✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — פתיחה
סימן רל״ט · קריאת שמע שעל המטה
דין ק״ש על מטתו — פרשה ראשונה של שמע וברכת המפיל בשעת השכיבה ; שלא לאכול ולשתות ולדבר אחריה ; פסוקי השמירה ; ודרך צניעות בהפשטת החלוק
סימן רל״ט · ב׳ סעיפים
דין ק״ש על מטתו
🌱 רמת פתיחה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן רל״ח · 238 — לקבוע עתים לתורה בלילה — קבע חובת הלימוד בלילה. וסימן זה תופס את האדם מעט לאחר מכן: בשעה שהוא נכנס למטתו. ואין בו אלא שני סעיפים — האחד בקריאת שמע שעל המטה ובברכתה, והשני בצניעות בשעת ההפשטה — ובאמצע מה שאין להפסיק בו ופסוקי השמירה, ולבסוף מקרים למעשה.
הנושא: דין ק״ש על מטתו — המצוה, הברכה, ההפסק, הפסוקים, והצניעות
המקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רל״ט · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
שני סעיפים, ושני מעשים שבערב. כתב מרן:
« קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו׳ » (שו״ע או״ח רל״ט:א). והגהת הרמ״א נועלת את הדלת אחר אותה קריאה:
« ויקרא ק״ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (רמ״א או״ח רל״ט:א). והסעיף השני יוצא מן הדיבור אל הגוף:
« כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה שאם כן נמצא גופו ערום אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו » (שו״ע או״ח רל״ט:ב). תמצית: אין הסימן קובע את סדר תפלת הערב — שכבר נקבע בסימנים שלפניו — אלא את המעבר שבין היום לשינה. וכאן אנו לומדים בגדר הענין ; ולמעשה — כהוראת הרב.
📑 סדר הלימוד
א. הסעיפים — לשון שני הסעיפים וביאורם
ב. מצוה לקרותה על מטתו — השורש שבגמרא, ומפני מה היא שמירה
ג. פרשה ראשונה — כמה קורא, ומה נשתנה במי שהתפלל ערבית מבעוד יום
ד. ברכת המפיל — קודם שמע או לאחריה — ומה יעשה מי שאינו נרדם
ה. סמוך למטתו — שלא לאכול, שלא לשתות, ושלא לדבר
ו. חוזר וקורא · ואין מברכין — לחזור ולקרות עד השינה, ומפני מה אין מברכין
ז. פסוקי השמירה — יושב בסתר עליון והפסוקים שאחריו
ח. סעיף ב׳ — הפשטת החלוק — הצניעות בשעת השכיבה
1-3. מקרים למעשה — ושאלות לחזרה
א. הסעיפים — לשון שני הסעיפים
קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה — אינה קריאת שמע של ערבית שיוצא בה ידי חובתו בצאת הכוכבים, אלא קריאה שניה הנאמרת בשעה שהוא נרדם. ואין שמה שם חובה שצריך להוציאה, אלא שם שמירה —
« דהאי ק״ש שעל מטתו אינו אלא משום שמירה ואינו יוצא בה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ב) — ומכאן יוצא כמעט כל הסימן: לא ברכת המצוות, ולא דקדוק בתנוחה, אלא דקדוק בסמיכות לשינה.
