✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן מ״ה · דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ
דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ — אסור ליכנס בבית הקברות או בתוך ד׳ אמות של מת ותפילין בראשו משום לועג לרש, ואם הם מכוסים מותר ; ובבית המרחץ לפי הבית — חיצון (כל לבושים), אמצעי (מעורב), פנימי (כל ערומים)
סימן מ״ה · ב׳ סעיפים
דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
לאחר שלימד המחבר את הכבוד הראוי לקדושת התפילין (סימנים מ׳, מ״ג), בא כאן, בב׳ סעיפים, לדין הנהגת התפילין בשני מקומות מיוחדים. בבית הקברות: אסור ליכנס בבית הקברות או בתוך ד׳ אמות של מת ותפילין בראשו, משום לועג לרש (שהמת נעשה חופשי מן המצוות ואינו יכול עוד לקיימן) ; אבל אם הם מכוסים — מותר. בבית המרחץ: הדין לפי הבית — חיצון (כל לבושים), אמצעי (מעורב), פנימי (כל ערומים). טקסט עברי, תרגום והסבר של ב׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ — לועג לרש, מכוסים, ושלושת בתי המרחץ
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן מ״ה · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
הסימנים הקודמים לימדונו את הכבוד הכללי שחייבין בו לתפילין — תשמישי קדושה שיש להיזהר בהם מכל בזיון (עיין סימנים מ׳, מ״ג). וסימן זה ממשיך את העיקרון לשני מקומות רגישים. בית הקברות, שנוכחות המתים מטילה בו ריסון: שלא להראות בפניהם מצוה שאינם יכולים עוד לקיים — הוא הלועג לרש, ביטוי של רגישות כלפי הנפטרים. ובית המרחץ, מקום ערווה וזוהמא, שאין ראוי שיהיו בו תשמישי קדושה גלויים. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית נפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. בבית הקברות · לועג לרש — אסור ליכנס בבית הקברות או בתוך ד׳ אמות של מת ותפילין בראשו ; ומכוסים — מותר (סעיף א׳)
ב. בבית המרחץ · חיצון אמצעי פנימי — בבית המרחץ לפי מצב העומדים: לבושים, מעורב, או ערומים (סעיף ב׳)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. בבית הקברות — בבית הקברות ובד׳ אמות של מת (סעיף א׳)
טקסט מקורי (סעיף א׳)
אסור ליכנס בבית הקברות או בתוך ד׳ אמות של מת ותפילין בראשו משום לועג לרש, ואם הם מכוסים מותר.
אסור ליכנס בבית הקברות או בתוך ד׳ אמות של מת ותפילין בראשו משום לועג לרש, ואם הם מכוסים מותר.
לוֹעֵג לָרָשׁ — « לועג לרש » — הכתוב (משלי י״ז) אומר לועג לרש חרף עושהו. הרש כאן הוא המת, שנעשה « חופשי » מן המצוות (חופשי מן המצוות) שאינו יכול עוד לקיימן. המקיים מצוה נגלית בפניו — מניח תפילין — נראה כלועג לו. לפיכך אסור ליכנס כך בבית הקברות או בתוך ד׳ אמות של מת.
ד׳ אַמּוֹת שֶׁל מֵת — « ארבע אמות של מת » — קבעו חכמים מרחק של ד׳ אמות (כשני מטרים) סביב המת כגבול הקרבה. בתחום זה, כמו בבית הקברות עצמו, אין עומדים ותפילין מגולין על הראש.
מְכֻסִּים — « מכוסים » — אם התפילין מכוסים (למשל תחת בגד) באופן שאינם נראים, אין כאן עוד לועג לרש, שהלעג אינו ניכר. לפיכך במכוסין מותר אף בבית הקברות.
מה אומר הסעיף :
- האיסור : ליכנס לבית הקברות או לתוך ד׳ אמות של מת ותפילין מגולין בראשו.
- הטעם : לועג לרש — המת אינו יכול עוד לקיים מצוות, ולהראותה בפניו זלזול הוא.
- ההיתר : אם הם מכוסים — מותר, שהלעג אינו ניכר.
הסעיף במשפט אחד : מפני כבוד המתים, אין נכנסין לבית הקברות ולא לד׳ אמות של מת ותפילין מגולין (לועג לרש) ; אבל מכוסין — מותר, שאין הלעג נראה.
ב. בבית המרחץ — שלושת הבתים (סעיף ב׳)
טקסט מקורי (סעיף ב׳)
בבית המרחץ בבית החיצון שכל העומדים בו הם לבושים יכולים להניח שם תפילין לכתחילה, ובבית האמצעי שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים אינו יכול להניחם לכתחילה ואם היו בראשו אין צריך לחלצן, ובבית הפנימי שכל העומדים שם ערומים אפילו היו בראשו צריך לחלצן.
בבית המרחץ בבית החיצון שכל העומדים בו הם לבושים יכולים להניח שם תפילין לכתחילה, ובבית האמצעי שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים אינו יכול להניחם לכתחילה ואם היו בראשו אין צריך לחלצן, ובבית הפנימי שכל העומדים שם ערומים אפילו היו בראשו צריך לחלצן.
בֵּית הַחִיצוֹן — « הבית החיצון » — החדר הראשון של המרחץ, שכל העומדים בו לבושים. כיון שאינו מקום ערווה, יכול להניח שם תפילין לכתחילה, בלא חשש.
בֵּית הָאֶמְצָעִי — « הבית האמצעי » — החדר שמקצתן לבושים ומקצתן ערומים. מחמת התערובת אינו מניח שם תפילין לכתחילה ; אבל אם היו כבר בראשו — אין צריך לחלצן.
בֵּית הַפְּנִימִי — « הבית הפנימי » — החדר שכל העומדים בו ערומים. הערווה בו ודאית, ולכן אף אם היו התפילין כבר בראשו — צריך לחלצן, שאין כבוד לתשמישי קדושה שיהיו גלויים בפני הערווה.
מה אומר הסעיף :
- חיצון (כל לבושים) : מניח תפילין לכתחילה.
- אמצעי (מעורב) : אין מניח לכתחילה ; ואם היו בראשו — אין צריך לחלצן.
- פנימי (כל ערומים) : אף בראשו — צריך לחלצן.
הסעיף במשפט אחד : בבית המרחץ הכל לפי מצב העומדים — כל לבושים: מותר לכתחילה ; מעורב: אין מניח לכתחילה, אך אין חולץ מה שכבר עליו ; כל ערומים: חולץ אף מה שכבר בראשו.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — הליכה לבית הקברות (לוויה, ביקור) בתפילין
מצב: אדם צריך ללכת ללוויה או לבקר בבית הקברות בעודו מניח תפילין (למשל לאחר תפילת שחרית). מה יעשה ?
הנהגה: אסור ליכנס לבית הקברות או לתוך ד׳ אמות של מת ותפילין מגולין בראשו, משום לועג לרש (סעיף א׳). חולצן, או מכסן: אם הם מכוסים — מותר. ולמעשה, נזהרין שלא ייראו התפילין בקרבת המת ; ולמקרה מסוים — בשאלת הרב.
מקרה 2 — מקום ערווה (מרחץ, מלתחה)
מצב: אדם נכנס למרחץ, למלתחה או למקום שבני אדם מתפשטים בו, בעודו מניח תפילין או רוצה להניחן. מה מותר ?
הנהגה: תלוי בבית (סעיף ב׳). במקום שכל העומדים לבושים (בית החיצון) — מניח תפילין לכתחילה. במקום מעורב (בית האמצעי) — אין מניח לכתחילה, אך אם הם כבר עליו אין צריך לחלצן. במקום שכל העומדים ערומים (בית הפנימי) — אף שהם בראשו צריך לחלצן. והכלל: אין מניחין תשמישי קדושה גלויים בפני הערווה.
מקרה 3 — כבוד המצוות והנפטרים
מצב: מעבר לשני המקרים, מה מלמדנו סימן זה על הכבוד הראוי למצוות ולנפטרים ?
הנהגה: סימן זה מקשר שתי צורות של כבוד. כלפי הנפטרים — אין מתגאים במצוה שאינם יכולים עוד לקיים (לועג לרש) ; זו רגישות כלפי מי שנפרד מאיתנו. וכלפי הקדושה — אין מניחין תפילין גלויים במקום ערווה או זוהמא. בשני המקרים שומרין על כבוד: כבוד המת, וכבוד תשמישי הקדושה. ולהנהגה למעשה בבית הקברות או במרחץ — בשאלת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מה פירוש לועג לרש, ומדוע הוא אסור בפני המת ?
- מהו גבול ד׳ אמות של מת, ומה מתיר היות התפילין מכוסים ?
- מהם שלושת בתי המרחץ, ומהו הדין בכל אחד ?
- מדוע בבית האמצעי אין מניחין לכתחילה ואף על פי כן אין צריך לחלוץ מה שכבר עליו ?
- מדוע בבית הפנימי צריך לחלוץ אף מה שכבר בראשו ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — לוֹעֵג לָרָשׁ — בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וּבְד׳ אַמּוֹת שֶׁל מֵת ; בֵּית הַמֶּרְחָץ — חִיצוֹן אֶמְצָעִי וּפְנִימִי ; כִּיסּוּי הַתְּפִלִּין — מָה מַתִּיר מְכֻסִּים
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — הלועג לרש, המחיצה של בית הקברות, והמרחץ