✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן ל״ט · מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם

מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם — מי כשר לכתוב תפילין (ומי פסול : עבד, אשה, קטן, עכו״ם, כותי, מומר לע״א, מוסר), גר שחזר מיראה, תפילין של אפיקורס, הקנייה מן המומחה והבדיקה של הקציצות
סימן ל״ט · י׳ סעיפים
מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

מי כשר לכתוב תפילין, וממי קונים אותן ? הסימן מונה תחילה את הפסולים לכתיבה — עבד, אשה, קטן, עכו״ם, כותי, מומר לע״א, מוסר — לפי הכלל כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה (סעיף א), ומרחיב את הפסול לכל תיקון עשייתן (סעיף ב). אחר כך מכשיר את הגר שחזר מיראה (סעיף ג), דן בתפילין של אפיקורס (ישרפו / יגנזו, סעיף ד-ה) ובאלו שנמצאו ביד עכו״ם (כשרים, סעיף ו). ולבסוף הקנייה : שלא לשלם יותר מדמיהן (סעיף ז), שלא לקנות אלא מן המומחה (סעיף ח), ובלאו הכי בדיקה על דרך הדגימה (סעיף ט), והחזקת כשרות הפוטרת מבדיקה (סעיף י). טקסט עברי, תרגום והסבר של עשרת הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.

נושא: מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם — הפסולים לכתיבה, גר שחזר מיראה, תפילין של אפיקורס, הקנייה מן המומחה והבדיקה
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ל״ט · עשרה סעיפים

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

הסימנים הקודמים לימדונו כיצד נעשים ונכתבים התפילין — הפרשיות, הכתיבה, הסדר (עיין סימנים ל״ב-ל״ח). ונשארת שאלה עיקרית לענין הכשרות : מיד מי יכולים התפילין לצאת, וממי מותר לקנותן באמון ? השולחן ערוך מונה כאן את הפסולים לכתיבה לפי הכלל כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה, מחלק בין האפיקורס לעכו״ם סתם, וקובע את דיני הקנייה והבדיקה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולכל שאלה מעשית — קניית זוג, ספק על מקור, מתי לבדוק את התפילין — נפנה אל הוראת הרב.

📑 תוכן הלימוד

א. מי פסול לכתוב וכל תיקון עשייתן — הפסולים לכתיבה (כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה), כל תיקונן, וגר שחזר מיראה (סעיפים א-ג)
ב. אפיקורס ומציאה — תפילין של אפיקורס (ישרפו / יגנזו), נמצאו ביד אפיקורס, נמצאו ביד עכו״ם (סעיפים ד-ו)
ג. הקנייה מן המומחה והבדיקה — שלא לשלם יותר מדמיהן, שלא לקנות אלא מן המומחה, בדיקת הקציצות, וחזקת כשרות (סעיפים ז-י)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה

א. מי פסול לכתוב וכל תיקון עשייתן (סעיפים א-ג)

טקסט מקורי (סעיף א)

[א] תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָן עֶבֶד, אוֹ אִשָּׁה, אוֹ קָטָן אֲפִלּוּ הִגִּיעַ לְחִנּוּךְ, אוֹ עכו״ם, אוֹ כּוּתִי, אוֹ מוּמָר לע״א, אוֹ מוֹסֵר — פְּסוּלִים, מִשּׁוּם דִּכְתִיב וּקְשַׁרְתָּם וּכְתַבְתָּם: כָּל שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה, אוֹ אֵינוֹ מַאֲמִין בָּהּ — אֵינוֹ בִּכְתִיבָה.
[א] תפילין שכתבן עבד, או אשה, או קטן אפילו הגיע לחינוך, או עכו״ם, או כותי, או מומר לע״א, או מוסר — פסולים, משום דכתיב וקשרתם וכתבתם : כל שאינו בקשירה, או אינו מאמין בה — אינו בכתיבה.
כָּל שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה אֵינוֹ בִּכְתִיבָה — הכתוב סמך « וקשרתם » ל« וכתבתם ». מסמיכות זו דרשו חז״ל שרק מי שחייב במצות התפילין (שישנו בקשירה) — ומאמין בה — כשר לכתבן. והפטור ממנה או הכופר בה — אינו בכתיבה.
רשימת הפסוליםעבד, אשה, קטן, עכו״ם, כותי : כולם אינם חייבים במצות התפילין (הקטן חייב מדרבנן בלבד, משום חינוך, ולא מן התורה). והמומר לע״א והמוסר, אף שחייבים, אינם מאמינים בה : כיון שפרקו עול, הוצאו מן הכתיבה. ובכל אלו התפילין פסולים.

טקסט מקורי (סעיף ב)

[ב] כָּל שֶׁפָּסוּל לְכָתְבָן — פָּסוּל בְּכָל תִּקּוּן עֲשִׂיָּתָן.
[ב] כל שפסול לכתבן — פסול בכל תיקון עשייתן.
מה אומר הסעיף : אין הפסול מוגבל לכתיבת האותיות. כל מעשה שיש בו משום עשיית התפילין — לחפות את הבתים, לתופרן — פסול אף הוא כשנעשה על ידי אחד מן הפסולים שברשימה (עיין רמה 2 לפרטים, כשי״ן שבבתים ולענין התפירה).

טקסט מקורי (סעיף ג)

[ג] גֵּר שֶׁחָזַר לְדָתוֹ מֵחֲמַת יִרְאָה — כָּשֵׁר לִכְתֹּב תְּפִלִּין.
[ג] גר שחזר לדתו מחמת יראה — כשר לכתוב תפילין.
גֵּר שֶׁחָזַר מֵחֲמַת יִרְאָה — אין מדובר במומר שכפר באמונה, אלא ביהודי (גר) שמחמת אונס היראה חזר כלפי חוץ למנהגיו הראשונים. וכיון שהוא עדיין מאמין ונשאר « בקשירה » (חייב במצוה), אינו יוצא מן הכתיבה : ותפיליו כשרים (ברמה 2 נדונים המחמירים).
הפרק במשפט אחד : פסולים לכתיבה הם הפטורים מן המצוה או הכופרים בה (עבד, אשה, קטן, עכו״ם, כותי, מומר לע״א, מוסר), ופסול זה מתפשט לכל תיקונן ; אבל הגר שחזר מחמת יראה, שעדיין מאמין, נשאר כשר.

ב. אפיקורס ומציאה (סעיפים ד-ו)

טקסט מקורי (סעיפים ד-ה)

[ד] תְּפִלִּין שֶׁכְּתָבָם אֶפִּיקוֹרֵס — יִשָּׂרְפוּ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים יִגָּנְזוּ.
[ה] נִמְצְאוּ בְּיַד אֶפִּיקוֹרֵס וְאֵין יוֹדֵעַ מִי כְּתָבָן — יִגָּנְזוּ.
[ד] תפילין שכתבם אפיקורס — ישרפו, ויש אומרים יגנזו.
[ה] נמצאו ביד אפיקורס ואין יודע מי כתבן — יגנזו.
אֶפִּיקוֹרֵס · שְׂרֵפָה וּגְנִיזָה — האפיקורס כאן אדוק לעבודה זרה. כאשר הוא כתבן (סעיף ד), חזקה שכתבן שלא לשמה, לעבודה זרה : לפיכך שורפין אותן (דעה עיקרית) — ויש אומרים, בהקלה, שגונזין (גניזה). אבל כשאך נמצאו בידו ואין יודע מי כתבן (סעיף ה), אין שורפין מספק : אלא מסתפקין בגניזה.

טקסט מקורי (סעיף ו)

[ו] נִמְצְאוּ בְּיַד עכו״ם וְאֵין יוֹדֵעַ מִי כְּתָבָם — כְּשֵׁרִים.
[ו] נמצאו ביד עכו״ם ואין יודע מי כתבם — כשרים.
ההבדל מן האפיקורס : עכו״ם סתם אינו יודע לכתוב תפילין ואין לו בהן צורך : אם מצויות בידו, חזקה שמיהודי באו ונכתבו בכשרות. לפיכך אין חוששין, כמו באפיקורס, שמא הוא כתבן שלא לשמה. ועל כן הכשירום כשרים.
הפרק במשפט אחד : תפילין שכתבן אפיקורס — ישרפו (וי״א יגנזו) ; נמצאו בידו בלא שידוע הכותב — יגנזו מספק ; אבל נמצאו ביד עכו״ם בלא שידוע הכותב — כשרים, שאין דרכו לכתבן.

