✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה
סימן רל״ח · לקבוע עתים לתורה בלילה
לקבוע עתים לתורה בלילה — לימוד הלילה תובע זהירות יתירה על לימוד היום (צריך ליזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום), ומה שלא הושלם ביום נשלם בלילה ומיד (ישלימנו בלילה מיד)
סימן רל״ח · ב׳ סעיפים
לקבוע עתים לתורה בלילה
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן רל״ז · 237 — סדר תפלת ערבית — קבע את סדר תפלת הערב. וסימן זה יוצא מן התפלה אל התורה, ואינו מדבר אלא בלילה. נקרא תחילה את ב׳ הסעיפים, ואחר כך מפני מה קודם הלילה ליום, מהו עונשו מרובה, כמה שינה צריך אדם, החק הקבוע והשלמתו, וענין הנדר, ובסופו מקרים למעשה.
הנושא: לקבוע עתים לתורה בלילה — המעלה, העונש, החק, וההשלמה
המקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רל״ח · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
שני משפטים, ובהם סדר חיים שלם. כתב מרן:
« צריך ליזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום והמבטלו עונשו מרובה » (שו״ע או״ח רל״ח:א), ועוד:
« אם יש לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום והיה טרוד ביום ולא השלימו ישלימנו בלילה מיד » (שו״ע או״ח רל״ח:ב). והטור נתן טעם לראשון:
« הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין ללמוד המבטלן עונשו מרובה » (טור או״ח סימן רל״ח), ודוגמה לשני:
« רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בליליא » (טור או״ח סימן רל״ח). תמצית: אין הסימן קוצב שיעור לימוד, אלא מברר איזו שעה יקרה מחברתה, ואימתי נפרע מה שחסר. וכאן אנו לומדים בגדר הענין ; ולמעשה — כהוראת הרב.
📑 סדר הלימוד
א. הסעיפים — ב׳ הסעיפים, ביאורם, ומה שמקשר ביניהם
ב. למוד הלילה — מפני מה תובע הלילה זהירות יתירה על היום
ג. והמבטלו עונשו מרובה — החומרה, ומהיכן באה
ד. שיעור השינה — קצבת השינה, ותקופות השנה
ה. חק קבוע — השיעור הקבוע, ומשמעות התיבה מיד
ו. בלי נדר — אימתי נעשית הקביעות נדר
1-3. מקרים למעשה — ושאלות להבנה
א. הסעיפים — ב׳ הסעיפים והכרעתם
קְבִיעוּת עִתִּים לַתּוֹרָה — קביעת שעות ללימוד. ואין זו המלצה בעלמא, אלא אחת השאלות ששואלין את האדם בשעת הדין, כלשון הגמרא —
« אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה » (שבת ל״א ע״א). וכבר קבע מרן את הכלל בסימן קנ״ה · 155:
« אחר שיצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש ויקבע עת ללמוד וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה » (שו״ע או״ח קנ״ה:א). ואין סימננו חוזר על אותו כלל, אלא מייחדו ללילה בלבד.
סעיף א׳ — הלילה קודם ליום
לקבוע עתים לתורה בלילה. ובו ב סעיפים:
צריך ליזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום והמבטלו עונשו מרובה:
לקבוע עתים לתורה בלילה, ובו שני סעיפים: צריך אדם ליזהר בלימוד שבלילה יותר מבלימוד שביום, והמבטל אותו — עונשו מרובה.
סעיף ב׳ — החק שלא הושלם ביום נשלם בלילה
אם יש לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום והיה טרוד ביום ולא השלימו ישלימנו בלילה מיד:
אם קבע לעצמו שיעור ללמוד כך וכך בכל יום, ונטרד ביום ולא השלימו — ישלים אותו בלילה, ומיד.
היכן אנו עומדים סימן רל״ז · 237 —
« סדר תפלת ערבית » (שו״ע או״ח רל״ז:א) — תיאר את סדר תפלת הערב. וכאן יוצא מרן מבית הכנסת: מה שבא אחר תפלת הערב הוא הלימוד. וכן לשון הכותרת:
« לקבוע עתים לתורה בלילה. ובו ב סעיפים » (שו״ע או״ח רל״ח:א). תמצית: אין הסימן עוסק לא בתוכן הלימוד ולא בכמותו, אלא בשעתו.
מה שכבר כתב הטור מרן קיצר כאן מהלך שלם שבטור, שדיבר אל הקורא בלשון נוכח:
« ובענין לימוד הלילה יותר ויותר מבשל יום בני הזהר כמו שאמרו חז״ל אין רינה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה » (טור או״ח סימן רל״ח). והבית יוסף ציין את מקורו המדויק:
« ובענין לימוד הלילה יותר ויותר מבשל יום בני הזהר כמו שאמרו חכמים ז״ל אין רינה של תורה אלא בלילה במדרש רבה » (בית יוסף או״ח סימן רל״ח), ואחר כך:
« על פסוק קווצותיו תלתלים והביאו הרמב״ם בפ״ג מה׳ ת״ת » (בית יוסף או״ח סימן רל״ח). תמצית: הלשון
« אין רינה של תורה אלא בלילה » (טור או״ח סימן רל״ח) מדרש הוא על שיר השירים, וכבר הביאו הרמב״ם.
הקשר שבין ב׳ הסעיפים הראשון אומר את ערכה של השעה, והשני מוציא ממנו חשבון. והטור כרך את שניהם בנשימה אחת:
« כ״ש שאם יארע לאדם מקרה שלא השלים חוקו בלימוד היום שישלימנו מיד בו בלילה ולא ידחהו כלל » (טור או״ח סימן רל״ח). תמצית: הואיל ושעות הלילה טובות מכולן, בהן נפרע מה שלא נפרע ביום.
ב. למוד הלילה — מפני מה קודם הלילה ליום
הדין
« צריך ליזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום » (שו״ע או״ח רל״ח:א). תמצית: אין הזהירות הנדרשת שווה ביום ובלילה — הלילה תובע יותר.
שורש הדבר בגמרא שתי לשונות סמוכות זו לזו במסכת עירובין. הראשונה:
« אמר רב יהודה לא איברי ליליא אלא לשינתא » (עירובין ס״ה ע״א). והשניה:
« אמר רבי שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירסא » (עירובין ס״ה ע״א). תמצית: הלילה נברא לשינה, והלבנה לגירסא — ושתי הלשונות עומדות יחד, וכל דיון האחרונים בחלוקה שביניהן.
לשון המשנה ברורה
« כדאמרינן לא איברי לילא אלא לגירסא וכיון דלכך נברא הלילה ע״כ צריך ליזהר בה יותר » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:א). תמצית: כיון שלכך נברא הלילה, בו צריך להוסיף זהירות.
ההבטחות שנתלו בלימוד הלילה המשנה ברורה אספה שלוש. הראשונה:
« ואיתא בגמרא כל העוסק בתורה בלילה הקב״ה מושך עליו חוט של חסד ביום » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:א) — והיא לשון ריש לקיש:
« אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בלילה הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום » (חגיגה י״ב ע״ב). השניה:
« ת״ח העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאלו עסוקין בעבודה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:א) — והיא לשון רבי יוחנן:
« אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה » (מנחות ק״י ע״א). השלישית:
« כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:א) — והיא לשון רבי חייא:
« תנא רבי חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר קומי רוני בלילה » (תמיד ל״ב ע״ב).
שורש הטעם ברמב״ם
« אף על פי שמצוה ללמד ביום ובלילה אין אדם למד רב חכמתו אלא בלילה » (רמב״ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג). ומזה הוציא את ההנהגה:
« לפיכך מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפלו אחד מהן בשנה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן אלא בתלמוד תורה ודברי חכמה » (רמב״ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג). והמשנה ברורה הביאתו כאן:
« הרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:א). תמצית: אין היום פחות בערכו, אלא שרוב חכמתו של אדם באה לו בלילה.
אותו הלשון ביורה דעה מרן שנאו בהלכות תלמוד תורה:
« מי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפי׳ אחת מהן בשינה באכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהם אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה » (שו״ע יו״ד רמ״ו:כ״ג). והרמ״א הוסיף:
« כי אין אדם לומד רוב חכמתו כי אם בלילה » (רמ״א יו״ד רמ״ו:כ״ג). תמצית: מה שסימן רל״ח אומר בשתי שורות, סימן רמ״ו · 246 שביורה דעה מרחיב.
ג. והמבטלו עונשו מרובה — החומרה ומהיכן באה
העונש
« והמבטלו עונשו מרובה » (שו״ע או״ח רל״ח:א). תמצית: אותה הזנחה עצמה שוקלת יותר בלילה מביום.
סברת הטור
« הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין ללמוד המבטלן עונשו מרובה » (טור או״ח סימן רל״ח). תמצית: אין החומרה באה מחיוב נוסף, אלא מאיכות השעות שאבדו — שעות נוחות מכולן הניח לעבור.
המקור בגמרא המשנה ברורה הביאתו:
« כל בית שאין ד״ת נשמעין בו בלילה אש אוכלתו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ב). והוא לשון רבי אלעזר:
« ואמר רבי אלעזר כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה אש אוכלתו » (סנהדרין צ״ב ע״א). וכבר כתבו הרמב״ם:
« וכל בית שאין נשמעים בו דברי תורה בלילה אש אוכלתו » (רמב״ם הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה יג).
ההבטחה שכנגד הטור הביא גם את הצד החיובי:
« א״ר ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו ד״ת בלילה אינו חרב » (טור או״ח סימן רל״ח), והיא לשון רבי ירמיה בן אלעזר:
« ואמר רבי ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה שוב אינו נחרב » (עירובין י״ח ע״ב). תמצית: בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה אינו נחרב, ובית שאין נשמעין בו — אש אוכלתו.
ערוך השלחן שנה את שני חצאי הסעיף כאחד:
« ולכן צריך ליזהר בלימוד הלילה יותר מביום, והמבטלו עונשו מרובה » (ערוך השלחן רל״ח:ב). וכן העתיק כף החיים את סברת הטור:
« הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין נלמוד המבטלן עונשו מרובה » (כף החיים רל״ח:א).
מה שהוסיף הגר״א בגליון על תיבת והמבטלו לא הפנה למסכת של הלכה אלא למשנה שבאבות:
« נגד שמא אבד שמה ודלא מוסיף יסף ודלא יליף קטלא חיב » (אבות פרק א משנה יג). תמצית: «ודלא מוסיף יסף» — הלשון שבאבות, שהאחרונים תלו בה את לימוד הלילה מט״ו באב ואילך. וכן כתב הרמ״א בפירוש:
« ויש לאדם להתחיל ללמוד בלילה מט״ו באב ואילך ומאן דלא מוסיף יסיף » (רמ״א יו״ד רמ״ו:כ״ג).
ד. שיעור השינה — קצבת השינה ותקופות השנה
נקודת המוצא המגן אברהם פתח בלשון השניה שבעירובין:
« אמרינן בפ׳ הדר לא אברי לילה אלא לשינת׳ ופי׳ התוס׳ כגון בלילי תקופת תמוז » (מגן אברהם רל״ח:א). תמצית: הלילה מצד עצמו נברא לשינה — והתוספות צמצמו לשון זו ללילות הקצרים שבתקופת תמוז.
סימן האחרונים הב״ח נתנו:
« האחרונים קבלו לומר משכבי עד קומי שכבי ומקומי עד שכבי קומי » (ב״ח או״ח סימן רל״ח). וביארו:
« דמחג שבועות שאומרים מגלת רות שכתוב בה שכבי עד הבקר עד ט׳ באב שאומרים מגלת איכה שכתוב בה קומי רוני בלילה לראש אשמורת שכבי דא״צ לקום קודם אור הבוקר כדי ללמוד תורה כיון דהלילות קצרים » (ב״ח או״ח סימן רל״ח), ולחצי השנה השני:
« אבל מתשעה באב שאומרים קומי עד חג השבועות שאומרים שכבי קומי חייב לקום קודם אור הבוקר בראש אשמורת ללמוד כיון דהלילות ארוכים » (ב״ח או״ח סימן רל״ח). והמגן אברהם קיצרו:
« והב״ח כתב שהאחרונים קבלו משכבי עד קומי פי׳ משבועות עד ט״ב שכבי ומקומי עד שכבי פי׳ מט״ב עד שבועות קומי פי׳ ללמוד בלילה » (מגן אברהם רל״ח:א). וכן הביאו עטרת זקנים:
« ואחרונים קבלו לומר משכבי עד קומי שכבי ומקומי עד שכבי קומי » (עטרת זקנים או״ח רל״ח).
מפתח הלשון מחצית השקל פירשה:
« פי׳ משבועו׳ ר״ל בשבועות קורין מגלת רות דכתיב בה שכבי עד הבקר ובט״ב קורין מגלת איכה דכתיב בה קומי רני בלילה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א). תמצית: בשבועות קורין רות, ובה נאמר שכבי ; ובתשעה באב קורין איכה, ובה נאמר קומי — וכל מועד נותן את סימנו לחצי השנה שאחריו.
גבול בלילות הקצרים מחצית השקל הוסיפה:
« וכתבו האחרונים דעכ״פ קודם שיישן ילמוד עכ״פ מעט » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א). תמצית: אף בקיץ, שאין תובעים לקום קודם אור הבוקר, אין אדם נכנס למטתו בלא שילמד מעט.
כמה שעות המגן אברהם הביא מנין:
« ובע״ש כתב מט״ו באב עד ט״ו באייר וי״א דזמן שינה הוא ח׳ שעות וסי׳ ישנתי א״ז יניח לי » (מגן אברהם רל״ח:א). ומיאן לעשותו קצבה:
« ונ״ל דהכל לפי מה שהוא אדם וכמ״ש סי׳ רל״א ע״ש » (מגן אברהם רל״ח:א). וכן המשנה ברורה:
« דלשינת האדם בלילה אין לזה שיעור קבוע אלא תלוי בכל אדם לפי כח בריאותו ועכ״פ לא ישתקע בשינה יותר מדאי » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ב), והזכירה את המשנה:
« שינה לצדיקים רע להן ורע לעולם ופירש״י מפני שאינם עוסקין בתורה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ב) — והוא לשון סנהדרין:
« יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם ולצדיקים רע להן ורע לעולם » (סנהדרין ע״א ע״ב).
מסקנת ערוך השלחן הביא תחילה את ביאור המהרש״א בלבנה:
« ולכן בזמן שהוא לילה חשך ממש הוי זמן לישן, וכשהלבנה מאירה הוי זמן לימוד » (ערוך השלחן רל״ח:ב), ואחר כך הכריע:
« והאמת הכל לפי חולשתו וגבורתו ולפי מספר ימיו, והכל לשם שמים » (ערוך השלחן רל״ח:ב). תמצית: אין כאן קצבה אחת — אלא כח האדם, והכוונה.
מה שהוסיפו המקובלים כף החיים העמיד את עיקר הלימוד אחר חצות:
« הלימוד צריך לקבוע מאחר חצות הלילה ואילך » (כף החיים רל״ח:ג), ולא ביטל את תחילת הלילה:
« דעיקר הלימוד הוא אחר חצות מ״מ גם בתחלת הלילה צריך ללמוד כדי לישן מתוך ד״ת » (כף החיים רל״ח:ד). ואף חלק על חלוקת התקופות שבב״ח:
« אמנם מדברי הזוה״ק הנז׳ משמע דאין חילוק בין לילות ארוכים ללילות קצרים אלא בכל לילה ולילה חייב ללמוד » (כף החיים רל״ח:ה), והציע הנהגה:
« וע״כ בלילות הקצרים יש ללמוד מעט בתחלת הלילה כפי יכלתו » (כף החיים רל״ח:ה). וסיים בשני מנהגים:
« כי טוב הוא לזהר שלא יישן האדם תיכף אחר תפלת ערבית אלא ישהא עד שיעברו ג׳ שעות מן הלילה ואח״כ יישן » (כף החיים רל״ח:ט), ועוד:
« ויהרהר בתורה ובמצות עד שישן ואל ירבה באכילה גסה שהוא מרבה שינה » (כף החיים רל״ח:יב). ולמעשה — כהוראת הרב.
ה. חק קבוע — השיעור הקבוע ומשמעות התיבה מיד
הדין
« אם יש לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום והיה טרוד ביום ולא השלימו ישלימנו בלילה מיד » (שו״ע או״ח רל״ח:ב). תמצית: אין כאן חיוב כללי ללמוד בלילה, אלא חוב מסוים — של מי שקבע לעצמו שיעור ולא הגיע אליו.
הדוגמה שבגמרא הטור נקבה בשמה:
« רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בליליא » (טור או״ח סימן רל״ח), וביאר:
« פירוש היה לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום ופעמים שהיה טרוד ביום ולא היה יכול להשלימו והיה משלימו מיד בלילה » (טור או״ח סימן רל״ח). ובגמרא הלשון קצרה יותר:
« אמר רב נחמן בר יצחק אנן פועלי דיממי אנן רב אחא בר יעקב יזיף ופרע » (עירובין ס״ה ע״א). תמצית: רב אחא בר יעקב היה לווה ביום ופורע בלילה — והמשל משל הלוואה הוא.
