✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן ל״א · דין תפילין בשבת ויום טוב

מדוע אין מניחין תפילין בשבת וביום טוב ? שהם עצמם אות, ואם מניחין בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם. וכן בחול המועד — מהטעם הזה, והגה הרמ״א.
סימן ל״א · ב׳ סעיפים
דין תפילין בשבת ויום טוב
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

התפילין הן עצמן אות — סימן הברית בין ישראל להקדוש ברוך הוא. ואף שבת ויום טוב הם ימים שיש בהם אות משלהם. לפיכך אין מניחין בהם תפילין: מי שכבר יש לו אות אינו צריך אות שני, ואם מניחין בהם אות אחר היה זלזול לאות של היום. וכן בחול המועד מהטעם הזה, ומביא הסימן את הגה הרמ״א. טקסט עברי מנוקד, תרגום שוטף והסבר של שני הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: דין תפילין בשבת ויום טוב — שהם עצמם אות, וחול המועד מהטעם הזה, והגה הרמ״א
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״א · שני סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

הסימן הקודם לימדנו מאימתי מניחין תפילין — שזמנן ביום ולא בלילה (סימן ל׳). ונשארת שאלה אחרת של זמן: היש ימים שאין מניחין בהם כלל ? השולחן ערוך משיב ששבת ויום טוב הם עצמם אות, סימן הברית ; וכיון שאף התפילין אות הן, הנחתן בימים הללו היתה זלזול לאות של היום הקדוש. וכן הדבר בחול המועד, שימיו אף הם אות — אלא שהרמ״א מביא שיש אומרים (וי״א) שחול המועד חייב בתפילין, וכן היה המנהג בגלילות אלו להניחם בחול המועד ולברך עליהם, אלא שאין מברכין בקול רם בבית הכנסת. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה הדקה — ובפרט מנהג קהילתו בחול המועד — נפנה אל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. שבת ויום טוב — אין מניחין תפילין : שהם עצמם אות, ואם מניחין בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם (סעיף א)
ב. חול המועד — מהטעם הזה (ימיו גם הם אות) ; הגה הרמ״א : וי״א חייב, ומנהג להניחם ולברך אך לא בקול רם (סעיף ב)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה

א. שבת ויום טוב — אין מניחין תפילין (סעיף א)

טקסט מקורי (סעיף א)

[א] בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אָסוּר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עַצְמָם אוֹת, וְאִם מְנִיחִים בָּהֶם אוֹת אַחֵר הָיָה זִלְזוּל לָאוֹת שֶׁלָּהֶם.
[א] בשבת ויום טוב אסור להניח תפילין, מפני שהם עצמם אות, ואם מניחין בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם.
אוֹת — « סימן » — התפילין נקראות אות: « וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ » (שמות י״ג). וכן שבת אות היא: « אוֹת הִיא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם » (שמות ל״א). התפילין מכריזות על קשר ישראל עם בוראם ; אך יום השבת (והיום טוב) כבר מכריז על אותו קשר בעצמו. ומי שכבר יש לו אות אינו צריך אות שני.
זִלְזוּל — פחיתות כבוד — לבוא ולהניח אות אחר (תפילין) על יום שהוא כבר בעצמו אות, כמוהו כמתייחס לאות של היום כאילו אינו מספיק — והרי זה זלזול, פגיעה בכבוד האות של שבת ויום טוב. ולכן בימים הללו אין מניחין תפילין.
מה אומר הסעיף :
הסעיף במשפט אחד : בשבת וביום טוב אין מניחין תפילין, שהם עצמם אות, ואם מניחין בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם.

ב. חול המועד — מהטעם הזה ; הגה הרמ״א (סעיף ב)

טקסט מקורי (סעיף ב)

[ב] בְּחֹל הַמּוֹעֵד גַּם כֵּן אָסוּר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין מֵהַטַּעַם הַזֶּה בְּעַצְמוֹ, שֶׁיְּמֵי חֹל הַמּוֹעֵד גַּם הֵם אוֹת. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁחֹל הַמּוֹעֵד חַיָּב בִּתְפִלִּין [בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרֹא״שׁ], וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל גְּלִילוֹת אֵלּוּ לְהָנִיחָם בַּמּוֹעֵד וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, אֶלָּא שֶׁאֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם בְּקוֹל רָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּמוֹ שְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה.
[ב] בחול המועד גם כן אסור להניח תפילין מהטעם הזה בעצמו, שימי חול המועד גם הם אות. הגה: ויש אומרים שחול המועד חייב בתפילין [בית יוסף בשם הרא״ש], וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם, אלא שאין מברכין עליהם בקול רם בבית הכנסת כמו שאר ימות השנה.
חוֹל הַמּוֹעֵד — הימים האמצעיים של החג — הם הימים שבין ראשי הרגלים וסופם בפסח ובסוכות. השולחן ערוך (המחבר) מלמד שאף הם אות — אות של החג — ולפיכך אין מניחין בהם תפילין, מאותו טעם בעצמו של שבת ויום טוב.
הַגָּה — הגהת הרמ״א (וי״א חַיָּב) — הרמ״א (רבי משה איסרליש, פוסק בני אשכנז) מוסיף שיש אומרים (וי״א), בשם הרא״ש שהביא הבית יוסף, שחול המועד חייב בתפילין — שאין ימי חול המועד אות גמור כשבת ויום טוב. ולדעה זו נהגו בגלילות אלו להניח תפילין בחול המועד ולברך עליהם — אלא שאין מברכין בקול רם בבית הכנסת כשאר ימות השנה, לחוש לדעה האחרת (דעת המחבר).
מה אומר הסעיף :
הסעיף במשפט אחד : בחול המועד אוסר אף המחבר (ימיו אות הם) ; והרמ״א מביא את הדעה החולקת (וי״א חייב) ואת המנהג להניחם בלא ברכה בקול רם בבית הכנסת.

להבין : התפילין כאות

התפילין אות — ומדוע היום הקדוש אינו צריך לה — התורה קוראת לתפילין אות: מונחות על היד ועל הראש, הן עדות גלויה לדבקות ישראל בבוראו, לעול מלכות שמים המקובל על הלב ועל המוח. ואילו שבת ויום טוב — ואחריהם חול המועד — נקראו בעצמם אות בתורה: מנוחת היום וקדושתו כבר אומרות בעצמן את אותו קשר. נמצא שהיום הקדוש הוא עצמו מה שהתפילין מבטאות בימות החול ; ולהניח בו תפילין לא יוסיף על האות — אלא יפחית מכבודו, כאילו אין אות היום מספיק.
לכן חסרון התפילין בשבת וביום טוב אינו חסרון אלא רוממות: היום עצמו הוא האות, והיהודי באותו יום הוא כולו האות — בלא צורך לשאתה על גופו.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — המניחין תפילין בשבת או ביום טוב ?

מצב: בוקר שבת (או יום יום טוב). האם, כמו בימות החול, מניחין תפילין לתפילה ?
הנהגה: לא — אין מניחין תפילין בשבת וביום טוב (סעיף א). ימים אלו הם עצמם אות, סימן ; ואות שני היה זלזול לאות של היום. היהודי באותו יום נושא את האות מכח היום עצמו.

מקרה 2 — ובחול המועד ?

מצב: ימי חול המועד של פסח או סוכות. המניחין תפילין ?
הנהגה: כאן נחלקו הדעות. לדעת המחבר אין מניחין תפילין בחול המועד (ימיו אף הם אות). והרמ״א מביא את הדעה (וי״א) המחייבת, ואת המנהג להניחם בלא ברכה בקול רם בבית הכנסת (סעיף ב). המנהג משתנה בין הקהילות — וההנהגה למעשה תלויה במנהג קהילתו ומשפחתו: ובזה נפנים אל הוראת הרב.

מקרה 3 — להבין את הענין : אות היום

מצב: מתחיל שואל מדוע יום נעלה כשבת « נמנע » ממצות תפילין.
ביאור: אין זו מניעה. התפילין אות הן, סימן הקשר עם הבורא ; אבל שבת ויום טוב הם כבר, בעצמם, אותו אות. היום הקדוש הוא מה שהתפילין מבטאות בחול. הנחתן בו לא תוסיף דבר — אלא תתייחס לאות היום כאילו אינו מספיק. חסרון התפילין כאן הוא סימן לשלמות היום.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מדוע אין מניחין תפילין בשבת וביום טוב ? מהי אות ?
  2. במה הוספת התפילין בימים הללו היתה זלזול ?
  3. מהו טעם המחבר בחול המועד ? כיצד הוא כטעם שבת ויום טוב ?
  4. מה מביא הרמ״א (וי״א) בענין חול המועד, ואיזה מנהג הוא מתאר ? מדוע בלא ברכה בקול רם ?
  5. במה חסרון התפילין בשבת הוא רוממות ולא חסרון ?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן ל״ב
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן ל״א · שני סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא