למה רמה 4 מיוחדת לאדמו״ר הזקן? השולחן ערוך של אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתבו אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית מיוחדת.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. הרבי הורה במפורש ללמוד ברצינות את שולחן ערוך הרב. דף זה מאסף את שיטת הרב על סימן כ״ג — דיני ציצית בבית הקברות — שבו המחבר עוסק בד׳ סעיפים, ואילו אדמו״ר הזקן פורש אותו בה׳ סעיפים: הוא מפרש את עניין הלוֹעֵג לָרָשׁ (המתים הם רָשִׁים — פטורים מן המצוות ואינם יכולים לקיימן, ואנו מקיימים אותן), את מהפך הזמנים (בימיהם היתה הציצית על בגד הנלבש לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ; והאידנא טליתותינו לְשֵׁם מִצְוָה בִּלְבַד — אסור כשהציציות מְגֻלִּים, מותר כשהם מְכֻסִּים), שאין תועלת בקשירת שתי ציציות זו בזו (סוֹפָם לַחֲזֹר וּלְהַתִּיר), את הד׳ אַמּוֹת של מת, של קבר או של בית הקברות, ואת הטלית של מת — הכתפים (כַּתָּפִים) וציציותיהם (סעיף ה).
שולחן ערוך הרב — סימן כ״ג — דִּינֵי צִיצִית בְּבֵית הַקְּבָרוֹת
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן
שולחן ערוך הרב, סימן כ״ג — דִּינֵי צִיצִית בְּבֵית הַקְּבָרוֹת — וּבוֹ ה׳ סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.23), ולאחריו ביאור קצר. המחבר עוסק בסימן זה בד׳ סעיפים; אדמו״ר הזקן בה׳ סעיפים.
סעיף א מֻתָּר לִכָּנֵס לְבֵית הַקְּבָרוֹת וְהוּא לָבוּשׁ צִיצִית, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ צִיצִיּוֹתָיו נִגְרָרִים עַל הַקְּבָרִים — כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּלוֹעֵג לָרָשׁ.
מֻתָּר לִכָּנֵס לְבֵית הַקְּבָרוֹת וְהוּא לָבוּשׁ צִיצִית, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ צִיצִיּוֹתָיו נִגְרָרִים עַל הַקְּבָרִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּלוֹעֵג לָרָשׁ, כְּלוֹמַר שֶׁהַמֵּתִים הֵם רָשִׁים וּפְטוּרִים מִן הַמִּצְוֹת וְאֵין יְכוֹלִים לְקַיֵּם אוֹתָן וְאָנוּ מְקַיְּמִין אוֹתָן:
כניסה לבית הקברות לבוש ציצית — הלוֹעֵג לָרָשׁ. מותר להיכנס לבית הקברות לבוש ציצית, ובלבד שלא יהיו הציציות נגררים על הקברים (נִגְרָרִים עַל הַקְּבָרִים) — כדי שלא יהיה כְּלוֹעֵג לָרָשׁ: כלומר שהמתים הם רָשִׁים, פטורים מן המצוות (פְּטוּרִים מִן הַמִּצְוֹת) ואינם יכולים לקיימן, ואנו מקיימים אותן. חידוש הרב: הוא מפרש את עצם הגדרת הלוֹעֵג לָרָשׁ — «עניות» המתים אינה גנאי אלא הפטור (פְּטוּרִים) המצטרף לחוסר היכולת (אֵין יְכוֹלִים לְקַיֵּם); ומכאן העדינות הנדרשת ממי שעדיין מקיים.
