✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן
שולחן ערוך · אורח חיים
The blessing on comets, earthquakes, lightning, thunder and gales — עיונים מעמיקים
סימן רכ״ז · ג׳ סעיפים
זיקים · רעדת הארץ · ברקים · רעמים · רוחות שנשבו בזעף · עושה מעשה בראשית · שכחו וגבורתו מלא עולם
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦
פלפול מעמיק
סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות
הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן רכ״ז — ג׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות ברכות פרק י), מגן אברהם, ט״ז, באר היטב, אליה רבה, חיי אדם, שערי תשובה, משנה ברורה, ערוך השלחן
הבסיס התלמודי:
ברכות פרק הרואה (נ״ד ע״א · נ״ח ע״ב · נ״ט ע״א) · משנה ברכות פרק ט משנה ב · ירושלמי ברכות פרק ט
עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת
📑 Table of contents
- הקדמת הסוגיא — משנת הרואה, קושיית הגמרא, כרוך ותני ומברך תרתי (ברכות נ״ט ע״א), וחקירת היסוד
- חמשת הדברים ושתי הלשונות — עושה מעשה בראשית או שכחו וגבורתו מלא עולם · (שו״ע או״ח רכ״ז:א)
- נתפזרו העבים — «כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת» (שו״ע או״ח רכ״ז:ב)
- היה יושב בבה״כ — תוך כדי דיבור, ולשון ״יצא״ (שו״ע או״ח רכ״ז:ג)
- נפקא מינות והנהגות למעשה — טבלאות ומקורות
📜 The text of the Shulchan Aruch — the seifim
בִּרְכַּת הַזִּיקִים. וּבוֹ ג׳ סְעִיפִים:
א׳: חמשת הדברים — זיקים, רעדת הארץ, ברקים, רעמים, ורוחות שנשבו בזעף ; ועל כל אחד מאלו עושה מעשה בראשית, ואם ירצה שכחו וגבורתו מלא עולם. ב׳: מניין הברכות — כל זמן שלא נתפזרו העבים ברכה אחת, ונתפזרו בין ברק לברק חוזר ומברך. ג׳: הזמן והמקום — היה יושב בבה״כ ושמע קול רעם, אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יֵצֵא.
Concise summary:
ג׳ seifim: five phenomena, one blessing in two wordings, and two rules that touch not the text but the count and the time. Seif 1 fixes the list and the wording: «על הזיקים והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט ועל רעדת הארץ ועל הברקים ועל הרעמים ועל רוחות שנשבו בזעף על כל אחד מאלו אומר בא״י אמ״ה עושה מעשה בראשית ואם ירצה יאמר בא״י אמ״ה שכחו וגבורתו מלא עולם:» (שו״ע או״ח רכ״ז:א) — the Mishnah wrote «על הזיקין, ועל הזועות, ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם.» (משנה ברכות פרק ט משנה ב) and reserved «על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, אומר ברוך עושה מעשה בראשית.» (משנה ברכות פרק ט משנה ב) for another list, until the Gemara settled it: «אמר אביי: כרוך ותני. רבא אמר: התם מברך תרתי — ״ברוך … שכחו מלא עולם״, ו״עושה מעשה בראשית״.» (ברכות נ״ט ע״א). Seif 2 counts: «כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת נתפזרו בין ברק לברק ובין רעם לרעם צריך לחזור ולברך:» (שו״ע או״ח רכ״ז:ב), its source the Yerushalmi cited by the Beit Yosef. Seif 3 measures the time: «היה יושב בבה״כ ושמע קול רעם או ראה ברק אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא ואם לאו לא יצא:» (שו״ע או״ח רכ״ז:ג), and the Taz reads an imperative there — «בציר״י דאין שייך לומר כאן יצא בקמ״ץ דהא פטור הוא כל שא״א לו» (ט״ז או״ח סימן רכ״ז).
1. הקדמת הסוגיא — על מה נתקנו ברכות אלו
פתח דבר — פתיחת ההלכה
פותח מרן במניין הדברים — לשון מרן :
«על הזיקים והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט ועל רעדת הארץ ועל הברקים ועל הרעמים ועל רוחות שנשבו בזעף על כל אחד מאלו אומר בא״י אמ״ה עושה מעשה בראשית ואם ירצה יאמר בא״י אמ״ה שכחו וגבורתו מלא עולם:» (שו״ע או״ח רכ״ז:א). ובו ג׳ סעיפים, ועניינם אחד: מה אומר אדם על מה שאין בידו לצפותו ואין בידו לכובשו. סעיף א׳ קובע את המניין ואת הנוסח, סעיף ב׳ את מספר הברכות שבסערה אחת, וסעיף ג׳ את השעה שבה הברכה נאמרת.
תורת הסוגיא בגמרא: במשנה דהרואה שנינו
«על הזיקין, ועל הזועות, ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם.» (משנה ברכות פרק ט משנה ב), ובסמוך לה
«על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות, אומר ברוך עושה מעשה בראשית.» (משנה ברכות פרק ט משנה ב) ; והקשתה הגמרא על החלוקה
«אטו כל הני דאמרן עד השתא, לאו מעשה בראשית נינהו? והכתיב ״ברקים למטר עשה״!» (ברכות נ״ט ע״א), ותירצה בשני אופנים:
«אמר אביי: כרוך ותני. רבא אמר: התם מברך תרתי — ״ברוך … שכחו מלא עולם״, ו״עושה מעשה בראשית״.» (ברכות נ״ט ע״א), ומסקנתה
«הכא ״עושה מעשה בראשית״ — איכא, ״שכחו מלא עולם״ ליכא.» (ברכות נ״ט ע״א). ופירש רש״י מה בין זה לזה, וכלשון הבית יוסף:
«ופירש״י על ההרים לא מצי לברוכי מלא עולם שאינן במקום אחד אלא כל או״א במקומו.» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז). ובגדרי הדברים עצמם פירשה הגמרא כל אחד ואחד:
«על הזיקין: מאי זיקין? אמר שמואל: כוכבא דשביט.» (ברכות נ״ח ע״ב) ;
«ועל הזועות. מאי זועות? אמר רב קטינא: גוהא.» (ברכות נ״ט ע״א) ;
«ועל הרעמים. מאי רעמים? אמר שמואל: ענני בגלגלא.» (ברכות נ״ט ע״א) ;
«ועל הרוחות. מאי רוחות? אמר אביי: זעפא.» (ברכות נ״ט ע״א) ;
«ועל הברקים אומר ״ברוך … שכחו וגבורתו מלא עולם״. מאי ברקים? אמר רבא: ברקא.» (ברכות נ״ט ע״א). ואילו סעיפים ב׳ וג׳ אינם מן הבבלי אלא מן הירושלמי, וכמו שציין הבית יוסף:
«ירושלמי שם אם בטרודין דיו פעם אחת ביום ואם במפסיקין צריך לברך על כל פעם ופעם וכתב הרא״ש פירוש טרודים שלא נתפזרו העבים בינתים מפסיקין שנתפזרו העבים בינתים וכן פירש ה״ר יונה בשם ר״ח:» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז), ובסעיף ג׳
«גם זה ירושלמי שם וכתבו הרא״ש ז״ל» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז). תמצית: שלוש קומות בסימן — מניין הדברים ונוסח הברכה מן הבבלי, ומספר הברכות וזמנן מן הירושלמי.
החקירה היסודית — שתי הלשונות שבסעיף א׳: שני נוסחים לברכה אחת, או שתי ברכות שכל אחת בגדר אחר?
- (א) ברכה אחת בשתי מטבעות — שהרי מרן נתן ברירה גמורה, «ואם ירצה יאמר בא״י אמ״ה שכחו וגבורתו מלא עולם» (שו״ע או״ח רכ״ז:א), וכתבה המשנה ברורה «אבל לא יברך שתי ברכות כאחת אלא או זו או זו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ו) ; ואם שתי ברכות נפרדות הן, מפני מה לא יאמר את שתיהן?
- (ב) שתי ברכות הן — שהרי המשנה ייחדה כל אחת לרשימה אחרת, ולרבא «אמר אביי: כרוך ותני. רבא אמר: התם מברך תרתי — ״ברוך … שכחו מלא עולם״, ו״עושה מעשה בראשית״.» (ברכות נ״ט ע״א), ולדעת הראב״ד ורש״י מברך על כל אחד מן הדברים את שתיהן ממש, וכלשון הבית יוסף «ודעת הראב״ד בהשגות דהא דאמר רבא מברך תרתי שיברך על כל אחד מאותם הדברים שתי ברכות הללו וכ״נ מדברי רש״י» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז).
2. סעיף א׳ — חמשת הדברים ושתי הלשונות (שו״ע או״ח רכ״ז:א)
לשון השלחן ערוך
סעיף א׳:
«על הזיקים והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט ועל רעדת הארץ ועל הברקים ועל הרעמים ועל רוחות שנשבו בזעף על כל אחד מאלו אומר בא״י אמ״ה עושה מעשה בראשית ואם ירצה יאמר בא״י אמ״ה שכחו וגבורתו מלא עולם:» (שו״ע או״ח רכ״ז:א).
שורש הדין: לשון המשנה —
«על הזיקין, ועל הזועות, ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם.» (משנה ברכות פרק ט משנה ב), וכן העתיקה הבית יוסף:
«בפרק הרואה (ברכות נד.) תנן על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז). ולשון הרמב״ם —
«על הרוחות שנשבו בזעף ועל הברקים ועל הרעמים ועל קול ההברה שתשמע בארץ כמו ריחים גדולים ועל האור שבאויר שיראו כאלו הם כוכבים נופלים ורצים ממקום למקום או כמו כוכבים שיש להם זנב» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יד), ובסופו
«על כל אחד מאלו מברך ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. ואם רצה מברך עושה בראשית» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יד). תמצית: המשנה והרמב״ם פתחו ב״שכחו וגבורתו מלא עולם״ ונתנו את ״עושה בראשית״ בלשון ״ואם רצה״ ; ומרן עשה להיפך.
