✦ ❖ ✦
DAAT · NIVEAU 1 — INITIATION

Siman רל״ט · Le Chema que l’on dit sur son lit

דין ק״ש על מטתו — la première parasha du Chema et la bénédiction המפיל au moment de se coucher ; ne rien manger, boire ni dire après elle ; les versets de protection ; et la manière pudique d’ôter sa tunique
סימן רל״ט · ב׳ סעיפים
דין ק״ש על מטתו
🌱 Niveau Initiation · מתחילים
✦ ❖ ✦

Le Siman 238 — לקבוע עתים לתורה בלילה — a demandé de fixer des temps pour la Torah la nuit. Celui-ci prend l’homme un peu plus tard : au moment précis où il se couche. Il tient en deux seifim — l’un sur le Chema du coucher et sa bénédiction, l’autre sur la pudeur en se déshabillant — avec, entre les deux, ce qui ne doit plus s’intercaler et les versets de protection, puis des cas pratiques.

Sujet : דין ק״ש על מטתו — המצוה, הברכה, ההפסק, הפסוקים, והצניעות
Source : שולחן ערוך אורח חיים סימן רל״ט · ב׳ סעיפים

Compilation : רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com

Deux seifim, et deux gestes du soir. Le Mehaber écrit : « קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו׳ » (שו״ע או״ח רל״ט:א). La glose du Rama ferme la porte derrière cette lecture : « ויקרא ק״ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (רמ״א או״ח רל״ט:א). Et le second séif quitte la parole pour le corps : « כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה שאם כן נמצא גופו ערום אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו » (שו״ע או״ח רל״ט:ב). résumé : ce siman ne règle pas la prière du soir — elle a été réglée aux simanim précédents — il règle le passage de la journée au sommeil. Nous étudions ici au niveau du principe ; pour la conduite personnelle, on se réfère à la décision du Rav.

📑 Plan de l'étude

A. הסעיפים — les deux seifim, leur texte et leur traduction
B. מצוה לקרותה על מטתו — la racine talmudique, et pourquoi c’est une שמירה
C. פרשה ראשונה — combien lit-on, et ce qui change si l’on a prié Arvit tôt
D. ברכת המפיל — avant le Chema ou après lui — et que faire si l’on ne s’endort pas
E. סמוך למטתו — ne plus manger, ne plus boire, ne plus parler
F. חוזר וקורא · ואין מברכין — relire jusqu’au sommeil, et pourquoi il n’y a pas de bénédiction
G. פסוקי השמירה — יושב בסתר עליון et les versets qui suivent
H. סעיף ב׳ — הפשטת החלוק — la pudeur au moment de se coucher
1-3. Cas pratiques — et questions de compréhension

A. הסעיפים — le texte des deux seifim

קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה — “le Chema du lit”. Ce n’est pas le Chema du soir, celui dont on s’acquitte à la sortie des étoiles : c’est une seconde lecture, dite au moment de s’endormir. Sa nature n’est pas celle d’une obligation à acquitter mais d’une garde — « דהאי ק״ש שעל מטתו אינו אלא משום שמירה ואינו יוצא בה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ב) — et c’est de là que découle presque tout le siman : ni bénédiction de mitsva, ni exigence de position, mais une exigence d’adjacence au sommeil.

Le premier séif — קריאת שמע וברכת המפיל

דין ק״ש על מטתו. ובו ב סעיפים:
קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו׳: הגה ויקרא ק״ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה (כל בו רוקח ורבינו ירוחם נ״ב ח״ב) ועיין לעיל סי׳ ס״ג אי מותר לקרות כשהוא שוכב ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו (הגהות מיי׳ פ״ז) ואין מברכין על ק״ש של ערבית (הגהות מיי׳ פ״ז וב״י בשם תוס׳ פ׳ כל הבשר) ואומר יושב בסתר עליון ואומר ה׳ מה רבו צרי עד לה׳ הישועה ואומר ברוך ה׳ ביום ברוך ה׳ בלילה ברוך ה׳ בשכבנו ברוך ה׳ בקומנו ויאמר ה׳ אל השטן יגער ה׳ בך השטן וכו׳ ה׳ שומרך וכו׳ מעתה ועד עולם בידך אפקיד רוחי וכו׳ יברכך ה׳ וכו׳ עד וישם לך שלום ואומ׳ השכיבנו עד סמוך לחתימה:
La loi du Chema que l’on dit sur son lit. Et il comporte deux seifim. Séif 1 : il lit sur son lit la première parasha du Chema, et il bénit — HaMapil, qui fait tomber les liens du sommeil sur mes yeux, etc. Glose du Rama : et qu’il lise le Chema tout contre son lit ; et l’on ne mange pas, on ne boit pas et on ne parle pas après le Chema dit sur son lit, mais on s’endort aussitôt, car il est dit : dites-le en votre cœur sur votre couche, et taisez-vous, sela (Kol Bo, Rokéah, Rabbénou Yerouham) ; et voir plus haut au siman 63, si l’on peut le lire couché ; et s’il a lu le Chema et ne peut s’endormir aussitôt, alors il redit et relit plusieurs fois de suite jusqu’à sombrer dans le sommeil, de sorte que sa lecture jouxte son sommeil (Hagahot Maïmoniot, chap. 7) ; et l’on ne dit pas de bénédiction sur le Chema du soir (Hagahot Maïmoniot chap. 7, et Beit Yossef au nom des Tossafot, chapitre Kol haBassar). Et il dit Yochev beséter Elyon ; et il dit Hachem, que mes ennemis sont nombreux, jusqu’à : à Hachem le salut ; et il dit : béni Hachem le jour, béni Hachem la nuit, béni Hachem quand nous nous couchons, béni Hachem quand nous nous levons ; et Hachem dira au Satan : que Hachem te réprimande, Satan, etc. ; Hachem est ton gardien, etc. ; dès maintenant et à jamais ; en Ta main je remets mon esprit, etc. ; que Hachem te bénisse, etc., jusqu’à : et qu’Il te donne la paix ; et il dit Hachkivénou, jusqu’aux abords de la formule de clôture.

Le second séif — כשיפשוט חלוקו

כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה שאם כן נמצא גופו ערום אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו:
Séif 2 : lorsqu’il ôte sa tunique, qu’il ne la retourne pas du bas vers le haut — car alors son corps se trouverait nu — mais qu’il la retire par la tête ; et qu’il se couvre de son drap par en dessous, et entre ainsi dans son lit.
Où sommes-nous ? Le titre du siman le dit sans détour : « דין ק״ש על מטתו. ובו ב סעיפים » (שו״ע או״ח רל״ט:א). Il ne s’agit plus de l’office de la synagogue mais de la chambre. Le Tour ouvrait déjà ainsi : « וכשירצה לישן יקרא ק״ש דאריב״ל אע״פ שקרא ק״ש בבה״כ מצוה לקרותה על מטתו ודי בפרשה הראשונה » (טור או״ח סימן רל״ט).
Un siman en deux temps Le premier séif est tout entier de parole — Chema, bénédiction, versets ; le second est tout entier de corps : « כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה שאם כן נמצא גופו ערום אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו » (שו״ע או״ח רל״ט:ב). résumé : l’un garde l’âme pendant le sommeil, l’autre garde la pudeur au moment où l’on se couche.
Ce que le Rama ajoute Quatre précisions, toutes tournées vers la même exigence — que la lecture touche au sommeil : « ויקרא ק״ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (רמ״א או״ח רל״ט:א) ; « ועיין לעיל סי׳ ס״ג אי מותר לקרות כשהוא שוכב » (רמ״א או״ח רל״ט:א) ; « ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו » (רמ״א או״ח רל״ט:א) ; « ואין מברכין על ק״ש של ערבית » (רמ״א או״ח רל״ט:א).

