סימן כ״ג — דיני ציצית בבית הקברות

על פי השולחן ערוך, אורח חיים כ״ג:א, מותר להיכנס לבית הקברות והוא לבוש ציצית, והוא שלא יהא נגרר על הקברות ; אבל אם הוא נגרר על הקברות — אסור, משום לועג לרש (משלי י״ז:ה), שהמתים פטורים מן המצוות. במה דברים אמורים — בימיהם, שהיו מטילים ציצית במלבוש שלובשים לצורך עצמם ; אבל אנו, שאין אנו מכוונים בהם אלא לשם מצוה — אסור אפילו אינם נגררים, כשהציציות מגולים ; ואם הם מכוסים — מותר.

על פי השולחן ערוך (אורח חיים כ״ג:א), בזמן הזה, שהבגד מיוחד לשם מצוה, אין נכנסים לבית הקברות כשהציציות מגולים, אפילו אינם נגררים על הקברות ; אבל אם הם מכוסים — מוכנסים תחת הבגדים — מותר. ומה שיש נוהגים לקשור ב׳ ציציות שבשני כנפים זה עם זה כשנכנסים — לא הועילו כלום בתקנתן (אורח חיים כ״ג:ב).

על פי השולחן ערוך (אורח חיים כ״ג:ג), הנכנס תוך ד׳ אמות של מת או של קבר, דינו כנכנס לבית הקברות: ציציות מגולות — יש בהן משום לועג לרש, ומכוסות — מותר. ובסעיף ד: במקום שנוהגים להסיר ציצית מטלית המת בבית, אם הכתפים לובשים ציצית — איכא למיחש בהו משום לועג לרש.

לועג לרש חרף עושהו (משלי י״ז:ה). הגמרא (ברכות יח.) למדה ממנו את הכבוד הראוי למתים: המתים פטורים מן המצוות, והמקיים מצוה בגלוי בקרבתם — כמזכיר להם את מה שנמנע מהם עתה. לפיכך מבקש סימן כ״ג, בעדינות, שלא יהיו הציציות נגררות על הקברות — ובזמן הזה, שיהיו מכוסות בבית הקברות ותוך ד׳ אמות של קבר.