קושיא — המשנה נקטה תחילה
«על הזיקין, ועל הזועות, ועל הברקים, ועל הרעמים, ועל הרוחות, אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם.» (משנה ברכות פרק ט משנה ב), וכן הרמב״ם
«על כל אחד מאלו מברך ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. ואם רצה מברך עושה בראשית» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יד) ; ומרן הפך את הסדר והקדים ״עושה מעשה בראשית״ ונתן את ״שכחו וגבורתו״ בלשון ״ואם ירצה״. ומפני מה?
תירוץ: לשון הטור היא, ומרן העתיקה ממש:
«על כל אחד מאלו אומר בא״י אמ״ה עושה מעשה בראשית ואם ירצה יאמר בא״י אמ״ה שכחו וגבורתו מלא עולם» (טור או״ח סימן רכ״ז). ונראה לומר בטעמו של הטור, שהרי מסקנת הגמרא היא
«הכא ״עושה מעשה בראשית״ — איכא, ״שכחו מלא עולם״ ליכא.» (ברכות נ״ט ע״א) — נמצא ש״עושה מעשה בראשית״ שייכת בשתי הרשימות ו״שכחו וגבורתו״ אינה שייכת אלא באחת ; ולפיכך הקדים את הרחבה שבשתיהן. וכן נמצאת סברה זו למעשה במשנה ברורה לעניין הרוח:
«וטוב לברך תמיד על רוח סערה שאין מצויה רק ברכת עושה מעשה בראשית שבזה בודאי יוצא ממ״נ כי אין אנו בקיאין כ״כ מהו בזעף» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ד). תמצית: אין הסדר שינוי דין אלא סדר של קדימה — הנוסח הכולל קודם לנוסח המיוחד.
מחלוקת הראשונים בדברי רבא — ״מברך תרתי״ כיצד: הביא הבית יוסף שני פירושים —
«ודעת הראב״ד בהשגות דהא דאמר רבא מברך תרתי שיברך על כל אחד מאותם הדברים שתי ברכות הללו וכ״נ מדברי רש״י» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז) ;
«אבל התוספו׳ (שם) כתבו ורבא אמר התם מברך שכחו וגבורתו מלא עולם ועושה מעשה בראשית פירוש אומר או האי או האי אי זה שירצה וכ״כ הרי״ף והרמב״ם והרא״ש.» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז). תמצית: לראב״ד ולרש״י ״תרתי״ כמשמעו — שתי ברכות על כל אחד מן הדברים ; ולתוספות, לרי״ף, לרמב״ם ולרא״ש ״תרתי״ היינו שיש כאן שתי מטבעות ובוחר באחת מהן. ומרן הלך אחר האחרונים, ומפורש כן במשנה ברורה
«אבל לא יברך שתי ברכות כאחת אלא או זו או זו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ו).
מה שכתב הטור והשמיטו מרן: בטור נמנה עוד דבר —
«ועל הרעמים והוא (ס״א ועל) קול הברה שנשמע בארץ» (טור או״ח סימן רכ״ז), וכן הוא ברמב״ם:
«על הרוחות שנשבו בזעף ועל הברקים ועל הרעמים ועל קול ההברה שתשמע בארץ כמו ריחים גדולים ועל האור שבאויר שיראו כאלו הם כוכבים נופלים ורצים ממקום למקום או כמו כוכבים שיש להם זנב» (רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יד). ומרן לא הזכירו. וכיוצא בו לעניין הרוח, שכתב המגן אברהם
«ואם נשבו בנחת אומר ברוך עושה מע״ב» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ז) בשם התוספות —
«וכתבו התוס׳ (שם) על הרוחות אומר שכחו וגבורתו מלא עולם ירושלמי כשבאין בזעף אבל כשבאין בנחת אומר ברוך עושה בראשית» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז) — ותמה
«ונ״ל דמ״מ הוא רוח גדול רק מה שאינו נושב בזעף שלא נשמע בכל העולם וצ״ע למה השמיטו הרב״י» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ז). תמצית: שתי השמטות בסעיף אחד — קול ההברה שברמב״ם ובטור, והרוח שאינה בזעף שבירושלמי שבתוספות ; והמגן אברהם העמיד את השנייה בצריך עיון.