סעיף ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּצִיצִית שֶׁמֵּטִיל בְּמַלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹבֵשׁ לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ… אֲבָל אָנוּ — אָסוּר… כְּשֶׁהַצִּיצִיּוֹת מְגֻלִּים ; מְכֻסִּים — אֵין כָּאן לוֹעֵג לָרָשׁ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמֻּתָּר לִכָּנֵס בְּצִיצִית לְבֵית הַקְּבָרוֹת? בְּצִיצִית שֶׁמֵּטִיל בְּמַלְבּוּשׁ שֶׁלּוֹבֵשׁ לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ, וְלֹא כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לוֹ עוֹד טַלִּית אַחֶרֶת מְצֻיֶּצֶת, כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַמִּנְהָג בִּימֵי חַכְמֵי הַגְּמָרָא שֶׁהָיָה בְּכָל בִּגְדֵיהֶם אַרְבַּע כְּנָפוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּסִיר כָּל בְּגָדָיו כְּשֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הַקְּבָרוֹת. אֲבָל בְּטַלִּיתוֹת שֶׁאֵין מְכַוְּנִים בָּהֶם לְמַלְבּוּשׁ אֶלָּא כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת צִיצִית בִּלְבַד, כְּגוֹן אָנוּ שֶׁאֵין אָנוּ מְכַוְּנִים בִּבְגָדִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַרְבַּע כְּנָפוֹת אֶלָּא לְשֵׁם מִצְוָה בִּלְבַד — אָסוּר לִכָּנֵס בָּהֶם לְבֵית הַקְּבָרוֹת אֲפִלּוּ אֵין הַצִּיצִיּוֹת נִגְרָרִים עַל גַּבֵּי הַקְּבָרִים, מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהַצִּיצִיּוֹת מְגֻלִּים וְנִרְאִים — אָז יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ. אֲבָל אִם הֵם מְכֻסִּים וְאֵין נִרְאִים כְּלָל — אֵין כָּאן לוֹעֵג לָרָשׁ:
בימיהם והאידנא — מְגֻלִּים / מְכֻסִּים. במה דברים אמורים, כשמתירים להיכנס בציצית לבית הקברות? בציצית שמטיל על בגד שלובשו לצורך עצמו (לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ), ולא כדי לקיים מצות ציצית — כגון שיש לו עוד טלית מצוייצת — כמו שהיה המנהג בימי חכמי הגמרא, שכל בגדיהם היו בעלי ארבע כנפות ואי אפשר היה להסיר את כל בגדיו כשהולך לבית הקברות. אבל טליתות שאין מכוונים בהן למלבוש אלא לקיים מצות ציצית בלבד — כגון אנו, שאין אנו מכוונים בבגדים בעלי ארבע כנפות אלא לשם מצוה בלבד — אסור להיכנס בהם לבית הקברות, אפילו אין הציציות נגררים על הקברים, משום לוֹעֵג לָרָשׁ. ובמה דברים אמורים? כשהציציות מגולים ונראים (מְגֻלִּים וְנִרְאִים) — אז יש בהן משום לוֹעֵג לָרָשׁ; אבל אם הם מכוסים ואינם נראים כלל (מְכֻסִּים וְאֵין נִרְאִים כְּלָל) — אין כאן לוֹעֵג לָרָשׁ. חידוש הרב: הוא בונה את המהפך בכפל «במה דברים אמורים» — הקריטריון אינו הבגד כשלעצמו אלא כוונתו (לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ בימיהם / לְשֵׁם מִצְוָה בִּלְבַד האידנא); והכיסוי צריך להיות מוחלט: אֵין נִרְאִים כְּלָל.
סעיף ג יֵשׁ נוֹהֲגִין לִקְשֹׁר שְׁתֵּי צִיצִיּוֹת… אֲבָל לֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם בְּתַקָּנָתָם — שֶׁהֲרֵי סוֹפָם לַחֲזֹר וּלְהַתִּיר אוֹתָם.
יֵשׁ נוֹהֲגִין לִקְשֹׁר שְׁתֵּי צִיצִיּוֹת שֶׁבִּשְׁנֵי כְּנָפוֹת זֶה עִם זֶה כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְבֵית הַקְּבָרוֹת, כְּדֵי שֶׁתִּתְבַּטֵּל מִצְוַת צִיצִית שֶׁעֲלֵיהֶם. אֲבָל לֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם בְּתַקָּנָתָם, דְּאַף־עַל־פִּי שֶׁקּוֹשְׁרִים זֶה עִם זֶה — לֹא נִתְבַּטֵּל מִצְוַת צִיצִית עַל יְדֵי זֶה, שֶׁהֲרֵי סוֹפָם לַחֲזֹר וּלְהַתִּיר אוֹתָם:
קשירת שתי ציציות זו בזו — אינה מועילה כלום. יש נוהגים לקשור שתי ציציות שבשני כנפות זו עם זו בכניסתם לבית הקברות, כדי שתתבטל מצות הציצית שעליהם. אבל לא הועילו כלום בתקנתם (לֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם בְּתַקָּנָתָם): אף שקושרים זו עם זו, לא נתבטלה מצות הציצית על ידי כך — שהרי סופם לחזור ולהתיר אותם (סוֹפָם לַחֲזֹר וּלְהַתִּיר אוֹתָם). חידוש הרב: הוא מנמק את הטעם — קשר שסופו להיות מותר אינו משנה את דין הבגד; המצוה נשארת, ועמה שאלת הלוֹעֵג לָרָשׁ. רק הכיסוי (סעיף ב) משיב באמת.
סעיף ד הַנִּכְנָס תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל מֵת אוֹ שֶׁל קֶבֶר אוֹ שֶׁל בֵּית הַקְּבָרוֹת — דִּינוֹ כְּנִכְנָס לְתוֹךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת.
הַנִּכְנָס תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל מֵת אוֹ תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל קֶבֶר אוֹ תּוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל בֵּית הַקְּבָרוֹת — דִּינוֹ כְּנִכְנָס לְתוֹךְ בֵּית הַקְּבָרוֹת:
ד׳ אַמּוֹת של מת, של קבר, של בית הקברות. הנכנס לתוך ארבע אמות של מת, לתוך ארבע אמות של קבר, או לתוך ארבע אמות של בית הקברות — דינו כנכנס לתוך בית הקברות. חידוש הרב: הוא מונה במפורש את שלושת המקרים — המת, הקבר, ובית הקברות עצמו — אזור הכבוד משתרע ד׳ אמות סביב כל אחד, וכל דיני הסעיפים הקודמים (מְגֻלִּים / מְכֻסִּים) חלים בו.
סעיף ה בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לְהָסִיר הַצִּיצִיּוֹת מִטַּלִּית שֶׁל מֵת… אֲסוּרִים הַכַּתָּפִים… לְהִתְלַבֵּשׁ בְּצִיצִית מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ, אֶלָּא אִם כֵּן צִיצִיּוֹתֵיהֶם מְכֻסִּים.
בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לְהָסִיר הַצִּיצִיּוֹת מִטַּלִּית שֶׁל מֵת בַּבַּיִת שֶׁהוּא מֵת שָׁם קֹדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין אוֹתוֹ — אֲסוּרִים הַכַּתָּפִים שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתוֹ לְהִתְלַבֵּשׁ בְּצִיצִית מִשּׁוּם לוֹעֵג לָרָשׁ, אֶלָּא אִם כֵּן צִיצִיּוֹתֵיהֶם מְכֻסִּים:
טלית של מת — הכתפים (כַּתָּפִים). במקום שנוהגים להסיר את הציציות מטלית של מת בבית שהוא מת שם קודם שמוציאים אותו — אסורים הכתפים (הַכַּתָּפִים) הנושאים אותו להתלבש בציצית, משום לוֹעֵג לָרָשׁ — אלא אם כן ציציותיהם מכוסים (מְכֻסִּים). חידוש הרב: הלוֹעֵג לָרָשׁ מתהפך כאן כלפי מלווי המת — במקום שטליתו נטולה מציציותיה, הנושאים אותו לא יגלו את שלהם; והפתרון נשאר כבסעיף ב: הכיסוי.
מקור: ספריא — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim כ״ג (מהדורת קה״ת, ה׳ סעיפים). ביאור: DAAT. המחבר עוסק בסימן זה בד׳ סעיפים; אין מובא כאן שום קטע מחוץ לטקסט הניתן לאימות.
היסוד — לועג לרש, מגולים / מכוסים, ד׳ אמות, טלית של מת
היסוד: הלוֹעֵג לָרָשׁ, ציצית מכוסים, ד׳ אמות, טלית של מת
קריאת אדמו״ר הזקן בסימן זה בארבע תנועות. תחילה הוא מפרש את הלוֹעֵג לָרָשׁ: המתים הם רָשִׁים — פטורים מן המצוות ואינם יכולים לקיימן — ומי שמציג לפניהם מצוה שאינם יכולים עוד לקיים פוגע בכבוד הראוי להם (סעיף א). אחר כך הוא מהפך את הדין לפי הזמנים: בימיהם היתה הציצית על בגד של שימוש — מותר אם אינו נגרר; והאידנא טליתותינו לְשֵׁם מִצְוָה בִּלְבַד — אסור אם הציציות מגולים, מותר אם הם מכוסים לגמרי (סעיף ב). אחר כך הוא דוחה את הפתרון המדומה — קשירת שתי ציציות אינה מועילה (סעיף ג) — ומודד את התחום: ד׳ אַמּוֹת של מת, של קבר או של בית הקברות (סעיף ד). לבסוף הוא מרחיב את היסוד לנושאי המת — טלית של מת והכַּתָּפִים (סעיף ה).
לועג לרש — כבוד המתים
הלוֹעֵג לָרָשׁ — כבוד המתים
היסוד (סעיף א). מותר להיכנס לבית הקברות לבוש ציצית, ובלבד שלא יהיו נגררים על הקברים — כדי שלא יהיה כְּלוֹעֵג לָרָשׁ.
ההגדרה. המתים הם רָשִׁים: פטורים מן המצוות (פְּטוּרִים) וגם אינם יכולים לקיימן (אֵין יְכוֹלִים לְקַיֵּם) — ואנו מקיימים אותן. הלוֹעֵג לָרָשׁ אינו עלבון שבמזיד: הוא ההצגה, אף שלא בכוונה, של מה שנעשה להם בלתי נגיש.
בימיהם והאידנא — מגולים / מכוסים
בימיהם והאידנא (הכיסוי)
המהפך (סעיף ב). בימיהם כל הבגדים היו בעלי ארבע כנפות — הציצית היתה על בגד הנלבש לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ, ואי אפשר היה להסיר את כל הבגדים: מותר. אך טליתותינו הן לְשֵׁם מִצְוָה בִּלְבַד — להיכנס בהן לבית הקברות אסור אף שאין הציציות נגררים.
הקריטריון הסופי. ציציות מְגֻלִּים וְנִרְאִים (מגולים ונראים) → לוֹעֵג לָרָשׁ; ציציות מְכֻסִּים וְאֵין נִרְאִים כְּלָל (מכוסים ואינם נראים כלל) → מותר.
קשירת הציציות וד׳ אמות
הפתרון המדומה והמידה (ד׳ אמות)
הקשירה אינה מועילה (סעיף ג). יש הקושרים שתי ציציות זו בזו כדי «לבטל» את המצוה — לֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם: הואיל וסופם להתירן (סוֹפָם לַחֲזֹר וּלְהַתִּיר), אין המצוה מתבטלת.
התחום (סעיף ד). ד׳ אמות של מת, של קבר או של בית הקברות דינם כבית הקברות עצמו — העדינות מתחילה קודם הסף.
טלית של מת — הכתפים
טלית של מת והכתפים
היסוד (סעיף ה). במקום שנוהגים להסיר את הציציות מטלית של מת בבית שהוא מת שם, קודם ההוצאה — הכתפים (כַּתָּפִים) לא יתלבשו בציצית, משום הלוֹעֵג לָרָשׁ.
הפתרון. אותו כבסעיף ב: אֶלָּא אִם כֵּן צִיצִיּוֹתֵיהֶם מְכֻסִּים — אם ציציותיהם מכוסים, יכולים לשאת את המת.
הפניה ללימוד. הפנימיות של דיני ציצית בבית הקברות — מעבר ליסוד ההלכתי המונח כאן (הלוֹעֵג לָרָשׁ, הכבוד הראוי למתים הפטורים מן המצוות, צניעות בגד המצוה בפני מי שאינם יכולים עוד לקיים) — נוגעת בתורת חב״ד (תניא, לקוטי תורה, והשיחות על הציצית, הנפש וכבוד המת). דף זה מציגה ברמת היסוד המאומת, בלא ציטוט פרק או לשון מדויקת. ללימוד מעמיק של ממד זה — ללמוד עם רב חב״ד ובטקסטים עצמם.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוחו של אדמו״ר הזקן בפסק
השוואת דרכו של אדמו״ר הזקן לדרכי המחבר, הרמ״א והמשנה ברורה בנקודות המפתח של סימן כ״ג. שורת שולחן ערוך הרב מודגשת — היא חושפת את רגישותו של הרב כפי שהיא עולה מטקסטו (§1, ה׳ סעיפים). הרב פורש בה׳ סעיפים את שהמחבר סידר בד׳.
