✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION

Siman רכ״ה · Qu’est-ce qui est neuf pour celui qui regarde ?

דיני ברכת שהחיינו — שהחיינו sur un visage aimé et sur un fruit nouveau, מחיה מתים après douze mois, משנה הבריות et דיין האמת devant l’inhabituel, et שככה לו בעולמו devant la beauté
סימן רכ״ה · י׳ סעיפים
דיני ברכת שהחיינו
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦

Le siman précédent réglait les bénédictions particulières ; celui-ci rassemble une famille entière : ce que l’on dit sur ce qui revient et sur ce qui étonne. Dix séifim, quatre formules, et une seule question pour les gouverner — qu’est-ce qui est neuf pour celui qui regarde ? Texte hébreu, traduction française et explication des י׳ seifim, avec une section de cas pratiques.

Sujet : Les bénédictions de ce qui se renouvelle et de ce qui étonne — שהחיינו, מחיה מתים, משנה הבריות, דיין האמת, שככה לו בעולמו
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ה · י׳ סעיפים

Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

Quatre formules, et une seule question pour les répartir : qu’est-ce qui est neuf ici ? Un visage aimé qu’on n’avait pas vu depuis trente jours — שהחיינו ; après douze mois — מחיה מתים. Un fruit qui ne revient qu’une fois l’an — שהחיינו encore. Une créature hors du commun — משנה הבריות, ou דיין האמת si le changement est venu après la naissance. Et devant la beauté — שככה לו בעולמו. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle, on se réfère à la décision du Rav.

📑 Plan de l’étude

A. ראיית חבירו (séifim 1-2) — שהחיינו et מחיה מתים, et la bénédiction du père au jour de la bar mitsva
B. פרי חדש (séifim 3-7) — sur quoi la bénédiction fut instituée, à quel instant, et sur quel degré de maturité
C. משנה הבריות (séifim 8-9) — l’inhabituel, et la ligne qui sépare משנה הבריות de דיין האמת
D. שככה לו בעולמו (séif 10) — la beauté, et la règle de la première fois
1-3. Cas pratiques et questions de compréhension

A. ראיית חבירו — revoir un visage

רְאִיַּת חֲבֵרוֹ — la vue de son compagnon. Le siman ne s’ouvre pas sur une chose mais sur un visage. La Guemara pose les deux seuils en une phrase : « אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את חבירו לאחר שלשים יום, אומר: ״ברוך … שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה״. לאחר שנים עשר חדש, אומר: ״ברוך … מחיה המתים״. » (ברכות נ״ח ע״ב). Et le Rambam les reprend dans le même ordre : « וכן הרואה את חברו לאחר שלשים יום מברך שהחינו » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ב).

Séif 1 — לאחר שלשים יום, ולאחר י״ב חודש

הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו ואחר י״ב חודש מברך מחיה מתים והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו:
Séif 1 : celui qui voit son compagnon après trente jours dit « Chéhé’héyanou » ; et après douze mois il bénit « Mé’hayé métim ». Et cela, à condition qu’il lui soit très cher et qu’il se réjouisse de le voir.
Pourquoi douze mois. La Guemara donne la mesure aussitôt après : « אמר רב: אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חדש. שנאמר: ״נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד״. » (ברכות נ״ח ע״ב) ; et l’Aroukh haChoulhan la relie explicitement à notre séif : « ושיעורא די״ב חדש נראה משום דאין המת משתכח מן הלב עד י״ב חדש » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). résumé : trente jours mesurent une absence, douze mois mesurent un oubli — et c’est pourquoi la seconde formule ne parle plus du temps reçu mais des morts qui revivent
De quel « compagnon » parle-t-on ? « ואין חילוק בין איש לאשה והיינו אם רואה אשתו ואמו בתו ואחותו כיון שהוא שמח ונהנה בראייתם » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:א) ; et l’Aroukh haChoulhan de même : « ואין חילוק בדין זה בין זכרים לנקבות, ורק אם שמח מאוד בראייתם » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). résumé : le mot חבירו ne se restreint ni au sexe ni à l’amitié au sens étroit : la mesure est la joie réelle de celui qui voit
Ce sont de vraies bénédictions. « וכל אלו הברכות הוא בשם ומלכות ואפילו ברכת מחיה מתים » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ג). résumé : on les dit avec le Nom et la Royauté — y compris מחיה מתים, qu’on aurait pu prendre pour une simple exclamation
Pourquoi « qui fait revivre les morts ». « וטעם ברכה זו כתב בחידושי אגדות לפי שבכל שנה האדם נידון בר״ה ויוה״כ אם למות אם לחיים » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ד). résumé : douze mois, c’est un Roch Hachana et un Kippour traversés ; celui qu’on revoit a passé le jugement de vie et de mort, et la formule le dit
Et si l’on avait eu de ses nouvelles ? « ואם קיבל ממנו כתב או שאנשים הודיעוהו משלומו יש דעות באחרונים וספק ברכות להקל » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ב). résumé : une lettre reçue entre-temps met la bénédiction en doute, et un doute sur une bénédiction se résout par l’abstention
La langue du Tour, presque celle du Mehaber. « הרואה חבירו לאחר ל׳ יום אומר שהחיינו ואחר י״ב חדש מברך מחיה המתים והוא שחביב עליו הרבה ושמח מאד בראייתו » (טור או״ח סימן רכ״ה). résumé : le Mehaber a suivi le Tour de très près ; il a seulement laissé tomber le mot מאד, et écrit ושמח בראייתו