המנהג שבנוסחאות, ומה נאמר בו: כתב הט״ז
«והמנהג לומר על הרעמים שכחו וגבורתו ועל הברקים עושה מ״ב ואיני יודע טעם לזה אולי שהרעמים מראים כח משא״כ בברקים» (ט״ז או״ח סימן רכ״ז). והמשנה ברורה נתנה בו טעם וסייגתו:
«והעולם נוהגים לברך על הברקים עושה מ״ב ועל הרעמים שכחו וגבורתו וכו׳ וכן מסתבר שע״י הרעם נראה גבורתו של הקב״ה יותר מבברק» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ה) ;
«אמנם באמת שייך כל אחת מהברכות על שניהם וע״כ אם שמע ברק ורעם כאחד מברך ברכה אחת דהיינו עושה מע״ב על שניהם ואם בירך שכחו וגבורתו מ״ע ג״כ יוצא» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ה) ;
«ואם לא היו תכופים זה אחר זה מברך תחלה על הברק [שהוא מתראה תחלה לעין האדם] עושה מע״ב ואח״כ על הרעם שכחו וגבורתו מ״ע» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ה) ; והוסיפה
«ועיין בשע״ת שכתב בשם הברכ״י דאם בירך על הברק ונתכוין לפטור הרעם הבא אחריו יצא בדיעבד» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ה). והמגן אברהם קדמה:
«נ״ל דאם שמע רעם וראה ברק כאחד מברך על שניהם ברכ׳ א׳ ברוך עושה מע״ב» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ז). וערוך השלחן החמירה בזה:
«ולעניות דעתי ברכה השנייה הוא ברכה לבטלה» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז). תמצית: כשבאו ברק ורעם כאחד — הכל מודים לברכה אחת ; ובשאינם תכופים נחלקו, שלמשנה ברורה מברך על זה ועל זה, ולערוך השלחן ראוי לחוש. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
גדרי חמשת הדברים: בזיק —
«וי״א שהוא כוכב שיש לו זנב ושבט של אורה ושניהם העתיקו אחרונים לדינא» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:א),
«ואם אותו כוכב עצמו שיש לו שבט רואהו עוד הפעם בלילה אחרת א״צ לחזור ולברך כל שהוא עדיין בתוך למ״ד יום לראיה ראשונה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:א),
«ולא יברך בלילה אחד רק פ״א אפילו אם ראה כוכב אחר רץ באותו לילה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ב), וכן
«ולא יברך בלילה אחת רק פעם אחד ואף שראה כוכב אחר רץ באותה לילה» (שערי תשובה או״ח סימן רכ״ז) ; בברק —
«ואותן שהן באים בלא רעם כלל רק מחמת חום מצדד הח״א שאין זה ברקים הנזכר בגמרא ואין מברכין עליהם» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ג) ; ברוח —
«ואם שלא בזעף אם הוא רוח גדול מברך עושה מעשה בראשית ולא יוכל לברך שכחו וגבורתו וכו׳ אחרי שהוא שלא בזעף גדול» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ד), ובגמרא
«ואמר אביי: גמירי, דזעפא בליליא לא הוי.» (ברכות נ״ט ע״א) ו«ואמר אביי: גמירי, דזעפא תרתי שעי לא קאי, לקיים מה שנאמר: ״לא תקום פעמים צרה״.» (ברכות נ״ט ע״א), וכן העתיקה המגן אברהם
«אמרי׳ בגמרא דזעף אינו מתחיל בלילה ואינו מנשב שתי שעות כא׳ אא״כ הפסיק בנתיים» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ז) ; ובכללן
«וחשיב כאן ה׳ דברים מפני שיש בארץ ראשי ד׳ יסודות: אש רוח מים עפר, והשמים הם גשם החמישי. וזהו זיקין כוכבא דשביט הבא מן השמים, וזועות בא מן הארץ, ברקים הם אש, ורעמים הם קולות של מים, ורוחות הם יסוד הרוח (הגר״א בפירושו למשניות).» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז). תמצית: לכל אחד מחמשת הדברים גדר משלו, והברכה אחת לכולם.
היסוד:
«אמר אביי: כרוך ותני. רבא אמר: התם מברך תרתי — ״ברוך … שכחו מלא עולם״, ו״עושה מעשה בראשית״.» (ברכות נ״ט ע״א) ; «הכא ״עושה מעשה בראשית״ — איכא, ״שכחו מלא עולם״ ליכא.» (ברכות נ״ט ע״א) ; «אבל לא יברך שתי ברכות כאחת אלא או זו או זו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ו)
«אמר אביי: כרוך ותני. רבא אמר: התם מברך תרתי — ״ברוך … שכחו מלא עולם״, ו״עושה מעשה בראשית״.» (ברכות נ״ט ע״א) ; «הכא ״עושה מעשה בראשית״ — איכא, ״שכחו מלא עולם״ ליכא.» (ברכות נ״ט ע״א) ; «אבל לא יברך שתי ברכות כאחת אלא או זו או זו» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ו)
3. סעיף ב׳ — נתפזרו העבים (שו״ע או״ח רכ״ז:ב)
לשון השלחן ערוך
סעיף ב׳:
«כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת נתפזרו בין ברק לברק ובין רעם לרעם צריך לחזור ולברך:» (שו״ע או״ח רכ״ז:ב).
