✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן כ״ד · הנהגת לבישת הציצית ושכרה ועונשה
הנהגת לבישת הציצית ושכרה ועונשה — טלית קטן כל היום, חבוב מצוה, וזוכה ורואה פני שכינה
סימן כ״ד · ו׳ סעיפים
הנהגת לבישת הציצית ושכרה ועונשה
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
כתר הלכות ציצית: לא עוד כיצד עושים את הציצית, אלא כיצד חיים אותה. טקסט עברי מנוקד, הסבר פדגוגי שוטף על טלית קטן הנלבש כל היום (טוב ונכון), על אחיזת הציצית ביד שמאל כנגד הלב בקריאת שמע, על ההסתכלות בעטיפה, על נתינתן על העינים ונשיקתן ב« וראיתם אותו » — הכל חבוב מצוה —, על רמז הקשרים והחוטים (כ״ו כשם ההויה), ועל השכר — לראות פני שכינה — וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: הנהגת מצות הציצית — טלית קטן כל היום, אחיזה והסתכלות בציצית, חבוב מצוה, השכר וחומר הביטול
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן כ״ד · ו׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
בסימנים הקודמים למדנו כיצד עושים את הציצית, את חוטיה וקשריה, ומה פוסל בה. כאן חותם השולחן ערוך את הלכות ציצית לא בדין טכני אלא בהנהגת הלב. ההלכה עצמה באה לומר: הבגד הזה אינו רק ללבישה כדין — הוא לאהבה. אמנם אין אדם חייב בבגד בעל ארבע כנפות ; אבל טוב ונכון שיהא כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום, כדי שיזכור המצוות בכל רגע. בקריאת שמע אוחז את הציצית ביד שמאל, כנגד לבו — רמז ל« וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה … עַל לְבָבֶךָ ». מסתכל בהן בשעת עטיפה, וב« וּרְאִיתֶם אֹתוֹ » נותנן על העינים ; יש המנשקים אותן (רמ״א) — והכל חבוב מצוה. אף הקשרים והחוטים מדברים: עולים כ״ו, כמנין שם ההויה. ולבסוף חותם הסימן בכובד הדבר: גדול עונש המבטל, והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון והרוממות ; ולהנהגה המדוקדקת — נפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. טלית קטן כל היום — אין חיוב בלא בגד בעל ד׳ כנפות, אבל טוב ונכון ללבוש טלית קטן כל היום כדי לזכור המצוות (סעיף א)
ב. מצוה לאחוז הציצית ביד שמאל כנגד לבו — בקריאת שמע, רמז ל« על לבבך » (סעיף ב)
ג. טוב להסתכל בציצית — בשעת עטיפה כשמברך (סעיף ג)
ד. חבוב מצוה — להסתכל בציצית ב« וראיתם אותו », לתתן על העינים, ו(רמ״א) לנשקן (סעיף ד)
ה. רמז כ״ו — ב׳ ציציות שלפניו, עשרה קשרים (רמז להויות), ט״ז חוטים ועשרה קשרים = כ״ו, כמנין שם ההויה (סעיף ה)
ו. שכר ועונש — גדול עונש המבטל ; והזהיר זוכה ורואה פני שכינה (סעיף ו)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. טלית קטן הנלבש כל היום (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
[א] הַנְהָגַת לְבִישַׁת הַצִּיצִית וּשְׂכָרָהּ וְעָנְשָׁהּ. וּבוֹ ו׳ סְעִיפִים. אִם אֵין אָדָם לוֹבֵשׁ טַלִּית בַּת אַרְבַּע כְּנָפוֹת, אֵינוֹ חַיָּב בְּצִיצִית ; וְטוֹב וְנָכוֹן לִהְיוֹת כָּל אָדָם זָהִיר לִלְבּוֹשׁ טַלִּית קָטָן כָּל הַיּוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר הַמִּצְוֹת בְּכָל רֶגַע. וְעַל כֵּן יֵשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה קְשָׁרִים כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם שֶׁבְּכָל צַד שֶׁיִּפְנֶה יִזְכֹּר. וְנָכוֹן לְלוֹבְשׁוֹ עַל הַמַּלְבּוּשִׁים. לְפָחוֹת יִזָּהֵר שֶׁיְּהֵא לָבוּשׁ צִיצִית בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה.
