✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ — עיונים מעמיקים
סימן מ״ה · ב׳ סעיפים
לועג לרש · ד׳ אמות של מת · מכוסים · בית המרחץ חיצון אמצעי ופנימי
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן מ״ה — ב׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפילין ד׳, הלכות ספר תורה י׳), רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות י״ח. (לועג לרש, בית הקברות) · שבת י׳. (בית המרחץ, שלושת הבתים)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ: the yesod of the two axes — לועג לרש (בית הקברות) and גנאי הערווה (בית המרחץ) (ב׳ סעיפים)
  2. לועג לרש — בבית הקברות ובד׳ אמות של מת — the לועג לרש, the מצוות בטלות למתים and the היתר המכוסין (renvoi siman 23, יורה דעה) (סעיף א׳)
  3. בית המרחץ — חיצון אמצעי ופנימי — the gradation of the three rooms and גנאי הערווה (renvoi siman 40, 43) (סעיף ב׳)
  4. כיסוי התפילין — מה מתיר מכוסים — what « מכוסים » permits: between ראייה and גנאי (סעיף א׳)
  5. נפקא מינה למעשה — summary of the הנהגות
  6. טבלאות סיכום ומקורות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seifim

דִּין תְּפִלִּין בְּבֵית הַקְּבָרוֹת וּבְבֵית הַמֶּרְחָץ. וּבוֹ ב׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: אסור ליכנס בבית הקברות או בתוך ד׳ אמות של מת ותפילין בראשו משום לועג לרש, ואם הם מכוסים מותר.

סָעִיף ב׳: בבית המרחץ בבית החיצון שכל העומדים בו הם לבושים יכולים להניח שם תפילין לכתחילה, ובבית האמצעי שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים אינו יכול להניחם לכתחילה ואם היו בראשו אין צריך לחלצן, ובבית הפנימי שכל העומדים שם ערומים אפילו היו בראשו צריך לחלצן.

Concise explanation:

Seif א׳: Forbidden to enter a בית הקברות or the ד׳ אמות of a corpse with the tefilin on the head — משום לועג לרש; but if they are מכוסים, permitted.

Seif ב׳: At the בית המרחץ, by room — חיצון (all dressed): permitted לכתחילה; אמצעי (mixed): not לכתחילה, but what is already in place one does not remove; פנימי (all naked): even on the head, one removes them.

1. הקדמת הסוגיא — דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ

פתח דבר — פתיחת הסימן

לאחר שביאר מרן דיני התפילין וכבודן, בא בסימן זה לדין הנהגת התפילין בשני מקומות מיוחדים: בית הקברות ובית המרחץ. ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) לועג לרש — שהמהלך בבית הקברות או בתוך ד׳ אמות של מת ותפילין בראשו נראה כלועג למתים שאין להם עוד מצוות, שהמת נעשה חופשי מן המצוות, ומזה איסור הכניסה בתפילין מגולין והיתרן במכוסין; (ב) מקומות של גנאי וערווה — שבית המרחץ מקום זוהמא וערווה הוא, ואין ראוי להיות בו תשמישי קדושה גלויים, ומזה חילוק שלושת הבתים לפי מצב העומדים בהם, לבושים או ערומים. ובכלל שני הצירים עניין כבוד התפילין וקדושתן, שהוא שורש כל דיני הסימן (עיין סימן מ׳ וסימן מ״ג).
הערה יסודית: שני הצירים — לועג לרש (בית הקברות) וגנאי הערווה (בית המרחץ) — נפרדים בטעמם אך מתאחדים בשורש אחד: כבוד קדושת התפילין. בבית הקברות עיקר החשש כלפי המתים, שלא ייראה כמתלוצץ בהם שאינם יכולים עוד לקיים מצוות; ובבית המרחץ עיקר החשש כלפי מקום הזוהמא והערווה, שאין כבוד לתפילין להיות גלויות במקום שבני אדם עומדים ערומים. ומעניין הכיסוי בבית הקברות (מכוסין מותר) עולה שאין האיסור בעצם ההימצאות אלא בגילוי ובראייה. ובעניין כניסה במקומות שאינם נקיים עיין סימן מ״ג בהנהגת התפילין.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: גדר איסור הכניסה בבית הקברות בתפילין — האם מטעם לועג לרש כלפי המתים (שנראה כמתלוצץ בהם שאין להם מצוות), או מטעם כבוד התפילין וגנאי המקום (שאין כבוד לקדושה במקום טומאת מת)? ונראה ששני הצדדים אמת: איסור בית הקברות עיקרו לועג לרש (ולכן תלוי בד׳ אמות ובגילוי), ואיסור בית המרחץ עיקרו גנאי הערווה (ולכן תלוי במצב העומדים). ונפקא מינה גדולה בכל דיני הסימן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. לועג לרש — בבית הקברות ובתוך ד׳ אמות של מת