Séif 2 — מי שלא ראה את חבירו מעולם

מי שלא ראה את חבירו מעולם ושלח לו כתבים אע״פ שהוא נהנה בראייתו אינו מברך על ראייתו: הגה יש אומרים מי שנעשה בנו בר מצוה יברך בא״י אמ״ה שפטרני מעונשו של זה (מהרי״ל בשם מרדכי ובר״ר פ׳ תולדות) וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו):
Séif 2 : celui qui n’a jamais vu son compagnon et lui a envoyé des lettres — bien qu’il ait plaisir à le voir, il ne bénit pas sur le fait de le voir. Glose du Rama : certains disent que celui dont le fils devient bar mitsva bénit « Béni sois-Tu, Hachem notre Dieu, Roi de l’univers, qui m’a exempté du châtiment de celui-ci » (Maharil au nom du Mordekhi et du Béréchit Rabba, section Toldot) ; et il est bon de bénir sans le Nom ni la Royauté (avis propre du Rama).
Pourquoi celui qu’on n’a jamais vu ne compte pas. « ר״ל אע״פ שהריצו כתבים מזה לזה ועי״ז נעשו אוהבים מ״מ כיון שלא נתחבר עמו פנים אל פנים אין מעולה האהבה כ״כ עד שיהיה נהנה ושמח בראייתו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ה) ; le Magen Avraham le disait en cinq mots : « דכיון דלא ראה אינו אוהבו כ״כ » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה) ; et l’Aroukh haChoulhan le redit : « ומי שלא ראהו מעולם אף על פי שידע ממנו, כגון ששלח לו מכתבים ונהנה בראייתו, מכל מקום אינו מברך על ראייתו » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). résumé : la bénédiction suit une affection éprouvée face à face ; une correspondance, si chaleureuse soit-elle, n’y suffit pas
La bénédiction du père, le jour de la bar mitsva. Le Rama l’ajoute ici, et la Michna Beroura en fixe le moment : « היינו כשנעשה בן י״ג ויום אחד ועכשיו נהגו שלא לברך עד שעה שהנער מתפלל בצבור בתורת ש״ץ או שהוא קורא בתורה בשבת ראשונה שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ו). Elle en donne aussi le sens : « פי׳ דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו למצות התורה ועכשיו שנעשה איש מחוייב הוא להתחזק בעצמו למצות הש״י » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ז). résumé : le père cesse d’être tenu pour les fautes d’un fils qu’il n’aurait pas éduqué ; c’est de cela qu’il se déclare quitte, et non de son fils
Avec ou sans le Nom ? Le Rama écrit וטוב לברך בלא שם ומלכות ; la Michna Beroura en donne la raison et l’avis contraire : « אמנם דעת הגר״א בביאורו דמאחר שהוזכרה ברכה זו במדרש ומהרי״ל עשה כן הלכה למעשה יש לברך בשם ומלכות » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ח). résumé : la bénédiction n’est pas dans la Guemara — d’où la réserve du Rama ; mais le Gaon de Vilna la trouve dans le Midrach et la dit en entier
Et le repas de ce jour-là. « מצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ו). résumé : le repas de bar mitsva est un repas de mitsva, au même titre que celui d’un mariage

B. פרי חדש — le fruit nouveau

פְּרִי הַמִּתְחַדֵּשׁ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה — le fruit qui se renouvelle d’année en année. Le Rambam la place sur la vue : « הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחלת ראיתו מברך שהחינו » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה ב). Et la Guemara la range parmi les bénédictions facultatives, par opposition à celle des fêtes : « כי אתאי בי רב יהודה, אמר: אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן. אמרי ליה: רשות לא קא מיבעיא לי, כי קא מיבעיא לי חובה מאי? » (עירובין מ׳ ע״ב).