B. מצוה לקרותה על מטתו — la racine talmudique

La source Rabbi Yehochoua ben Levi, au premier chapitre de Berakhot : « אע״פ שקרא אדם ק״ש בביהכ״נ מצוה לקרותו על מטתו » (ברכות ד׳ ע״ב). Et le verset d’appui : « רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (ברכות ד׳ ע״ב).
Ce qu’elle protège Rabbi Yits’hak donne deux images : « כל הקורא ק״ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו » (ברכות ה׳ ע״א) ; « כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין הימנו » (ברכות ה׳ ע״א). Le Aroukh haChoulhan explique de quoi : « והעניין שמתרחקים ממנו שלא יביאוהו לידי הרהורים רעים » (ערוך השלחן רל״ט:א).
Le talmid ‘hakham La Guemara l’en dispense : « אם תלמיד חכם הוא אין צריך » (ברכות ה׳ ע״א), mais Abayé retient un minimum : « אמר אביי אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי » (ברכות ה׳ ע״א). Le Aroukh haChoulhan reprend : « ואף תלמיד חכם צריך לומר חד פסוקא דרחמי » (ערוך השלחן רל״ט:א). résumé : celui qui ne quitte jamais son étude est déjà gardé par elle ; il lui reste pourtant à dire un verset de supplication.
Pourquoi cela change tout Parce que la lecture est une garde et non un acquittement, le Echel Avraham en tire trois conséquences d’un coup : « הא דאין מברכין לקרות שמע דאינה מצות אלא להגן ומהאי טעמא ת״ח אין צריך לקרות וכן די נמי בפרשה ראשונה » (אשל אברהם או״ח סימן רל״ט). Pour la pratique, on suit son Rav.

C. פרשה ראשונה — combien lit-on ?

Ce que dit la Guemara « הנכנס לישן על מטתו אומר משמע ישראל עד והיה אם שמוע ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין » (ברכות ס׳ ע״ב). résumé : de « Chema Israël » jusqu’au début de « Vehaya im chamoa » — donc la première parasha seulement.
Et pourtant Rabbenou ‘Hananel Le Tour rapporte l’avis inverse : « ור״ח כתב צריך לקרות גם והיה אם שמוע לפי שיש בה ובשכבך ובקומך וכן היה נוהג א״א ז״ל » (טור או״ח סימן רל״ט). Le Beit Yossef en explique la raison : « ונראה שטעמו של ר״ח מפני שהיה גורס הנכנס לישן אומר שמע והיה אם שמוע » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט).
L’usage des Aharonim Le Magen Avraham cite le midrach : « ור״י כתב עפ״י המדרש לומר כל ק״ש שהיא רמ״ח תיבות לשמור רמ״ח אבריו » (מגן אברהם רל״ט:א). Le Ateret Zekenim va dans le même sens : « ויש לקרות ק״ש עד גמירא לפי שיש בה רמ״ח תיבות ויציל רמ״ח איברים » (עטרת זקנים או״ח סימן רל״ט). Et le Kaf haHaïm : « ורי״ו כתב ע״פ המדרש לומר כל ק״ש שהיא רמ״ח תיבות לשמור רמ״ח איבריו » (כף החיים רל״ט:א). Le Elia Rabba note pourtant l’usage inverse : « ושיירי כנסת הגדולה כתב דפשט המנהג שלא לומר אלא פרשה אחת » (אליה רבה רל״ט:ב).
Le cas qui change tout Celui qui a prié Arvit avant la nuit n’est pas dans le même cas : « ואם התפלל ערבית מבעוד יום צריך לקרות כל הפרשיות ויכוין לצאת בהן המ״ע של ק״ש וגם המצוה של זכירת יציאת מצרים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:א), et la Michna Beroura ajoute une recommandation générale : « וטוב לומר תמיד כל ק״ש שהיא רמ״ח תיבות » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:א). Pour la pratique, on suit son Rav.

