סימן ל״ג — דין תיקוני התפילין ודין הרצועות

על פי השולחן ערוך, אורח חיים ל״ג:א, אם נתקלקל עור של שני בתים מבתי הראש זה אצל זה — אם התפילין ישנים פסולים, ואם הם חדשים כשרים כל זמן שעור מושב הבתים קיים. הרמ״א מביא את הדעה ההפוכה (רש״י והרא״ש) ומסיק שיש להחמיר בשניהם. ואם נתקלקלו שנים שלא זה כנגד זה (הראשון והשלישי) — כשרים אפילו הם ישנים ; ואם נתקלקלו שלושה בתים — בכל ענין פסולים.

על פי המחבר (אורח חיים ל״ג:ג), עור הרצועות צריך שיהיה מעור בהמה חיה ועוף הטהורים, ושיהיה מעובד לשמן. הלכה למשה מסיני שיהו הרצועות שחורות מבחוץ ; אבל מצד פנים יעשה מאיזה צבע שירצה, חוץ מאדום — שמא יאמרו שמדם חטטיו נצבעו (מראית העין).

על פי המחבר (אורח חיים ל״ג:ד), טוב שישחירם ישראל לשמן ולא עכו״ם. והרמ״א מוסיף שבדיעבד, אם השחיר עכו״ם את עור הבתים — כשר ; אבל הרצועות אפילו בדיעבד פסול.

על פי המחבר (אורח חיים ל״ג:ה), יש מתירים לתפור אותה מצד פנים. אבל מה שמקיף מן הרצועה את הראש, ובשל יד מה שמקיף את הזרוע ונמתח עד אצבע אמצעי (שלוש כריכות) — אין להם תקנה לא בקשירה ולא בתפירה ; אך יתרון האורך (הכריכות שסביב הזרוע, ומה שתלוי מן הראש) — אין התפירה והקשירה פוסלים בו. ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירים כדי שלא יתבטל ממצות תפילין.