הכלל שבסימן קנ״ה · 155 המשנה ברורה כתבה שם את דיננו ממש:
« ואם אירע לו אונס שלא היה יכול להשלים הקביעות שלו ביום יהיה עליו כמו חוב וישלימנו בלילה » (משנה ברורה, מ״ב קנ״ה:ד), והביאה את אותו המעשה:
« רב אחא בר יעקב יזיף ביממא ופרע בלילא » (משנה ברורה, מ״ב קנ״ה:ד).
תיבת מיד — הפירוש הראשון המשנה ברורה:
« כלומר אפילו בלילות הקצרים מחוייב להיות ניעור בלילה כדי להשלים חוקו ולא יאחר זה עד יום מחר כי יום של אחריו מחוייב בפני עצמו ונמצא דיום זה לא השלים חוקו והוי מעוות לא יוכל לתקון » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ד). תמצית: «מיד» היינו באותו הלילה, ולא למחר — שהמחר נושא חיוב משלו, ומה שאבד שוב אינו מתתקן.
תיבת מיד — הפירוש השני ערוך השלחן דחה את הקריאה המילולית:
« אין הכוונה מיד שתכנס הלילה, דמנא לן לומר כן » (ערוך השלחן רל״ח:ג), וסיים:
« אלא הכוונה שישלים מיד בלילה ולא יניח למחר, וכן משמע בטור ע״ש » (ערוך השלחן רל״ח:ג). תמצית: אין «מיד» משעה שתיכנס הלילה, אלא קודם שתיגמר.
כף החיים נקט כפירוש הראשון:
« ואפילו בלילות הקצרים מחויב להיות ניעור בלילה כדי להשלים חוקו » (כף החיים רל״ח:ז), ועוד:
« ואם לא השלים בלילה מעוות לא יוכל לתקון כי ביום שלאחריו מחיוב בפ״ע » (כף החיים רל״ח:ז). והציע טעם בגוף הענין:
« ונראה לי הטעם משום דהתורה מכפרת כמו הקרבנות » (כף החיים רל״ח:ח), ועוד:
« ובקרבנות הלילה משלים ליום שלפניו וע״כ גם בעסק התורה הלילה משלים ליום שלפניו » (כף החיים רל״ח:ח). תמצית: הלילה משלים את היום שלפניו, כדרך שקרבנות הערב היו משלימים את יומם במקדש.
ו. בלי נדר — אימתי נעשית הקביעות נדר
אזהרת המגן אברהם על תיבת ישלימנו כתב:
« דהוי נדר ולכן יתנה בתחלה שלא יהיה עליו נדר » (מגן אברהם רל״ח:א). תמצית: מה שקבע אדם על עצמו אינו הרגל טוב בלבד — הוא מחייב כנדר.
המקור בגמרא המשנה ברורה הביאתו:
« האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלהי ישראל » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ה). והוא לשון רב גידל אמר רב:
« ואמר רב גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל » (נדרים ח׳ ע״א).
הכלל שביורה דעה המשנה ברורה הביאתו:
« דאם נהג לעשות דבר טוב אם היה דעתו לנהוג כן לעולם הוי נדר וטוב שיתנה בתחלה שלא יהיה עליו דבר זה בנדר פן יזדמן איזה פעם שלא יוכל להשלים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ה). ומחצית השקל פירטה:
« דאם נהג לעשות דבר טוב אפי׳ פעם א׳ אם היה דעתו לנהוג כן לעולם הוי נדר וצריך התרה ויפתח בחרט׳ שקבלו בשם נדר » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א), ונתנה את התקנה:
« דטוב להתנות כן לכתחלה שאין דעתו לנהוג כן לעולם כ״א כל זמן שירצה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א).
ערוך השלחן
« והנוהג לעשות דבר טוב ודעתו לעשות כן תמיד, הוי כנדר » (ערוך השלחן רל״ח:ג). תמצית: ומכאן המנהג הפשוט להוסיף בלי נדר בכל קביעות חדשה שאדם מקבל על עצמו. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרים למעשה
מקרה א׳ — יום עבודה שנמשך
המציאות: אדם קיבל על עצמו ללמוד דף ליום. היום עיכבתו מלאכתו עד הערב ולא הספיק כלום. האם ישלים, ואימתי?
ההנהגה: זהו הסעיף השני עצמו:
« אם יש לו חק קבוע ללמוד כך וכך ליום והיה טרוד ביום ולא השלימו ישלימנו בלילה מיד » (שו״ע או״ח רל״ח:ב). והמשנה ברורה דקדקה בדחיפות:
« כלומר אפילו בלילות הקצרים מחוייב להיות ניעור בלילה כדי להשלים חוקו ולא יאחר זה עד יום מחר כי יום של אחריו מחוייב בפני עצמו ונמצא דיום זה לא השלים חוקו והוי מעוות לא יוכל לתקון » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ד). וערוך השלחן אינו תובע להתחיל משתיכנס הלילה:
« אלא הכוונה שישלים מיד בלילה ולא יניח למחר, וכן משמע בטור ע״ש » (ערוך השלחן רל״ח:ג). ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה ב׳ — לילות הקיץ הקצרים
המציאות: ימי תמוז ; הלילה קצר מאוד והוא משכים למלאכתו. האם יקום אף על פי כן קודם אור הבוקר ללמוד?
ההנהגה: לאחרונים סימן של תקופות. הב״ח:
« דמחג שבועות שאומרים מגלת רות שכתוב בה שכבי עד הבקר עד ט׳ באב שאומרים מגלת איכה שכתוב בה קומי רוני בלילה לראש אשמורת שכבי דא״צ לקום קודם אור הבוקר כדי ללמוד תורה כיון דהלילות קצרים » (ב״ח או״ח סימן רל״ח). והמגן אברהם:
« והב״ח כתב שהאחרונים קבלו משכבי עד קומי פי׳ משבועות עד ט״ב שכבי ומקומי עד שכבי פי׳ מט״ב עד שבועות קומי פי׳ ללמוד בלילה » (מגן אברהם רל״ח:א). ומחצית השקל אינה מניחה את הלילה ריק:
« וכתבו האחרונים דעכ״פ קודם שיישן ילמוד עכ״פ מעט » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א). וכף החיים חלק על החלוקה:
« אמנם מדברי הזוה״ק הנז׳ משמע דאין חילוק בין לילות ארוכים ללילות קצרים אלא בכל לילה ולילה חייב ללמוד » (כף החיים רל״ח:ה). ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה ג׳ — קבלה שקיבל בליל סליחות
המציאות: אדם קיבל על עצמו ללמוד משנה אחת בכל ערב קודם שינה. נהג כן שלושה חדשים, ולילה אחד של דרך מנעו. האם עבר על נדר?
ההנהגה: השאלה שאלה היא. המגן אברהם הזהיר:
« דהוי נדר ולכן יתנה בתחלה שלא יהיה עליו נדר » (מגן אברהם רל״ח:א). והמשנה ברורה ביארה:
« דאם נהג לעשות דבר טוב אם היה דעתו לנהוג כן לעולם הוי נדר וטוב שיתנה בתחלה שלא יהיה עליו דבר זה בנדר פן יזדמן איזה פעם שלא יוכל להשלים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ח:ה). ומחצית השקל דקדקה שאף פעם אחת עשויה להספיק:
« דאם נהג לעשות דבר טוב אפי׳ פעם א׳ אם היה דעתו לנהוג כן לעולם הוי נדר וצריך התרה ויפתח בחרט׳ שקבלו בשם נדר » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ח:א). ומשום כך מקבלין כל קבלה חדשה בלשון בלי נדר. ולמעשה — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מה שני הדינים שבסימן זה, ומה מקשר ביניהם?
- שתי לשונות סמוכות בעירובין — אחת בשינה ואחת בגירסא. כיצד יישבו האחרונים ביניהן?
- מהיכן באה חומרת והמבטלו עונשו מרובה: מחיוב חדש, או מדבר אחר?
- מה משמעות התיבה מיד שבסעיף השני? הבא את שני הפירושים ונקוב בשמות בעליהם.
- מפני מה נהגו לומר בלי נדר בשעה שקובע אדם לעצמו קביעות?
להרחבה
אם תרצה להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לעיון ולפלפול — סוגיית עירובין ס״ה ע״א — לשינתא ולגירסא ; גדר מעלת לימוד הלילה ; שיעור השינה ומשכבי עד קומי ; גדר החק הקבוע — נדר או חוב
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולזכרון מהיר
- 🌉 רמה 4 — דעת הרב : דף מעבר — אדמו״ר הזקן לא כתב סימן זה בשולחן ערוך שלו