סימן מ״ז — דיני ברכת התורה

על פי השולחן ערוך, אורח חיים מ״ז:ב, צריך לברך בין למקרא בין למשנה בין לגמרא, והרמ״א מוסיף אף למדרש. והמחבר מפרט (מ״ז:ג) שהכותב בדברי תורה — אף על פי שאינו קורא — צריך לברך ; אבל המהרהר בדברי תורה (מ״ז:ד), שאינו אלא מהרהר, אינו צריך לברך (והוא הדין שיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדבריו).

על פי המחבר (אורח חיים מ״ז:ז), ברכת אהבת עולם פוטרת ברכת התורה, ובלבד שלמד מיד בלי הפסק (אם למד מיד בלי הפסק). אולם (מ״ז:ח), כיון שיש להסתפק במי שקורא ק״ש סמוך לה בלבד, יש ליזהר לברך ברכת התורה קודם אהבת עולם.

על פי המחבר (אורח חיים מ״ז:יב), אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר, ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא יישן. ובשינת קבע ביום (מ״ז:יא), יש אומרים שהוי הפסק ויש אומרים שלא — וכן נהגו שאינה הפסק. וכן (מ״ז:י) הנתעסק בעסקיו על מנת לחזור ללמוד אינו הפסק.