הסעיף הראשון — קריאת שמע וברכת המפיל
דין ק״ש על מטתו. ובו ב סעיפים:
קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו׳: הגה ויקרא ק״ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה (כל בו רוקח ורבינו ירוחם נ״ב ח״ב) ועיין לעיל סי׳ ס״ג אי מותר לקרות כשהוא שוכב ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו (הגהות מיי׳ פ״ז) ואין מברכין על ק״ש של ערבית (הגהות מיי׳ פ״ז וב״י בשם תוס׳ פ׳ כל הבשר) ואומר יושב בסתר עליון ואומר ה׳ מה רבו צרי עד לה׳ הישועה ואומר ברוך ה׳ ביום ברוך ה׳ בלילה ברוך ה׳ בשכבנו ברוך ה׳ בקומנו ויאמר ה׳ אל השטן יגער ה׳ בך השטן וכו׳ ה׳ שומרך וכו׳ מעתה ועד עולם בידך אפקיד רוחי וכו׳ יברכך ה׳ וכו׳ עד וישם לך שלום ואומ׳ השכיבנו עד סמוך לחתימה:
כותרת הסימן: דין קריאת שמע שעל המטה, ובו שני סעיפים. סעיף א׳: קורא אדם על מטתו את הפרשה הראשונה של שמע, ומברך ברכת המפיל. הגהת הרמ״א: ויקרא את קריאת שמע סמוך למטתו ממש ; ואין אוכלין ואין שותין ואין מדברין לאחר קריאת שמע שעל המטה, אלא ישן מיד, שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה (כל בו, רוקח, רבינו ירוחם) ; ועיין לעיל בסימן ס״ג · 63 אם מותר לקרותה כשהוא שוכב ; ואם קרא ולא יוכל לישן מיד — חוזר וקורא כמה פעמים זו אחר זו עד שישתקע בשינה, כדי שתהא קריאתו סמוכה לשינתו (הגהות מיימוניות פרק ז׳) ; ואין מברכין ברכת המצוות על קריאת שמע שעל המטה (הגהות מיימוניות פרק ז׳ ובית יוסף בשם התוספות). ואחר כך אומר יושב בסתר עליון, וה׳ מה רבו צרי עד לה׳ הישועה, וברוך ה׳ ביום ברוך ה׳ בלילה, ויאמר ה׳ אל השטן, ה׳ שומרך, בידך אפקיד רוחי, ברכת כהנים עד וישם לך שלום, ואומר השכיבנו עד סמוך לחתימה.
הסעיף השני — כשיפשוט חלוקו
כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה שאם כן נמצא גופו ערום אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו:
סעיף ב׳: כשפושט את חלוקו לא יהפכנו מלמטה למעלה, שאם כן נמצא גופו ערום, אלא יפשיטנו דרך ראשו ; ויכסה עצמו בסדינו מלמטה, וכך יכנס למטתו.
היכן אנו עומדים כותרת הסימן אומרת זאת בפירוש:
« דין ק״ש על מטתו. ובו ב סעיפים » (שו״ע או״ח רל״ט:א). אין כאן עוד סדר בית הכנסת אלא סדר חדר המטות. וכן פתח הטור:
« וכשירצה לישן יקרא ק״ש דאריב״ל אע״פ שקרא ק״ש בבה״כ מצוה לקרותה על מטתו ודי בפרשה הראשונה » (טור או״ח סימן רל״ט).
סימן בשני פנים הסעיף הראשון כולו דיבור — שמע, ברכה, ופסוקים ; והסעיף השני כולו גוף:
« כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה שאם כן נמצא גופו ערום אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו » (שו״ע או״ח רל״ט:ב). תמצית: זה שומר את הנפש בשנתה, וזה שומר את הצניעות בשעת השכיבה.
מה שהוסיף הרמ״א ארבעה דקדוקים, וכולם אל אותה תכלית — שתהא הקריאה נוגעת בשינה:
« ויקרא ק״ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (רמ״א או״ח רל״ט:א) ;
« ועיין לעיל סי׳ ס״ג אי מותר לקרות כשהוא שוכב » (רמ״א או״ח רל״ט:א) ;
« ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו » (רמ״א או״ח רל״ט:א) ;
« ואין מברכין על ק״ש של ערבית » (רמ״א או״ח רל״ט:א).
ב. מצוה לקרותה על מטתו — השורש שבגמרא
המקור רבי יהושע בן לוי בפרק קמא דברכות:
« אע״פ שקרא אדם ק״ש בביהכ״נ מצוה לקרותו על מטתו » (ברכות ד׳ ע״ב). והפסוק שנסמך עליו:
« רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (ברכות ד׳ ע״ב).
