✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן ל״ב · סדר כתיבת התפילין

סדר כתיבת התפילין — מסכת שלמה במלאכת הסופר: ארבע הפרשיות וסדרן, הדיו, הקלף המעובד לשמה, הכתיבה לשמה, התיקונים, ההגהה והכנסת הפרשיות בבתים
סימן ל״ב · נ״ב סעיפים
סדר כתיבת התפילין
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

כיצד נכתבות התפילין שמניחין בכל בוקר ? סימן זה — הארוך שבשולחן ערוך בהלכות תפילין, נ״ב סעיפים — הוא מסכת שלמה של סופרות (מלאכת הסופר). עיקרו לסופר, אך כל אחד ראוי לו לדעת את יסודותיו, שכן בזה מובן ערכן של תפילין כשרות. לפי שהנושא טכני מאוד, אנו מציגים אותו מקובץ לשמונה משפחותשמונת השערים שלהלן — עם טקסט מנוקד מייצג לכל אחת, תרגומו והסבר נגיש, ובסופו מדור של מקרים מעשיים.

נושא: סדר כתיבת התפילין — ארבע הפרשיות, הדיו והכתיבה, השרטוט והכתב אשורי, הקלף והעיבוד לשמה, הכתיבה לשמה, פתוחות וסתומות, ההגהה והבדיקה, והבתים
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״ב · נ״ב סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

הסימנים הקודמים בֵּרְרוּ את מצות התפילין, את מקומן על היד והראש, ואת זמן הנחתן. ונשאר מה שכל השאר עומד עליו: כיצד נכתב הקלף עצמו ? השולחן ערוך מקדיש כאן נ״ב סעיפים — הסימן הארוך שבהלכות תפילין — לסופרות, מלאכת הסופר. למדנו שכל דבר שבתפילין צריך להיעשות לשמה — לשם קדושת התפילין: עיבוד העור (העיבוד), הכתיבה, ובייחוד האזכרות (שמות הקודש). כל אות צריכה להיות מוקפת גויל, כתובה בכתב אשורי בדיו שחור, בלא שום פסול שיפסול את הכל. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון, בשמונה משפחות המקיפות את חמישים ושניים הסעיפים ; ולהנהגה הדקה של הסופר נפנה אל ספרי סת״ם ואל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד — שמונה משפחות נ״ב הסעיפים

א. ארבע הפרשיות וסדרן — קדש · והיה כי יביאך · שמע · והיה אם שמוע ; לכתבן כסדר התורה ; שינה → פסול (סעיף א-ב)
ב. הדיו והכתיבה — דיו שחור, לא צבע ולא זהב ; כתיבה תמה, מוקף גויל, התגין ; יד ימין (סעיף ג-ה)
ג. השרטוט והכתב אשורי — השרטוט וצורת האותיות (סעיף ו)
ד. הקלף : קלף / דוכסוסטוס / גויל — צד הבשר, העיבוד לשמה, עכו״ם, העורות הכשרים (סעיף ז-יד)
ה. הכתיבה לשמה והאזכרות — לומר « לשם קדושת תפילין », האזכרות לשמן, קריאה וידיעה (סעיף יט-כב, כט-לא)
ו. פתוחות וסתומות והתיקונים — הפרשיות פתוחות/סתומות, הרווחים, חק תוכות, מה שמתקנים (סעיף יז-יח, כג-כח, לב-לו)
ז. ההגהה והבדיקה — הבדיקה, האותיות הנפסקות או החסרות, הנקב, התינוק (סעיף יג, טו-טז)
ח. הכנסת הפרשיות בבתים — הבתים המרובעים, השי״ן, התיתורא, התפירה (סעיף לז-נב)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה

א. ארבע הפרשיות וסדרן (סעיף א-ב)

טקסט מייצג (סעיף א)

מִצְוַת תְּפִלִּין שֶׁיִּכְתֹּב אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת: קַדֶּשׁ לִי, וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ, שְׁמַע, וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ. וְצָרִיךְ לְכָתְבָם בַּסֵּדֶר הַזֶּה — לִכְתֹּב תְּחִלָּה הַקּוֹדֶמֶת בַּתּוֹרָה — וְאִם שִׁנָּה פָּסוּל; וּלְכַתְּחִלָּה יִכְתֹּב שֶׁל יָד קֹדֶם שֶׁל רֹאשׁ.
מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות — קדש לי, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. וצריך לכתבם בסדר הזה, לכתוב תחילה הקודמת בתורה, ואם שינה פסול ; ולכתחילה יכתוב של יד קודם של ראש.
אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת — ארבעה קטעים — התפילין כוללות ארבעה קטעים מן התורה שבהם נאמרה מצות התפילין. בשל ראש כל אחת נכתבת בקלף לבדה ; ובשל יד נכתבות כולן בקלף אחד (סעיף ב). הסדר מעכב: כותבין כל פרשה כסדרה בתורה, וההופך את הסדר — התפילין פסולות.
מה אומרים סעיפים אלו (א-ב) :
המשפחה במשפט אחד : התפילין נושאות ארבע פרשיות, כתובות כסדר התורה (המשנה — פסול) — מופרדות בשל ראש, מאוחדות בשל יד.

ב. הדיו והכתיבה (סעיף ג-ה)

טקסט מייצג (סעיף ג-ד)

יִכְתְּבֵם בִּדְיוֹ שָׁחֹר. כָּתַב אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת בִּשְׁאָר מִינֵי צִבְעוֹנִים אוֹ בְּזָהָב — הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. צָרִיךְ שֶׁלֹּא תִּדְבַּק שׁוּם אוֹת בַּחֲבֶרְתָּהּ, אֶלָּא כָּל אוֹת תְּהֵא מֻקֶּפֶת גְּוִיל.
יכתבם בדיו שחור. כתב אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב — הרי אלו פסולין. צריך שלא תדבק שום אות בחברתה, אלא כל אות תהא מוקפת גויל.
מֻקָּף גְּוִיל — « מוקף גויל » — כל אות צריכה להיות מוקפת לובן מכל צדדיה: שתי אותיות הנוגעות זו בזו, או אות חלוקה לשתים, פוסלות את הכתב. הסופר כותב כתיבה תמה, שלא יחסר אף קוצו של יו״ד, מתוייגת בתגין כהלכתה. וכותב ביד ימין (סעיף ה) ; כתב בשמאל — פסול כל שאפשר למצוא אחרים כתובים בימין (ואיטר — שמאלו כימינו). ובדיו מפנה השולחן ערוך גם לספר יורה דעה.
מה אומרים סעיפים אלו (ג-ה) :
המשפחה במשפט אחד : התפילין נכתבות בדיו שחור, כל אות מוקפת גויל ותמה, ביד ימין — צבע, זהב או אות דבוקה עלולים לפסול הכל.

ג. השרטוט והכתב אשורי (סעיף ו)

טקסט מייצג (סעיף ו)

אֵין צָרִיךְ לְשַׂרְטֵט כִּי אִם שִׁטָּה עֶלְיוֹנָה, וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְיַשֵּׁר הַשִּׁטָּה בְּלֹא שִׂרְטוּט — יְשַׂרְטֵט כָּל הַשּׁוּרוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְשַׂרְטֵט תָּמִיד לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּמִן הַצְּדָדִים, וְכֵן נוֹהֲגִין.
אין צריך לשרטט כי אם שיטה עליונה, ואם אינו יודע ליישר השיטה בלא שרטוט — ישרטט כל השורות. ויש אומרים שצריך לשרטט תמיד למעלה ולמטה ומן הצדדים, וכן נוהגין.
שִׂרְטוּט — הרשם — קודם הכתיבה משרטט הסופר קווים דקים (לא בעופרת, שתשאיר צבע) כדי שהכתב יהיה ישר. מן הדין די בשרטוט השיטה העליונה, אך המנהג לשרטט את כל ההיקף. וכתב ישר זה הוא הכתב אשורי — הכתב המרובע הקדוש, שצורת כל אות בו היא הלכה למשה מסיני (הלמ״ס).
מה אומר סעיף זה (ו) :
המשפחה במשפט אחד : הסופר משרטט את הקלף (לכל הפחות שיטה עליונה, ובמנהג כל ההיקף) וכותב בכתב אשורי, הכתב המרובע הקדוש.