| נושא | מחבר | רמ״א | משנה ברורה | דרך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| כניסה לבית הקברות — נגררים על הקברים (סעיף א) | או״ח כג, א — מותר להיכנס לבית הקברות לבוש ציצית, אם אין הציציות נגררים על הקברים (לועג לרש). | — | מ״ב כג — משמעות הלועג לרש (ברכות יח ע״א, משלי יז, ה); מידת הנגררים. | דרך אדמו״ר הזקן — חידוש: הוא מפרש את ההגדרה — המתים הם רָשִׁים, פטורים מן המצוות ואינם יכולים לקיימן, ואנו מקיימים אותן; ומכאן העדינות הנדרשת בבית הקברות (סעיף א). |
| בימיהם / האידנא — מגולים / מכוסים (סעיף ב) | או״ח כג, א — דין הבסיס: הציצית על בגד של שימוש. | הגהה על כג, א — האידנא טליתותינו לשם מצוה: אסור אם הציציות מגולים; מכוסים — מותר. | מ״ב כג — היקף המגולים / מכוסים; טלית קטן תחת הבגדים. | דרך אדמו״ר הזקן — חידוש: הוא בונה את המהפך בכפל בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ (בימיהם) / לְשֵׁם מִצְוָה בִּלְבַד (אנו) — ומצריך כיסוי מוחלט: מְכֻסִּים וְאֵין נִרְאִים כְּלָל (סעיף ב). |
| קשירת שתי ציציות (סעיף ג) | או״ח כג, ב — יש נוהגים לקשור שתי ציציות בכניסתם; אינו מועיל להם כלום. | — | מ״ב כג — מדוע אין הקשר מבטל את המצוה. | דרך אדמו״ר הזקן — חידוש: הוא נותן את הטעם — סוֹפָם לַחֲזֹר וּלְהַתִּיר אוֹתָם: קשר שסופו להיות מותר אינו מבטל את המצוה; רק הכיסוי משיב (סעיף ג). |
| ד׳ אמות (סעיף ד) | או״ח כג, ג — בתוך ד׳ אמות של מת או של קבר — אותו דין כבית הקברות. | — | מ״ב כג — מידת ד׳ אמות; מקרה הספק. | דרך אדמו״ר הזקן — חידוש: הוא מונה במפורש שלושה תחומים — ד׳ אמות של מת, של קבר, ושל בית הקברות עצמו — כולם בדין הנכנס לבית הקברות (סעיף ד). |
| טלית של מת — הכתפים (סעיף ה) | או״ח כג, ד — במקום שמסירים את הציציות מטלית של מת: הכתפים והלועג לרש. | — | מ״ב כג — מנהגי טלית של מת והנהגת הכתפים. | דרך אדמו״ר הזקן — חידוש: הוא מדייק את המקום והזמן (בַּבַּיִת שֶׁהוּא מֵת שָׁם, קודם ההוצאה) וקובע את הפתרון — אֶלָּא אִם כֵּן צִיצִיּוֹתֵיהֶם מְכֻסִּים (סעיף ה). |
הטבלה נערכה על פי טקסט המחבר (אורח חיים כ״ג, ד׳ סעיפים, מקור ספריא), נושאי הכלים הניתנים לאימות (בית יוסף, טור, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים; תלמוד ברכות יח ע״א, מנחות מא ע״א). עמודת אדמו״ר הזקן נשענת על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב המובא ב־§1 (ה׳ סעיפים). ייחוסי סעיף קטן שאינם ודאיים הושארו «על דרך הסברה».
קווי היסוד של שיטת הרב
קווי היסוד של דרך הרב בסימן זה
ארבעה כיוונים המאפיינים את רגישות אדמו״ר הזקן בציצית בבית הקברות — מעבר ליישום הפשוט של הכללים. כל אחד במבנה: יסוד הסימן → קריאת הרב → מסקנה למעשה. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1).
קו א — לועג לרש
הלוֹעֵג לָרָשׁ — כבוד המתים
יסוד הסימן: מותר להיכנס לבית הקברות בציצית, אם אין הציציות נגררים על הקברים (סעיף א של המחבר).
קריאת הרב: הוא מפרש את הטעם — המתים הם רָשִׁים, פטורים מן המצוות ואינם יכולים לקיימן; להציג לפניהם את שאינם יכולים עוד לקיים פוגע בכבוד הראוי להם.
מסקנה למעשה: בבית הקברות, הנהגת הבגד היא מכבוד המתים — לשים לב לציציות עוד קודם הכניסה (סעיף א).
קו ב — בימיהם והאידנא
המהפך — בגד של שימוש / בגד של מצוה
יסוד הסימן: דין ההיתר של המחבר נאמר בציצית המוטלת על בגד רגיל (סעיף א של המחבר, עם הגהת הרמ״א).
קריאת הרב: הקריטריון הוא כוונת הבגד — לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ בימיהם, לְשֵׁם מִצְוָה בִּלְבַד אצלנו; ומכאן האיסור האידנא מיד כשהציציות מְגֻלִּים, אף בלא נגררים — וההיתר כשהם מְכֻסִּים וְאֵין נִרְאִים כְּלָל.
מסקנה למעשה: האידנא, לכסות את הציציות (להכניס את חוטי הטלית קטן) קודם הכניסה לבית הקברות; הכיסוי צריך להיות שלם (סעיף ב).
קו ג — קשירת הציציות
קשירת הציציות — הפתרון המדומה
יסוד הסימן: יש הקושרים שתי ציציות זו בזו בכניסתם לבית הקברות (סעיף ב של המחבר).
קריאת הרב: לֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם בְּתַקָּנָתָם — והוא נותן את הטעם: הואיל וסוֹפָם לַחֲזֹר וּלְהַתִּיר אוֹתָם, אין הקשר הזמני מבטל את המצוה; מעשה סמלי אינו בא במקום ההלכה.
מסקנה למעשה: אין להסתפק בקשירת הציציות — רק הכיסוי הממשי (סעיף ב) משיב על הלועג לרש (סעיף ג).
קו ד — ד׳ אמות והכתפים
ד׳ אמות ונושאי המת
יסוד הסימן: ד׳ אמות של מת או של קבר דינם כבית הקברות; ובמקום שמסירים את הציציות מטלית של מת, הכתפים ישימו לב (סעיפים ג-ד של המחבר).
קריאת הרב: הוא מרחיב במפורש את התחום לד׳ אמות של בית הקברות עצמו (סעיף ד); ולכתפים (כַּתָּפִים) הוא קובע את המקום, הזמן והפתרון — צִיצִיּוֹתֵיהֶם מְכֻסִּים (סעיף ה).
מסקנה למעשה: העדינות מתחילה בד׳ אמות; בעת לוויה, הכתפים יכסו את ציציותיהם — למקרה קונקרטי → לשאול רב (סעיפים ד-ה).
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הלכה למעשה — הנהגת חב״ד
ששה קווי הנהגה הנובעים ישירות מסימן כ״ג ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מובאים ברמת היסוד, בעדינות הראויה לבית הקברות ולמתים, בהפניה לרב לפרטי המקרים והמנהגים.
לחסיד חב״ד — סימן כ״ג (דיני ציצית בבית הקברות)
- ① לפני הכניסה לבית הקברות — לכסות את הציציות. האידנא טליתותינו לְשֵׁם מִצְוָה בִּלְבַד: להיכנס לבית הקברות בציציות מגולים (מְגֻלִּים) אסור, אפילו אינם נגררים על הקברים — להכניס את חוטי הטלית קטן קודם הכניסה. יסוד: שו״ע הרב סעיפים א-ב.
- ② הכיסוי צריך להיות מוחלט. קריטריון הרב הוא מְכֻסִּים וְאֵין נִרְאִים כְּלָל — מכוסים ואינם נראים כלל; ציציות שמבצבצות עדיין מגולים. יסוד: שו״ע הרב סעיף ב.
- ③ אין להסתפק בקשירת הציציות. קשירת שתי ציציות זו בזו בכניסה אינה מועילה כלום (לֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם) — המצוה אינה מתבטלת, שכן סופם להתירן. רק הכיסוי משיב. יסוד: שו״ע הרב סעיף ג.
- ④ ד׳ אמות — אותה הנהגה. בתוך ד׳ אמות של מת, של קבר או של בית הקברות — אותו דין כבתוך בית הקברות: לשים לב בעת אזכרה, בביקור בבית הקברות או במעבר סמוך לקבר. יסוד: שו״ע הרב סעיף ד.
- ⑤ הכתפים (כַּתָּפִים) בעת לוויה. במקום שנוהגים להסיר את הציציות מטלית של מת קודם ההוצאה — הכתפים יכסו את ציציותיהם (על הכבוד הראוי לציצית עצמה, ראה סימן כ״א). יסוד: שו״ע הרב סעיף ה.
- ⑥ מבט הסימן — כבוד המתים. כל הסימן הזה מעניין כבוד המתים: לא להציג לפניהם דבר ממה שאינם יכולים עוד לקיים. לתפילה בבית הקברות, אזכרה או כל מקרה קונקרטי — לשאול רב. יסוד: שו״ע הרב סעיפים א-ה.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המיוסדת על שולחן ערוך הרב, סימן כ״ג (הטקסט האמיתי המובא ב§1). אין הוא בא במקום הכרעת רב במקרה מסוים. לכל שאלה קונקרטית — ובפרט בעת לוויה, אזכרה או תפילה בבית הקברות: לשאול את רבך, ולחב״ד — רב חב״ד.