סימן מ״ו — הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

על פי השולחן ערוך, אורח חיים מ״ו:א, אומר ברכה לכל מעשה של הקימה: אלהי נשמה כשיעור משנתו, הנותן לשכוי בינה לקול התרנגול, מלביש ערומים כשלובש, פוקח עורים, מתיר אסורים כשישב, זוקף כפופים כשזוקף, רוקע הארץ, שעשה לי כל צרכי כשנועל מנעליו, המכין מצעדי גבר כשהולך, אוזר ישראל בגבורה כשחוגר, עוטר ישראל בתפארה כשמשים כובע בראשו, על נטילת ידים, אשר יצר, והמעביר שינה עד גומל חסדים טובים לעמו ישראל ; ואין לענות אמן באמצע, שהכל ברכה אחת היא.

על פי המחבר (אורח חיים מ״ו:ג), חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות. והסימן מוסיף (מ״ו:ד) את הברכות שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה, לאומרן בכל יום ; והגר מברך כן אך אינו אומר שלא עשני גוי, והנשים מברכות שעשני כרצונו.

על פי המחבר (אורח חיים מ״ו:ח), מי שלא נתחייב באחת מברכות אלו — כגון שלא שמע קול התרנגול, או שלא הלך, או שלא לבש — אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם. והרמ״א מביא וי״א שאף מי שלא נתחייב מברך אותן, שהקב״ה ברא צרכי העולם, וכן המנהג ואין לשנות.