D. ברכת המפיל — où se place la bénédiction

L’ordre du Mehaber « קורא על מטתו פרשה ראשונה של שמע ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו׳ » (שו״ע או״ח רל״ט:א). Le Tour donnait la même succession : « ואומר ברוך המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי ומאיר לאישון בת עין » (טור או״ח סימן רל״ט), et le texte de la bénédiction vient de la Guemara elle-même : « יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתשכיבני לשלום ותן חלקי בתורתך » (ברכות ס׳ ע״ב).
L’ordre inverse chez le Rambam « כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ז הלכה א), puis : « וקורא פרשה ראשונה מקריאת שמע וישן » (רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים פרק ז הלכה ב). Le Aroukh haChoulhan s’en étonne : « ותימא על הרמב״ם ששינה מלשון הגמרא » (ערוך השלחן רל״ט:ב), et tranche pour notre texte : « והטור והשולחן ערוך כתבו כלשון הגמרא, וכתבו שכן עיקר » (ערוך השלחן רל״ט:ב).
La raison de chaque camp Le Magen Avraham : « משמע דברכת המפיל יאמר אחר שמע כדי שתהא הברכ׳ סמוכה לשינה וכן עיקר » (מגן אברהם רל״ט:ב), et il rapporte l’autre voie : « אבל הרמב״ם פ״ז והג״מ ס״ל שגם שמע אומר באחרונה » (מגן אברהם רל״ט:ב). Le Elia Rabba objecte : « הרי שרוב הפוסקים סבירא להו דאומרים הברכה קודם שמע » (אליה רבה רל״ט:ג). Et le Kaf haHaïm résume la pratique reçue : « משמע מדברי הטור והש״ע דברכת המפיל יאמר אחר שמע אבל הרמב״ם פ״ז מה״ת כתב ברכת המפיל קודם » (כף החיים רל״ט:ו) ; « דמנהגינו עכשיו לומר המפיל קודם שמע » (כף החיים רל״ט:ו).
Ce que la Michna Beroura propose « מלשון השו״ע משמע דברכת המפיל אומר אחר ק״ש כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב) ; « ומה שקורא אח״כ יושב בסתר ואינך כיון דהוי משום שמירה לא הוי הפסק » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב) ; « ויש מאחרונים שהסכימו שיברך ברכת המפיל קודם ואח״כ ק״ש ויתר פסוקי דרחמי » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב). Et sa conclusion pratique : « ונראה דלמעשה יתנהג האדם כפי טבעו דהיינו אם טבעו להרדם באמצע ק״ש טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר ואם אין טבעו לזה טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ב). résumé : la règle est de faire tenir la bénédiction le plus près possible du sommeil ; à chacun de savoir, connaissant son propre sommeil, de quel côté il la rapproche.
Et si l’on ne s’endort pas ? Le Elia Rabba donne deux réponses : « דברכת המפיל הוא על טבע שינה שאי אפשר שלא יישן » (אליה רבה רל״ט:ג) ; « עוד יש לומר שהמפיל הוא על מנהגו של עולם כמו ברכת הנותן לשכוי בינה ואפילו לא יישן מברך » (אליה רבה רל״ט:ג). Le Mahatsit haChekel abrège : « דהברכה היא על טבע הבריאה ואפי׳ לא יישן אין ברכתו לבטלה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ג). Le Kaf haHaïm reprend : « משום דברכת המפיל היא על טבע השינה ועל מנהגו של עולם כברכת הנותן לשכוי בינה » (כף החיים רל״ט:ז). Mais la Biour Halakha retient une réserve : « ועכ״פ נ״ל דאם מסתפק שמא לא יוכל אח״כ לישן בודאי אין כדאי לכתחלה לברך » (ביאור הלכה או״ח סימן רל״ט). Pour la pratique, on suit son Rav.

E. סמוך למטתו — ce qui ne s’intercale plus

La glose « ויקרא ק״ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (רמ״א או״ח רל״ט:א). Sa source est le Kol Bo, que le Beit Yossef rapporte : « כתב הכלבו נהגו כל ישראל שאין אוכלים ושותים ואין מדברים אחר ק״ש שאומרים על מטתן » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט).
Quand lire, exactement ? Deux usages opposés, que le Magen Avraham met côte à côte : « דלא יקרא קריאת שמע כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באת עליו » (מגן אברהם רל״ט:ג) ; « שיש לקרות מיד שמא תחטפנו שינה אח״כ ולא יקרא ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה דבר אחר בנתיים » (מגן אברהם רל״ט:ג). La Michna Beroura les reprend : « ולא יקרא ק״ש כשיכנס לישן אלא כשרואה שהשינה באה עליו » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ג). Et le Kaf haHaïm ajoute un motif au second : « עוד נראה לי הטעם דאי מאחר עד שיבא לו שינה לא יוכל לכוין בק״ש כפי הצורך וע״כ צריך להקדים » (כף החיים רל״ט:ט).
Ce qui compte comme interruption « ואין לחוש משום הפסק אלא כשעושה ד״א בינתים אבל מה שיושב ודומם לא מקרי הפסק אף ששהה איזה זמן קודם שיישן » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ג). Le Elia Rabba dit de même : « אבל אם יושב דומם אפילו יברך אותם קודם השינה זמן הרבה אין קפידא » (אליה רבה רל״ט:ה). résumé : rester assis en silence n’interrompt pas — c’est l’acte, non le temps qui passe, qui rompt l’adjacence.
En cas de nécessité « ואם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ נראה שמותר אך יחזור ויקרא פרשת שמע » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ד), et aussitôt la limite : « אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה להשינה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ד). Sur les époux, le Magen Avraham écrit : « ואם צריך לשמש מטתו יטול ידיו ואחר כך יקרא ולפחות יאמר ברכת המפיל ושמע אחר התשמיש » (מגן אברהם רל״ט:ד), et la Michna Beroura : « ואם צריך לשמש מטתו ירחץ עצמו מהש״ז שעליו ויטול ידיו ואח״כ יקרא » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ה). Pour la pratique, on suit son Rav.