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: "אסור ליכנס בבית הקברות או בתוך ד׳ אמות של מת ותפילין בראשו, משום לועג לרש; ואם הם מכוסים — מותר."
שורש הדין — ברכות י״ח.: תניא, לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא בו, ואם עושה כן עובר משום "לועג לרש חרף עושהו" (משלי י״ז). והטעם — שהמת נעשה חופשי מן המצוות ואינו יכול עוד לקיימן, והמקיים מצוה בפניו כמתלוצץ בו על שאינו יכול. וכן פסקו הרמב״ם (הלכות תפילין פרק ד׳ ובהלכות ספר תורה פרק י׳), הרא״ש, הטור ובית יוסף, וכעין זה בדין הציצית בבית הקברות (עיין סימן כ״ג).
קושיא — מהו "לועג לרש", ומדוע דוקא בפני המת?
תירוץ: "רש" הוא המת, עני מן המצוות; והחי המקיים מצוה נגלית בפניו — קורא, מתעטף או מניח תפילין — נראה כלועג לו, וכמחרף את בוראו ("חרף עושהו"), שברא בני אדם למות ולהיפטר מן המצוות. לפיכך אסרו דוקא בפני המת — בבית הקברות או בתוך ד׳ אמותיו — ולא במקום שאין שם מת. הא למדת שהאיסור כלפי כבוד המתים, ולכן תלוי בקרבת ד׳ אמות ובגילוי.
חקירה — היתר המכוסין: מפני שאין כאן לעג כלל (שאינו נראה), או מפני שדי בהיכר של כיסוי? ונפקא מינה לתפילין של יד לבדה שהיא מכוסה תמיד תחת הבגד: לצד א׳ שריא לגמרי, ולצד ב׳ נמי שריא שהרי מכוסה. ולשון מרן "ואם הם מכוסים מותר" משמע כצד א׳ — שהכיסוי מסלק את הלעג. ובד׳ אמות שיערו חכמים גבול הקרבה, וכעניין ד׳ אמות שבכמה מקומות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — מצוות בטלות למתים: יסוד לועג לרש מושתת על מה שאמרו "במתים חופשי" — כיון שמת אדם נעשה חופשי מן המצוות. ומתוך כך המקיים מצוה בפני המת מזכיר לו, כביכול, את מה שאבד ממנו. ולפי זה אין האיסור מדין כבוד התפילין גרידא אלא מדין כבוד המתים — שלא לצער ולבייש את הנפטרים. וכעניין זה נתבאר בדיני אבלות (עיין יורה דעה, הלכות אבלות), ששם עיקר דיני לועג לרש כלפי המתים.
נפקא מינה — לועג לרש: (א) אסור ליכנס בבית הקברות או בתוך ד׳ אמות של מת ותפילין בראשו (ס״א). (ב) הטעם — לועג לרש, כבוד המתים. (ג) מכוסין — מותר, שאין הלעג ניכר. (ד) חוץ לד׳ אמות — אין איסור. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
אין נכנסין בתפילין מגולין בפני המת — משום לועג לרש; ומכוסין מותר. המת חופשי מן המצוות, והמקיים מצוה גלויה בפניו כמתלוצץ בו; לכך אסרו בתוך ד׳ אמות ובבית הקברות במגולין, והתירו במכוסין שאין הלעג ניכר.

3. בית המרחץ — חיצון, אמצעי ופנימי, וגנאי הערווה

לשון השלחן ערוך

סעיף ב׳: "בבית המרחץ — בבית החיצון שכל העומדים בו לבושים, יכול להניח שם תפילין לכתחילה; בבית האמצעי שמקצתן לבושים ומקצתן ערומים, אינו מניחם לכתחילה, ואם היו בראשו אין צריך לחלצן; ובבית הפנימי שכל העומדים בו ערומים, אפילו היו בראשו — צריך לחלצן."
שורש הדין — שבת י׳.: שנו חכמים בשלושת בתי המרחץ לעניין דברים שבקדושה: בית חיצון שהכל לבושים — מותר; בית אמצעי — יש בו לבושים וערומים; בית פנימי שהכל ערומים — אסור. וכן הביאו הרמב״ם, הטור ובית יוסף לעניין תפילין, שאין להיות תשמישי קדושה גלויים במקום ערווה וזוהמא. ובעניין קדושת התפילין ושמירתן מגנאי עיין סימן מ׳ וסימן מ״ג.
חקירה — גדר בית האמצעי: מדוע לכתחילה אסור ובדיעבד (היו בראשו) אין צריך לחלצן? ונפקא מינה למי שנכנס לאמצעי ואין שם עתה אדם ערום: לצד א׳ שרי אף לכתחילה, ולצד ב׳ עדיין אין זה מקום נקי לכתחילה. ולשון מרן "מקצתן ערומים" משמע דתלוי במצב העומדים בפועל. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
קושיא — בבית הפנימי אמאי צריך לחלצן אף בדיעבד, ואילו באמצעי אין צריך?
תירוץ: חילוק גדול בין ודאי ערווה לספק. בבית הפנימי כל העומדים ערומים — ערווה ודאית לפני התפילין, ואין כבוד לקדושה כלל, ולכך אף בדיעבד צריך לחלצן. אבל בית האמצעי מקצתן לבושים — אין כאן ודאי ערווה, ולכך לכתחילה בלבד אסור, ובדיעבד אין מחייבין לחלוץ. הא למדת שהכל תלוי במצב העומדים: הכל לבושים — מותר לכתחילה; הכל ערומים — אסור אף בדיעבד; מעורב — לכתחילה אסור ובדיעבד מותר.
פלפול — ערווה וקדושה: יסוד דין בית המרחץ הוא איסור דברים שבקדושה במקום הערווה ובמקום הטינופת. וכשם שאין קורין ק״ש ואין מהרהרין בדברי תורה כנגד הערווה, כך אין להניח תפילין גלויות במקום הערומים. ואף שבתפילין עיקר החשש משום כבוד הקדושה (ולא משום מצות קריאה), מכל מקום גנאי הוא לתשמישי קדושה להיות גלויים במקום ערווה וזוהמא. ומזה חומר בית הפנימי על האמצעי — שבפנימי ערווה ודאית לפני הקדושה.
נפקא מינה — בית המרחץ: (א) חיצון (כל לבושים) — מניח לכתחילה. (ב) אמצעי (מעורב) — אין מניח לכתחילה, ואם היו בראשו אין צריך לחלצן. (ג) פנימי (כל ערומים) — אף היו בראשו צריך לחלצן. (ד) הכל לפי מצב העומדים בפועל. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
אין תשמישי קדושה גלויים במקום ערווה: הכל לבושים — מותר; הכל ערומים — אסור אף בדיעבד; מעורב — אסור לכתחילה ומותר בדיעבד. בית המרחץ מקום גנאי וערווה, ולפי מצב העומדים בו נמדד כבוד התפילין.

4. כיסוי התפילין — מה מתיר "מכוסים"

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳ (סיפא): "ואם הם מכוסים מותר" — היינו בבית הקברות ובתוך ד׳ אמות של מת.
שורש הדין — היתר המכוסין: כתבו הפוסקים (מגן אברהם, ט״ז, ובעקבותם משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השלחן וכף החיים) דהיתר "מכוסים" עיקרו בבית הקברות ובד׳ אמות של מת — שהכיסוי מסלק את הלעג. וצריך שיהיו מכוסין ממש, שלא ייראו; ובזה דנו הפוסקים בשיעור הכיסוי ובתפילין של יד שהיא מכוסה בלאו הכי. ועיקר החילוק — בין מקום שהאיסור משום ראייה (בית הקברות, שמועיל בו כיסוי) לבין מקום שהאיסור משום גנאי המקום עצמו (בית המרחץ הפנימי, שאין הכיסוי מועיל בו לכתחילה).
חקירה — האם היתר הכיסוי שייך אף בבית המרחץ? ונפקא מינה לתפילין של יד המכוסה בבית המרחץ. ומדנקט מרן דין הכיסוי דוקא ברישא (בית הקברות) ולא בבית המרחץ, משמע דבבית המרחץ הפנימי אין הכיסוי מתיר לכתחילה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — בין ראייה לגנאי: נמצא חילוק יסודי בין שני חלקי הסימן. בבית הקברות האיסור משום לועג לרש — התלוי בראיית המצוה בפני המת, ולכן כיסוי מועיל וחוץ לד׳ אמות מותר. ובבית המרחץ האיסור משום גנאי הערווה והמקום — שאינו תלוי בראייה בלבד אלא בעצם ההימצאות במקום הזוהמא, ולכן דין הכיסוי לא נזכר בו, וחומרו לפי מצב העומדים. הא למדת שני גדרים נפרדים בסימן אחד.
נפקא מינה — כיסוי: (א) בבית הקברות ובד׳ אמות — מכוסין מותר, שאין הלעג ניכר (ס״א). (ב) צריך כיסוי גמור. (ג) בבית המרחץ הפנימי — אין הכיסוי מתיר לכתחילה, שהאיסור משום גנאי המקום. (ד) של יד מכוסה — קיל טפי. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
כיסוי מסלק לעג ולא גנאי: בבית הקברות מכוסין מותר; בבית המרחץ הדין לפי מצב העומדים. היכן שהאיסור משום ראיית המצוה בפני המת — כיסוי מתיר; והיכן שהאיסור משום גנאי הערווה — נמדד לפי המקום והעומדים.

5. נפקא מינה למעשה

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
בית הקברות · ד׳ אמות של מת אסור ליכנס ותפילין מגולין בראשו — משום לועג לרש (ס״א).
מכוסין בבית הקברות ובד׳ אמות — מותר, שאין הלעג ניכר (ס״א).
בית המרחץ — חיצון כל העומדים לבושים — מניח תפילין לכתחילה (ס״ב).
בית המרחץ — אמצעי מעורב — אין מניח לכתחילה; היו בראשו — אין צריך לחלצן (ס״ב).
בית המרחץ — פנימי כל העומדים ערומים — אף היו בראשו צריך לחלצן (ס״ב).

6. סיכום השיטות בטבלה מקיפה

טבלה — לועג לרש ובית המרחץ

המקרה הדין המקור
בית הקברות וד׳ אמות של מת (מגולין) אסור ליכנס ותפילין בראשו — לועג לרש ס״א (ברכות י״ח.; רמב״ם הל׳ תפילין ד׳; טור וב״י)
מכוסין מותר — אין הלעג ניכר ס״א (מגן אברהם; ט״ז; משנה ברורה)
בית המרחץ — חיצון / אמצעי / פנימי לפי מצב העומדים — לבושים, מעורב, ערומים ס״ב (שבת י׳.; רמב״ם; ביאור הלכה)
ערווה וגנאי המקום אין קדושה גלויה בפני ערווה ס״ב (פרי מגדים; ערוך השלחן; כף החיים)

טבלה — מקורות הסוגיא

גמרא: ברכות י״ח. (לועג לרש, בית הקברות) · שבת י׳. (בית המרחץ, שלושת הבתים)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילין ד׳; הלכות ספר תורה י׳) · הרא״ש (הלכות תפילין) · טור (אורח חיים) · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן מ״ה · דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן מ״ה · ♥ Support

📖Join a 'havrouta