✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן כ״ג · דיני ציצית בבית הקברות
דיני ציצית בבית הקברות — הכניסה לבית הקברות בציצית, לועג לרש, והכבוד הראוי לנפטרים
סימן כ״ג · ד׳ סעיפים
דיני ציצית בבית הקברות
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לד׳ הסעיפים: טקסט עברי מנוקד וביאור פדגוגי שוטף, בנימה מאופקת, על הכניסה לבית הקברות לבוש ציצית — שלא יהיו הציציות נגררות על הקברות, משום לועג לרש —, המהפך שבין ימיהם לימינו (מגולים אסור, מכוסים מותר), מנהג קשירת ב׳ ציציות זה עם זה (שלא הועיל כלום), ד׳ אמות של מת או של קבר, וטלית המת כשהכתפים לובשים ציצית — וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: דיני הציצית בבית הקברות — לועג לרש, ציציות מגולות או מכוסות, ד׳ אמות של מת או של קבר, וטלית המת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן כ״ג · ד׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
לאחר הלכות עשיית הציצית ולבישתה, פונה השולחן ערוך למקום התובע עדינות מיוחדת: בית הקברות. התורה מצווה לכבד את הנפטרים ; והנפטר — פטור הוא מעתה מן המצוות. קיום מצווה בהבלטה בסמוך לו — ציציות גלויות מעל הקברות — כמוהו כהזכרת מה ששוב אין בידו לקיים: זהו יסוד לועג לרש, « לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ » (משלי י״ז, ה׳). הסימן מתקדם בארבעה צעדים, כולם במידת האיפוק. תחילה, הדין הבסיסי: מותר להיכנס לבית הקברות לבוש ציצית, ובלבד שלא תהא נגררת על הקברות — והמהפך שבין הדורות: בימיהם הוטלה הציצית במלבוש של חול ; ובימינו, שהבגד מיוחד למצווה, ציציות מגולות אסורות אף כשאינן נגררות — מכוסות, מותר. אחר כך, מנהג קשירת ב׳ ציציות זו בזו בכניסה: לא הועילו כלום. ואז ד׳ אמות של מת או של קבר: דינן כבית הקברות. ולבסוף, טלית המת: במקום שמסירים ממנה את הציציות, אם הכתפים לובשים ציצית — יש לחוש ללועג לרש. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה המעשית — נפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. הכניסה לבית הקברות לבוש ציצית — שלא יהא נגרר על הקברות (לועג לרש) ; בימיהם / בימינו ; מגולים אסור, מכוסים מותר (סעיף א)
ב. קשירת ב׳ ציציות זה עם זה בכניסה לבית הקברות — ולא הועילו כלום (סעיף ב)
ג. ד׳ אמות של מת או של קבר — דינו כנכנס לבית הקברות (סעיף ג)
ד. טלית המת והכתפים — במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת (סעיף ד)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. הכניסה לבית הקברות לבוש ציצית — לועג לרש (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
[א] דִּינֵי צִיצִית בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. מֻתָּר לִכָּנֵס בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וְהוּא לָבוּשׁ צִיצִית, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא נִגְרָר עַל הַקְּבָרוֹת ; אֲבָל אִם הוּא נִגְרָר עַל הַקְּבָרוֹת — אָסוּר, מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּימֵיהֶם, שֶׁהָיוּ מַטִּילִים צִיצִית בְּמַלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹבְשִׁים לְצֹרֶךְ עַצְמָם ; אֲבָל אָנוּ, שֶׁאֵין אָנוּ מְכַוְּנִים בָּהֶם אֶלָּא לְשֵׁם מִצְוָה — אָסוּר אֲפִלּוּ אֵינָם נִגְרָרִים. וְהָנֵי מִילֵּי כְּשֶׁהַצִּיצִיּוֹת מְגֻלִּים, אֲבָל אִם הֵם מְכֻסִּים — מֻתָּר.
[א] דיני ציצית בבית הקברות. מותר להיכנס לבית הקברות והוא לבוש ציצית — ובלבד שלא תהא נגררת על הקברות ; אבל אם היא נגררת על הקברות — אסור, משום לועג לרש. במה דברים אמורים — בימיהם, שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמם ; אבל אנו, שאין אנו מתכוונים בהם אלא לשם מצווה — אסור אפילו אינם נגררים. והני מילי כשהציציות מגולות, אבל אם הן מכוסות — מותר.
לוֹעֵג לָרָשׁ (loeg la-rach) — מן הפסוק לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ (משלי י״ז, ה׳): הלועג לעני מחרף את בוראו. והגמרא (ברכות י״ח ע״א) החילה זאת על הנפטרים: המת פטור מן המצוות — « רש » הוא בעניין זה. קיום מצווה בהבלטה בסמוך לו, כמוהו כהזכרת מה ששוב אינו יכול לקיים. אין זה כלל של נימוס בלבד, אלא ביטוי לכבוד הראוי לנפטרים.
שלושה שלבים בסעיף:
- הדין הבסיסי : הכניסה לבית הקברות לבוש ציצית מותרת — ובלבד שהציציות לא תהיינה נגררות על הקברות ; נגררות — הרי זה לועג לרש.
- המהפך — בימיהם / בימינו : בימיהם הוטלה הציצית במלבוש של חול — ולבישתו בבית הקברות לא הייתה בה הבלטה. בימינו, בגד הציצית מיוחד למצווה : לבישתו בגלוי בין הקברות אסורה אף כשאין הציציות נגררות.
- הפתרון — לכסות : כל זה כשהציציות מגולות ; אם הן מכוסות — מוצנעות תחת הבגד — מותר.
בִּימֵיהֶם / בימינו — חילוק שהשולחן ערוך משתמש בו כאן בדקות: אותה הנהגה עצמה משנה את משמעותה לפי הדור. לפנים ליוותה הציצית את בגד יום־יום — ונוכחותה בבית הקברות הייתה טבעית. היום אין הטלית (קטן או גדול) נלבשת אלא לשם המצווה : הצגתה לעין בין הקברות נעשית כמצווה המופגנת לפני הפטורים ממנה. לפיכך הדין מחמיר בימינו.
סעיף א במשפט אחד : בבית הקברות אין הציציות נגררות על הקברות לעולם (לועג לרש) ; ובימינו, שהבגד מיוחד למצווה, ציציות מגולות אסורות אף בלא גרירה — מכוסות, מותר.
ב. קשירת ב׳ ציציות זה עם זה — תקנה שלא הועילה (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] יֵשׁ נוֹהֲגִים לִקְשֹׁר ב׳ צִיצִיּוֹת שֶׁבִּשְׁנֵי כְּנָפַיִם זֶה עִם זֶה כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְבֵית הַקְּבָרוֹת, וְלֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם בְּתַקָּנָתָן.
[ב] יש נוהגים לקשור שתי ציציות שבשני כנפיים זו עם זו כשנכנסים לבית הקברות — ולא הועילו כלום בתקנתם.
מה עניינו של הסעיף:
- המנהג : יש שנהגו, בכניסתם לבית הקברות, לקשור שתי ציציות משני כנפיים זו בזו — מן הסתם בכוונה « להפסיל » את הטלית לשעה, שלא תהא בגד של מצווה לפני הנפטרים (על דרך הסברה).
- הכרעת השולחן ערוך : קשר זה אינו פוסל את הטלית — המצווה במקומה עומדת — והמעשה אינו משנה דבר (ולא הועילו כלום בתקנתן).
- המסקנה : הדרך היחידה שנתן הסימן היא זו של סעיף א — לכסות את הציציות, או להקפיד על המרחק (סעיף ג).
לזכור : קשירת ב׳ ציציות זו בזו בכניסה לבית הקברות אינה מועילה כלום : הטלית נשארת בגד של מצווה. מה שמציל מלועג לרש הוא הכיסוי — לא הקשירה.
ג. ד׳ אמות של מת או של קבר (סעיף ג)
טקסט מקורי (סעיף ג)
[ג] הַנִּכְנָס תּוֹךְ ד׳ אַמּוֹת שֶׁל מֵת אוֹ שֶׁל קֶבֶר — דִּינוֹ כְּנִכְנָס לְבֵית הַקְּבָרוֹת.
[ג] הנכנס תוך ארבע אמות (ד׳ אמות) של מת או של קבר — דינו כנכנס לבית הקברות.
ד׳ אַמּוֹת (arba amot) — מידת ההלכה ל« מרחב הקרוב » של האדם, כשני מטרים בקירוב. כאן: כל האמור בבית הקברות (סעיף א) נוהג מרגע שנמצאים בתוך ד׳ אמות של מת — למשל קודם הקבורה — או של קבר, אף קבר יחיד, מחוץ לכל בית קברות.
מה מרחיב הסעיף:
- לא בית הקברות בלבד : דין לועג לרש אינו תלוי במקום « בית קברות », אלא בקרבה אל הנפטר.
- מת : בתוך ד׳ אמות של נפטר — בלוויה, בהלוויה, קודם הקבורה — אותה הנהגה כבבית הקברות: ציציות מכוסות.
- קבר : וכן בקבר יחיד — בצד הדרך, בשדה.
לזכור : בתוך ד׳ אמות של מת או של קבר נוהגים ממש כבבית הקברות: אין הציציות נגררות, ובימינו שומרים עליהן מכוסות.
ד. טלית המת והכתפים (סעיף ד)
טקסט מקורי (סעיף ד)
[ד] בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים לְהָסִיר צִיצִית מִטַּלִּית הַמֵּת בַּבַּיִת, אִם הַכַּתָּפִים לוֹבְשִׁים צִיצִית — אִיכָּא לְמֵיחַשׁ בְּהוּ מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ.
[ד] במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת, בבית — אם הכתפים לובשים ציצית, יש לחוש בהם משום לועג לרש.
כַּתָּפִים (katafim) — כפשוטם « אנשי כתף » : הנושאים את הנפטר בהלוויה ובליווי. בקהילות שנהגו להסיר את הציציות מטלית המת כבר בבית, נישא הנפטר בלא ציצית ; ואם הנושאים אותו — רכונים סמוך לו, בתוך פחות מד׳ אמות — לובשים ציציות גלויות, עולה כלפיהם החשש של לועג לרש.
מה מוסיף הסעיף:
- מנהג : במקומות מסוימים מסירים את הציציות מן הטלית שבה נטמן הנפטר, כבר בבית — לומר שנפטר מעתה מן המצווה.
- המשמעות לכתפים : דווקא שם, אם הכתפים לובשים ציצית [מגולה], הניגוד בולט — איכא למיחש משום לועג לרש.
- עקביות הסימן : כבסעיפים א ו־ג, המענה הוא הצניעות : ציציות מכוסות אינן מעוררות חשש זה.
לזכור : במקום שמסירים את הציציות מטלית המת, יקפידו הכתפים שלא ללבוש ציציות מגולות — אותה עדינות של לועג לרש, בסמוך ביותר לנפטר.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — הליכה להלוויה או לבית הקברות בטלית קטן
מצב: צריך ללכת להלוויה, או לעלות לקבר של קרוב, כשלובשים טלית קטן והציציות בחוץ.
הנהגה: עיקרו של הסימן (סעיף א) ברור ופשוט ליישום: מכניסים את הציציות — מצניעים אותן תחת הבגד — קודם הכניסה. ציציות מכוסות מותרות ; ציציות מגולות, בימינו, אסורות אף כשאינן נגררות על הקברות. זהו מעשה של כבוד כלפי הנפטרים, לא טורח: המצווה במקומה — רק בלא הפגנה.
מקרה 2 — תפילה בבית הקברות (אזכרה, הילולא)
מצב: תפילה או אזכרה נערכת בבית הקברות ; חלק מן המשתתפים בטלית קטן, ויש השוקלים טלית גדול.
הנהגה: הזהירות היא בציציות המגולות (סעיף א): מקפידים שתישארנה מכוסות כל זמן שנמצאים בין הקברות או בתוך ד׳ אמות של קבר (סעיף ג). ואשר לנאמר שם ולאופן העמידה — המנהגים חלוקים וההבחנות עדינות : נפנים אל הוראת הרב.
מקרה 3 — התקרבות לתוך ד׳ אמות של קבר
מצב: מחוץ לבית קברות — קבר יחיד בצד הדרך, או קרבת נפטר קודם הקבורה.
הנהגה: סעיף ג מרחיב את דין בית הקברות לכל קרבה של פחות מד׳ אמות ממת או מקבר: אותם כללים — אין הציציות נגררות, ושומרים עליהן מכוסות. בספק על המרחק או על מקומו המדויק של קבר, המדידה עדינה : נפנים אל הוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מהו לועג לרש (סעיף א)? מדוע היסוד נוהג בנפטרים, ומאיזה פסוק הוא נלמד?
- מה היה הדין בימיהם, ומדוע נעשה מחמיר יותר בימינו (סעיף א)?
- מה בין ציציות מגולות לציציות מכוסות בבית הקברות (סעיף א)?
- מדוע קשירת ב׳ ציציות זו בזו בכניסה לבית הקברות אינה מועילה כלום (סעיף ב)?
- מה דינו של הנכנס תוך ד׳ אמות של מת או של קבר (סעיף ג), ומה החשש כלפי הכתפים במקום שמסירים ציצית מטלית המת (סעיף ד)?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — יסוד לועג לרש (ברכות י״ח ע״א ; משלי י״ז, ה׳) ומדוע המת פטור מן המצוות ; המהפך בימיהם / האידנא (מלבוש של חול / בגד של מצווה ; מגולים / מכוסים) ; מידת ד׳ אמות של מת ; וטלית המת (הלועג לרש שמצד הכתפים)
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — פיתוח יסוד לועג לרש (הכניסה לבית הקברות בציצית, בימיהם ובימינו, מגולים ומכוסים), ד׳ אמות של מת או של קבר, קשירת הציציות, וטלית המת