ג. הקנייה מן המומחה והבדיקה (סעיפים ז-י)

טקסט מקורי (סעיפים ז-ח)

[ז] אֵין לוֹקְחִין תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת וּסְפָרִים מִן העכו״ם יוֹתֵר מִכְּדֵי דְמֵיהֶם הַרְבֵּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל לְגָנְבָן וּלְגָזְלָן.
[ח] אֵין נִקָּחִין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה שֶׁבָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת.
[ז] אין לוקחין תפילין ומזוזות וספרים מן העכו״ם יותר מכדי דמיהם הרבה, כדי שלא להרגיל לגנבן ולגזלן.
[ח] אין נקחין אלא מן המומחה שבקי בחסירות ויתרות.
מִן הַמֻּמְחֶה שֶׁבָּקִי בַּחֲסֵרוֹת וִיתֵרוֹת — הפרשיות צריכות להיכתב בכתיב מדוקדק : כל אות יתרה (יתרה) או חסרה (חסירה) במקומה המדויק. וטעות אחת פוסלת את התפילין. לפיכך אין קונין אלא מסופר מומחה הבקי בדינים אלו — ולא מכל אדם, אף אם מציע לבדוק את הסחורה.

טקסט מקורי (סעיף ט)

[ט] לָקַח מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה — צָרִיךְ לְבָדְקָן. לָקַח מִמֶּנּוּ מֵאָה קְצִיצוֹת — בּוֹדֵק מֵהֶם שָׁלֹשׁ קְצִיצוֹת, שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַת שֶׁל יָד, אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ; אִם מְצָאָן כְּשֵׁרִים — הֻחְזַק זֶה הָאִישׁ וַהֲרֵי כֻּלָּם כְּשֵׁרִים, וְאֵין הַשְּׁאָר צָרִיךְ בְּדִיקָה. וְאִם לְקָחָן צְבָתִים צְבָתִים — חֶזְקָתָן מֵאֲנָשִׁים הַרְבֵּה הֵם לְקוּחִים, לְפִיכָךְ בּוֹדֵק מִכָּל צֶבֶת שְׁתַּיִם שֶׁל רֹאשׁ וְאַחַת שֶׁל יָד, אוֹ שְׁתַּיִם שֶׁל יָד וְאַחַת שֶׁל רֹאשׁ. הַמּוֹכֵר תְּפִלִּין וְאָמַר שֶׁהָיוּ שֶׁל אָדָם גָּדוֹל — נֶאֱמָן, וְאֵינָם צְרִיכִים בְּדִיקָה.
[ט] לקח ממי שאינו מומחה — צריך לבדקן. לקח ממנו מאה קציצות — בודק מהם שלוש קציצות, שתים של ראש ואחת של יד, או שתים של יד ואחת של ראש ; אם מצאן כשרים — הוחזק זה האיש והרי כולם כשרים, ואין השאר צריך בדיקה. ואם לקחן צבתים צבתים — חזקתן מאנשים הרבה הם לקוחים, לפיכך בודק מכל צבת שתים של ראש ואחת של יד, או שתים של יד ואחת של ראש. המוכר תפילין ואמר שהיו של אדם גדול — נאמן, ואינם צריכים בדיקה.
בְּדִיקָה וְחֶזְקָה — אין בודקין את כל המאה : אלא נוטלין שלוש קציצות. אם כשרות, הסופר הוחזק וכל הכמות כשרה. אבל אם באו הסחורה מידים הרבה (צבתים), אין חזקה אחת מספקת : ובודקין מכל צבת וצבת. ואם העיד המוכר שהיו של אדם גדול, נאמן — שאדם גדול לא הוציא מתחת ידו אלא דבר מתוקן.

טקסט מקורי (סעיף י)

[י] תְּפִלִּין שֶׁהֻחְזְקוּ בְּכַשְׁרוּת — אֵינָם צְרִיכִים בְּדִיקָה לְעוֹלָם. וְאִם אֵינוֹ מְנִיחָן אֶלָּא לִפְרָקִים — צְרִיכִים בְּדִיקָה פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ. הַגָּה: וְאִם אֵין לוֹ מִי שֶׁיּוּכַל לִבְדֹּק וְלַחֲזֹר וּלְתָפְרָן — יַנִּיחֵם כָּךְ בְּלֹא בְּדִיקָה [ב״י בשם אורחות חיים].
[י] תפילין שהוחזקו בכשרות — אינם צריכים בדיקה לעולם. ואם אינו מניחן אלא לפרקים — צריכים בדיקה פעמיים בשבוע. הגה: ואם אין לו מי שיוכל לבדוק ולחזור ולתופרן — יניחם כך בלא בדיקה [ב״י בשם אורחות חיים].
חֶזְקַת כַּשְׁרוּת · לִפְרָקִים — משהוחזקו התפילין בכשרות, כל זמן שחיפויין שלם מחזיקין אותן בכשרותן ואין בודקין אותן שוב מן הדין. יוצא מן הכלל : מי שאינו מניחן אלא לפרקים — חוששין שמא נתקלקלו בלא השגחה — בודקן פעמיים בשבוע. והרמ״א מוסיף, שאם אין לו מי שיבדוק ויתפרן, מוטב שיניחם בלא בדיקה משיתבטל מן המצוה. (ובעיקר ענין הבדיקה, עיין סימן ל״ב.)
הפרק במשפט אחד : אין קונין תפילין אלא מן המומחה ; ובלאו הכי עושין בדיקה על דרך הדגימה (שלוש ממאה, כל צבת לחוד), ועדות המוכר מספקת ; ומשהוחזקו בכשרות שוב אינם צריכים בדיקה, זולת המניחן לפרקים.

מקרים מעשיים

מקרה 1 — לקנות זוג תפילין

מצב: אדם רוצה לקנות תפילין. מציעים לו זוג במחיר טוב, בלא תעודת סופר. האם יקנה ויבדוק אחר כך ?
הנהגה: השולחן ערוך פסק שאין קונין אלא מן המומחה, סופר הבקי בחסירות ויתרות ובכתיבה לשמה (סעיף ח) — שהרי אות אחת פסולה פוסלת את התפילין, וחוששין שמא יתעצל בבדיקה. הכלל למעשה כיום : לקנות אצל סופר מוסמך או חנות תחת השגחה, עם בדיקת מחשב ותעודה, וללכת אחר הוראת הרב.

מקרה 2 — מתי לבדוק את התפילין

מצב: אדם מניח אותן תפילין זה שנים. האם צריך לפותחן ולבדקן בקביעות ?
הנהגה: תפילין שהוחזקו בכשרות (נקנו כשרים ומונחים בקביעות) אינם צריכים בדיקה מן הדין (סעיף י). אבל מי שאינו מניחן אלא לפרקים צריך לבדקן ; והמנהג הרווח לבדקן מזמן לזמן (למשל בחודש אלול), ובפרט אם ספגו לחות. ולתדירות המדויקת הולכים אחר הוראת הרב.

מקרה 3 — תפילין שמקורן מסופק

מצב: מוצאים זוג תפילין ישן, או קונים בשוק בלא לדעת מי כתבן. מה עושים ?
הנהגה: הכל תלוי במקור. נמצאו ביד עכו״ם בלא שידוע הכותב — כשרים (סעיף ו), שאין דרכו לכתבן ; אבל נמצאו ביד אפיקורסגונזין אותן (גניזה, סעיף ה). ובכל ספק אין מניחין אותן קודם בדיקה על ידי סופר והוראת הרב ; ותפילין מסופקין שנמצאו פסולים דינם בגניזה, ולא באשפה.

שאלות להבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מהו הכלל — הנלמד מן הכתוב — המוציא אנשים מסוימים מכתיבת התפילין (סעיף א) ?
  2. מדוע הקטן, האשה והעבד פסולים לכתיבה (סעיף א) ?
  3. מדוע הגר שחזר מחמת יראה נשאר כשר (סעיף ג) ?
  4. מה ההבדל בין תפילין שכתבן אפיקורס לתפילין שנמצאו בידו (סעיפים ד-ה) ?
  5. מדוע תפילין שנמצאו ביד עכו״ם כשרים (סעיף ו) ?
  6. כיצד פועלת הבדיקה של מאה קציצות, ומה משתנה כשהן באות בצבתים (סעיף ט) ?
  7. מי צריך בדיקה קבועה על אף חזקת הכשרות (סעיף י) ?

להעמיק עוד

אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
להמשיך לסימן הבא← סימן מ׳
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן ל״ט · עשרה סעיפים · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא