✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ל׳ · זמן הנחת התפילין
זמן הנחתן — התפילין ליום ולא ללילה: מניחין בבוקר משיכיר את חבירו ברחוק ארבע אמות, ואין מניחין בלילה (שמא ישן), והיוצא לדרך בהשכמה מברך כשמגיע זמנם
סימן ל׳ · ה׳ סעיפים
זמן הנחתן
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
מאימתי מניחין תפילין ? סימן זה קובע את הזמן הנחתן: בבוקר, משיאיר היום כדי טובא להכיר חבר הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ; ואין מניחין בלילה (גזרה שמא ישן בהם) ; והיוצא לדרך קודם עלות השחר מניחם ומברך כשמגיע זמנם ; ולומדים מה יעשה בתפילין כששקעה החמה או שקדש היום (שבת) בדרך. טקסט עברי מנוקד, תרגום שוטף והסבר של חמשת הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: זמן הנחת התפילין — בבוקר (משיכיר את חבירו), אסור בלילה, היוצא לדרך, שקיעה וכניסת שבת בדרך, ומי שהתפלל ערבית מבעוד יום
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ל׳ · חמשה סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
הסימן הקודם לימדנו שאין מברכין שום ברכה בחליצת התפילין (סימן כ״ט). ונשארת השאלה הפותחת את היום: מאימתי מניחין אותן ? השולחן ערוך משיב שהתפילין הן מצות יום ולא לילה: מניחין בבוקר משיאיר היום כדי להכיר חבר הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות — הוא השיעור של הציצית (סימן י״ח). בלילה אין מניחין: חכמים אסרו שמא יישן בהם (שמא ישן). אבל היוצא לדרך בהשכמה מניחם מבעוד לילה ומברך כשמגיע זמנם — שכיון שהשכים ויצא לדרך, שוב אין חשש שיישן. ולבסוף מלמד הסימן מה יעשה מי שבא בדרך ושקעה עליו חמה, או שקדש עליו היום (שבת) והתפילין בראשו, ומי ש« עשה לילה » בהתפללו ערבית מבעוד יום. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה הדקה נפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. זמן הנחתן בבוקר — משיכיר את חבירו ברחוק ארבע אמות (סעיף א)
ב. אסור להניח בלילה — גזרה שמא ישן ; מי שכבר היו עליו (אין מורין כן / מורין כן) (סעיף ב)
ג. היוצא לדרך בהשכמה — מניחם ומברך כשמגיע זמנם, דליכא למיחש שמא יישן (סעיף ג)
ד. שקעה עליו חמה / קדש היום בדרך — יניח ידו עליהם עד שיגיע לבית (סעיף ד)
ה. התפלל ערבית מבעוד יום — אין לו להניחם אחר כך (סעיף ה)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. זמן הנחתן — בבוקר (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
[א] זְמַן הֲנָחָתָן בַּבֹּקֶר מִשֶּׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ הָרָגִיל עִמּוֹ קְצָת בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְיַכִּירֶנּוּ.
[א] זמן הנחתן בבוקר, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו.
מִשֶּׁיַּכִּיר אֶת חֲבֵרוֹ — « משיכיר את חבירו » — התפילין מצות יום הן. והשיעור המסמן את תחלת היום כאן הוא סימן שבראייה: שיאיר היום כדי להכיר, ברחוק ארבע אמות (כשני מטרים), אדם הרגיל עמו קצת — לא מיודע גמור שיכירנו אף באפלה, ולא נכרי שלא יכירנו אלא באור גדול. והוא השיעור של הציצית (סימן י״ח).
מה אומר הסעיף :
- בבוקר : הזמן של הנחת התפילין הוא היום, ולא הלילה — ופותח בבוקר.
- הסימן : משיאיר היום כדי להכיר חבר הרגיל עמו קצת, ברחוק ארבע אמות.
- כציצית : הוא השיעור של הציצית (סימן י״ח) — שתי מצוות « של יום ».
הסעיף במשפט אחד : מניחין תפילין בבוקר, משיאיר היום כדי להכיר חבר ברחוק ארבע אמות.
ב. אין מניחין תפילין בלילה — שמא ישן (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] אָסוּר לְהָנִיחַ תְּפִלִּין בַּלַּיְלָה שֶׁמָּא יִשְׁכָּחֵם וְיִישַׁן בָּהֶם. אִם הֱנִיחָם קֹדֶם שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה וְחָשְׁכָה עָלָיו אֲפִלּוּ הֵם עָלָיו כָּל הַלַּיְלָה מֻתָּר וְאֵין מוֹרִין כֵּן. אִם לֹא חָלַץ תְּפִלִּין מִשֶּׁשָּׁקְעָה חַמָּה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה מָקוֹם לְשָׁמְרָן וְנִמְצְאוּ עָלָיו כְּדֵי לְשָׁמְרָן מֻתָּר וּמוֹרִין כֵּן.
[ב] אסור להניח תפילין בלילה שמא ישכחם ויישן בהם. אם הניחם קודם שתשקע החמה וחשכה עליו, אפילו הם עליו כל הלילה — מותר, ואין מורין כן. אם לא חלץ תפילין מששקעה חמה מפני שלא היה מקום לשמרן, ונמצאו עליו כדי לשמרן — מותר, ומורין כן.
גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִישַׁן — הגזרה « שמא יישן » — הכבוד שחייבין בו לתפילין תובע שלא יישן אדם כשהן עליו (אין הגוף ראוי להיות ברפיון של שינה). לפיכך גזרו חכמים שלא להניחן בלילה, זמן שינה, שמא יישן בהם. וזו גזרה — סייג של זהירות.
אֵין מוֹרִין כֵּן / מוֹרִין כֵּן — « אין מורין כן » / « מורין כן » — פעמים שהדבר מותר, אך אין מורין אותו בפרהסיה, שמא ילמדו ממנו יותר מדאי. כאן: מי שהיו התפילין עליו מבעוד יום וחשכה עליו — מותר לו להשאירן, אך אין מורין כן, שלא יבואו לומר שמותר להניח בלילה. אבל מי שמשאירן מחמת שאין מקום לשמרן — מורין כן, שהרי שמירת התפילין טעם ברור וגלוי הוא.
מה אומר הסעיף :
- אסור להניח בלילה : בגזרה — שמא יישן בהם (שמא ישן).
- כבר היו עליו מבעוד יום : אם היו עליו קודם השקיעה וחשכה — מותר להשאירן, אך אין מורין כן.
- מפני שאין מקום לשמרן : המשאירן לשמרן — מורין כן.
הסעיף במשפט אחד : אין מניחין תפילין בלילה (שמא יישן) ; מי שהיו עליו מבעוד יום מותר להשאירן (ואין מורין כן), וכל שכן המשאירן מחמת שאין מקום לשמרן.
ג. היוצא לדרך בהשכמה — מניחם ומברך כשמגיע זמנם (סעיף ג)
טקסט מקורי (סעיף ג)
[ג] הָיָה רוֹצֶה לָצֵאת לַדֶּרֶךְ בְּהַשְׁכָּמָה מַנִּיחָם וּכְשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּם יְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם וִיבָרֵךְ, דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יִישַׁן בָּהֶם כֵּיוָן שֶׁהִשְׁכִּים וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.
[ג] היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה — מניחם, וכשיגיע זמנם ימשמש בהם ויברך, דליכא למיחש שמא יישן בהם, כיון שהשכים ויצא לדרך.
יְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם וִיבָרֵךְ — « ימשמש בהם ויברך » — היוצא לדרך הניח את התפילין קודם זמנם (שאינו יכול להמתין), ולכן בלא ברכה — שאין מברכין שלא בזמן. וכשמגיע הזמן בדרך, הוא ממשמש בתפילין (המשמוש, מעשה תשומת לב ומגע — עיין סימן כ״ח) לחדש את דעתו למצוה, ומברך אז. והמשמוש עומד כאן במקום התחלה « חדשה » של המצוה בעת שנפתח זמנה.
מה אומר הסעיף :
- מניח מבעוד לילה : היוצא לדרך בהשכמה מניח התפילין קודם זמנם — אך בלא ברכה.
- ומברך בזמנם : כשמגיע הזמן, ממשמש בהן (משמוש) ומברך אז.
- ואין חשש כאן : הגזרה « שמא ישן » אינה נוהגת — כיון שהשכים ויצא לדרך, שוב לא יישן.
הסעיף במשפט אחד : היוצא לדרך בהשכמה מניח התפילין מבעוד לילה (בלא ברכה), וכשמגיע הזמן ממשמש ומברך — ואין חשש שיישן, שכבר יצא לדרך.
ד. שקעה עליו חמה / קדש היום בדרך (סעיף ד)
טקסט מקורי (סעיף ד)
[ד] הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְשָׁקְעָה עָלָיו חַמָּה, אוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וּתְפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם, יַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיַּגִּיעַ לַבַּיִת. וְאִם יֵשׁ בַּיִת קָרוֹב לַחוֹמָה שֶׁמִּשְׁתַּמְּרִין שָׁם, חוֹלְצָן וּמַנִּיחָם שָׁם.
[ד] היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו חמה ; או שהיה יושב בבית המדרש ותפילין בראשו וקדש עליו היום (שבת) — יניח ידו עליהם עד שיגיע לבית. ואם יש בית קרוב לחומה שמשתמרין שם, חולצן ומניחם שם.
יַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶם — « יניח ידו עליהם » — בשקיעת החמה, או בכניסת שבת (« קדש עליו היום »), שוב אין התפילין בזמנן וצריך לחלצן ; אבל אם הוא בדרך או רחוק מביתו, אינו יכול לשאתן בגלוי (מראית העין) ואף לא להניחן. לפיכך מכסה את התפילין בידו עד שיגיע לבית. ואם יש בית משתמר סמוך (« קרוב לחומה »), חולצן ומניחן שם. ובהנהגות השקיעה וכניסת שבת עיין עוד בסימנים כ״ה, כ״ט ול״א.
מה אומר הסעיף :
- שני מקרים : שקעה החמה בדרך ; או קדש היום (שבת) בעודו לומד בבית המדרש — ותפילין בראשו.
- ידו עליהם : מכסה את התפילין בידו (יניח ידו עליהם) עד שיגיע לבית — לכבוד ולמראית העין.
- בית סמוך : אם יש מקום משתמר סמוך, חולצן ומניחם שם.
הסעיף במשפט אחד : מי שנתפס בדרך בשקיעת החמה או בכניסת שבת ותפילין בראשו, מניח ידו עליהם עד הבית — או מניחם במקום משתמר סמוך.
ה. התפלל ערבית מבעוד יום (סעיף ה)
טקסט מקורי (סעיף ה)
[ה] יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם עַד שֶׁלֹּא הֵנִיחַ תְּפִלִּין, אֵין לוֹ לְהָנִיחָם אַחַר כָּךְ.
[ה] יש מי שאומר שאם התפלל תפילת ערבית מבעוד יום עד שלא הניח תפילין, אין לו להניחם אחר כך.
מִבְּעוֹד יוֹם — « מבעוד יום » — המתפלל ערבית (תפילת הלילה) קודם שחשכה, כבר עשה לילה על עצמו בהנהגתו. ומעתה נופלת סתירה (תרתי דסתרי): הנחת התפילין תנהג במעת הזה כיום, בעוד שכבר החשיבו ללילה. ולפיכך מסיק היש מי שאומר שאין לו להניחם אחר כך.
מה אומר הסעיף :
- ערבית מוקדמת : מי שהתפלל ערבית מבעוד יום, קודם שהניח תפילין…
- אינו מניח עוד : לדעת היש מי שאומר, אין לו להניחם אחר כך.
- הטעם : « עשה לילה » בתפילתו — והנחה תהיה תרתי דסתרי (יום ולילה כאחד).
הסעיף במשפט אחד : מי שהתפלל ערבית מבעוד יום קודם שהניח תפילין, אין לו להניחם אחר כך — שכבר החשיב את הזמן ללילה.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — מאימתי מניחין תפילין בבוקר ?
מצב: קם אדם מוקדם, ועדיין אפל מעט. מאיזה רגע מותר להניח תפילין ?
הנהגה: משיאיר היום כדי להכיר חבר הרגיל עמו קצת, ברחוק ארבע אמות (סעיף א). והוא הסימן של הציצית (סימן י״ח): התפילין מצות יום, ושיעור זה מסמן את פתיחת היום.
מקרה 2 — אין מניחין בלילה ; היוצא לדרך בהשכמה
מצב: עדיין לילה וצריך לצאת לדרך קודם עלות השחר. המותר להניח תפילין עתה ?
הנהגה: בדרך כלל אין מניחין תפילין בלילה (גזרה שמא ישן — שמא יישן בהם, סעיף ב). אבל היוצא לדרך בהשכמה מניחם מבעוד לילה בלא ברכה, וכשמגיע הזמן בדרך ממשמש בהן (משמוש) ומברך אז (סעיף ג) — ואין חשש שיישן, שכבר עומד ויצא לדרך.
מקרה 3 — שקעה החמה / קדש היום בדרך
מצב: אדם בדרך (או לומד בבית המדרש), תפילין עדיין בראשו, והנה שקעה החמה או נכנסת שבת.
הנהגה: מניח ידו על התפילין (יניח ידו עליהם) עד שיגיע לבית — אינו משאירן בגלוי (מראית העין) ואינו מפקירן. ואם יש מקום משתמר סמוך, חולצן ומניחם שם (סעיף ד). ולאופן המדויק של חליצת התפילין והנחתן בכניסת שבת, ולפרטי ההנהגות הללו, נפנים אל הוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מאיזה סימן מניחין תפילין בבוקר ? לאיזו מצוה אחרת משותף שיעור זה ?
- מדוע אין מניחין תפילין בלילה ? מהי גזרה ?
- מה פירוש אין מורין כן ומורין כן ? לאילו מקרים הם נוגעים כאן ?
- כיצד מיישב היוצא לדרך בהשכמה בין ההנחה קודם הזמן ובין הברכה (תפקיד המשמוש) ?
- מה יעשה בתפילין אם שקעה החמה או שקדש היום (שבת) בעודו בדרך ?
- מדוע מי שהתפלל ערבית מבעוד יום אין לו להניחם אחר כך ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — זמן הנחה : משיכיר את חבירו והשיעור המשותף לציצית (מנחות מ״ג, ברכות ט׳) ; לילה לאו זמן תפילין — גזרה שמא ישן (מנחות ל״ו) ; אין מורין כן / מורין כן ; היוצא לדרך ; שקעה עליו חמה / קדש היום וערבית מבעוד יום — תרתי דסתרי
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — זמן הנחתן, אסור להניח בלילה, היוצא לדרך בהשכמה, כניסת שבת בדרך, וסדר ערבית ותפילין