F. חוזר וקורא · ואין מברכין — relire, et ne pas bénir

Relire jusqu’au sommeil « ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו » (רמ״א או״ח רל״ט:א). Sa source est le Yerouchalmi, que le Beit Yossef rapporte : « רבי זירא הוה קרי ק״ש והדר קרי כמה פעמים עד שיהא משתקע בשינה מכאן משמע שק״ש צריך שתהיה סוף קריאתה סמוך לשינה » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט).
L’objection du Magen Avraham « וא״כ מהתימא על רמ״א שכ׳ קורא וחוזר וקורא וכו׳ והוא נגד דעת הרב״י » (מגן אברהם רל״ט:ב). résumé : selon lui, le Beit Yossef tient que le Chema se dit en premier et les psaumes après, si bien qu’on ne peut pas “revenir” sur le Chema. Le Elia Rabba répond que la relecture porte aussi sur les versets qui suivent.
Ce qu’on peut relire Le Magen Avraham élargit : « ונ״ל דה״ה אם מהרהר בד״ת ש״ד דהא אמרינן בגמרא ת״ח א״צ לקרות ק״ש לפי שרגיל לחזור תמיד על גירסתו » (מגן אברהם רל״ט:ו). Le Mahatsit haChekel le justifie : « דמי גרע מה שכבר קרא ק״ש מחד פסוקא אלא להשתקע בשינה די לו בהרהור תורה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ו). Et la Michna Beroura ajoute une précaution : « וראוי שלא לכפול פסוק ראשון » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ז) — comme au siman 61 : « כשקורא קריאת שמע על מטתו מותר לקרות כל הפרשה ולחזור ולקרותה ויש מי שאומר שגם בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון » (שו״ע או״ח ס״א:י).
Pourquoi aucune bénédiction « ואין מברכין על ק״ש של ערבית » (רמ״א או״ח רל״ט:א). Le Beit Yossef en donne la source : « והתוס׳ כתבו בפ׳ כ״ה שאין לברך על ק״ש שלפני מטתו אקב״ו לקרות את שמע » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט). Le Ateret Zekenim précise le sens : « אין מברכין על ק״ש של ערבית פי׳ אקב״ו על ק״ש אין לברך » (עטרת זקנים או״ח סימן רל״ט). La Michna Beroura : « פי׳ אשר קדשנו במצותיו וצונו על ק״ש אין לברך ולאפוקי מדעת איזה פוסק שמצריך לברך » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ח). La Biour Halakha en donne la raison : « דאף שאמרו מצוה לקרותה על מטתו מ״מ אין זה בכלל מצוה דרבנן שיהא שייך לברך עליה » (ביאור הלכה או״ח סימן רל״ט). Le Aroukh haChoulhan la dit autrement : « ומה שאין מברכין על קריאת שמע שעל מטתו, הטעם פשוט דהחיוב אינו אלא בברכת המפיל, ולא שייך ברכה על ברכה » (ערוך השלחן רל״ט:ו).