Séif 3 — הרואה פרי חדש

הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו אפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה: הגה ומי שבירך בשעת ראייה לא הפסיד (טור) ואין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפירי (תשובת רשב״א סי׳ ר״נ וכל בו) ואם לא בירך בראייה ראשונה יכול לברך בראייה שניה (אגור):
Séif 3 : celui qui voit un fruit nouveau, qui se renouvelle d’année en année, bénit « Chéhé’héyanou » — même s’il le voit dans la main de son compagnon ou sur l’arbre ; et l’usage s’est établi de ne bénir qu’au moment de manger. Glose du Rama : et celui qui a béni au moment de la vue n’a rien perdu (Tour) ; et l’on ne bénit pas avant que la croissance du fruit soit entièrement achevée (responsum du Rachba § 250, et Kol Bo) ; et s’il n’a pas béni à la première vue, il peut bénir à la seconde (Agour).
Sur quoi cette bénédiction fut instituée. « דעיקרה נתקן על שמחת הלב שמשמח על צמיחת פרי חדש » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:י) ; et le Beour Halakha en tire une conséquence : « כתבו האחרונים דלברכה זו אין צריך שיעור דהיא על שמחת הלב שרואה שנגמר פרי » (ביאור הלכה סימן רכ״ה). résumé : ce n’est pas une bénédiction de jouissance mais une bénédiction de joie — d’où l’absence de toute mesure minimale
Comment l’usage l’a déplacée au repas. « דמי שאין לבו שמח בראייתו רק באכילתו לכו״ע מברך רק אאכילתו ולכך נהגו תמיד בזה משום לא פלוג » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יא) ; le Magen Avraham le disait déjà : « דמי שאינו נהנה בראייתו רק באכילתו מברך באכילתו » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה) ; et le Beit Yossef rapporte l’usage au nom du Roch : « ונהגו העולם לקבוע הברכה בשעה שאוכל ממין חדש כמו שהחיינו דעשיית לולב וסוכה שקובעים בשעת קידוש היום » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה). résumé : la joie de beaucoup ne naît qu’en mangeant ; plutôt que de partager les fidèles en deux, on a fixé la bénédiction pour tous au même instant
Pourquoi un usage a-t-il pu déplacer une bénédiction ? Parce qu’elle n’est pas une obligation : « ואינה אלא רשות דאי לא מברך לא מיענש. ומ״מ ראוי ליזהר שלא לבטלה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ט) ; et le Beit Yossef le déduit du même passage : « משמע מהתם שברכת שהחיינו על פרי המתחדש אינו חובה אלא רשות וכמו שכתבתי בשם הרשב״א » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה). L’Aroukh haChoulhan note pourtant ce que la pratique en a fait : « ומיהו בפירות חדשות קבלוה כחובה וכולם נזהרים בזה » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). résumé : facultative en droit, elle est devenue en fait une pratique dont personne ne se dispense — et c’est ce statut souple qui a laissé l’usage en fixer l’heure
L’Aroukh haChoulhan explique le changement d’époque. « מה שאין כן אנחנו, אין השמחה והכרת טובה ניכרת אצלינו אלא בשעת הנאת הגוף בעת האכילה, ולכן אי אפשר לנו לברך על הראייה » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). résumé : la bénédiction n’a pas changé de nature : c’est notre manière de nous réjouir qui s’est déplacée de l’œil vers le palais
Dans quel ordre bénir. « דלכתחלה נכון לברך שהחיינו קודם ואח״כ יברך ברכה הראויה לה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יא) ; et l’Aroukh haChoulhan en donne un second motif : « ועוד דבכל ברכת הנהנין צריך שלא יהא הפסק בין הברכה להאכילה » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). résumé : on dit שהחיינו d’abord, puis la bénédiction du fruit — pour ne rien intercaler entre celle-ci et la première bouchée
Sur quel fruit. « בין פרי העץ או פרי האדמה כגון דלעת וכיו״ב » (ביאור הלכה סימן רכ״ה). résumé : la règle ne vise pas les seuls fruits d’arbre : un produit de la terre qui ne vient qu’une fois l’an entre dans la même catégorie
À quelle maturité. Le Rama écrit ואין לברך עד שנגמר תשלום גידול הפירי, et la Michna Beroura en tire la conséquence : « הכא לענין שהחיינו אין לברך עד שיהיה נגמר תשלום גידולו שיהיה טוב למאכל ואפילו בדיעבד אם בירך מקודם שנגמר ברכתו היא לבטלה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יב). Le Beit Yossef en donne la source : « וכתוב בכלבו דהא דמברך שהחיינו כשרואה פרי המתחדש דוקא כשרואה אותו בתשלום ברייתו » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה). résumé : un fruit qui n’a pas fini de croître n’est pas encore le renouvellement qu’on bénit — et une bénédiction dite trop tôt est dite en vain
Et si on le voit un Chabbat ? « נראה דאף אם רואה בשבת שאין יכול לתלשו ולאכלו אפ״ה יברך דבאמת כבר נגמר הפרי אלא דארי׳ הוא דרביע עלה » (ביאור הלכה סימן רכ״ה). résumé : la bénédiction porte sur l’achèvement du fruit, non sur la possibilité de le cueillir ; l’interdit de Chabbat n’y change rien
Si l’on a laissé passer la première fois. Le Rama tranche : « ואם לא בירך בראייה ראשונה יכול לברך בראייה שניה » (שו״ע או״ח רכ״ה:ג) ; mais la Michna Beroura précise ce qu’il en est chez nous : « ואם לא בירך בשעת אכילה ראשונה שוב לא יברך על אכילה שניה וכ״ש שלא יברך על אותה אכילה עצמה אף שעדיין לא נתעכל הפרי » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יג). résumé : la permission du Rama vise la vue ; puisque nous bénissons au repas, c’est le premier repas qui compte, et il n’y a pas de rattrapage au second