שורש הדין: ירושלמי הוא, וכלשון הבית יוסף —
«ירושלמי שם אם בטרודין דיו פעם אחת ביום ואם במפסיקין צריך לברך על כל פעם ופעם וכתב הרא״ש פירוש טרודים שלא נתפזרו העבים בינתים מפסיקין שנתפזרו העבים בינתים וכן פירש ה״ר יונה בשם ר״ח:» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז). וכן לשון הטור, שכתבו בהמשך אחד עם סעיף א׳:
«וכל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת נתפזרו בין ברק לברק ובין רעם לרעם צריך לחזור ולברך» (טור או״ח סימן רכ״ז). תמצית: ״טרודין״ ו״מפסיקין״ שבירושלמי הם ״לא נתפזרו״ ו״נתפזרו״ שבמרן, ופירושם מן הרא״ש ומרבנו יונה בשם רבנו חננאל.
קושיא — מפני מה תלה הדין בעבים ולא בזמן שעבר, ולא בהיסח הדעת, כדרך שאר ברכות הראייה?
תירוץ: ביארה המשנה ברורה שהמידה כאן היא ״מילתא חדתא״ —
«ודוקא היכא דהשמים נטהרו וזכו לגמרי בין ברק לברק ואח״כ נתקדרו השמים בעבים ושמע עוד קול רעם וברק צריך לברך מחדש עליהם דהוי מלתא חדתא» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ח) ; ולעומת זה
«אבל היכא שנתפזרו העבים ע״י הרוח אחד הנה ואחד הנה ועדיין מעונן הרקיע אז נפטר הכל ע״י ברכה הראשונה ואין צריך לחזור ולברך מחדש» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ח). תמצית: אין העבים סימן של זמן אלא של מאורע: כל זמן שהן עומדות, סערה אחת היא ; נטהר הרקיע וחזר ונתקדר — מאורע חדש, וברכה חדשה. ולפיכך אין כאן צורך בשיעור זמן כלל.
ויום אחר:
«ומשמע בירושלמי דדוקא באותו יום אבל ביום אחר בכל גוונא צריך לחזור ולברך» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ח). וכן ציירה ערוך השלחן:
«כשבירך על הרעם ועל הברק, לא יברך על עוד רעמים וברקים כל זמן שהגשם הולך והעננים מכונסים.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז) ;
«אבל כשנתפזרו העננים ופסקו הגשמים וזרחה השמש ואחר כך היה ברק ורעם - מברך עליהם פעם אחר וכן לעולם, דזהו כעניין אחר.» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז). תמצית: הפטור שבברכה אחת אינו נמשך אלא באותו יום ; ולמחר, אף שהעבים במקומן, חוזר החיוב.
ולשאר הדברים שבסעיף א׳: כתבו שערי תשובה —
«ולענין זועות אם עבר זמנו מה בין רעש לרעש דאסח דעתיה מיניה צריך לחזור ולברך ואם לאו א״צ לחזור ולברך וכן לענין רוחות» (שערי תשובה או״ח סימן רכ״ז). תמצית: אף שלא נכתב סעיף ב׳ אלא בברק וברעם, למדוהו לזועות ולרוחות ; ושם אין העבים שייכות, ולפיכך העמידוהו על היסח הדעת.
היסוד:
«ירושלמי שם אם בטרודין דיו פעם אחת ביום ואם במפסיקין צריך לברך על כל פעם ופעם וכתב הרא״ש פירוש טרודים שלא נתפזרו העבים בינתים מפסיקין שנתפזרו העבים בינתים וכן פירש ה״ר יונה בשם ר״ח:» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז) ; «ודוקא היכא דהשמים נטהרו וזכו לגמרי בין ברק לברק ואח״כ נתקדרו השמים בעבים ושמע עוד קול רעם וברק צריך לברך מחדש עליהם דהוי מלתא חדתא» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ח) ; «ומשמע בירושלמי דדוקא באותו יום אבל ביום אחר בכל גוונא צריך לחזור ולברך» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ח)
«ירושלמי שם אם בטרודין דיו פעם אחת ביום ואם במפסיקין צריך לברך על כל פעם ופעם וכתב הרא״ש פירוש טרודים שלא נתפזרו העבים בינתים מפסיקין שנתפזרו העבים בינתים וכן פירש ה״ר יונה בשם ר״ח:» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז) ; «ודוקא היכא דהשמים נטהרו וזכו לגמרי בין ברק לברק ואח״כ נתקדרו השמים בעבים ושמע עוד קול רעם וברק צריך לברך מחדש עליהם דהוי מלתא חדתא» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ח) ; «ומשמע בירושלמי דדוקא באותו יום אבל ביום אחר בכל גוונא צריך לחזור ולברך» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ח)
4. סעיף ג׳ — היה יושב בבה״כ ותוך כדי דיבור (שו״ע או״ח רכ״ז:ג)
לשון השלחן ערוך
סעיף ג׳:
«היה יושב בבה״כ ושמע קול רעם או ראה ברק אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא ואם לאו לא יצא:» (שו״ע או״ח רכ״ז:ג).
שורש הדין: ירושלמי הוא —
«גם זה ירושלמי שם וכתבו הרא״ש ז״ל» (בית יוסף או״ח סימן רכ״ז) ; ולשון הטור מפורשת יותר משל מרן:
«היה יושב בבית הכסא ושמע קול רעם או ראה ברק אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא ואם לאו לא יצא:» (טור או״ח סימן רכ״ז). תמצית: מרן קיצר ״בבה״כ״ והטור כתב ״בבית הכסא״ ; ואין כאן ספק בכוונה, וכן העתיקה המשנה ברורה בראש דבריה.
קושיא — תיבת ״יצא״ שבסוף הסעיף: לשון עבר היא (יָצָא ידי חובתו) או לשון ציווי (יֵצֵא משם)? ואם לשון עבר, מהו ״ואם לאו לא יצא״ — והלוא אנוס הוא ופטור?
תירוץ: כתב הט״ז בפירוש
«בציר״י דאין שייך לומר כאן יצא בקמ״ץ דהא פטור הוא כל שא״א לו» (ט״ז או״ח סימן רכ״ז),
«ופי׳ שצריך לצאת משם ולברך כיון שאפשר לו לעשות כראוי ולברך בסמוך יעשה כן» (ט״ז או״ח סימן רכ״ז). וכן פירשה המשנה ברורה:
«פי׳ ימהר לצאת משם כדי שלא יפסיד הברכה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יב). תמצית: לשון ציווי היא — יֵצֵא ; ואין הסעיף מודד את מה שעלה בידו אלא את מה שמוטל עליו, ומכאן שאין קושיה מן האונס.
מחלוקת הט״ז והמשנה ברורה — שיעור הברכה או שיעור המהירות: כתבה המשנה ברורה
«ומכל זה נשמע דשיעור הברכה שעל רעמים וברקים הוא דוקא בכדי דיבור ואם עבר יותר מכדי דבור מעת שראה הברק או שמע הרעם שוב לא יברך על רעם וברק זה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יב) ; והט״ז כתב להיפך —
«ונ״ל דאין השיעור של הברכה תוך כ״ד ואחר שיעור זה לא יברך» (ט״ז או״ח סימן רכ״ז),
«אלא דודאי אחר שיעור תכ״ד ג״כ צריך לברך כל שאפשר לו וכמ״ש בשאר ברכות כגון בסי׳ רכ״ו לענין רואה אילנות» (ט״ז או״ח סימן רכ״ז). תמצית: למשנה ברורה תוך כדי דיבור הוא שיעור הברכה עצמה, ואחריו שוב אין מברכין על אותו ברק ; ולט״ז אין השיעור אלא בחיוב למהר ולצאת, ואילו הברכה עצמה נוהגת אף לאחר מכן כשאר ברכות הראייה, וראיה מסימן רכ״ו ברואה אילנות. ונפקא מינה מצויה: מי שראה ברק ולא בירך מיד. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
תנאי היציאה:
«והיינו היכא שלא עשה צרכיו ולא נגע בידיו במקום הטינופת» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יא) ;
«או שיכול ליטול ידיו במים או בשאר מידי דמנקי סמוך לשמיעתו דאל״ה ודאי יתארך הזמן יותר מכדי דבור» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יא) ; וכן המגן אברהם
«וכגון שלא נגע עדיין במקום הטינופת ולא עשה צרכיו עדיין או שיכול ליטול ידיו עיין סס״י ד׳» (מגן אברהם או״ח סימן רכ״ז). ובנצרך לנקביו —
«י״א דאפילו אם נתעורר לעשות צרכיו מ״מ כל זמן שאין מתאוה כ״כ שיהא בו משום בל תשקצו יכול לצאת משם קודם שעשה צרכיו ולברך ויש מחמירין בזה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:י),
«ובפרט היכי דמשער שישמע עוד קול רעם ויוכל לברך אח״כ בודאי נכון להחמיר» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:י). ובסדר הברכות —
«ומטעם זה היכא דעשה צרכיו ונטל ידיו ושמע קול רעם או ראה ברק יברך מתחלה על הרעם והברק ואח״כ יאמר אשר יצר» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יב),
«ודע עוד דסתם ידים דהיינו שאינו יודע אם הם מלוכלכות כשרות לברכה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יב). תמצית: שלושה תנאים — שלא עשה, שלא נגע, ושיוכל לנקות ידיו בסמוך ; ובלא זה כבר עבר הזמן.
ובמקומות אחרים, ובקושי המציאות: הרחיבה המשנה ברורה
«וה״ה אם היה בבית שמקצבין בו בשר דשם ריח מעופש מאד או שהיה הולך במבואות המטונפות ויכול לזרז עצמו לצאת משם תיכף» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:ט). וערוך השלחן העיר
«והנה זהו כמעט מן הנמנעות, ומשכחת לה בלא עשה צרכיו ולא נגע במקום הטנופת ומים לפניו (עיין מג״א).» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז), והציע
«ולעניות דעתי אין כוונת הירושלמי שנכנס לעשות צרכיו אלא שנכנס לאיזה דבר, ובזה האופן יכול לצאת תוך כדי דיבור» (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז). תמצית: הדין נוהג בכל מקום שאין מברכין בו ; ולערוך השלחן הצטרפות כל התנאים כמעט מן הנמנעות, ולפיכך העמיד את הירושלמי בנכנס לשם לדבר אחר.
היסוד:
«בציר״י דאין שייך לומר כאן יצא בקמ״ץ דהא פטור הוא כל שא״א לו» (ט״ז או״ח סימן רכ״ז) ; «פי׳ ימהר לצאת משם כדי שלא יפסיד הברכה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יב) ; «ומכל זה נשמע דשיעור הברכה שעל רעמים וברקים הוא דוקא בכדי דיבור ואם עבר יותר מכדי דבור מעת שראה הברק או שמע הרעם שוב לא יברך על רעם וברק זה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יב)
«בציר״י דאין שייך לומר כאן יצא בקמ״ץ דהא פטור הוא כל שא״א לו» (ט״ז או״ח סימן רכ״ז) ; «פי׳ ימהר לצאת משם כדי שלא יפסיד הברכה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יב) ; «ומכל זה נשמע דשיעור הברכה שעל רעמים וברקים הוא דוקא בכדי דיבור ואם עבר יותר מכדי דבור מעת שראה הברק או שמע הרעם שוב לא יברך על רעם וברק זה» (משנה ברורה, מ״ב רכ״ז:יב)
5. נפקא מינות והנהגות למעשה
סיכום ההנהגות למעשה
| ענין | הלכה למעשה |
|---|---|
| חמשת הדברים | זיקים, רעדת הארץ, ברקים, רעמים, ורוחות שנשבו בזעף (שו״ע או״ח רכ״ז:א · משנה ברכות פרק ט משנה ב). |
| הנוסח | עושה מעשה בראשית, ואם ירצה שכחו וגבורתו מלא עולם (שו״ע או״ח רכ״ז:א · טור או״ח סימן רכ״ז). |
| שתיהן כאחת | אינו מברך אלא אחת מהן (מ״ב רכ״ז:ו). |
| גדר הזיק | כוכב היורה כחץ, ואף כוכב שיש לו זנב ושבט של אורה (שו״ע או״ח רכ״ז:א · מ״ב רכ״ז:א). |
| ראה כוכב אחר באותו לילה | אינו חוזר ומברך (מ״ב רכ״ז:ב · שערי תשובה או״ח סימן רכ״ז). |
| אותו כוכב בעל שבט בלילה אחרת | אינו מברך בתוך שלושים יום לראייה ראשונה (מ״ב רכ״ז:א). |
| ברק מחמת חום בלא רעם | אין מברכין עליו (מ״ב רכ״ז:ג בשם החיי אדם). |
| רוח גדולה שאינה בזעף | מברך עושה מעשה בראשית בלבד (מ״ב רכ״ז:ד · מגן אברהם או״ח סימן רכ״ז). |
| ברק ורעם כאחד | ברכה אחת לשניהם (מ״ב רכ״ז:ה · מגן אברהם או״ח סימן רכ״ז · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז). |
| ברק ורעם שאינם תכופים | למשנה ברורה מברך על זה ואחר כך על זה (מ״ב רכ״ז:ה) ; ולערוך השלחן יש לחוש (ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז). |
| בירך על הברק ונתכוון לפטור את הרעם | יצא בדיעבד (מ״ב רכ״ז:ה בשם ברכי יוסף ושערי תשובה). |
| כל זמן שהעבים עומדות | ברכה אחת לכל הסערה (שו״ע או״ח רכ״ז:ב). |
| נטהרו השמים ונתקדרו | מילתא חדתא, וחוזר ומברך (מ״ב רכ״ז:ח). |
| נתפזרו העבים ועדיין מעונן | נפטר בברכה הראשונה (מ״ב רכ״ז:ח). |
| ביום אחר | בכל גוונא חוזר ומברך (מ״ב רכ״ז:ח · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז). |
| זועות ורוחות | אם הסיח דעתו — חוזר ומברך (שערי תשובה או״ח סימן רכ״ז). |
| שמע במקום שאין מברכין בו | אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור — ימהר לצאת (שו״ע או״ח רכ״ז:ג · מ״ב רכ״ז:יב). |
| נגע במקום הטינופת או עשה צרכיו | לא יצא, שכבר יתארך הזמן (מ״ב רכ״ז:יא · מגן אברהם או״ח סימן רכ״ז). |
| עשה צרכיו ונטל ידיו ואז שמע | מברך תחילה על הרעם ואחר כך אשר יצר (מ״ב רכ״ז:יב). |
| עבר יותר מכדי דיבור | למשנה ברורה שוב אינו מברך על אותו ברק (מ״ב רכ״ז:יב) ; ולט״ז מברך כל שאפשר לו (ט״ז או״ח סימן רכ״ז). |
היסוד:
«על הזיקים והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט ועל רעדת הארץ ועל הברקים ועל הרעמים ועל רוחות שנשבו בזעף על כל אחד מאלו אומר בא״י אמ״ה עושה מעשה בראשית ואם ירצה יאמר בא״י אמ״ה שכחו וגבורתו מלא עולם:» (שו״ע או״ח רכ״ז:א) ; «כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת נתפזרו בין ברק לברק ובין רעם לרעם צריך לחזור ולברך:» (שו״ע או״ח רכ״ז:ב) ; «היה יושב בבה״כ ושמע קול רעם או ראה ברק אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא ואם לאו לא יצא:» (שו״ע או״ח רכ״ז:ג)
«על הזיקים והוא כמין כוכב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט ועל רעדת הארץ ועל הברקים ועל הרעמים ועל רוחות שנשבו בזעף על כל אחד מאלו אומר בא״י אמ״ה עושה מעשה בראשית ואם ירצה יאמר בא״י אמ״ה שכחו וגבורתו מלא עולם:» (שו״ע או״ח רכ״ז:א) ; «כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר בברכה אחת נתפזרו בין ברק לברק ובין רעם לרעם צריך לחזור ולברך:» (שו״ע או״ח רכ״ז:ב) ; «היה יושב בבה״כ ושמע קול רעם או ראה ברק אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור יצא ואם לאו לא יצא:» (שו״ע או״ח רכ״ז:ג)
טבלה — מקורות הסוגיא
טבלה — סוגיות ומקורות
| הענין | הדין | המקור |
|---|---|---|
| על הזיקין ועל הזועות | שכחו וגבורתו מלא עולם | משנה ברכות פרק ט משנה ב · ברכות נ״ד ע״א |
| מאי זיקין | כוכבא דשביט | ברכות נ״ח ע״ב · מ״ב רכ״ז:א |
| מאי זועות | גוהא — רעידת הארץ | ברכות נ״ט ע״א · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז |
| מאי רעמים | ענני בגלגלא · ענני דשפכי מיא | ברכות נ״ט ע״א |
| מאי רוחות | זעפא | ברכות נ״ט ע״א · מ״ב רכ״ז:ד |
| מאי ברקים | ברקא | ברכות נ״ט ע״א · מ״ב רכ״ז:ג |
| כרוך ותני · מברך תרתי | יישוב שתי הרשימות | ברכות נ״ט ע״א · בית יוסף או״ח סימן רכ״ז |
| מברך תרתי כיצד | ראב״ד ורש״י כנגד תוספות, רי״ף, רמב״ם ורא״ש | בית יוסף או״ח סימן רכ״ז |
| סדר שתי הלשונות | מרן כלשון הטור | טור או״ח סימן רכ״ז · רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יד |
| קול ההברה | נמנה ברמב״ם ובטור, והושמט במרן | רמב״ם הלכות ברכות פרק י הלכה יד · טור או״ח סימן רכ״ז |
| רוח שאינה בזעף | ירושלמי שבתוספות ; וצריך עיון למה הושמט | בית יוסף או״ח סימן רכ״ז · מגן אברהם או״ח סימן רכ״ז |
| ביאור ״שכחו וגבורתו״ | הנותן כח להטבע | מ״ב רכ״ז:ז בשם אליה רבה ואבודרהם |
| מנהג הנוסחאות | עושה מ״ב על הברק, שכחו וגבורתו על הרעם | ט״ז או״ח סימן רכ״ז · מ״ב רכ״ז:ה · ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז |
| למה נבראו רעמים | לפשוט עקמומית שבלב | ברכות נ״ט ע״א |
| חמשה כנגד היסודות | ד׳ יסודות והשמים חמישי | ערוך השלחן או״ח סימן רכ״ז בשם הגר״א |
| טרודין ומפסיקין | מקור סעיף ב׳ | בית יוסף או״ח סימן רכ״ז בשם הירושלמי והרא״ש |
| מילתא חדתא | גדר ״נתפזרו״ | מ״ב רכ״ז:ח |
| היה יושב בבית הכסא | מקור סעיף ג׳ | בית יוסף או״ח סימן רכ״ז בשם הירושלמי והרא״ש · טור או״ח סימן רכ״ז |
| יצא בציר״י | לשון ציווי | ט״ז או״ח סימן רכ״ז · מ״ב רכ״ז:יב |
| שיעור תוך כדי דיבור | שיעור הברכה או שיעור המהירות | מ״ב רכ״ז:יב · ט״ז או״ח סימן רכ״ז |
גמרא ומשנה: ברכות פרק הרואה (נ״ד ע״א · נ״ח ע״ב · נ״ט ע״א) · משנה ברכות פרק ט משנה ב · ירושלמי ברכות פרק ט
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות ברכות פרק י) · רש״י · תוספות · ראב״ד · רי״ף · רא״ש · רבנו יונה בשם רבנו חננאל · אבודרהם · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · באר היטב · אליה רבה · חיי אדם · שערי תשובה · ברכי יוסף · משנה ברורה · ערוך השלחן
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן רכ״ז · ברכת הזיקים · ⚡ רמה 2 — למדן
דעת · רב יוסף חיים סממה
פלפול ועיון באורח חיים · סימן רכ״ז · ברכת הזיקים · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.
DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Back to home · סימן רכ״ז · ♥ Support