✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה
סימן רכ״ו · ברכת האילנות
הרואה פרחי האילן מה מברך — מה אומר היוצא בימי ניסן ורואה אילנות שמוציאין פרח (שלא חיסר בעולמו כלום), פעם אחת בכל שנה ושנה, ועד מתי אפשר לברך (ואם איחר לברך)
סימן רכ״ו · סעיף אחד
הרואה פרחי האילן מה מברך
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦
הסימנים הסמוכים עסקו בברכות שעל האכילה. סימן זה מביא ברכה שאינה על מאכל כלל אלא על מראה — פרדס שחוזר ומלבלב. אין בו אלא סעיף אחד, ובתוכו ארבע שאלות: מתי, על מה, כמה פעמים, ועד מתי. לשון הסעיף, ביאורו והסברו, ובסופו מקרים למעשה.
הנושא: ברכת האילנות — הזמן, המראה, פעם אחת בשנה, והאיחור
המקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ו · סעיף אחד
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
פעם אחת בשנה, ביציאת החורף, מתכסים אילני המאכל בפרחים. הגמרא קבעה על כך ברכה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי (ברכות מ״ג ע״ב), ונוסח הברכה אומר בדיוק את מה שהעין רואה: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם (ברכות מ״ג ע״ב). תמצית: אין חסר בעולם — והראיה היא דוקא הדבר שאינו חסר לאיש. וכן ביאר ערוך השלחן, שהברכה היא על מה שאינו הכרחי: שברא בשביל האדם אפילו דברים שאין בהם הכרחיות לחיי האדם (ערוך השלחן רכ״ו:א). כאן לומדים את גדרי ההלכה ; ולמעשה — כהוראת הרב.
📑 סדר הלימוד
א. הכלל — לשון הסעיף — הלשון, ביאורה, ומקורה בגמרא
ב. הזמן — בימי ניסן: חודש מסוים או עונת הלבלוב?
ג. המראה — מה צריך לראות: פרח, ובאילו אילנות
ד. פעם אחת בכל שנה ושנה — מפני מה אינו חוזר ומברך
ה. ואם איחר לברך — הגבול שאחריו שוב אינו מברך
1-3. מקרים למעשה — ושאלות לחזרה
א. הכלל — לשון הסעיף ומקורו
בִּרְכַּת הַשֶּׁבַח — לצד ברכות הנהנין וברכות המצוות, יש משפחה של ברכות שאין אדם מתחייב בהן במעשה אלא בראייה. סימן זה מביא אחת מהן, וקובע אותה בשעה שבה העולם חוזר ומוציא את פירותיו לעין כל.
הסעיף — היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח
הרואה פרחי האילן מה מברך. ובו סעיף אחד:
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח אומר בא״י אמ״ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד:
ביאור הלשון: הרואה את פרחי האילן — מה נוסח ברכתו? ואין בסימן אלא סעיף אחד: היוצא בימי ניסן ורואה אילנות המוציאים פרח, מברך ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם. ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה. ואם איחר לברך עד לאחר שגדלו הפירות — שוב אינו מברך.
המקור: מימרא של רב יהודה — האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי (ברכות מ״ג ע״ב), ונוסח הברכה: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם (ברכות מ״ג ע״ב). וכן ציין הבית יוסף: מימרא דרב יהודה בס״פ כיצד מברכין (בית יוסף או״ח סימן רכ״ו), ובאר הגולה נתן את המראה מקום: ברכות מ״ג (באר הגולה או״ח רכ״ו).
שינוי נוסח שאין להחמיצו: בגמרא להתנאות בהן בני אדם, ובטור ובשלחן ערוך ליהנות בהם בני אדם ; וברמב״ם נשמרו שני הצדדים: ואילנות טובות ונאות כדי להנות בהן בני אדם (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יג). תמצית: הנוסח שבידינו הוא נוסח הטור ומרן.
הרמב״ם מרחיב את תיאור המעשה: היוצא לשדות או לגנות ביומי ניסן וראה אילנות פורחות ונצנים עולים (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יג) — יוצא לשדות או לגנות, ורואה אילנות פורחות ונצנים עולים.
ומפני מה נקבעה ברכה על כך? ערוך השלחן משיב: שהיא שבח על מה שברא הקדוש ברוך הוא לאדם — שברא בשביל האדם אפילו דברים שאין בהם הכרחיות לחיי האדם (ערוך השלחן רכ״ו:א), ומיד הוציא מזה דין: ולכן אין מברכים ברכה זו על זרעים וירקות (ערוך השלחן רכ״ו:א), דאלו הם כהכרחיות ולא כן הפירות (ערוך השלחן רכ״ו:א).
ב. הזמן — «בימי ניסן»
לשון הסעיף: היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח (שו״ע או״ח רכ״ו:א), וכן בטור: היוצא בימות ניסן ורואה אילנות שמוציאין פרח (טור או״ח סימן רכ״ו).
דרך המשנה ברורה — ניסן אורחא דמלתא: אורחא דמלתא נקט שאז דרך ארצות החמים ללבלב האילנות וה״ה בחודש אחר כל שרואה הלבלוב פעם ראשון מברך (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:א). תמצית: בארצות החמות דרך האילנות ללבלב בניסן, ובמקום אחר בחודש אחר — ואז מברך.
והאחרונים הרחיבו לשני הצדדים: אליה רבה לחודש שלפניו — והוא הדין רואה אילנות פורחות בחודש אדר (אליה רבה רכ״ו:א) ; והחתם סופר לחודש שלאחריו — כתוב בא״ר בשם צ״ל דה״ה באדר ונ״ל דכ״ש אייר (חתם סופר או״ח רכ״ו), והוסיף שיעור שקיבל ממורו: וממורי זצ״ל קבלתי כ״ז שנמשך ימי חודש ניסן דתקופה לתוך חודש אייר (חתם סופר או״ח רכ״ו).
ודרך שנייה — ניסן דוקא: כף החיים דקדק מלשון הטור והשלחן ערוך — משמע מדברי הטור והש״ע דנקטו בימי ניסן דדוקא בימי ניסן ראוי לברך ברכה זו ולא קודם לכן ולא אח״כ (כף החיים רכ״ו:א), והכריע מחמת הפלוגתא וספק ברכות להקל: וע״כ כיון דאיכא פלוגתא בזה וכ״מ מלשון הגמ׳ דדוקא בניסן וגם ק״ל ס״ב להקל אין לברך אלא דוקא בניסן (כף החיים רכ״ו:א), וכן עמא דבר (כף החיים רכ״ו:א). ומכל מקום נתן פתח: מיהו מי שאיחר ולא בירך בניסן נראה דיכול לברך אח״כ בלא שו״מ (כף החיים רכ״ו:א). ולמעשה — כהוראת הרב.
ובמדינות הצפון: ערוך השלחן כתב בפשיטות — ובמדינתינו אינו בניסן אלא באייר או תחלת סיון (ערוך השלחן רכ״ו:א). תמצית: החודש נגרר אחר הפריחה ולא הפריחה אחר החודש, שהרי הפריחה היא הסימן: ומברך בשעת הפריחה (ערוך השלחן רכ״ו:א), דאז ניכר שיוציאו פירות (ערוך השלחן רכ״ו:א).
ג. המראה — הפרח, ובאילו אילנות
מהו «פרח»: הגר״א העמידו על לשון הגמרא ועל הכתוב — היינו דמלבלבי שאמרו שם כמ״ש והנה פרח מטה אהרן ויצץ ומתרגמינן ואפיק לבלבין (ביאור הגר״א או״ח רכ״ו). תמצית: שעה שהאילן מוציא את פרחו, כמטה אהרן שפרח.
שני מיעוטים: המשנה ברורה כללתם יחד — דוקא פרח הא עלים לחודיה לא ואף בפרח דוקא באילני מאכל שמזה הפרח עתיד להתגדל פרי אבל אילני סרק לא (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ב). תמצית: עלים לבדם אינם, וצריך פרח ; וצריך אילן מאכל שהפרח עתיד להיעשות בו פרי, ולא אילן סרק. וכן בבאר היטב: ואין מברכין כ״א על אילני מאכל (באר היטב רכ״ו:א), ובפרי מגדים דקדק מלשון הסעיף: ומשמע פרח הא עלים לחודיה לא (פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רכ״ו:א).
כמה אילנות: כף החיים — אבל א״צ להיות שני מינים אלא כיון שיש שתי אילנות אפילו הם מין אחד ומוציאין פרח מברך (כף החיים רכ״ו:ב), והוסיף מה שראוי לכתחילה: ומיהו לכתחלה יש לחזר על מקום שיש בו ריבוי אילנות ועשבים ולברך שם (כף החיים רכ״ו:ב).
אילנות שאין מברכין עליהם: על פרחי אילנות המורכבים ותוך שני ערלה וכן על אילני סרק אין לברך (כף החיים רכ״ו:יא). ורבי עקיבא איגר הניח ספק: אם האילנות תוך ג׳ שנים לנטיעתן אני מסתפק אם יברך כיון דא״א ליהנות מפריה (רבי עקיבא איגר או״ח רכ״ו). ולמעשה — כהוראת הרב.
ולא על זרעים וירקות: הפרי מגדים דקדק מלשון הרמב״ם — ובר״מ פ״י לשדות או גנות וראה אילנות פורחות הא זרעוני גינה לא (פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם רכ״ו:א), וערוך השלחן נתן את הטעם: דאלו הם כהכרחיות ולא כן הפירות (ערוך השלחן רכ״ו:א).
ד. פעם אחת בכל שנה ושנה
הדין: ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה (שו״ע או״ח רכ״ו:א). ולשון זו אינה בטור, אלא הביאה הבית יוסף מן המרדכי — וכתב המרדכי שא״צ לברך אלא פעם ראשונה בכל שנה (בית יוסף או״ח סימן רכ״ו), וכ״כ הגהות מיימון (בית יוסף או״ח סימן רכ״ו) ; וכן ציין באר הגולה: מרדכי שם הגהות מיימוני (באר הגולה או״ח רכ״ו).
עד היכן «פעם אחת»: המשנה ברורה — מדסתם משמע דאפי׳ על אילנות אחרים לא יברך וכנ״ל בסי׳ רכ״ה ס״י (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ג), והוא הדין שבסימן סימן רכ״ה · 225: ואינו מברך עליהם אלא פעם ראשונה ולא יותר לא עליהם ולא על אחרים אלא אם כן היו נאים מהם (שו״ע או״ח רכ״ה:י).
הטעם: ערוך השלחן — ואין ברכה זו אלא פעם אחת בשנה אפילו רואה אילנות אחרות (ערוך השלחן רכ״ו:א), דברכה זו היא ברכה של הודאה כלליות על חסדו וטובו יתברך (ערוך השלחן רכ״ו:א). תמצית: אין הברכה על אילנות אלו דוקא אלא הודאה כללית, וכיון שנאמרה — נאמרה.
ה. ואם איחר לברך — הגבול
הדין: ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד (שו״ע או״ח רכ״ו:א), וכן בטור: ואם איחר לברך עד אחר שגדלו פירות לא יברך עוד (טור או״ח סימן רכ״ו).
ולא הכל שווים בזה: הבית יוסף הביא את החולק — ומ״ש רבינו ואם איחר לברך וכו׳ דברי טעם הם אבל המרדכי כתב דאם לא ראה עד שגדלו הפירות צריך לברך כך (בית יוסף או״ח סימן רכ״ו), וכן כתבו הגה״מ (בית יוסף או״ח סימן רכ״ו).
לשון המשנה ברורה: תחילה חומרת מרן — היינו אפילו לא ראה כלל מקודם אפ״ה אבד הברכה כיון שגדלו הפירות כ״מ בב״י (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ד) ; ואחר כך החולק — אבל בא״ר הכריע לדינא דאם לא ראה מקודם לא אבד הברכה (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ד), וכן משמע ג״כ בביאור הגר״א דאפילו כבר גדל הפרי לא אבד הברכה (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ד) ; וגבול שראוי לכל הדעות — ומ״מ אם כבר גדל הפרי ונגמר כל צרכו שראוי לברך עליה שהחיינו משמע מפמ״ג וח״א ששוב אין כדאי לברך ברכה זו (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ד). תמצית: משנגמר הפרי עד שראוי לברך עליו שהחיינו, כבר עבר מראה הפריחה ואין לברכה זו על מה לחול.
וקודם שגדלו הפירות לא אבד כלום: אבל קודם שגדלו הפירות יוכל לברך ואפילו לא בירך בשעת ראיה ראשונה (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ה).
דעת הגר״א: כ״כ הטור אבל המרדכי והג״מ כ׳ דאם לא ראה עד אחר שגדלו הפירות יברך אחר כך וכן עיקר (ביאור הגר״א או״ח רכ״ו). תמצית: הכריע כמרדכי. וכף החיים עמד על הוראת מרן: אמנם אנן בדידן דקבלנו הוראות מרן ז״ל בכל גוונא אין לברך ומה גם דסב״ל (כף החיים רכ״ו:ט). ולמעשה — כהוראת הרב.
הסימן במשפט אחד: פעם אחת בשנה, כשמתכסים אילני המאכל בפרחיהם, יוצא אדם לראותם ואומר שאין חסר בעולם — בא״י אמ״ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם. פעם אחת בשנה, על אילני מאכל שהוציאו פרח, וכל עוד לא נעשה הפרח פרי.
מקרים למעשה
מקרה א׳ — ראה אילנות בפריחתם ושכח לברך
המעשה: עבר בדרכו ליד שקדיות פורחות ולא נתן דעתו לברך. כעבור שלושה ימים חזר ועבר שם, והפרחים עדיין עומדים. מברך?
ההנהגה: כן. המשנה ברורה מפורשת: אבל קודם שגדלו הפירות יוכל לברך ואפילו לא בירך בשעת ראיה ראשונה (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ה). וכל עוד לא גדלו הפירות הברכה במקומה, ואף שלא בירך בראייה ראשונה. וכף החיים תלה דין זה במחלוקת שבסימן סימן רכ״ה · 225 (כף החיים רכ״ו:י). ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה ב׳ — לא ראה את הפרדס אלא לאחר שנעשו הפירות
המעשה: לא עבר שם כלל בימי הפריחה, ובא לראותם כשכבר יש בהם פירות קטנים. מברך?
ההנהגה: זהו גופא נושא המחלוקת. מרן פסק שלא — ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד (שו״ע או״ח רכ״ו:א), והמשנה ברורה ביארה שאף בלא ראה כלל: היינו אפילו לא ראה כלל מקודם אפ״ה אבד הברכה כיון שגדלו הפירות כ״מ בב״י (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ד). ומיד הביאה: אבל בא״ר הכריע לדינא דאם לא ראה מקודם לא אבד הברכה (משנה ברורה, מ״ב רכ״ו:ד), וכן הגר״א: כ״כ הטור אבל המרדכי והג״מ כ׳ דאם לא ראה עד אחר שגדלו הפירות יברך אחר כך וכן עיקר (ביאור הגר״א או״ח רכ״ו). וכף החיים עמד על הוראת מרן: אמנם אנן בדידן דקבלנו הוראות מרן ז״ל בכל גוונא אין לברך ומה גם דסב״ל (כף החיים רכ״ו:ט). ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה ג׳ — אין לו פנאי אלא בשבת
המעשה: האילנות בפריחתם, והיום היחיד שבו יכול לצאת לגן הוא שבת או יום טוב. יוצא ומברך?
ההנהגה: כף החיים שלל זאת מחשש שבת: בשבת ויו״ט אין לברך ברכת האילנות שמא יטלטל האילנות או יקח בידו הפרחים להריח בהם או שמא יתלוש (כף החיים רכ״ו:ד). תמצית: החשש שמא יטלטל את הענף, יקח את הפרח להריח בו, או יתלוש. ולפיכך יבחר יום חול. ולמעשה — כהוראת הרב.
שאלות לחזרה
בדוק את הבנתך:
- מהו מקור הברכה בגמרא, ומה שינוי הלשון שבין הגמרא לשלחן ערוך?
- «בימי ניסן» — כיצד קורא זאת המשנה ברורה וכיצד קורא זאת כף החיים?
- מפני מה אין מברכין על אילן סרק ולא על ירקות?
- מנין באה הלשון ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה, שאינה בטור?
- מהי מחלוקת מרן והמרדכי במי שלא ראה את האילנות אלא לאחר שגדלו הפירות?
להרחבה
לרוצה להעמיק בסימן זה:
📖הצטרפות לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לעיון — להתנאות או ליהנות ; בימי ניסן — דוקא או אורחא דמלתא ; פרח הא עלים לחודיה לא ; מחלוקת הטור והמרדכי באיחור
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולזכירה מהירה
- 🌉 רמה 4 — דעת הרב: דף מעבר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה בשולחן ערוך שלו