[א] הנהגת לבישת הציצית ושכרה ועונשה. ובו ו׳ סעיפים. אם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות, אינו חייב בציצית ; וטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום, כדי שיזכור המצוות בכל רגע. ועל כן יש בו חמשה קשרים כנגד חמשה חומשי תורה, וארבע כנפים — שבכל צד שיפנה יזכור. ונכון ללובשו על המלבושים. לפחות יזהר שיהא לבוש ציצית בשעת התפילה.
טוֹב וְנָכוֹן (tov ve-nakhon) — « טוב ונכון » — ההלכה מבחינה בין החובה לבין הראוי והרצוי. אין אדם מחויב לקנות בגד בעל ד׳ כנפות ; אבל ללבוש טלית קטן כל היום היא הנהגה יפה ורמה (מידת חסידות) — שהיא מעמידה את האדם, בכל רגע, בתוך אורה של המצווה.
שלושה רעיונות בסעיף:
- אין חיוב « מעצמו » : חיוב הציצית נולד רק מבגד בעל ד׳ כנפות ; בלא בגד כזה — אין חיוב.
- אבל טוב ונכון : טוב ונכון להכניס את עצמו למצווה בלבישת טלית קטן כל היום — כדי לזכור המצוות בכל רגע.
- זכר חקוק : חמשה קשרים כנגד חמשה חומשי תורה, וארבע כנפות — שבכל צד שיפנה יזכור. ולפחות — להיות לבוש ציצית בשעת התפילה.
סעיף א במשפט אחד : אין אדם חייב כל עוד אינו לובש בגד בעל ד׳ כנפות — אבל טוב ונכון שיהא זהיר ללבוש טלית קטן כל היום, כדי לזכור המצוות בכל רגע ; ולפחות בשעת התפילה.
ב. אחיזת הציצית כנגד הלב בקריאת שמע (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] מִצְוָה לֶאֱחֹז הַצִּיצִית בַּיָּד שְׂמָאלִית כְּנֶגֶד לִבּוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע ; רֶמֶז לַדָּבָר : וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳ עַל לְבָבֶךָ.
[ב] מצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בשעת קריאת שמע ; רמז לדבר : « וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה … עַל לְבָבֶךָ ».
כְּנֶגֶד לִבּוֹ (keneged libo) — « כנגד לבו » — היד השמאלית היא הסמוכה ללב. באחיזת הציצית בה בשעת קריאת שמע אין רק מעשה יד: יש כאן התאמת הגוף לדיבור שהפה אומר — « והיו הדברים האלה … על לבבך ». המצווה נעשית דבר מורגש, נישא כנגד הלב.
מה אומר הסעיף :
- מעשה מדוקדק : אוחז את הציצית ביד שמאל, כנגד הלב, בשעת קריאת שמע.
- רמז מן הפסוק : « וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה … עַל לְבָבֶךָ » — דברי קריאת שמע צריכים להיות « על הלב » ; והציצית האחוזה כנגד הלב היא סימנם הנראה.
- העניין : הציצית מלווה את קבלת עול מלכות שמים — אוחזה במקום שבו פועמת אהבת ה׳.
לזכור : בקריאת שמע מצוה לאחוז הציצית ביד שמאל, כנגד הלב — רמז ל« וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה … עַל לְבָבֶךָ » : מה שהפה אומר, הלב נושא.
ג. הסתכלות בציצית בשעת עטיפה (סעיף ג)
טקסט מקורי (סעיף ג)
[ג] טוֹב לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית בִּשְׁעַת עֲטִיפָה כְּשֶׁמְּבָרֵךְ.
[ג] טוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך.
עֲטִיפָה (atifa) — « עטיפה » — מעשה ההתעטפות בטלית. ההסתכלות בציצית בשעה שמברך עושה שאין הברכה מטבע היוצא לריק: העין רואה את מה שהפה מברך, והכוונה נאחזת בעצם חפצא של המצווה.
מה אומר הסעיף :
- שעה יפה : טוב לתת את העין בציצית בשעת העטיפה, כשמברך את הברכה.
- לראות את מה שמברכים : ההסתכלות מכוונת את הדעת אל המצווה הנעשית, ונותנת לברכה את מלוא כוונתה.
לזכור : טוב להסתכל בציצית בשעת ההתעטפות, כשמברך — שיתאחדו הברכה וההסתכלות על המצווה.
ד. חבוב מצוה : ב« וראיתם אותו », על העינים ולנשק (סעיף ד)
טקסט מקורי (סעיף ד)
[ד] יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהִסְתַּכֵּל בַּצִּיצִית כְּשֶׁמַּגִּיעִים לִ« וּרְאִיתֶם אֹתוֹ », וְלִתֵּן אוֹתָם עַל הָעֵינַיִם ; וּמִנְהָג יָפֶה הוּא וְחִבּוּבֵי מִצְוָה. הַגָּהּ: גַּם נוֹהֲגִים קְצָת לְנַשֵּׁק הַצִּיצִית בְּשָׁעָה שֶׁרוֹאֶה בָּם, וְהַכֹּל הוּא חִבּוּב מִצְוָה [בֵּית יוֹסֵף].
[ד] יש נוהגין להסתכל בציצית כשמגיעים ל« וּרְאִיתֶם אֹתוֹ », ולתת אותם על העינים ; ומנהג יפה הוא וחבובי מצוה. הגה: גם נוהגים קצת לנשק הציצית בשעה שרואה בם, והכל הוא חבוב מצוה [בית יוסף].
חִבּוּב מִצְוָה (hibouv mitsva) — « חבוב מצוה » — מעבר לקיום היבש, יודעת התורה את ההידור ואת החיבה שאדם רוחש למצווה: « זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ ». להסתכל בציצית ב« וראיתם אותו », לתתן על העינים, לנשקן: מעשים שאינם מצווים כלשונם, אבל מבטאים את לבו של אוהב המצווה.
שלושה מעשי חבוב מצוה :
- הסתכלות ב« וראיתם אותו » : בשעה שקריאת שמע אומרת « וראיתם אותו », מסתכל בציצית — הדיבור והמבט מתאחדים.
- נתינה על העינים : מנהג יפה, סימן חיבה למצווה.
- נשיקה (רמ״א) : יש המנשקים את הציצית בשעה שרואה בם ; « וְהַכֹּל הוּא חִבּוּב מִצְוָה ».
לזכור : ב« וּרְאִיתֶם אֹתוֹ » מסתכלים בציצית ונותנים אותן על העינים (מנהג יפה) ; והרמ״א מוסיף שיש המנשקים אותן — « הַכֹּל הוּא חִבּוּב מִצְוָה ».
ה. הרמז : כ״ו כשם ההויה (סעיף ה)
טקסט מקורי (סעיף ה)
[ה] כְּשֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּצִּיצִיּוֹת, מִסְתַּכֵּל בְּב׳ צִיצִיּוֹת שֶׁלְּפָנָיו, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עֲשָׂרָה קְשָׁרִים רֶמֶז לַהֲוָיוֹת, וְגַם יֵשׁ בָּהֶם ט״ז חוּטִים ; וַעֲשָׂרָה קְשָׁרִים — עוֹלוֹת כ״ו כְּשֵׁם הַהֲוָיָה.
[ה] כשמסתכל בציציות, מסתכל בב׳ ציציות שלפניו, שיש בהם עשרה קשרים — רמז להויות — ; וגם יש בהם ט״ז חוטים ; ו[ט״ז החוטים עם] עשרה הקשרים עולים כ״ו, כמנין שם ההויה.
עוֹלוֹת כ״ו כְּשֵׁם הַהֲוָיָה — « עולים כ״ו כשם ההויה » — ט״ז החוטים (של ב׳ הציציות שלפניו) ועשרה הקשרים עולים יחד כ״ו = 26, כמנין שם הויה (השם המפורש, י־ה־ו־ה). כך אין ההסתכלות בציצית מנין בעלמא: היא מעלה את הלב אל השם הגנוז בחוט.
מה אומר הסעיף :
- ב׳ הציציות שלפניו : כשמסתכל, מסתכל בב׳ הציציות שלפניו.
- עשרה קשרים — רמז להויות : רומזים לשמות.
- ט״ז + 10 = כ״ו : ט״ז חוטים ועשרה קשרים עולים כ״ו, כמנין שם ההויה.
לזכור : מסתכל בב׳ הציציות שלפניו : עשרה קשרים (רמז להויות) וט״ז חוטים — יחד כ״ו, כמנין שם הויה. החוט נושא את השם.
ו. שכר ועונש : לראות פני שכינה (סעיף ו)
טקסט מקורי (סעיף ו)
[ו] גָּדוֹל עֳנֶשׁ הַמְבַטֵּל מִצְוַת צִיצִית, וְעָלָיו נֶאֱמַר « לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְגוֹ׳ » ; וְהַזָּהִיר בְּמִצְוַת צִיצִית זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה.
[ו] גדול עונש המבטל מצות ציצית, ועליו נאמר « לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וגו׳ » ; והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה.
זוֹכֶה וְרוֹאֶה פְּנֵי שְׁכִינָה (zokhé ve-roé pnei Chékhina) — « זוכה ורואה פני שכינה » — שכר מצות ציצית אינו רק גשמי: הוא מדרגת קרבת ה׳. המחבב ושומר את המצווה — לובשה, מסתכל בה, אוהבה — זוכה לראיית פני השכינה. החוט המזכיר את השם (סעיף ה) מוליך את שומרו אל מי ששמו נשׂוא עליו.
שני צדדים בסעיף :
- חומר הביטול : גדול עונש המבטל — גדול עונש המניח את המצווה ; ועליו נאמר « לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ ».
- שכר הזהיר : ולעומתו הזהיר במצות ציצית — זוכה ורואה פני שכינה.
- יראה ואהבה : הסימן חותם באחיזת שניהם יחד — כובד הדבר ואור השכר.
לזכור : גדול עונש המבטל מצות ציצית (« לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ ») ; והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה. כך נחתמות הלכות ציצית: באהבה ובאור.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — לבישת טלית קטן כל היום
מצב: אין חיוב גמור (אינו לובש בגד בעל ד׳ כנפות) — אבל רוצים לאמץ את ההנהגה היפה ללבוש טלית קטן מן הבוקר עד הערב.
הנהגה: זהו בדיוק הטוב ונכון של סעיף א: ללבוש טלית קטן כל היום, כדי לזכור המצוות בכל רגע — הד׳ כנפות עושות שבכל צד שיפנה יזכור. ולפחות — להיות לבוש ציצית בשעת התפילה. הפרטים המדוקדקים (ללובשו על הבגדים או תחתם, שיעורו) שייכים להנהגה הדקה: נפנים אל הוראת הרב.
מקרה 2 — הציצית בקריאת שמע
מצב: בשעת קריאת שמע, רוצים לקיים את ההנהגה היפה עם הציצית.
הנהגה: אוחזים את הציצית ביד שמאל, כנגד הלב (סעיף ב) — רמז ל« עַל לְבָבֶךָ ». ב« וּרְאִיתֶם אֹתוֹ » מסתכלים בהן ונותנים אותן על העינים (סעיף ד) ; ולפי הרמ״א יש המנשקים אותן — הכל חבוב מצוה. פרטי המקומות שבהם מסתכלים ועד מתי אוחזים הם עניין מנהג: נפנים אל הוראת הרב.
מקרה 3 — ההכרה בערך המצווה
מצב: רוצים לחוש, מעבר למעשה, מה מונח במצווה יומיומית זו.
הנהגה: הסימן עצמו אומר זאת (סעיף ו): גדול עונש המבטל — ביטול המצווה חמור — אבל הזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה. הזכירה שהחוטים עולים כ״ו, כמנין שם הויה (סעיף ה), עוזרת ללבוש את הציצית לא כשגרה אלא כקשר חי עם ה׳ — ברוח חבוב מצוה. וליישום המעשי — נפנים אל הוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- האם אדם חייב ללבוש ציצית? מה פירוש שלבישת טלית קטן כל היום היא טוב ונכון (סעיף א)?
- היכן וכיצד אוחזים את הציצית בקריאת שמע (סעיף ב)? איזה פסוק רומז לכך?
- מה עושים בציצית בוראיתם אותו (סעיף ד)? מה מוסיף הרמ״א, ומהו חבוב מצוה?
- הסבר את חשבון כ״ו (סעיף ה): אילו קשרים, אילו חוטים, ולמה זה רומז?
- מהם שני צדדי סעיף ו? למה זוכה הזהיר במצות ציצית?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — טלית קטן כל היום (חובה או מידת חסידות ; חובת גברא, קשר לסימנים י״ז וי״ט) ; אחיזת הציצית בק״ש ודרש « עַל לְבָבֶךָ » (מנחות מ״ג) ; יסוד החבוב מצוה (« זֶה אֵ-לִי וְאַנְוֵהוּ ») ; רמז כ״ו קשרים וחוטים ; ושכר ועונש — « וְרָאָה פְּנֵי שְׁכִינָה »
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — טלית קטן כל היום, אחיזה והסתכלות בציצית בק״ש, חבוב מצוה, רמז הכ״ו, ושכר ועונש