Séif 4 — שני מיני גודגדניות

אם בירך שהחיינו על שיריזא״ש כשיאכל גינדא״ש חוזר ומברך שהחיינו: הגה והם כשני מיני גודגדניות כגון ווינקש״ל וקירש״ן וכל כיוצא בזה:
Séif 4 : s’il a béni « Chéhé’héyanou » sur les chirizach, lorsqu’il mangera des guindach il bénit de nouveau « Chéhé’héyanou ». Glose du Rama : et ce sont comme deux espèces de cerises, telles que les winkchel et les kirchen, et tout ce qui leur ressemble.
Deux variétés, deux joies. « ר״ל אע״פ שכולם נכנסים תחת סוג מין אחד מ״מ כשני מינים הם לענין ברכת זמן כי שתי שמחות הן » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יד) ; le Magen Avraham élargit : « אפי׳ אין חלוקין בשמן אם חלוקין בטעמן כגון תאנים לבנים ותאנים שחורות ב׳ מינים הן » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה). La source est le Terouma haDéchen : « וכן שמעתי מאחד מהגדולים שהורה כענין זה כגון שאם אכל ובירך כבר על הגודגדניות שקורים קירש״ן חוזר ומברך זמן על אותו שקורין ווייכשל״ן » (תרומת הדשן חלק א סימן ל״ג). résumé : la question n’est pas botanique mais intérieure : deux goûts distincts font deux joies distinctes, et chacune appelle sa bénédiction

Séif 5 — ענבים ויין חדש

אם בירך שהחיינו על ענבים כשישתה יין חדש אינו חוזר ומברך:
Séif 5 : s’il a béni « Chéhé’héyanou » sur des raisins, lorsqu’il boira du vin nouveau il ne bénit pas de nouveau.
Pourquoi le vin nouveau ne recommence pas. « מ״מ הכל שמחה אחת היא דבעת שראה אז שאכל הענבים ידע שהיין יצא מהם » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:טו) ; mais la Michna Beroura pose une limite : « וכ״ז דוקא כששותה את היין כשהוא תירוש שהוא ניכר שהוא יין חדש » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:טו). résumé : le vin était déjà contenu dans la joie du raisin ; en revanche, un vin qu’on ne reconnaît plus comme nouveau ne porte plus aucune bénédiction

Séif 6 — פרי שאינו מתחדש

פרי שאינו מתחדש משנה לשנה אפילו אם יש ימים רבים שלא אכל ממנו אינו מברך שהחיינו: הגה פרי שמתחדש ב״פ בשנה מברכין עליו שהחיינו (ב״י) אבל שאין לו זמן קבוע לגדולו אין מברכין עליו (ב״י בשם הר״ר מנוח) לכן אין מברכין שהחיינו על ירק חדש דעומד כל השנה בקרקע (מהרי״ל):
Séif 6 : un fruit qui ne se renouvelle pas d’année en année — même s’il y a bien des jours qu’il n’en a pas mangé — il ne bénit pas dessus « Chéhé’héyanou ». Glose du Rama : un fruit qui se renouvelle deux fois l’an, on bénit dessus « Chéhé’héyanou » (Beit Yossef) ; mais ce qui n’a pas de saison fixe de croissance, on ne bénit pas dessus (Beit Yossef au nom de Rabbenou Manoah) ; c’est pourquoi l’on ne bénit pas « Chéhé’héyanou » sur un légume nouveau, car il demeure toute l’année en terre (Maharil).
Ce qui ne se renouvelle pas. « ר״ל שאפילו בימות החורף אינו משתנה ממראיתו כגון אתרוג וכה״ג שדר באילנו משנה לשנה שכיון שעומד בירקותו כל השנה אין הנאה נרגשת בחידושו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:טז) ; « וכן דבר שאינו גידולי קרקע כגון עופות ודגים שנזדמנו לו אפילו אותן שלא טעם ממינן מעולם אפ״ה אין מברך עליהם שהחיינו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:טז) ; et le Magen Avraham : « פי׳ דבר שאינו גדולי קרקע כגון עופות ודגים אינו מברך דאע״פ דהוא לא אכל ממנו ימים רבים אחרים אכלו ממנו » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה). résumé : ce n’est pas le temps écoulé depuis ma dernière bouchée qui compte, mais l’existence d’un renouvellement dans le monde
Deux récoltes par an — et le légume nouveau. « בכל פעם ופעם כיון דעכ״פ בא מזמן לזמן » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יז) ; mais « ובשם של״ה כתבו האחרונים דאין לברך שהחיינו על שום ירק חדש וכן על לחם חדש דאין ניכר בין חדש לישן » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יח) ; et l’Aroukh haChoulhan formule la règle : « כיון דמתחדש מזמן לזמן, דשנה לאו דווקא, אבל כל דבר שאין זמן קבוע לגידולו - אין מברכין עליו » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). résumé : ce que l’œil ne distingue pas du vieux n’est pas un renouvellement à bénir ; ce qui revient à date fixe, fût-ce deux fois l’an, en est un

Séif 7 — הבוסר

אינו מברך שהחיינו על הבוסר אלא כשהבשילו האשכולות ענבים וכן בכל פרי אחר גמרו:
Séif 7 : il ne bénit pas « Chéhé’héyanou » sur le verjus, mais seulement lorsque les grappes ont mûri en raisins ; et de même pour tout fruit, après son achèvement.
La mesure de l’achèvement. « ר״ל שיהיה נגמר לגמרי וטוב למאכל » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יט) ; et le Beit Yossef, au nom du Rachba, en donne la raison : « מסתברא שהעיקר הם הענבים שאין הכל הולך אלא אחר שבח הפרי וגמרו » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה). résumé : sans cette règle il faudrait bénir sur la fleur, puis sur le verjus, puis sur le raisin, puis sur le moût — on bénit une fois, à l’achèvement
Et la coutume de goûter de chaque espèce nouvelle. « כתבו האחרונים בשם הירושלמי דמצוה לאכול מעט מכל מין חדש בשנה והטעם כדי להראות שחביב עליו בריאתו של הקב״ה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יט) ; l’Aroukh haChoulhan en donne le motif : « והטעם פשוט, כדי לתת שבח והודיה להשי״ת שמחדש הפירות משנה לשנה כדי ליהנות בהם בני אדם » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). résumé : goûter, c’est reconnaître ; et c’est pour cette reconnaissance que la bénédiction fut faite

C. משנה הבריות ודיין האמת — devant l’inhabituel

מְשַׁנֶּה הַבְּרִיּוֹת — qui change les créatures. L’Aroukh haChoulhan explique en une ligne pourquoi ces séifim sont dans ce siman : « כשם שמברכין על פירי חדשה כך מברכין על בריה משונה, שהוא גם כן עניין חדש » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). La Guemara ouvre la matière ainsi : « אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הבהקנים, אומר: ״ברוך … משנה הבריות״. » (ברכות נ״ח ע״ב).

Séif 8 — הרואה כושי וגיחור

הרואה כושי וגיחור דהיינו שהוא אדום הרבה והלווקן דהיינו שהוא לבן הרבה והקפח דהיינו שבטנו גדול ומתוך עוביו נראית קומתו מקופחת והננס והדרקונה דהיינו מי שהוא מלא יבלת ופתויי הראש שכל שערותיו דבוקות זה בזה ואת הפיל ואת הקוף מברך בא״י אמ״ה משנה הבריות:
Séif 8 : celui qui voit un kouchi, un guiḥor — c’est-à-dire quelqu’un de très rouge —, un lavkan — c’est-à-dire quelqu’un de très blanc —, un kipéah — c’est-à-dire celui dont le ventre est gros et dont, par l’effet de cette épaisseur, la taille paraît rabougrie —, un nain, un darkona — c’est-à-dire celui qui est couvert de verrues —, un patouyé harroch — dont tous les cheveux sont collés les uns aux autres —, ainsi que l’éléphant et le singe : il bénit « Béni sois-Tu, Hachem notre Dieu, Roi de l’univers, qui change les créatures ».
La braïta d’où sortent les deux listes. « מיתיבי: ראה את הכושי, ואת הגיחור, ואת הלווקן, ואת הקפח, ואת הננס, ואת הדרניקוס, אומר: ״ברוך … משנה את הבריות״. את הקטע, ואת הסומא, ואת פתויי הראש, ואת החגר, ואת המוכה שחין, ואת הבהקנים, אומר: ״ברוך … דיין אמת״! » (ברכות נ״ח ע״ב). résumé : une même liste porte deux bénédictions différentes selon les braïtot — et c’est de cette contradiction que naît la distinction du séif suivant
L’éléphant et le singe. « תנו רבנן: הרואה פיל, קוף וקפוף, אומר: ״ברוך … משנה את הבריות״. ראה בריות טובות, ואילנות טובות, אומר: ״ברוך … שככה לו בעולמו״. » (ברכות נ״ח ע״ב). résumé : la même braïta réunit les deux bénédictions du siman : celle de l’étrange et celle du beau
Un mot sur le קפח. Le Mehaber l’explique par un grand ventre ; le Magen Avraham signale une autre lecture : « ובבכורות פ״ז איתא קפח היינו דאריך וקטין וכן פירש״י לחד לישנא » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה). résumé : les Rishonim ne s’accordent pas sur la conformation exacte que le mot désigne — long et maigre, ou épais et tassé

Séif 9 — החיגר, הקטע והסומא

הרואה את החיגר ואת הקטע ואת הסומא ומוכה שחין והבהקנין והוא מי שמנומר בנקודות דקות אם הם ממעי אמם מברך משנה הבריות ואם נשתנה אח״כ מברך דיין האמת ויש מי שאומר דדוקא על מי שמצטער עליו אבל על עכו״ם אינו מברך ואינו מברך אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול מאוד: הגה וי״א משלשים יום לשלשים יום (טור):
Séif 9 : celui qui voit un boiteux, un amputé, un aveugle, un homme couvert de plaies, ou les bohakanin — c’est-à-dire celui qui est moucheté de petits points — : s’ils sont ainsi depuis le ventre de leur mère, il bénit « qui change les créatures » ; et si le changement est survenu ensuite, il bénit « le Juge de vérité ». Et il en est un qui dit que cela ne vaut précisément que pour celui dont il s’afflige, mais que sur un non-juif il ne bénit pas ; et il ne bénit que la première fois, lorsque le changement lui paraît très grand. Glose du Rama : et certains disent : de trente jours en trente jours (Tour).
La réponse de la Guemara, et la ligne de partage. « לא קשיא: הא ממעי אמו, הא בתר דאיתיליד. דיקא נמי, דקתני דומיא דקטע. שמע מינה. » (ברכות נ״ח ע״ב). La Michna Beroura le redit : « ונולד כך ממעי אמו דאי נעשה לו זה אח״כ אומר דיין האמת » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כא) ; et elle précise la portée : « קאי אכולהו לבד אקיטע » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כה). résumé : depuis la naissance, c’est une variété de la création — משנה הבריות ; survenu ensuite, c’est une perte — דיין האמת
Sur quoi porte la réserve du séif. Le Mehaber écrit « ויש מי שאומר דדוקא על מי שמצטער עליו » (שו״ע או״ח רכ״ה:ט) ; le Taz explique qu’elle ne vise qu’une des deux bénédictions : « ונראה דקאי על ברכת דיין האמת דאינו שייך אלא למי שמצטער ומצדיק הדין אבל ברכת משנ׳ הבריות ל״ש לומר במצטער דוקא » (ט״ז או״ח סימן רכ״ה) ; la Michna Beroura le reprend : « קאי על ברכת דיין האמת דאינו שייך אלא למי שמצטער ומצדיק הדין אבל ברכת משנה הבריות לא שייך במצטער דוקא מידי דהוי אפיל וקוף » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כז) ; et le Magen Avraham dit la même chose : « קאי אברכת דיין האמת וכ״כ רי״ו בהדיא אבל אם הם ממעי אמן מברך משנה הבריות מידי דהוה אפיל וקוף » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה). résumé : on ne dit דיין האמת que là où il y a peine — mais משנה הבריות ne demande aucune peine, sans quoi l’éléphant et le singe n’en porteraient pas
Le non-juif du séif. « מילתא דפסיקא נקט וה״ה לכל מי שאינו מצטער עליו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כח). résumé : le séif a nommé un cas net ; la règle est en réalité générale — elle vise quiconque ne nous cause pas de peine
Une seule fois, ou tous les trente jours ? Le Mehaber : « ואינו מברך אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול מאוד » (שו״ע או״ח רכ״ה:ט), et la Michna Beroura en donne la raison : « והטעם דעל שינוי אין שייך לברך רק פעם ראשון שרואה הדבר והשינוי גדול בעיניו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כט) ; l’Aroukh haChoulhan de même : « מפני שבפעם הראשון נראה השינוי גדול מאוד והוה דבר התמוה, ולא כן פעם שני » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). Le Rama rapporte l’autre usage : « וי״א משלשים יום לשלשים יום » (שו״ע או״ח רכ״ה:ט), et la Michna Beroura tranche en pratique : « ולמעשה יש להורות דיברך אחר ל׳ בלא שם ומלכות » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ל) — étant entendu que « פי׳ שלא ראה אחר כיוצא בו תוך ל׳ יום » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לא). résumé : l’étonnement ne se répète pas ; d’où la première fois seulement, et, pour l’avis contraire, une bénédiction sans le Nom au bout de trente jours
Quand on ne sait pas. « ואם הרואה אותו אינו יודע אם נולד כן או לא צ״ע אם יברך דיין אמת » (ביאור הלכה סימן רכ״ה). résumé : ignorant si le changement est de naissance ou survenu, on ne peut trancher entre les deux formules — et Rabbi Akiva Eiger laisse la question ouverte
Ce que sont les בהקנין. « היינו שיש לו נקודות כעדשים אדומים קצת אלא שבין עדשה לעדשה יש לובן צח ומבהיק ועל שם אותו הלובן נקרא בהקנין » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כד). résumé : le nom vient de la blancheur éclatante qui sépare les taches, non des taches elles-mêmes

D. שככה לו בעולמו — devant la beauté

שֶׁכָּכָה לוֹ בְּעוֹלָמוֹ — à qui il est ainsi dans Son monde. Le Rambam : « הרואה בריות נאות ומתקנות ביותר ואילנות טובות מברך שככה לו בעולמו » (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יג). La bénédiction ne loue pas la créature : elle dit que Celui qui a fait le monde y a mis cela.

Séif 10 — אילנות טובות ובריות נאות

הרואה אילנות טובות ובריות נאות אפילו עכו״ם או בהמה אומר בא״י אמ״ה שככה לו בעולמו ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן היו נאים מהם:
Séif 10 : celui qui voit de beaux arbres et de belles créatures — même celles d’un non-juif, ou un animal — dit « Béni sois-Tu, Hachem notre Dieu, Roi de l’univers, à qui il est ainsi dans Son monde ». Et il ne bénit sur eux que la première fois, et pas davantage : ni sur eux ni sur d’autres, à moins que ces derniers ne soient plus beaux qu’eux.
Même une bête, même celle d’un non-juif. Le Beit Yossef en donne la source : « ומ״ש אפילו עו״ג או בהמה כך הוא בירושלמי אפי׳ פרה נאה וחמור נאה מברך שככה לו בעולמו » (בית יוסף או״ח סימן רכ״ה) ; et l’Aroukh haChoulhan la précise : « והרואה אילנות טובות שאינן מצויות ובריות נאות שמצויינין ביופיין הרבה, בין איש בין אשה » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). résumé : ce n’est pas une bénédiction sur une personne mais sur une beauté — d’où l’indifférence à qui elle appartient
Regarder, sans dévisager. « היינו ראיה בעלמא דמותר אבל להסתכל בו ביותר ולהתבונן בדמותו אסור » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לג) ; le Magen Avraham le disait : « ומ״מ נראה דדוקא להסתכל בו ביותר ולהתבונן בצלמו ודמותו אסור אבל ראיה בעלמא מותר » (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ה). Et une limite de parole : « ואסור לומר כמה נאה כותי זה משום לא תחנם » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לג). résumé : la bénédiction suppose un regard, non un examen ; et l’admiration ne doit pas devenir un compliment adressé à celui qu’on regarde
L’usage d’aujourd’hui. « בין זכרים בין נקבות. ועכשיו לא נהגו כלל לברך ברכה זו » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לב) ; mais « ומ״מ נכון לברך בלא שם ומלכות » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לב). résumé : la Michna Beroura constate que la bénédiction est tombée en désuétude, et recommande de la dire sans le Nom plutôt que de la perdre
Une seule fois. Le Mehaber : « ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן היו נאים מהם » (שו״ע או״ח רכ״ה:י) ; la Michna Beroura précise : « אפילו לאחר שלשים יום » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לד) ; et l’Aroukh haChoulhan en donne le motif : « ואינו מברך עליהם רק פעם ראשונה ולא יותר, לא עליהם ולא על אחרים, משום דלבד פעם הראשון אין בזה התפעלות » (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ה). résumé : ici les trente jours ne rouvrent rien : seule une beauté supérieure à la première rouvre la bénédiction
Le siman en une phrase : quatre bénédictions pour quatre espèces de nouveauté — un visage revenu, un fruit revenu, une créature qui étonne, une beauté qui arrête ; et deux mesures qui les gouvernent toutes : ce qui est vraiment neuf, et la première fois.