G. פסוקי השמירה — les versets qui suivent le Chema

Les versets du Mehaber « ואומר יושב בסתר עליון ואומר ה׳ מה רבו צרי עד לה׳ הישועה » (שו״ע או״ח רל״ט:א) ; « ואומר ברוך ה׳ ביום ברוך ה׳ בלילה ברוך ה׳ בשכבנו ברוך ה׳ בקומנו » (שו״ע או״ח רל״ט:א) ; « ויאמר ה׳ אל השטן יגער ה׳ בך השטן וכו׳ ה׳ שומרך וכו׳ מעתה ועד עולם בידך אפקיד רוחי וכו׳ » (שו״ע או״ח רל״ט:א) ; « יברכך ה׳ וכו׳ עד וישם לך שלום ואומ׳ השכיבנו עד סמוך לחתימה » (שו״ע או״ח רל״ט:א).
Leur nom dans la Guemara « ושיר של פגעים ויש אומרין שיר של נגעים » (שבועות ט״ו ע״ב), et le premier d’entre eux : « יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן » (שבועות ט״ו ע״ב). Le Aroukh haChoulhan explique : « והוא נקרא שיר של פגעים שמגין מפני המזיקין » (ערוך השלחן רל״ט:ג).
La difficulté, et sa réponse « רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני » (שבועות ט״ו ע״ב) — et la Guemara objecte, puis répond : « אסור להתרפאות בדברי תורה להגן שאני » (שבועות ט״ו ע״ב). Le Magen Avraham la reprend : « ואף על גב דאסור להתרפאות בד״ת להגן שאני שלא יבא עליו ח״ו דבר רע » (מגן אברהם רל״ט:ז). Rachi, chez le Beit Yossef, décrit la scène : « שיר של פגעים וגני כשהוא הולך לישן בלילה » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט).
Leur statut La Michna Beroura : « כל אלו הפסוקים שנהגו לאומרם הוא להגן שלא יבוא עליו ח״ו דבר רע » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ט) ; « ואם הוא חולה או אנוס די במה שיאמר פרשה ראשונה של ק״ש וברכת המפיל לבד » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ט). Le Magen Avraham dit de même : « ובאמת המזמורים אינן חיוב כלל רק שמע והמפיל רק שנהגו לאומרם » (מגן אברהם רל״ט:ב). résumé : le Chema et la bénédiction sont le corps de la chose ; les psaumes sont un usage reçu, qui cède devant la maladie ou la contrainte.

H. סעיף ב׳ — הפשטת החלוק : la pudeur au coucher

Le séif « כשיפשוט חלוקו לא יהפכנו ממטה למעלה שאם כן נמצא גופו ערום אלא יפשטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו » (שו״ע או״ח רל״ט:ב). Il vient mot pour mot du Tour : « ויפשוט בגדיו וכשיגיע לחלוק לא יהפכנו ממטה למעלה שא״כ נמצא גופו ערום אלא יפשיטנו דרך ראשו ויכסה עצמו בסדינו מתחת ויכנס במטתו » (טור או״ח סימן רל״ט).
Le modèle Le Tour clôt son siman sur une parole de Rabbi Yossé : « כמו שהיה מתפאר רבי יוסי מעולם לא ראו קורות ביתי שפתי חלוקי » (טור או״ח סימן רל״ט), que le Beit Yossef reprend : « כמו שהיה רבי יוסי מתפאר מעולם לא ראו קורות ביתי שפתי חלוקי » (בית יוסף או״ח סימן רל״ט). La Guemara elle-même dit : « מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי » (שבת קי״ח ע״ב). résumé : Rabbi Yossé se glorifiait de ce que les poutres de sa maison n’avaient jamais vu son vêtement de dessous — c’est-à-dire qu’il ne s’était jamais dévêtu à découvert.
Le geste, décrit en détail Le Aroukh haChoulhan en donne la manœuvre : « אם ישן ערום, לא יפשוט חלוקו בישיבתו, שיהא נמצא ערום בגלוי, אלא ישכב במטתו ויכסה את עצמו בסדין, ויפשוט החלוק דרך ראשו מעט מעט וכל מה שמפשיט מכסהו הסדין » (ערוך השלחן רל״ט:ז). résumé : on se couche d’abord, on se couvre, et l’on se dévêt sous le drap, progressivement.
Pourquoi ici Parce que le Chema vient d’être dit, et que le Talmud rattache au même moment d’autres gardes du dormeur : « אסור לישן בבית יחידי וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית » (שבת קנ״א ע״ב). Le Kaf haHaïm précise : « ובית היינו חדר » (כף החיים רל״ט:יז). Pour la pratique, on suit son Rav.

Cas pratiques

Cas 1 — On a prié Arvit avant la nuit

Situation : le minyan a dit Arvit tôt, avant la sortie des étoiles. Au moment de se coucher, que doit-on lire ?
Conduite : Ce n’est plus la lecture ordinaire du coucher : « ואם התפלל ערבית מבעוד יום צריך לקרות כל הפרשיות ויכוין לצאת בהן המ״ע של ק״ש וגם המצוה של זכירת יציאת מצרים » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:א). Le Mahatsit haChekel donne le principe qui l’explique : « דהאי ק״ש שעל מטתו אינו אלא משום שמירה ואינו יוצא בה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ב) — une lecture qui ne sert qu’à garder ne fait pas sortir d’une obligation, et il faut donc, ici, lire pour de bon. Pour la pratique, on suit son Rav.

Cas 2 — On a dit le Chema et l’on ne s’endort pas

Situation : on a lu la première parasha, dit la bénédiction, et le sommeil ne vient pas.
Conduite : Le Rama : « ואם קרא קריאת שמע ולא יוכל לישן מיד אז חוזר וקורא כמה פעמים זה אחר זה עד שישתקע בשינה ושיהיה קריאתו סמוך לשינתו » (רמ״א או״ח רל״ט:א). Le Magen Avraham élargit : « ונ״ל דה״ה אם מהרהר בד״ת ש״ד דהא אמרינן בגמרא ת״ח א״צ לקרות ק״ש לפי שרגיל לחזור תמיד על גירסתו » (מגן אברהם רל״ט:ו). Le Mahatsit haChekel : « דמי גרע מה שכבר קרא ק״ש מחד פסוקא אלא להשתקע בשינה די לו בהרהור תורה » (מחצית השקל על אורח חיים רל״ט:ו). Et la Michna Beroura met en garde : « וראוי שלא לכפול פסוק ראשון » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ז). Pour la pratique, on suit son Rav.

Cas 3 — On a soif après la bénédiction

Situation : la bénédiction המפיל a déjà été dite, et l’on voudrait boire.
Conduite : La règle est celle du Rama : « ויקרא ק״ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר קריאת שמע על מטתו אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה » (רמ״א או״ח רל״ט:א). La Michna Beroura ouvre une porte étroite : « ואם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ נראה שמותר אך יחזור ויקרא פרשת שמע » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ד), puis la referme : « אכן אם כבר אמר ברכת המפיל יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה להשינה » (משנה ברורה, מ״ב רל״ט:ד). Le Aroukh haChoulhan rappelle pourtant que l’interruption ici n’a pas la sévérité des autres bénédictions : « והנה זהו וודאי דאין הכוונה שאחר ברכת המפיל אין הפסק עד השינה » (ערוך השלחן רל״ט:ו), et il en donne la raison : « והטעם דהא שינה אינה ביד האדם » (ערוך השלחן רל״ט:ו). Pour la pratique, on suit son Rav.

Questions de compréhension

Vérifie ta compréhension :
  1. Quels sont les deux seifim de ce siman, et qu’est-ce qui les relie ?
  2. En quoi le Chema du lit diffère-t-il, par sa nature, du Chema du soir ?
  3. Pourquoi le talmid ‘hakham en est-il dispensé — et que doit-il dire malgré tout ?
  4. La bénédiction המפיל se dit-elle avant ou après le Chema, et quelle règle unique gouverne les deux avis ?
  5. Que veut dire, dans le second séif, « ne pas retourner sa tunique du bas vers le haut » ?

Pour aller plus loin

Si tu veux approfondir ce siman :
Continuer vers le siman suivantSiman 240 →
~ ~ ~ ~ ~
DAAT · רב יוסף חיים סממה

סימן רל״ט · ב׳ סעיפים · Niveau 1 — Initiation
♥ Soutenir DAAT
📖Rejoindre la khavroutha