זה מכריעה המשנה ברורה למעשה:
« ולמעשה יש להורות דיברך אחר ל׳ בלא שם ומלכות » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ל) — ובלבד ש
« פי׳ שלא ראה אחר כיוצא בו תוך ל׳ יום » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לא). תמצית : אין התמיהה נשנית ; ומכאן פעם ראשונה בלבד, ולדעה השנייה ברכה בלא שם ומלכות לאחר שלשים יום
וכשאינו יודע.
« ואם הרואה אותו אינו יודע אם נולד כן או לא צ״ע אם יברך דיין אמת » (ביאור הלכה סימן רכ״ה). תמצית : כשאין הרואה יודע אם מלידה הוא אם לאו, אינו יכול להכריע בין שני הנוסחים — ורבי עקיבא איגר הניח את הדבר בצריך עיון
מה הם הבהקנין.
« היינו שיש לו נקודות כעדשים אדומים קצת אלא שבין עדשה לעדשה יש לובן צח ומבהיק ועל שם אותו הלובן נקרא בהקנין » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כד). תמצית : השם בא מן הלובן המבהיק שבין הנקודות, ולא מן הנקודות עצמן
ד. שככה לו בעולמו — לפני היופי
שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ. הרמב״ם:
« הרואה בריות נאות ומתקנות ביותר ואילנות טובות מברך שככה לו בעולמו » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יג). ואין הברכה משבחת את הבריה עצמה, אלא אומרת שמי שברא את העולם שם בו כזאת.
סעיף י׳ — אילנות טובות ובריות נאות
הרואה אילנות טובות ובריות נאות אפילו עכו״ם או בהמה אומר בא״י אמ״ה שככה לו בעולמו ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן היו נאים מהם:
ביאור, סעיף י׳: הרואה אילנות טובות ובריות נאות — ואפילו של נכרי או בהמה — אומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שככה לו בעולמו ; ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר, לא עליהם ולא על אחרים, אלא אם כן היו נאים מהם.
אפילו בהמה, ואפילו של נכרי. הבית יוסף נותן את המקור:
« ומ״ש אפילו עו״ג או בהמה כך הוא בירושלמי אפי׳ פרה נאה וחמור נאה מברך שככה לו בעולמו » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה) ; וערוך השלחן מדייק:
« והרואה אילנות טובות שאינן מצויות ובריות נאות שמצויינין ביופיין הרבה, בין איש בין אשה » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). תמצית : אין זו ברכה על אדם אלא על יופי — ומכאן שאין נפקא מינה של מי הוא
לראות ולא להסתכל.
« היינו ראיה בעלמא דמותר אבל להסתכל בו ביותר ולהתבונן בדמותו אסור » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לג) ; והמגן אברהם כתבה:
« ומ״מ נראה דדוקא להסתכל בו ביותר ולהתבונן בצלמו ודמותו אסור אבל ראיה בעלמא מותר » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה). וגבול אחד בדיבור:
« ואסור לומר כמה נאה כותי זה משום לא תחנם » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לג). תמצית : הברכה מניחה ראייה ולא עיון ; ואין ההתפעלות רשאית להיהפך למחמאה הנאמרת לנראה
המנהג כיום.
« בין זכרים בין נקבות. ועכשיו לא נהגו כלל לברך ברכה זו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לב) ; אך
« ומ״מ נכון לברך בלא שם ומלכות » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לב). תמצית : המשנה ברורה מעידה שנשתקעה ברכה זו, ומורה לאומרה בלא שם ומלכות ולא לאבדה לגמרי
פעם אחת בלבד. מרן:
« ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן היו נאים מהם » (שו״ע או״ח רכ״ה:י) ; והמשנה ברורה מדייקת:
« אפילו לאחר שלשים יום » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לד) ; וערוך השלחן נותן את הטעם:
« ואינו מברך עליהם רק פעם ראשונה ולא יותר, לא עליהם ולא על אחרים, משום דלבד פעם הראשון אין בזה התפעלות » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). תמצית : כאן אין שלשים היום פותחים דבר: רק יופי גדול מן הראשון פותח את הברכה מחדש
הסימן במשפט אחד: ארבע ברכות לארבעה מיני חידוש — פנים שחזרו, פרי שחזר, בריה שמתמיהה, ויופי שעוצר ; ושתי מידות המושלות בכולן: מה שהוא באמת חדש, והפעם הראשונה.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — לראות קרוב לאחר חודשים אחדים
המצב: נפגשתי עם אח, קרוב או חבר יקר שלא ראיתיו זמן רב. מה לומר?
ההנהגה: הכול תלוי בשיעור הזמן ובשמחה. סעיף א׳:
« הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו ואחר י״ב חודש מברך מחיה מתים והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו » (שו״ע או״ח רכ״ה:א). שלשים יום — שהחיינו ; שנים עשר חודש — מחיה מתים, ואז שוב אין אומרים שהחיינו. ואין האדם מצומצם:
« ואין חילוק בין איש לאשה והיינו אם רואה אשתו ואמו בתו ואחותו כיון שהוא שמח ונהנה בראייתם » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:א). ואם נודע לו משלומו בינתיים,
« ואם קיבל ממנו כתב או שאנשים הודיעוהו משלומו יש דעות באחרונים וספק ברכות להקל » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ב). וברכות גמורות הן:
« וכל אלו הברכות הוא בשם ומלכות ואפילו ברכת מחיה מתים » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ג). תמצית : מסתכלים תחילה בשיעור הזמן, אחר כך בשמחה שבפועל, ואחר כך במה שידע עליו בינתיים. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 2 — הפרי הראשון של העונה
המצב: המשמש הראשון של השנה מונח על השולחן. מתי מברכים וכיצד?
ההנהגה: סעיף ג׳:
« הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו אפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה » (שו״ע או״ח רכ״ה:ג). נמצא שמברכים בשעת האכילה, ובסדר זה:
« דלכתחלה נכון לברך שהחיינו קודם ואח״כ יברך ברכה הראויה לה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יא). וצריך שיהא הפרי בגמר גידולו:
« הכא לענין שהחיינו אין לברך עד שיהיה נגמר תשלום גידולו שיהיה טוב למאכל ואפילו בדיעבד אם בירך מקודם שנגמר ברכתו היא לבטלה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יב). ואם עברה עליו אכילה ראשונה:
« ואם לא בירך בשעת אכילה ראשונה שוב לא יברך על אכילה שניה וכ״ש שלא יברך על אותה אכילה עצמה אף שעדיין לא נתעכל הפרי » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יג). תמצית : פרי שאינו בא אלא פעם בשנה, שהגיע לגמר גידולו, ונאכל בפעם הראשונה שבעונה — שם נופלת הברכה. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 3 — לפגוש אדם שמראהו שונה מאוד
המצב: פגשתי אדם שגופו או פניו יוצאים מן הרגיל בעליל. יש כאן ברכה?
ההנהגה: שני נוסחים, והלידה מחלקת ביניהם:
« אם הם ממעי אמם מברך משנה הבריות ואם נשתנה אח״כ מברך דיין האמת » (שו״ע או״ח רכ״ה:ט). והסייג שבסעיף אינו קאי אלא על השני:
« קאי על ברכת דיין האמת דאינו שייך אלא למי שמצטער ומצדיק הדין אבל ברכת משנה הבריות לא שייך במצטער דוקא מידי דהוי אפיל וקוף » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כז). ואינה נאמרת אלא פעם אחת:
« ואינו מברך אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול מאוד » (שו״ע או״ח רכ״ה:ט) ; והרמ״א מביא מנהג אחר,
« וי״א משלשים יום לשלשים יום » (שו״ע או״ח רכ״ה:ט), ועל זה מכריעה המשנה ברורה:
« ולמעשה יש להורות דיברך אחר ל׳ בלא שם ומלכות » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ל). ולבסוף, דרך הראייה:
« היינו ראיה בעלמא דמותר אבל להסתכל בו ביותר ולהתבונן בדמותו אסור » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לג). תמצית : מברכים בצנעה, בלא להסתכל ובלא לעשות את האדם מראה ; ובספק על מקור השינוי,
« ואם הרואה אותו אינו יודע אם נולד כן או לא צ״ע אם יברך דיין אמת » (ביאור הלכה סימן רכ״ה). ולמעשה — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
שאלות להבנה :
- מפני מה משתנה הנוסח לאחר שנים עשר חודש, ומה אומרים אז (מ״ב רכ״ה:ד)?
- על מה נתקנה ברכת הפרי, והיכן קבעה המנהג (מ״ב רכ״ה:י-יא)?
- כיצד יכול מנהג להזיז ברכה ממקומה (עירובין מ׳ ע״ב)?
- מה מחלק בין משנה הבריות ובין דיין האמת (שו״ע או״ח רכ״ה:ט)?
- מפני מה אין אומרים שככה לו בעולמו אלא פעם אחת (שו״ע או״ח רכ״ה:י)?
להרחיב ולהעמיק
אם רצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול — על הראייה או על האכילה ; רשות או חובה ; משנה הבריות ודיין האמת
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולזכירה מהירה
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): עמוד־גשר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה בשולחן ערוך שלו ; הפניה לרמות 1-3 ולסידורו