Cas pratiques

Cas 1 — Je revois un proche après plusieurs mois

Situation : je retrouve un frère, un parent, un ami cher que je n’ai pas vu depuis longtemps. Que dire ?
Conduite : tout dépend du délai et de la joie. Le séif 1 : « הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו ואחר י״ב חודש מברך מחיה מתים והוא שחביב עליו הרבה ושמח בראייתו » (שו״ע או״ח רכ״ה:א). Trente jours : שהחיינו ; douze mois : מחיה מתים, et alors on ne dit plus שהחיינו. La personne n’est pas restreinte : « ואין חילוק בין איש לאשה והיינו אם רואה אשתו ואמו בתו ואחותו כיון שהוא שמח ונהנה בראייתם » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:א). Mais si l’on avait reçu de ses nouvelles, « ואם קיבל ממנו כתב או שאנשים הודיעוהו משלומו יש דעות באחרונים וספק ברכות להקל » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ב). Et ce sont de vraies bénédictions : « וכל אלו הברכות הוא בשם ומלכות ואפילו ברכת מחיה מתים » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ג). résumé : on regarde d’abord le délai, puis la joie réelle, puis ce qu’on savait de lui entre-temps. Pour la pratique, on suit son Rav.

Cas 2 — Le premier fruit de la saison

Situation : le premier abricot de l’année est sur la table. Quand et comment bénir ?
Conduite : le séif 3 : « הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה מברך שהחיינו אפילו רואהו ביד חבירו או על האילן ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה » (שו״ע או״ח רכ״ה:ג). On bénit donc au repas, et dans cet ordre : « דלכתחלה נכון לברך שהחיינו קודם ואח״כ יברך ברכה הראויה לה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יא). Le fruit doit être arrivé à terme : « הכא לענין שהחיינו אין לברך עד שיהיה נגמר תשלום גידולו שיהיה טוב למאכל ואפילו בדיעבד אם בירך מקודם שנגמר ברכתו היא לבטלה » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יב). Et si l’on a laissé passer ce premier repas : « ואם לא בירך בשעת אכילה ראשונה שוב לא יברך על אכילה שניה וכ״ש שלא יברך על אותה אכילה עצמה אף שעדיין לא נתעכל הפרי » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:יג). résumé : un fruit qui ne revient qu’une fois l’an, arrivé à maturité, mangé pour la première fois de la saison — c’est là que la bénédiction tombe. Pour la pratique, on suit son Rav.

Cas 3 — Je croise quelqu’un dont l’apparence est très différente

Situation : je croise une personne dont le corps ou le visage sortent nettement de l’ordinaire. Y a-t-il une bénédiction ?
Conduite : deux formules, et c’est la naissance qui les départage : « אם הם ממעי אמם מברך משנה הבריות ואם נשתנה אח״כ מברך דיין האמת » (שו״ע או״ח רכ״ה:ט). La réserve du séif ne vise que la seconde : « קאי על ברכת דיין האמת דאינו שייך אלא למי שמצטער ומצדיק הדין אבל ברכת משנה הבריות לא שייך במצטער דוקא מידי דהוי אפיל וקוף » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:כז). Et elle ne se dit qu’une fois : « ואינו מברך אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול מאוד » (שו״ע או״ח רכ״ה:ט) ; le Rama rapporte l’autre usage, « וי״א משלשים יום לשלשים יום » (שו״ע או״ח רכ״ה:ט), sur quoi la Michna Beroura tranche : « ולמעשה יש להורות דיברך אחר ל׳ בלא שם ומלכות » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:ל). Enfin, la manière : « היינו ראיה בעלמא דמותר אבל להסתכל בו ביותר ולהתבונן בדמותו אסור » (משנה ברורה, מ״ב רכ״ה:לג). résumé : on bénit discrètement, sans dévisager et sans faire de la personne un spectacle ; et en cas de doute sur l’origine du changement, « ואם הרואה אותו אינו יודע אם נולד כן או לא צ״ע אם יברך דיין אמת » (ביאור הלכה סימן רכ״ה). Pour la pratique, on suit son Rav.

Questions de compréhension

Questions de compréhension :
  1. Pourquoi la formule change-t-elle après douze mois, et laquelle dit-on alors (מ״ב רכ״ה:ד) ?
  2. Sur quoi la bénédiction du fruit fut-elle instituée, et où l’usage l’a-t-il placée (מ״ב רכ״ה:י-יא) ?
  3. Comment un usage a-t-il pu déplacer une bénédiction (עירובין מ׳ ע״ב) ?
  4. Qu’est-ce qui départage משנה הבריות et דיין האמת (שו״ע או״ח רכ״ה:ט) ?
  5. Pourquoi ne dit-on שככה לו בעולמו qu’une seule fois (שו״ע או״ח רכ״ה:י) ?

Pour aller plus loin

Si tu veux approfondir ce siman :
Continuer vers le siman suivantSiman 226 →
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן רכ״ה · י׳ סעיפים · Niveau 1 — Initiation
♥ Soutenir DAAT
📖Rejoindre la khavroutha