ד. הקלף : קלף / דוכסוסטוס / העיבוד לשמה (סעיף ז-יד)

טקסט מייצג (סעיף ז-ח)

הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי: תְּפִלִּין עַל הַקְּלָף, וְלֹא עַל הַדּוּכְסוּסְטוֹס וְלֹא עַל הַגְּוִיל. כּוֹתְבִין עַל הַקְּלָף בִּמְקוֹם בָּשָׂר, וְאִם שִׁנָּה פָּסוּל. וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַקְּלָף מְעֻבָּד לִשְׁמוֹ.
הלכה למשה מסיני: תפילין על הקלף, ולא על הדוכסוסטוס ולא על הגויל. כותבין על הקלף במקום בשר, ואם שינה פסול. וצריך שיהא הקלף מעובד לשמו.
קלף · דוכסוסטוס · עיבוד לשמה — העור, לאחר שעובד, היו חולקים אותו לשנים: החלק החיצון (לצד השער) הוא הקלף — ועליו, בצד הבשר, כותבין תפילין ; והפנימי (לצד הבשר) הוא הדוכסוסטוס. וקלפים שלנו, שאין חולקין, דין קלף להם. וצריך העור להיות מעובד לשמו — לשם תפילין או ס״ת ; עיבדו לשם מזוזה — פסול. עיבדו עכו״ם — הרמב״ם פוסל והרא״ש מכשיר אם ישראל מסייע (עיין סימן י״א וסימן י״ד). והעור מבהמה, חיה ועוף טהורים (אף נבלה וטרפה), לא מדג (סעיף יב) ; וצריך שיהיה שלם, בלא נקב שיחלק אות (סעיף יג).
מה אומרים סעיפים אלו (ז-יד) :
המשפחה במשפט אחד : כותבין על הקלף (צד הבשר), מעובד לשמו לשם תפילין, מעור בהמה טהורה ועור שלם.

ה. הכתיבה לשמה והאזכרות (סעיף יט-כב, כט-לא)

טקסט מייצג (סעיף יט)

בִּתְחִלַּת הַכְּתִיבָה יֹאמַר בְּפִיו: אֲנִי כּוֹתֵב לְשֵׁם קְדֻשַּׁת תְּפִלִּין. וּמִלְּבַד זֶה, בְּכָל פַּעַם שֶׁכּוֹתֵב אַזְכָּרָה — צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁכּוֹתְבָהּ לְשֵׁם קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם.
בתחילת הכתיבה יאמר בפיו: אני כותב לשם קדושת תפילין. ומלבד זה, בכל פעם שכותב אזכרה — צריך לומר שכותבה לשם קדושת השם.
אַזְכָּרָה — שם קודש — לב הכתיבה לשמה. קודם שמתחיל, הסופר אומר בפיו שכותב « לשם קדושת תפילין » ; ובכל שם שפוגע בו, חוזר ואומר שכותבו « לשם קדושת השם » — ששם שנכתב בלא כוונה זו פסול ואין לו תקנה. ואינו כותב מן הזכרון פרשה שאינה שגורה בפיו, אלא מן הכתב (סעיף כט) ; וצריך לדעת לקרוא (סעיף ל-לא) ; וקורא כל פרשה כמה פעמים קודם שמכניסה, שלא תתחלף פרשה בפרשה (סעיף כא-כב). ונזהר בחסרות ויתרות (אות יתרה או חסרה → פסול, סעיף כ).
מה אומרים סעיפים אלו (יט-כב, כט-לא) :
המשפחה במשפט אחד : הכל נכתב לשמה — הסופר מכריז את הכוונה בתחילה ובכל שם קודש, כותב מן הכתב, קורא ובודק כל אות.

ו. פתוחות וסתומות והתיקונים (סעיף יז-יח, כג-כח, לב-לו)

טקסט מייצג (סעיף לו וסעיף יז)

יַעֲשֶׂה כָּל פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ פְּתוּחוֹת, חוּץ מִפָּרָשָׁה אַחֲרוֹנָה — וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ — שֶׁיַּעֲשֶׂנָּה סְתוּמָה, וְאִם שִׁנָּה פָּסוּל. אִם נָפְלָה טִפַּת דְּיוֹ לְתוֹךְ הָאוֹת וְאֵינָהּ נִכֶּרֶת — אֵין תַּקָּנָה לִגְרֹר, דְּהָוֵי חַק תּוֹכוֹת וּפָסוּל.
יעשה כל פרשיותיה פתוחות, חוץ מפרשה אחרונה — והיה אם שמוע — שיעשנה סתומה, ואם שינה פסול. אם נפלה טיפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת — אין תקנה לגרור, דהוי חק תוכות ופסול.
פתוחה / סתומה וחק תוכות — פרשה פתוחה מניחה רווח עד סוף השיטה ; ופרשה סתומה מניחה רווח באמצע. והרווחים בין תיבה לתיבה, בין שיטה לשיטה ובין אות לאות — שיעורים להם (סעיף לב-לה). והאות צריכה לבוא מן הכתיבה (וכתב), לא מן החקיקה: הגורר דיו כדי « להוציא » צורה — חק תוכות, ופסול (סעיף יז-יח). וכותבין על מקום הגרר אף אזכרה, אך אין מתקנין שם קודש במחיקה, שהוא כמוחק את השם. ואותיות דבוקות או נפסקות מתתקנות אם הצורה עליהן ; ואם תיקנן לאחר שכתב לפניהן — שלא כסדרן ופסולות (סעיף כג-כח).
מה אומרים סעיפים אלו (יז-יח, כג-כח, לב-לו) :
המשפחה במשפט אחד : הפרשיות כסדר הפתוחות והסתומות ברווחים מדודים ; האות באה מן הכתיבה ולא מן הגרירה (חק תוכות), ושם קודש אין מוחקין לעולם.

ז. ההגהה והבדיקה (סעיף יג, טו-טז)

טקסט מייצג (סעיף טז)

נִפְסַק אַחַת מִן הָאוֹתִיּוֹת: אִם תִּינוֹק שֶׁאֵינוֹ לֹא חָכָם וְלֹא טִפֵּשׁ יוֹדֵעַ לִקְרוֹתוֹ — כָּשֵׁר, וְאִם לָאו — פָּסוּל.
נפסק אחת מן האותיות: אם תינוק שאינו לא חכם ולא טיפש יודע לקרותו — כשר, ואם לאו — פסול.
הגהה · בדיקה · התינוק — לאחר הכתיבה מגיהין ובודקין (הגהה) כל אות. וסימן האות המסופקת — נפסקה, נתקלקלה צורתה או נקב חילק קו — הוא התינוק: תינוק « בינוני » היודע לקרוא מראים לו את האות ; הכירה — כשרה (ובלבד שנכתבה בכשרות ואחר כך נתקלקלה). והנקב מכריע: נקב בלובן שבתוך ה״א או מ״ם — יש שמתירין ; אך נקב המשאיר את האות בלא היקף — פוסל (סעיף יג, טו). וזהו עניין הבדיקה התקופתית של התפילין.
מה אומרים סעיפים אלו (יג, טו-טז) :
המשפחה במשפט אחד : לאחר הכתיבה בודקין כל אות (הגהה / בדיקה) ; אות נפסקת או נקובה כשרה כל עוד התינוק מכירה וצורתה עליה.

ח. הכנסת הפרשיות בבתים (סעיף לז-נב)

טקסט מייצג (סעיף מה וסעיף לט)

יִתֵּן כָּל פָּרָשָׁה בְּבַיִת שֶׁלָּהּ, שֶׁתְּהֵא זְקוּפָה מְעֻמָּד בְּבֵיתָהּ. תְּפִלִּין, בֵּין שֶׁל רֹאשׁ בֵּין שֶׁל יָד, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁיִּהְיוּ מְרֻבָּעוֹת; וְתִיתּוֹרָא דִּתְפִלִּין הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
יתן כל פרשה בבית שלה, שתהא זקופה מעומד בביתה. תפילין, בין של ראש בין של יד, הלכה למשה מסיני שיהיו מרובעות ; ותיתורא דתפילין הלכה למשה מסיני.
בַּיִת · שי״ן · תִּיתּוֹרָא · תְּפִירָה — הפרשיות מונחות בבתים של העור: ארבעה בתים לשל ראש, אחד לשל יד (סעיף לח). והבתים מרובעים — הלמ״ס — בתפרן ובאלכסונן (סעיף לט), שחורים (מ). ועל עור של ראש בולט השי״ן של שלושה ראשים מצד אחד ושל ארבעה מצד שני (סעיף מב-מג). והבסיס הוא התיתורא (כדף של גשר), וממנה המעברתא שבה עוברת הרצועה (סעיף מד). ותופרין (תפירה) בגידי בהמה טהורה, שלוש תפירות בכל צד (סעיף מט-נא), ומעבירין את הרצועה ועושין קשר כמין ד (בראש) וכמין י (ביד), להשלים עם השי״ן את אותיות השם שד״י (סעיף נב). וכאן מתחבר הדבר לסימן ל״ג (שחרות הבתים והרצועות).
מה אומרים סעיפים אלו (לז-נב) :
המשפחה במשפט אחד : הפרשיות מונחות זקופות בבתים מרובעים שעליהם השי״ן, תפורים בגידי בהמה טהורה וסגורים ברצועה שקשרה משלים את השם שד״י.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — קניית תפילין « כשרות » מסופר מוסמך

מצב: אדם רוצה לרכוש זוג תפילין. מה פירוש שתפילין הן « כשרות », ולמי לפנות ?
הנהגה: קונין מסופר מוסמך ונאמן, המבטיח את הכתיבה לשמה — ההכרזה בתחילה ובכל שם קודש (סעיף יט) — קלף מעובד לשמה (סעיף ז-ח), כתיבה בכתב אשורי כשכל אות מוקפת גויל (סעיף ד-ו), ובדיקה מאושרת. « כשרות » אין פירושו רק « כתובות יפה », אלא שכל השרשרת, מן העור עד הקשר, נעשתה כפי נ״ב הסעיפים.

מקרה 2 — בדיקת התפילין מזמן לזמן

מצב: אדם מניח את אותן תפילין שנים רבות. האם צריך לבדקן, ומדוע ?
הנהגה: עם הזמן והלחות עלולה אות להיפסק, להידבק בחברתה או לאבד את היקפה — ואות אחת פוסלת (סעיף טו-טז). לפיכך מוסרין את התפילין מזמן לזמן לסופר לבדיקה ; והמנהג לבדקן לעתים (ולפי הדעות — קודם עתים ידועים). לתדירות המדויקת ולהנהגה בספק נפנים אל הסופר ואל הוראת הרב.

מקרה 3 — מדוע תפילין כשרות יקרות ?

מצב: אדם תמה על מחיר זוג תפילין מהודר. מהיכן המחיר ?
הסבר: המחיר משקף מלאכת סופר עצומה. הקלף מעובד לשמה (עיבוד לשמה), ואחר כך כל פרשה נכתבת ביד, אות אות, בכתב אשורי, כל אחת מוקפת גויל, וההכרזה לשמה מתחדשת בכל שם קודש — והכל בלא שפסול אחד (חסרות ויתרות, שלא כסדרן, חק תוכות) יפסול את הכל, ואחר כך מגיהין ובודקין (הגהה / בדיקה). ונוספים בתים מרובעים מעור אחד, השי״ן, התיתורא והתפירה בגידים. תפילין כשרות אינן יקרות « לחינם » : הן פרי עשרות שעות של מלאכה מדוקדקת וקדושה.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מהן ארבע הפרשיות של התפילין, ומדוע הסדר מעכב (שינה → פסול) ?
  2. מה פירוש מוקף גויל, ומדוע אות אחת בצבע או דבוקה עלולה לפסול הכל ?
  3. מהו הקלף, ומה פירוש העיבוד לשמה ?
  4. במה מתייחדת הכתיבה לשמה, ומדוע לאזכרות (שמות הקודש) דין מיוחד ?
  5. מהו חק תוכות, ומדוע אין מתקנין שם קודש לעולם ?
  6. מה תפקיד התינוק בבדיקת אות מסופקת ?
  7. מדוע תפילין כשרות יקרות ?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן ל״ג
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן ל״ב · נ״ב סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא