✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן מ״ו · ברכות השחר ושאר ברכות
הלכות ברכות השחר ושאר ברכות — סדר הברכות שבהקיצו משנתו (אלהי נשמה, הנותן לשכוי בינה, מלביש ערומים… עד גומל חסדים טובים) ; מאה ברכות בכל יום ; שלא עשני גוי עבד אשה ושעשני כרצונו ; ברכה בלא הזכרת השם למי שלא נתחייב ; וברכת התורה קודם פסוקים
סימן מ״ו · ט׳ סעיפים
הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
כאן פותחין את הלכות ברכות השחר. בהקיצו משנתו מברך אדם את בוראו על כל טובה מתחדשת: אלהי נשמה בהקיצו, הנותן לשכוי בינה בשמעו קול התרנגול, מלביש ערומים כשלובש, עד גומל חסדים טובים. עוד מלמד הסימן את חובת מאה ברכות בכל יום, את ברכות שלא עשני (ושעשני כרצונו לנשים), ההנהגה כשלא נתחייב בברכה, ומקום ברכת התורה. טקסט עברי, ביאור והסבר של ט׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: סדר ברכות השחר ושאר הברכות שבכל יום
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן מ״ו · ט׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
בבוקר, בהקיצו משנתו, חוזרת לאדם נשמתו והוא מגלה מחדש את העולם: עיניו נפקחות, הוא זוקף קומתו, עומד על רגליו ולובש. חכמים תיקנו על כל טובה וטובה ברכת השבח, שלא יהא אדם רגיל בטובה עד שיראה אותה כמובנת מאליה, וכדי שיפתח יומו בהכרת הטוב. סימן זה פותח את הלכות ברכות השחר: מונה את סדר הבוקר, קובע מנין מאה ברכות בכל יום, מבחין בין הברכות הנאמרות אף בלא חיוב אישי, וקובע את מקום ברכת התורה. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה האישית ולנוסח המדויק של קהילתו — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. סדר ברכות השחר — סדר הבוקר: מאלהי נשמה עד גומל חסדים טובים (סעיף א)
ב. סדרן בבית הכנסת · עניית אמן — המנהג לסדרן בבה״כ ולענות אחריהן אמן (סעיף ב)
ג. מאה ברכות — חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות (סעיף ג)
ד. שלא עשני · שעשני כרצונו — שלוש הברכות, הגר והנשים (סעיף ד)
ה. סדר הברכות · ברכות נוספות — מתיר וזוקף, הנותן ליעף כח, ואין להוסיף (סעיפים ה-ז)
ו. ברכה בלא חיוב — בלא הזכרת השם למי שלא נתחייב ; הגה: מברך כולן (סעיף ח)
ז. ברכת התורה — לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה (סעיף ט)
+ מקרים מעשיים ושאלות להבנה
א. סדר ברכות השחר (סעיף א)
טקסט מקורי (סעיף א)
כשיעור משנתו יאמר אלהי נשמה, כששומע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה, כשלובש יברך מלביש ערומים, כשיניח ידיו על עיניו יברך פוקח עורים, כשישב יברך מתיר אסורים, כשזוקף יברך זוקף כפופים, כשיניח רגליו בארץ יברך רוקע הארץ על המים, כשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי, כשהולך יברך המכין מצעדי גבר, כשחוגר חגורו יברך אוזר ישראל בגבורה, כשמשים כובע או מצנפת בראשו יברך עוטר ישראל בתפארה, כשיטול ידיו יברך על נטילת ידים, כשירחץ פניו יברך המעביר שינה מעיני וכו׳ ויהי רצון וכו׳ עד בא״י גומל חסדים טובים לעמו ישראל, ואין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני עד שיחתום גומל חסדים טובים לעמו ישראל שהכל ברכה אחת היא.
כשיעור משנתו יאמר אלהי נשמה, כששומע קול התרנגול יברך הנותן לשכוי בינה, כשלובש מלביש ערומים, כשיניח ידיו על עיניו פוקח עורים, כשישב מתיר אסורים, כשזוקף זוקף כפופים, כשיניח רגליו בארץ רוקע הארץ על המים, כשנועל מנעליו שעשה לי כל צרכי, כשהולך המכין מצעדי גבר, כשחוגר חגורו אוזר ישראל בגבורה, כשמשים כובע או מצנפת עוטר ישראל בתפארה, על נטילת ידים, והמעביר שינה מעיני עד גומל חסדים טובים לעמו ישראל — שהכל ברכה אחת ואין לענות אמן באמצע.
בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר — ברכות של שבח (ברכות השבח) שתיקנו חכמים על סדר העולם והנהגתו: על כל טובה שאדם נהנה בהקיצו (נשמה שהוחזרה, ראייה, זקיפת קומה, לבוש) — מברך להקדוש ברוך הוא. וכל אחת נאמרת בשעה שנהנה מאותה טובה.
אֱלֹהַי נְשָׁמָה · הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה — שתי הברכות ה«ארוכות» — אלהי נשמה נאמרת בהקיצו, על הנשמה שהוחזרה לגוף. המעביר שינה פותחת בברוך וממשיכה בלא הפסק בויהי רצון עד חתימתה גומל חסדים טובים לעמו ישראל: ברכה אחת היא, ולכן אין עונין אמן באמצעה.
מה אומר הסעיף:
- העיקרון: לכל טובה שבהקיצו ברכה, נאמרת בזמנה.
- הסדר: מאלהי נשמה (בהקיצו) עד גומל חסדים טובים (סוף המעביר שינה).
- ברכה אחת: המעביר שינה + ויהי רצון = אחת ; אין מפסיקין באמן קודם החתימה.
הסעיף במשפט אחד: חכמים תיקנו ברכת שבח לכל טובה שבהקיצו ; אומרן כסדר התחייבותן, והמעביר שינה עד גומל חסדים טובים ברכה אחת היא שאין מפסיקין בה.
ב. סדרן בבית הכנסת · עניית אמן (סעיף ב)
טקסט מקורי (סעיף ב)
עכשיו מפני שאין הידים נקיות וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעים אותם נהגו לסדרם בבית הכנסת ועונין אמן אחריהם ויוצאים ידי חובתן.
עכשיו מפני שאין הידים נקיות וגם מפני עמי הארצות שאינם יודעים אותם, נהגו לסדרם בבית הכנסת, ועונין אמן אחריהם ויוצאים ידי חובתן.
עַמֵּי הָאֲרָצוֹת — מי שאינם יודעים לומר את ברכות השחר בעצמם. כדי שיצאו אף הם, תיקנו לסדרן בבית הכנסת: השליח ציבור אומרן והציבור עונה אמן, ויוצא בכך ידי חובתו (שומע כעונה).
מה אומר הסעיף:
- שני טעמים: אין הידים נקיות בהקיצו, ועמי הארצות שאינם יודעין אותן.
- המנהג: מסדרן בבית הכנסת בקול.
- עניית אמן: השומע עונה אמן ויוצא (שומע כעונה).
הסעיף במשפט אחד: מנהג פשוט לסדר ברכות השחר בבית הכנסת ולענות אחריהן אמן, כדי שאף מי שאינו יודען יצא ידי חובתו.
ג. מאה ברכות בכל יום (סעיף ג)
טקסט מקורי (סעיף ג)
חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות.
חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות.
מֵאָה בְּרָכוֹת — חובה יומית: לברך בכל יום מאה ברכות לפחות. ברכות השחר, שלוש התפילות, הק״ש וברכותיה, ברכות הסעודה וברכות הנהנין — מצטרפות למנין זה.
מה אומר הסעיף:
- החובה: מאה ברכות לפחות בכל יום.
- כיצד משלימין: תפילות, ברכות השחר, ברכות הנהנין וברכת המזון מצטרפות.
הסעיף במשפט אחד: כל אדם חייב להשלים בכל יום מאה ברכות לפחות ; בימות החול משלים בנקל, וצריך ליזהר בימים שהתפילות קצרות.
ד. שלא עשני · שעשני כרצונו (סעיף ד)
טקסט מקורי (סעיף ד)
צריך לברך בכל יום שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה. הגה: ואפילו גר יכול לברך כן, אבל לא יאמר שלא עשני גוי שהרי היה גוי מתחלה, והנשים מברכות שעשני כרצונו.
צריך לברך בכל יום: שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה. הגה: ואפילו גר יכול לברך כן, אבל לא יאמר שלא עשני גוי שהרי היה גוי מתחלה, והנשים מברכות שעשני כרצונו.
שֶׁלֹּא עָשַׂנִי — שלוש ברכות הודאה על שנתחייב בעול מצוות יתר: גוי, עבד, אשה. אין הן על גנות הזולת, אלא על ההודאה שזכה לעול מצוות רב יותר בעבודת השם.
הַגֵּר · שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ — הגר והנשים — הגר מברך שלא עשני עבד ושלא עשני אשה, אבל לא שלא עשני גוי, שהרי היה גוי מתחלה. והנשים מברכות שעשני כרצונו.
מה אומר הסעיף:
- האיש: שלושתן — שלא עשני גוי, עבד, אשה.
- הגר: עבד ואשה, אבל לא גוי (שהיה גוי מתחלה).
- האשה: שעשני כרצונו.
הסעיף במשפט אחד: בכל יום מודה האיש בשלא עשני גוי, עבד, אשה ; הגר משמיט גוי ; והנשים מברכות שעשני כרצונו.
ה. סדר הברכות · ברכות נוספות (סעיפים ה-ז)
טקסט מקורי (סעיפים ה-ז)
אם קדם וברך זוקף כפופים קודם שבירך מתיר אסורים לא יברכנה. יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראים. הגה: אך מנהג פשוט בבני אשכנזים לאומרה. יש נוהגים לברך ברכות אחרות נוספות על אלו וטעות הוא בידם.
(ה) אם קדם וברך זוקף כפופים קודם שבירך מתיר אסורים — לא יברכנה. (ו) יש נוהגין לברך הנותן ליעף כח ואין דבריהם נראים ; הגה: אך מנהג פשוט בבני אשכנזים לאומרה. (ז) יש נוהגים לברך ברכות אחרות נוספות על אלו — וטעות הוא בידם.
זוֹקֵף כְּפוּפִים · מַתִּיר אֲסוּרִים — סדר הזקיפה — בכלל זקיפת הקומה (זוקף) התרת האיברים (מתיר). ואם בירך זוקף כפופים קודם מתיר אסורים — כבר נכלל מתיר, ואינו חוזר ומברכו.
הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ — ברכה שנתקנה מאוחר. המחבר אינו רואה לה סמך גמור ; והרמ״א מציין שמנהג פשוט בבני אשכנז לאומרה. אבל להוסיף ברכות אחרות על אלו — טעות היא.
מה אומרים הסעיפים:
- סדר (ה): זוקף כפופים שנאמר קודם מתיר אסורים פוטר ממתיר.
- הנותן ליעף כח (ו): אין דברי הנוהגין נראין למחבר ; ומנהג אשכנז לאומרה (רמ״א).
- אין להוסיף (ז): לתקן ברכות אחרות — טעות.
הסעיפים במשפט אחד: שומרין על סדר הברכות (זוקף כולל מתיר), נוהגין כמנהג המקום בהנותן ליעף כח, ואין מוסיפין ברכות חדשות על הסדר.
ו. ברכה בלא חיוב (סעיף ח)
טקסט מקורי (סעיף ח)
כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן, כגון שלא שמע קול התרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר, אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם. הגה: וי״א דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן, דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב״ה ברא צרכי העולם, וכן המנהג ואין לשנות.
כל הברכות האלו — אם לא נתחייב באחת מהן, כגון שלא שמע קול התרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר — אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם. הגה: וי״א דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן, דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב״ה ברא צרכי העולם, וכן המנהג ואין לשנות.
בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם — לפי הסברא ראשונה (המחבר), ברכה שאינו נהנה ממנה בעצמו — אומרה בלא שם ומלכות, מחשש ברכה לבטלה (ספק ברכות).
מִנְהַג הָרַמָּ״א — "מברך כולן" — לרמ״א (וי״א), ברכות השחר ברכות השבח הן על סדר העולם: מברכין שהקדוש ברוך הוא ברא צרכי העולם, אף אם אינו נהנה בעצמו. לכן מברך את כולן בשם, "וכן המנהג".
מה אומר הסעיף:
- המחבר (סברא ראשונה): לא נתחייב — אומר בלא הזכרת השם.
- הרמ״א (וי״א): מברך את כולן — שבח על צרכי העולם — "וכן המנהג".
- למעשה: כל אחד כמנהגו ; ובשאלת הרב.
הסעיף במשפט אחד: מי שלא נתחייב בברכה אומרה בלא הזכרת השם (מחבר) ; ומנהג אשכנז (רמ״א) לברך את כולן, שהן שבח על צרכי העולם.
ז. ברכת התורה קודם פסוקים (סעיף ט)
טקסט מקורי (סעיף ט)
לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אף על פי שהוא אומרה דרך תחנונים, וי״א שאין לחוש כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים, ונכון לחוש לסברא ראשונה. הגה: אבל המנהג כסברא אחרונה, ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר ואין לשנות, וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו׳ בשכמל״ו כי לפעמים שוהין עם ק״ש לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה.
לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אף על פי שהוא אומרה דרך תחנונים, וי״א שאין לחוש כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים, ונכון לחוש לסברא ראשונה. הגה: אבל המנהג כסברא אחרונה, ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר ברכת אשר יצר ואין לשנות, וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו׳ בשכמל״ו כי לפעמים שוהין עם ק״ש לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה.
בִּרְכַּת הַתּוֹרָה — קודם לימוד או קריאה בתורה (אף פסוקים אחדים) צריך לומר ברכת התורה. המחבר חושש לקרוא פסוקים קודם לה ; והמנהג (רמ״א) לסדר ברכת התורה מוקדם, מיד אחר אשר יצר. ופרטי ברכות אלו מתבארים בסימן מ״ז.
בְּשַׁכְמַלְ״ו אַחַר שְׁמַע — יציאה לחומרא — טוב לומר בשחרית, אחר שמע ישראל, את הבשכמל״ו: שאם ישהו הציבור ויעברו זמן ק״ש — כבר יצא בפסוק הראשון.
מה אומר הסעיף:
- המחבר: לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה ; ונכון לחוש לסברא ראשונה.
- הרמ״א: המנהג לסדר ברכת התורה מיד אחר אשר יצר.
- עצה: לומר שמע ישראל ובשכמל״ו בשחרית, מחשש זמן ק״ש.
הסעיף במשפט אחד: נזהרין לומר ברכת התורה קודם כל פסוק ; המנהג לסדרה מוקדם אחר אשר יצר, ומוסיפין שמע ישראל ובשכמל״ו מחשש זמן ק״ש (עיין סימן מ״ז).
מקרים מעשיים
מקרה 1 — אמירת ברכות השחר בבוקר
מצב: בהקיצו משנתו, באיזה סדר ואיפה יאמר את ברכות השחר — בביתו או בבית הכנסת ?
הנהגה: מעיקר הדין אומר כל ברכה בשעת טובתה, כסדר: אלהי נשמה, הנותן לשכוי בינה, מלביש ערומים… עד גומל חסדים טובים (סעיף א). ועכשיו המנהג הפשוט לסדרן בבית הכנסת ולענות אחריהן אמן, בפרט למי שאינו יודען (סעיף ב). ואין עונין אמן באמצע המעביר שינה קודם חתימתה. ולנוסח המדויק של קהילתו — כמנהגו ובשאלת הרב.
מקרה 2 — שלא עשני / שעשני כרצונו: מי אומר מה
מצב: איש, אשה, גר — מה אומר כל אחד מברכות אלו ?
הנהגה: האיש מברך בכל יום שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה (סעיף ד). הגר מברך שלא עשני עבד ושלא עשני אשה, אבל לא שלא עשני גוי, שהרי היה גוי מתחלה. האשה מברכת שעשני כרצונו. ברכות אלו הודאה הן על עול המצוות הרב בעבודת השם, ולא גנות הזולת.
מקרה 3 — השלמת מאה ברכות (שבת ותעניות)
מצב: בשבת ובימי תענית התפילות קצרות או הסעודות חסרות. כיצד משלימין מאה ברכות ?
הנהגה: בימות החול התפילות, ברכות השחר וברכות הנהנין שבסעודות עולות בנקל על מאה. בשבת (עמידה קצרה) ובימי תענית (סעודות חסרות) צריך ליזהר: משלים בברכות הנהנין (פירות, בשמים, מיני בשמים) ובעניית אמן בכוונה על ברכות העולים לתורה והמפטיר. ולמנין המדויק — יפנה לרמה דעת הרב ולהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מדוע אין עונין אמן בין המעביר שינה לחתימתה גומל חסדים טובים ?
- מאיזה שני טעמים נהגו לסדר את ברכות השחר בבית הכנסת ?
- מה מברך הגר מברכות שלא עשני, ומדוע משמיט גוי ?
- מה החילוק בין המחבר (סברא ראשונה) לרמ״א בברכה שלא נתחייב בה ?
- מדוע טוב לומר בשכמל״ו אחר שמע ישראל בשחרית ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם — דָּוִד הַמֶּלֶךְ ; שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי עֶבֶד אִשָּׁה וְשֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ ; בְּרָכָה שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהּ — סְבָרָא רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנָה
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — מנין מאה ברכות, סדר הבוקר וברכת התורה