✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן מ׳ · דין קדושת התפילין ואיך לנהוג בה
דין איך לנהוג בקדושת התפילין — אסור לתלות תפילין אבל מותר לתלותן בכיסן ; בית שיש בו תפילין וכלי תוך כלי ; שלא להניחן תחת מרגלותיו ולא כנגד ראשו ; שכח ושמש או ראה קרי ; וחליצה לסעודת קבע
סימן מ׳ · ח׳ סעיפים
דין איך לנהוג בקדושת התפילין
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
לאחר שלימד המחבר את זמן המצוה (סימן ל״ז) ואת אופן הנחת התפילין, בא כאן ללמד את הכבוד הראוי לקדושתן. אין תולין תפילין — לא בבתים ולא ברצועות — אבל מותר לתלותן בכיסן (סעיף א). בבית שיש בו תפילין אסור לשמש עד שיוציאם או יניחם כלי תוך כלי (סעיף ב). אין מניחין אותם תחת מרגלותיו ולא כנגד ראשו (סעיפים ג-ה). השוכח ומשמש, או הרואה קרי, אינו אוחז בבתים ונוטל ידיו (סעיפים ו-ז). ולבסוף, חולצן לסעודת קבע (סעיף ח). טקסט עברי, תרגום והסבר של שמונת הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: דין איך לנהוג בקדושת התפילין — התליה והכיס, כלי תוך כלי והמיוחד, המיקום בחדר, הידים והרצועה, וסעודת קבע
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן מ׳ · שמונה סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
הסימנים הקודמים לימדונו כיצד נעשים ומונחים התפילין, ובאיזה זמן (עיין סימן ל״ז). ונשארת שאלת כבודן : התפילין הם תשמישי קדושה, ויש להיזהר מכל בזיון. לכן מלמד השולחן ערוך כיצד לנהוג בהם — שלא לתלותן, שלא להיות עמהן במקום קלות ראש, שלא לאחזן אלא בידים נקיות, ולחלצן מסעודה שמא ישתכר. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית נפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. תליית תפילין — אסור לתלות תפילין בבתים או ברצועות, ומותר בכיסן (סעיף א)
ב. כלי תוך כלי ומיוחד — בית שיש בו תפילין ; להוציאם או להניחם כלי תוך כלי שאינו מיוחד (סעיף ב)
ג. מרגלות · מראשות · צד — שלא להניחם תחת מרגלותיו ולא כנגד ראשו ; הצד והאשה במטה (סעיפים ג-ה)
ד. הידים עסקניות וקרי — השוכח ומשמש, או הרואה קרי : שלא לאחוז בבתים, ליטול ידיו (סעיפים ו-ז)
ה. סעודת קבע — חולצן ומניחן על השלחן עד הברכה ; אכילת עראי (סעיף ח)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. תליית תפילין — שלא לתלות את התפילין (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
[א] אסור לתלות תפילין בין בבתים בין ברצועות, אבל מותר לתלותן בכיסן.
[א] אסור לתלות תפילין בין בבתים בין ברצועות, אבל מותר לתלותן בכיסן.
תְּפִלִּין · תַּשְׁמִישֵׁי קְדֻשָּׁה — « התפילין » · « תשמישי קדושה » — התפילין הם תשמישי קדושה : כלים המשמשים לקדושה וצריכים לנהוג בהם כבוד. הבתים הם בתי העור המכילים את הפרשיות, והרצועות קושרות אותם. לתלותן — כתלית חפץ של חול — היא דרך בזיון, ולכן פותח בזה הסימן.
כִּיס — « הכיס » — הכיס הוא התיק שבו מניחים את התפילין. תלית הכיס אינה בזיון לתפילין עצמן, שהרי הן מכוסות ושמורות ; ואין הבזיון אלא בתפילין מגולות. לפיכך מותר לתלות את הכיס, אבל לא את התפילין ערומות.
מה אומר הסעיף :
- האיסור : שלא לתלות תפילין — לא בבתים ולא ברצועות.
- הטעם : דרך בזיון היא בתשמישי קדושה.
- ההיתר : מותר לתלותן בכיסן, שהן מכוסות בו.
הסעיף במשפט אחד : מפני כבוד קדושתן אין תולין תפילין מגולות — לא בבתים ולא ברצועות — אבל מותר לתלות את הכיס המכיל אותן.
ב. כלי תוך כלי ומיוחד — בית שיש בו תפילין (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
[ב] בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי, והוא שאין השני מיוחד להם, שאם הוא מיוחד אפילו מאה חשובים כאחד. הגה: ואם שניהם אינן מיוחדים להם, או שהפנימי אינו מיוחד להם והחיצון מיוחד להם — מותר; וע״ל סימן ר״מ ס״ו. (ב״י)
[ב] בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי, והוא שאין השני מיוחד להם, שאם הוא מיוחד אפילו מאה חשובים כאחד. הגה: ואם שניהם אינן מיוחדים להם, או שהפנימי אינו מיוחד להם והחיצון מיוחד להם — מותר; ועיין לעיל סימן ר״מ סעיף ו. (בית יוסף)
כְּלִי תוֹךְ כְּלִי — « כלי בתוך כלי » — כדי שייחשבו התפילין כמורחקות מן החדר אין די בכלי אחד, אלא צריך שנים, זה בתוך זה. אז נחשבות התפילין כמונחות בפני עצמן, ומותר לשמש באותו חדר.
מְיֻחָד — « מיוחד » — כלי מיוחד הוא כלי העשוי במיוחד לתפילין (כגון הכיס). כלי כזה נחשב כגוף אחד עמהן, ואינו חוצץ ; לכן « אפילו מאה » כלים מיוחדים חשובים כאחד. וצריך שהכלי השני לפחות לא יהיה מיוחד להם.
מה אומר הסעיף :
- האיסור : אסור לשמש בחדר שיש בו תפילין מגולות.
- שתי הדרכים : להוציאם מן החדר, או לכסותם כלי תוך כלי.
- התנאי : הכלי השני לא יהיה מיוחד להם.
- רמ״א : והמראה מקום לסימן ר״מ ס״ו לפרטי הדין.
הסעיף במשפט אחד : מפני כבוד התפילין אין משמשין בחדר שהן בו מגולות ; מוציאין אותן, או מכסין אותן כלי תוך כלי, ובלבד שהכלי החיצון לא יהיה מיוחד להם.
ג. מרגלות · מראשות · צד — המיקום בחדר (סעיפים ג-ה)
טקסט מקורי (סעיפים ג-ה)
[ג] אפילו להניח בכלי בתוך כלי, אסור להניחם תחת מרגלותיו; וכן אסור להניחם תחת מראשותיו כנגד ראשו אפילו בכלי תוך כלי, ואפילו אין אשתו עמו. אבל שלא כנגד ראשו, אם אין אשתו עמו — מותר, ואם אשתו עמו — צריך כלי בתוך כלי. [ד] אשתו עמו במטה ואינו רוצה לשמש — מקרי אין אשתו עמו. [ה] להניחם במטה כנגד צדו — דינן כתחת מרגלותיו.
[ג] אפילו להניח בכלי בתוך כלי, אסור להניחם תחת מרגלותיו; וכן אסור להניחם תחת מראשותיו כנגד ראשו אפילו בכלי תוך כלי, ואפילו אין אשתו עמו. אבל שלא כנגד ראשו, אם אין אשתו עמו — מותר, ואם אשתו עמו — צריך כלי בתוך כלי. [ד] אשתו עמו במטה ואינו רוצה לשמש — מקרי אין אשתו עמו. [ה] להניחם במטה כנגד צדו — דינן כתחת מרגלותיו.
תַּחַת מַרְגְּלוֹתָיו · כְּנֶגֶד רֹאשׁוֹ — « תחת מרגלותיו » · « כנגד ראשו » — הנחת התפילין תחת מרגלותיו היא דרך בזיון : אף כלי תוך כלי — אסור. וכן תחת מראשותיו כנגד ראשו — אף בשני כלים, ואף אין אשתו עמו — אסור, שמא ינהג בהם קלות ראש. ושתי המנוחות הללו אסורות בכל ענין.
שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד רֹאשׁוֹ — « שלא כנגד ראשו » — הנחתן תחת מראשותיו אך מן הצד, לא ממש כנגד הראש : כאן תלוי הדבר באשתו. אין אשתו עמו — מותר. אשתו עמו — צריך כלי תוך כלי. ומבאר הסעיף (ד) ש« אשתו עמו » היינו ברצון תשמיש : ואם היא במטה בלא רצון זה, הרי זה כ« אין אשתו עמו ».
מה אומרים הסעיפים :
- אסור לעולם : תחת מרגלותיו וכנגד ראשו, אף כלי תוך כלי.
- שלא כנגד ראשו, אין אשתו עמו : מותר אף בלא כלי.
- שלא כנגד ראשו, אשתו עמו : צריך כלי תוך כלי.
- כנגד צדו : דינו כתחת מרגלותיו — אסור.
הסעיף במשפט אחד : תחת מרגלותיו, כנגד ראשו וכנגד צדו — אסור אף בשני כלים ; שלא כנגד ראשו מותר בלא אשתו, ועם אשתו צריך כלי תוך כלי — ו« אשתו עמו » היינו ברצון תשמיש.
ד. הידים עסקניות וקרי — הידים והרצועה (סעיפים ו-ז)
טקסט מקורי (סעיפים ו-ז)
[ו] שכח ושמש מטתו בתפילין — לא יאחוז לא בבתים ולא ברצועה עד שיטול ידיו, מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטנופת. [ז] ישן בהם וראה קרי — לא יאחוז בבתים אלא יאחוז ברצועה, ומסיר אותם עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו. (ב״י)
[ו] שכח ושמש מטתו בתפילין — לא יאחוז לא בבתים ולא ברצועה עד שיטול ידיו, מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו במקום הטנופת. [ז] ישן בהם וראה קרי — לא יאחוז בבתים אלא יאחוז ברצועה, ומסיר אותם עד שיקנח הקרי מעליו ויטול ידיו. (בית יוסף)
הַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת — « הידים עסקניות » — לשון הגמרא (ברכות). הידים נעות תדיר ונוגעות בכל דבר ; ואי אפשר לדעת אם לא נגעו במקום הטנופת שבגוף. לפיכך מי ששמש מטתו אינו אוחז לא בבתים ולא ברצועה עד שיטול ידיו, שלא ליגע בקדושת התפילין בידים מסופקות.
קֶרִי — ההבדל בין שני המקרים — מי ששמש (סעיף ו) ידיו חשודות ממש, ואינו אוחז בכלום עד שיטול. אבל מי שישן בלבד וראה קרי (סעיף ז) אין בו אותו חשש לידיו : לכן אוחז ברצועה (ולא בבתים) להסיר את התפילין, ואחר כך מקנח ונוטל ידיו.
מה אומרים הסעיפים :
- אחר תשמיש (ו) : אינו אוחז לא בבתים ולא ברצועה עד שיטול ידיו.
- הטעם : הידים עסקניות שמא נגעו במקום הטנופת.
- אחר שינה וקרי (ז) : אינו אוחז בבתים, אבל אוחז ברצועה להסירן.
- אחר כך : מקנח את הקרי ונוטל ידיו.
הסעיף במשפט אחד : אין נוגעין בקדושת התפילין בידים מסופקות : אחר תשמיש אינו אוחז בבתים ולא ברצועה עד שיטול ; ואחר שינה וקרי אוחז ברצועה להסירן, ואחר כך מקנח ונוטל ידיו.
ה. סעודת קבע — חליצה לסעודה (סעיף ח)
טקסט מקורי (סעיף ח)
[ח] הנכנס לסעודת קבע — חולצן ומניחן על השלחן עד זמן ברכה, וחוזר ומניחן; אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן.
[ח] הנכנס לסעודת קבע — חולצן ומניחן על השלחן עד זמן ברכה, וחוזר ומניחן; אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן.
סְעוּדַת קֶבַע · אֲכִילַת עֲרַאי — « סעודת קבע » · « אכילת עראי » — סעודת קבע היא סעודה של ממש שמתיישבים בה לאכול (בפת וביין). אכילת עראי היא אכילה חטופה. וההבחנה כאן מכריעה : לסעודת קבע חולצן, ולאכילת עראי מותר להשאירן.
עַד זְמַן בְּרָכָה — « עד זמן ברכה » — למה חולצן לסעודה של ממש ? מפני שבסעודה שמא ישתכר או יסיח דעתו (היסח הדעת), ואין זה כבוד לתפילין. לכן מניחן על השלחן, וחוזר ומניחן לברכת המזון — שאז שב לישוב הדעת.
מה אומר הסעיף :
- סעודת קבע : חולצן ומניחן על השלחן.
- עד מתי : עד זמן הברכה, וחוזר ומניחן.
- הטעם : חשש שכרות והיסח הדעת.
- עראי : לאכילת עראי אין צריך לחלצן.
הסעיף במשפט אחד : לסעודה של ממש חולצן ומניחן על השלחן עד הברכה — שמא ישתכר — וחוזר ומניחן ; ולאכילת עראי מותר להשאירן.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — היכן וכיצד להניח את התפילין בלילה
מצב: אדם רוצה לדעת כיצד להניח את תפיליו ללילה, בחדר השינה.
הנהגה: אין תולין תפילין מגולות (סעיף א), אבל מותר לתלות את הכיס. ואם ישן באותו חדר ואפשר שיהיה תשמיש, אין די בהנחתן מגולות : צריך או להוציאן מן החדר, או לכסותן כלי תוך כלי — שני כלים שהחיצון אינו מיוחד להם (סעיף ב). ואין מניחין אותם תחת מרגלותיו, ולא כנגד ראשו, ולא כנגד צדו (סעיפים ג-ה). ולסדר המדויק — כמנהג ובשאלת הרב.
מקרה 2 — נטילת ידים קודם נגיעה בבתים
מצב: בקומו משנתו רוצה אדם ליטול את תפיליו. האם עליו ליטול ידיו תחילה ?
הנהגה: התפילין תשמישי קדושה, ואין אוחזין בקדושתן בידים מסופקות. הידים עסקניות : בשינה שמא נגעו במקום הטנופת. לכן נוטל ידיו קודם שיאחז בבתים. מי ששמש אינו אוחז בבתים ולא ברצועה עד שיטול (סעיף ו) ; ומי שישן בלבד וראה קרי אוחז ברצועה להסירן, ואחר כך מקנח ונוטל (סעיף ז). ולמעשה, נזהרין בידים נקיות קודם כל נגיעה בתפילין.
מקרה 3 — חליצת התפילין לסעודה של ממש
מצב: אדם עדיין מניח תפיליו ומתיישב לסעודה של ממש. האם ישאירן ?
הנהגה: לסעודת קבע — סעודה של ממש — חולצן ומניחן על השלחן עד זמן הברכה, וחוזר ומניחן (סעיף ח). והטעם חשש שכרות והיסח הדעת, שאינו כבוד לקדושתן. ולאכילת עראי אין צריך לחלצן. ולגבול שבין קבע לעראי במקרה מסוים — בשאלת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע אין תולין תפילין, ומה מותר לתלות בכל זאת (סעיף א) ?
- מהו הכלי תוך כלי, ומדוע הכלי השני לא יהיה מיוחד (סעיף ב) ?
- אילו מנוחות אסורות בכל ענין, ואיזו תלויה באשתו (סעיפים ג-ה) ?
- מה פירוש « אין אשתו עמו » לפי סעיף ד ?
- מדוע הידים עסקניות, ומהו ההבדל בין סעיף ו לסעיף ז ?
- מדוע חולצן לסעודת קבע ולא לאכילת עראי (סעיף ח) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — קְדֻשַּׁת הַתְּפִלִּין וּכְבוֹדָן וְאִסּוּר בִּזָּיוֹן ; כְּלִי תוֹךְ כְּלִי וּמְיֻחָד — מְיֻחָד בָּטֵל לוֹ ; הַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת וּנְטִילַת יָדַיִם ; חֲלִיצָה לִסְעוּדַת קֶבַע
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — כבוד התפילין, כלי תוך כלי, הידים, וסעודת קבע