ממה היא שומרת רבי יצחק נתן בה שתי לשונות:
« כל הקורא ק״ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו » (ברכות ה׳ ע״א) ;
« כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין הימנו » (ברכות ה׳ ע״א). וערוך השלחן ביאר ממה:
« והעניין שמתרחקים ממנו שלא יביאוהו לידי הרהורים רעים » (ערוך השלחן רל״ט:א).
תלמיד חכם הגמרא פטרתו:
« אם תלמיד חכם הוא אין צריך » (ברכות ה׳ ע״א), ואביי העמיד שיעור מועט:
« אמר אביי אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי » (ברכות ה׳ ע״א). וכן שנה ערוך השלחן:
« ואף תלמיד חכם צריך לומר חד פסוקא דרחמי » (ערוך השלחן רל״ט:א). תמצית: מי שאינו מסיח דעתו מגירסתו — גירסתו משמרתו ; ומכל מקום פסוק של תחנונים צריך לומר.
ומכאן הכל כיון שהקריאה שמירה היא ולא חובה שיוצא בה, הוציא מזה האשל אברהם שלוש תולדות כאחת:
« הא דאין מברכין לקרות שמע דאינה מצות אלא להגן ומהאי טעמא ת״ח אין צריך לקרות וכן די נמי בפרשה ראשונה » (אשל אברהם או״ח סימן רל״ט). ולמעשה — כהוראת הרב.
ג. פרשה ראשונה — כמה קורא
לשון הגמרא
« הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין » (ברכות ס׳ ע״ב). תמצית: משמע ישראל עד תחילת והיה אם שמוע — פרשה ראשונה בלבד.
ודעת רבינו חננאל הביאה הטור:
« ור״ח כתב צריך לקרות גם והיה אם שמוע לפי שיש בה ובשכבך ובקומך וכן היה נוהג א״א ז״ל » (טור או״ח סימן רל״ט). והבית יוסף ביאר טעמו:
« ונראה שטעמו של ר״ח מפני שהיה גורס הנכנס לישן אומר שמע והיה אם שמוע » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט).
מנהג האחרונים המגן אברהם הביא מן המדרש:
« ור״י כתב עפ״י המדרש לומר כל ק״ש שהיא רמ״ח תיבות לשמור רמ״ח אבריו » (מגן אברהם רל״ט:א). וכן העיד עטרת זקנים:
« ויש לקרות ק״ש עד גמירא לפי שיש בה רמ״ח תיבות ויציל רמ״ח איברים » (עטרת זקנים או״ח סימן רל״ט). וכן כף החיים:
« ורי״ו כתב ע״פ המדרש לומר כל ק״ש שהיא רמ״ח תיבות לשמור רמ״ח איבריו » (כף החיים רל״ט:א). ואילו אליה רבה העיד על המנהג ההפוך:
« ושיירי כנסת הגדולה כתב דפשט המנהג שלא לומר אלא פרשה אחת » (אליה רבה רל״ט:ב).
המקרה המשנה את הכל מי שהתפלל ערבית מבעוד יום אינו כשאר אדם:
« ואם התפלל ערבית מבעוד יום צריך לקרות כל הפרשיות ויכוין לצאת בהן המ״ע של ק״ש וגם המצוה של זכירת יציאת מצרים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:א), והוסיפה המשנה ברורה עצה כללית:
« וטוב לומר תמיד כל ק״ש שהיא רמ״ח תיבות » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:א). ולמעשה — כהוראת הרב.
ד. ברכת המפיל — מקומה של הברכה
סדר לשון מרן
« קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו׳ » (שו״ע או״ח רל״ט:א). וכן סידר הטור:
« ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין » (טור או״ח סימן רל״ט), ונוסח הברכה מן הגמרא הוא:
« יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתשכיבני לשלום ותן חלקי בתורתך » (ברכות ס׳ ע״ב).
והרמב״ם הפך את הסדר
« כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ז הלכה א), ואחר כך:
« וקורא פרשה ראשונה מקריאת שמע וישן » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ז הלכה ב). ותמה עליו ערוך השלחן:
« ותימא על הרמב״ם ששינה מלשון הגמרא » (ערוך השלחן רל״ט:ב), והכריע כלשוננו:
« והטור והשולחן ערוך כתבו כלשון הגמרא, וכתבו שכן עיקר » (ערוך השלחן רל״ט:ב).
טעמו של כל צד המגן אברהם:
« משמע דברכת המפיל יאמר אחר שמע כדי שתהא הברכ׳ סמוכה לשינה וכן עיקר » (מגן אברהם רל״ט:ב), והביא את הדרך האחרת:
« אבל הרמב״ם פ״ז והג״מ ס״ל שגם שמע אומר באחרונה » (מגן אברהם רל״ט:ב). ואליה רבה השיג:
« הרי שרוב הפוסקים סבירא להו דאומרים הברכה קודם שמע » (אליה רבה רל״ט:ג). וכף החיים סיכם את המנהג המקובל:
« משמע מדברי הטור והש״ע דברכת המפיל יאמר אחר שמע אבל הרמב״ם פ״ז מה״ת כתב ברכת המפיל קודם » (כף החיים רל״ט:ו) ;
« דמנהגינו עכשיו לומר המפיל קודם שמע » (כף החיים רל״ט:ו).
הכרעת המשנה ברורה
« מלשון השו״ע משמע דברכת המפיל אומר אחר ק״ש כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב) ;
« ומה שקורא אח״כ יושב בסתר ואינך כיון דהוי משום שמירה לא הוי הפסק » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב) ;
« ויש מאחרונים שהסכימו שיברך ברכת המפיל קודם ואח״כ ק״ש ויתר פסוקי דרחמי » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב). וזו מסקנתה למעשה:
« ונראה דלמעשה יתנהג האדם כפי טבעו דהיינו אם טבעו להרדם באמצע ק״ש טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר ואם אין טבעו לזה טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב). תמצית: הכלל — לקרב את הברכה לשינה ככל האפשר ; וכל אדם יודע את טבע שנתו, ולפי זה יקרבנה מצד זה או מצד זה.
ומה אם לא יישן אליה רבה נתן שני יישובים:
« דברכת המפיל הוא על טבע שינה שאי אפשר שלא יישן » (אליה רבה רל״ט:ג) ;
« עוד יש לומר שהמפיל הוא על מנהגו של עולם כמו ברכת הנותן לשכוי בינה ואפילו לא יישן מברך » (אליה רבה רל״ט:ג). ומחצית השקל קיצר:
« דהברכה היא על טבע הבריאה ואפי׳ לא יישן אין ברכתו לבטלה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ג). וכן כף החיים:
« משום דברכת המפיל היא על טבע השינה ועל מנהגו של עולם כברכת הנותן לשכוי בינה » (כף החיים רל״ט:ז). אבל ביאור הלכה חשש:
« ועכ״פ נ״ל דאם מסתפק שמא לא יוכל אח״כ לישן בודאי אין כדאי לכתחלה לברך » (ביאור הלכה או״ח סימן רל״ט). ולמעשה — כהוראת הרב.
ה. סמוך למטתו — מה שאין מפסיקין בו
ההגה
« ויקרא ק״ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (רמ״א או״ח רל״ט:א). ומקורה בכלבו, שהביאו הבית יוסף:
« כתב הכלבו נהגו כל ישראל שאין אוכלים ושותים ואין מדברים אחר ק״ש שאומרים על מטתן » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט).
אימתי יקרא שני מנהגים הפוכים העמידם המגן אברהם זה בצד זה:
« דלא יקרא קריאת שמע כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באת עליו » (מגן אברהם רל״ט:ג) ;
« שיש לקרות מיד שמא תחטפנו שינה אח״כ ולא יקרא ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה דבר אחר בנתיים » (מגן אברהם רל״ט:ג). והמשנה ברורה שנתה אותם:
« ולא יקרא ק״ש כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באה עליו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ג). וכף החיים הוסיף טעם לשני:
« עוד נראה לי הטעם דאי מאחר עד שיבא לו שינה לא יוכל לכוין בק״ש כפי הצורך וע״כ צריך להקדים » (כף החיים רל״ט:ט).
מה נחשב הפסק
« ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה ד״א בינתים אבל מה שיושב ודומם לא מקרי הפסק אף ששהה איזה זמן קודם שיישן » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ג). וכן אליה רבה:
« אבל אם יושב דומם אפילו יברך אותם קודם השינה זמן הרבה אין קפידא » (אליה רבה רל״ט:ה). תמצית: היושב ודומם אינו מפסיק — המעשה הוא המפסיק, ולא הזמן העובר.
בשעת הצורך
« ואם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ נראה שמותר אך יחזור ויקרא פרשת שמע » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ד), ומיד הגבול:
« אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה להשינה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ד). ובענין תשמיש כתב המגן אברהם:
« ואם צריך לשמש מטתו יטול ידיו ואחר כך יקרא ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש » (מגן אברהם רל״ט:ד), והמשנה ברורה:
« ואם צריך לשמש מטתו ירחץ עצמו מהש״ז שעליו ויטול ידיו ואח״כ יקרא » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ה). ולמעשה — כהוראת הרב.
ו. חוזר וקורא · ואין מברכין — לחזור ולקרות, ושלא לברך
לחזור ולקרות עד שיישן
« ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו » (רמ״א או״ח רל״ט:א). ומקורה בירושלמי, שהביאו הבית יוסף:
« רבי זירא הוה קרי ק״ש והדר קרי כמה פעמים עד שיהא משתקע בשינה מכאן משמע שק״ש צריך שתהיה סוף קריאתה סמוך לשינה » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט).
קושיית המגן אברהם
« וא״כ מהתימא על רמ״א שכ׳ קורא וחוזר וקורא וכו׳ והוא נגד דעת הרב״י » (מגן אברהם רל״ט:ב). תמצית: לדבריו סובר הבית יוסף ששמע נאמרת תחילה והמזמורים אחריה, ואם כן אין לחזור על שמע ; ואליה רבה השיב שהחזרה אף על הפסוקים שלאחריה.
על מה חוזר המגן אברהם הרחיב:
« ונ״ל דה״ה אם מהרהר בד״ת ש״ד דהא אמרינן בגמרא ת״ח א״צ לקרות ק״ש לפי שרגיל לחזור תמיד על גירסתו » (מגן אברהם רל״ט:ו). ומחצית השקל נתן טעם:
« דמי גרע מה שכבר קרא ק״ש מחד פסוקא אלא להשתקע בשינה די לו בהרהור תורה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ו). והמשנה ברורה הוסיפה זהירות:
« וראוי שלא לכפול פסוק ראשון » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ז) — וכעין מה שכתב מרן בסימן ס״א · 61:
« כשקורא קריאת שמע על מטתו מותר לקרות כל הפרשה ולחזור ולקרותה ויש מי שאומר שגם בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון » (שו״ע או״ח ס״א:י).
ומפני מה אין מברכין
« ואין מברכין על ק״ש של ערבית » (רמ״א או״ח רל״ט:א). והבית יוסף הביא מקורה:
« והתוס׳ כתבו בפ׳ כ״ה שאין לברך על ק״ש שלפני מטתו אקב״ו לקרות את שמע » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט). ועטרת זקנים פירש כוונתה:
« אין מברכין על ק״ש של ערבית פי׳ אקב״ו על ק״ש אין לברך » (עטרת זקנים או״ח סימן רל״ט). והמשנה ברורה:
« פי׳ אשר קדשנו במצותיו וצונו על ק״ש אין לברך ולאפוקי מדעת איזה פוסק שמצריך לברך » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ח). וביאור הלכה נתן טעם:
« דאף שאמרו מצוה לקרותה על מטתו מ״מ אין זה בכלל מצוה דרבנן שיהא שייך לברך עליה » (ביאור הלכה או״ח סימן רל״ט). וערוך השלחן אמרה בלשון אחרת:
« ומה שאין מברכין על קריאת שמע שעל מטתו, הטעם פשוט דהחיוב אינו אלא בברכת המפיל, ולא שייך ברכה על ברכה » (ערוך השלחן רל״ט:ו).
ז. פסוקי השמירה — הפסוקים שאחר קריאת שמע
פסוקי מרן
« ואומר יושב בסתר עליון ואומר ה׳ מה רבו צרי עד לה׳ הישועה » (שו״ע או״ח רל״ט:א) ;
« ואומר ברוך ה׳ ביום ברוך ה׳ בלילה ברוך ה׳ בשכבנו ברוך ה׳ בקומנו » (שו״ע או״ח רל״ט:א) ;
« ויאמר ה׳ אל השטן יגער ה׳ בך השטן וכו׳ ה׳ שומרך וכו׳ מעתה ועד עולם בידך אפקיד רוחי וכו׳ » (שו״ע או״ח רל״ט:א) ;
« יברכך ה׳ וכו׳ עד וישם לך שלום ואומ׳ השכיבנו עד סמוך לחתימה » (שו״ע או״ח רל״ט:א).
שמם בגמרא
« ושיר של פגעים ויש אומרין שיר של נגעים » (שבועות ט״ו ע״ב), וזה הראשון שבהם:
« יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן » (שבועות ט״ו ע״ב). וערוך השלחן ביאר:
« והוא נקרא שיר של פגעים שמגין מפני המזיקין » (ערוך השלחן רל״ט:ג).
הקושיא ויישובה
« רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני » (שבועות ט״ו ע״ב) — והקשה הש״ס, ותירץ:
« אסור להתרפאות בדברי תורה להגן שאני » (שבועות ט״ו ע״ב). והמגן אברהם שנה אותה:
« ואף על גב דאסור להתרפאות בד״ת להגן שאני שלא יבא עליו ח״ו דבר רע » (מגן אברהם רל״ט:ז). ורש״י, כפי שהביאו הבית יוסף, תיאר את המעשה:
« שיר של פגעים וגני כשהוא הולך לישן בלילה » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט).
מה גדרם המשנה ברורה:
« כל אלו הפסוקים שנהגו לאומרם הוא להגן שלא יבוא עליו ח״ו דבר רע » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ט) ;
« ואם הוא חולה או אנוס די במה שיאמר פרשה ראשונה של ק״ש וברכת המפיל לבד » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ט). וכן המגן אברהם:
« ובאמת המזמורים אינן חיוב כלל רק שמע והמפיל רק שנהגו לאומרם » (מגן אברהם רל״ט:ב). תמצית: שמע והברכה הם גוף הענין ; והמזמורים מנהג הם, ונדחים מפני חולי ואונס.
ח. סעיף ב׳ — הפשטת החלוק: הצניעות בשעת השכיבה
לשון הסעיף
« כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה שאם כן נמצא גופו ערום אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו » (שו״ע או״ח רל״ט:ב). ולשונו לקוחה מן הטור:
« ויפשוט בגדיו וכשיגיע לחלוק לא יהפכנו ממטה למעלה שא״כ נמצא גופו ערום אלא יפשיטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו » (טור או״ח סימן רל״ט).
הדוגמה הטור חתם סימנו בדברי רבי יוסי:
« כמו שהיה מתפאר רבי יוסי מעולם לא ראו קורות ביתי שפתי חלוקי » (טור או״ח סימן רל״ט), והביאם הבית יוסף:
« כמו שהיה רבי יוסי מתפאר מעולם לא ראו קורות ביתי שפתי חלוקי » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט). ולשון הגמרא:
« מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי » (שבת קי״ח ע״ב). תמצית: רבי יוסי היה מתפאר שלא ראו קורות ביתו את חלוקו — כלומר שלא נתפשט בגילוי מעולם.
המעשה בפרטיו ערוך השלחן תיאר את הדרך:
« אם ישן ערום, לא יפשוט חלוקו בישיבתו, שיהא נמצא ערום בגלוי, אלא ישכב במטתו ויכסה את עצמו בסדין, ויפשוט החלוק דרך ראשו מעט מעט וכל מה שמפשיט מכסהו הסדין » (ערוך השלחן רל״ט:ז). תמצית: שוכב תחילה, ומתכסה, ופושט תחת הסדין מעט מעט.
ומפני מה כאן לפי שזה עתה נאמרה קריאת שמע, והש״ס צירף לאותה שעה שמירות אחרות של הישן:
« אסור לישן בבית יחידי וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית » (שבת קנ״א ע״ב). וכף החיים דקדק:
« ובית היינו חדר » (כף החיים רל״ט:יז). ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרים למעשה
מקרה א׳ — התפלל ערבית מבעוד יום
המעשה: התפלל הציבור ערבית מוקדם, קודם צאת הכוכבים. ומה יקרא בשעה שהוא נכנס למטתו?
ההנהגה: אין זו עוד קריאת שמע רגילה שעל המטה:
« ואם התפלל ערבית מבעוד יום צריך לקרות כל הפרשיות ויכוין לצאת בהן המ״ע של ק״ש וגם המצוה של זכירת יציאת מצרים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:א). ומחצית השקל נתן את הכלל המבאר זאת:
« דהאי ק״ש שעל מטתו אינו אלא משום שמירה ואינו יוצא בה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ב) — קריאה שכל ענינה שמירה אינה מוציאה ידי חובה, ולפיכך כאן צריך לקרות ממש. ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה ב׳ — קרא ואינו נרדם
המעשה: קרא פרשה ראשונה, בירך המפיל, ואין השינה באה.
ההנהגה: לשון הרמ״א:
« ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו » (רמ״א או״ח רל״ט:א). והמגן אברהם הרחיב:
« ונ״ל דה״ה אם מהרהר בד״ת ש״ד דהא אמרינן בגמרא ת״ח א״צ לקרות ק״ש לפי שרגיל לחזור תמיד על גירסתו » (מגן אברהם רל״ט:ו). ומחצית השקל:
« דמי גרע מה שכבר קרא ק״ש מחד פסוקא אלא להשתקע בשינה די לו בהרהור תורה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ו). והמשנה ברורה הזהירה:
« וראוי שלא לכפול פסוק ראשון » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ז). ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה ג׳ — צמא לאחר הברכה
המעשה: כבר בירך ברכת המפיל, ורוצה לשתות.
ההנהגה: הכלל כלשון הרמ״א:
« ויקרא ק״ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (רמ״א או״ח רל״ט:א). והמשנה ברורה פתחה פתח צר:
« ואם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ נראה שמותר אך יחזור ויקרא פרשת שמע » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ד), וסגרה אותו:
« אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה להשינה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ד). ומכל מקום העיר ערוך השלחן שאין ההפסק כאן חמור כשאר הברכות:
« והנה זהו וודאי דאין הכוונה שאחר ברכת המפיל אין הפסק עד השינה » (ערוך השלחן רל״ט:ו), וזה טעמו:
« והטעם דהא שינה אינה ביד האדם » (ערוך השלחן רל״ט:ו). ולמעשה — כהוראת הרב.
שאלות לחזרה
בחן את הבנתך:
- מה הם שני הסעיפים שבסימן זה, ומה מחבר ביניהם?
- במה נבדלת קריאת שמע שעל המטה, מצד גדרה, מקריאת שמע של ערבית?
- מפני מה נפטר תלמיד חכם — ומה עליו לומר בכל זאת?
- ברכת המפיל נאמרת קודם שמע או לאחריה, ומהו הכלל האחד המושל בשתי הדעות?
- מה פירוש בסעיף השני שלא יהפוך את חלוקו ממטה למעלה?
להרחיב את הלימוד
הרוצה להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לעיון — ק״ש שעל המטה — חובה או שמירה ; סדר הברכה — המפיל קודם או לאחריה ; ברכה שמא לא יישן ; ההפסק שבין הברכה לשינה ; סעיף ב׳ — הפשטת החלוק
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולזכירה מהירה
- 🌉 רמה 4 — דעת הרב: דף־גשר — אין לאדמו״ר הזקן שולחן ערוך על סימן זה