✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

הלכות ברכות השחר ושאר ברכות — עיונים מעמיקים
סימן מ״ו · ט׳ סעיפים
מאה ברכות · שלא עשני · שעשני כרצונו · ברכה שלא נתחייב · ברכת התורה
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן מ״ו — ט׳ סעיפים
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות תפילה ז׳), רא״ש (פרק הרואה), תוספות הרא״ש, ר״ן, ראב״ד, אבודרהם, כל בו, מרדכי, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
מנחות מ״ג: (מאה ברכות, שלא עשני) · ברכות ס׳: (סדר ברכות השחר)

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 תוכן העניינים

  1. הקדמה לסוגיא — ברכות השחר כברכות השבח על סדר העולם, ויסוד שני הצירים — שבח והודאה / מאה ברכות (סעיף א, ג)
  2. מאה ברכות ביום — מנחות מ״ג: ותקנת דוד המלך, המנין (שבת ותענית ; עיין סימן נ״א) (סעיף ג)
  3. שלא עשני ושעשני כרצונו — שלוש הברכות, הגר (אבודרהם), שעשני כרצונו בשבח או כקינה (עיין סימן ו׳) (סעיף ד)
  4. ברכה שלא נתחייב בה — סברא ראשונה (בלא שם) וסברא אחרונה (מברך כולן), ברכות השבח וספק ברכות (עיין סימן ה׳, יורה דעה) (סעיף ח)
  5. ברכת התורה קודם פסוקים — המחלוקת, המנהג, מקומה (עיין סימן מ״ז) (סעיף ט)
  6. נפקא מינה למעשה · טבלאות סיכום ומקורות

📜 לשון השולחן ערוך — הסעיפים

הִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וּשְׁאָר בְּרָכוֹת. וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים:

סָעִיף ג׳: חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות.

סָעִיף ד׳: צריך לברך בכל יום שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה. הגה: ואפילו גר יכול לברך כן, אבל לא יאמר שלא עשני גוי שהרי היה גוי מתחלה, והנשים מברכות שעשני כרצונו.

סָעִיף ח׳: כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם. הגה: וי״א דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן, דמברכין שהקב״ה ברא צרכי העולם, וכן המנהג.

סָעִיף ט׳: לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה, ונכון לחוש לסברא ראשונה. הגה: אבל המנהג כסברא אחרונה, ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר אשר יצר.

הביאור בקצרה:

סעיף ג׳: חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות.

סעיף ד׳: שלא עשני גוי, עבד, אשה ; הגר משמיט "גוי" ; הנשים מברכות שעשני כרצונו.

סעיף ח׳: לא נתחייב — בלא שם (מרן) ; רמ״א: מברך את כולן, שהן שבח על צרכי העולם.

סעיף ט׳: לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה ; המנהג לסדרה אחר אשר יצר.

1. הקדמת הסוגיא — ברכות השחר, שבח ומאה ברכות

פתח דבר — פתיחת ההלכות

פותח מרן בסימן זה את הלכות ברכות השחר — ברכות שתיקנו חכמים על סדר העולם והנהגתו, שעל כל טובה שהבריות נהנין בכל יום מברכין להקדוש ברוך הוא (עיין ברכות ס׳: בסדר ברכות השחר, וברמב״ם הלכות תפילה פרק ז׳, וברא״ש פרק הרואה). ויסוד הסימן ניצב על שני צירים: (א) גדר ברכות השבח — שאין ברכות השחר ברכות הנהנין ולא ברכות המצוות, אלא שבח והודאה על סדר בראשית והנהגת העולם, ומזה כמה חידושים בסימן; (ב) חובת מאה ברכות — שמנין קבוע תיקנו בכל יום, וברכות השחר, שלוש התפילות וברכות הנהנין משלימות אותו. ומשני צירים אלו נובעות שאלות הסימן: אם מברך ברכה שלא נתחייב בה, מה מברך הגר והאשה, ומקום ברכת התורה.
הערה יסודית: ההבחנה בין ברכת השבח לבין ברכת הנהנין היא ציר הסימן כולו. ברכת הנהנין נאמרת דוקא על הנאת עצמו, ואם לא נהנה אין לו לברך ; ברכת השבח נאמרת על סדר העולם ותיקונו, ואפשר שנאמרת אף כשאין היחיד נהנה בפועל. ומזה תלויה מחלוקת מרן והרמ״א בברכה שלא נתחייב בה (סעיף ח), וכן טעם ברכות שלא עשני — שהן הודאה על מעלת החיוב במצוות, לא ברכת הנאה. ובעניין ברכות השחר וסדרן עיין עוד סימן ו׳ (באלהי נשמה ואשר יצר) וסימן מ״ז (בברכת התורה).

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: גדר ברכות השחר — האם ברכות שבח על סדר העולם (חובת שבח כללית שאינה תלויה בהנאת היחיד דוקא), או ברכות הודאה על הנאת עצמו (כעין ברכות הנהנין, שאינו מברך אלא על מה שנהנה)? ונפקא מינה גדולה בכל דיני הסימן — בברכה שלא נתחייב, בברכות שלא עשני (הודאה על החיוב), ובעצם הגדרת הברכות. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. מאה ברכות ביום — תקנת דוד המלך

לשון השלחן ערוך

סעיף ג׳: "חייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות לפחות."
שורש הדין — מנחות מ״ג:: "תניא, היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך — אל תקרי מָה אלא מֵאָה." ואמרו שדוד המלך תיקנן, על פי מעשה שהיו מתים מאה נפשות בכל יום עד שתיקן מאה ברכות. וכן העתיקו הרמב״ם (הלכות תפילה פרק ז׳) והטור והבית יוסף להלכה. וברכות השחר וסדרן שנוי בברכות ס׳: על הסדר.
קושיא — בשבת ובתענית כיצד משלים מאה? בחול משלים בנקל בשלוש תפילות (י״ט ברכות בכל תפילה), ברכות השחר, קריאת שמע וברכותיה וברכות הנהנין ; אבל בשבת שהעמידה קצרה (שבע ברכות), וכן ביום תענית שאינו סועד — חסרים לו הרבה ברכות. ומהיכן ישלימם?
תירוץ: ביארו הפוסקים (טור, מגן אברהם, משנה ברורה) כמה דרכים: בשבת מוסיף מברכות מוסף ומברכות הקידוש והסעודות, ומשלים החסר בברכות הנהנין — פירות ומיני בשמים. ולעניין מנין ברכות פסוקי דזמרה וברוך שאמר עיין סימן נ״א. וביום תענית מכוון לצאת בעניית אמן על ברכות העולים לתורה והמפטיר, שעניית אמן מצטרפת למנין למי שאין לו במה לברך. הא למדת שהמנין חובה, ותיקנו דרכים להשלימו אף כשהתפילות קצרות.
פלפול — עניית אמן למנין: נחלקו אם עניית אמן עולה למנין מאה ברכות אף למי שיש לו לברך בעצמו, או דוקא למי שאין לו. ונראה עיקר שברכה שמברך בעצמו עדיפא, ורק בהשלמת החסר (שבת ותענית) סומכין על עניית אמן, שהשומע כעונה. ובזה מיושב למה הצריכו חכמים דוקא בשבת ותענית לכוון בעניית אמן, ולא בחול. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — מאה ברכות: (א) חובה לברך מאה ברכות בכל יום (מנחות מ״ג:; ס״ג). (ב) המקור — דרשת "מה — מאה", ותקנת דוד המלך. (ג) בחול משלים בנקל. (ד) בשבת ותענית משלים בברכות הנהנין ובעניית אמן. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
חייב אדם במאה ברכות בכל יום — תקנת דוד המלך, "אל תקרי מָה אלא מֵאָה". המנין חובה, והתפילות וברכות השחר וברכות הנהנין משלימות אותו ; ובימים שהתפילות קצרות משלים בברכות הנהנין ובעניית אמן.

3. שלא עשני גוי עבד אשה · שעשני כרצונו

לשון השלחן ערוך

סעיף ד׳: "צריך לברך בכל יום שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, שלא עשני אשה. הגה: ואפילו גר יכול לברך כן, אבל לא יאמר שלא עשני גוי שהרי היה גוי מתחלה, והנשים מברכות שעשני כרצונו."
שורש הדין — מנחות מ״ג:: "תניא, רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום — שלא עשני גוי, שלא עשני בור, שלא עשני אשה." והגירסא שלפנינו "שלא עשני עבד". וטעם השלוש — הודאה על ריבוי המצוות: הגוי אינו מצווה, העבד והאשה פטורין ממצוות עשה שהזמן גרמן. ובגר כתב האבודרהם שאינו אומר "שלא עשני גוי" שהרי היה גוי מתחלה, ומברך "שלא עשני עבד ואשה". וכן הביאו הכל בו והמרדכי, ומהם למד הרמ״א.
חקירה — נוסח "שעשני כרצונו" לנשים: לשון שבח (מקבלת מעלתה באהבה), או לשון קבלת הדין (כמצדיק עליו את הדין)? ונפקא מינה בכוונת הברכה ובדקדוק נוסחה, ולמה לא תיקנו לאשה לברך בשם ומלכות בלשון האיש. ולמעשה נוהגות הנשים לברך "שעשני כרצונו", ובכוונתה כמנהג המקום. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — לשון שלילה "שלא עשני": הקשו הראשונים למה תיקנו לשון שלילה, ולא לשון חיוב "שעשני ישראל". ותירצו (כעין דברי הראשונים והאחרונים) שאילו בירך "שעשני ישראל" — פטר עצמו בברכה אחת, ואין מברכין על מעלה אחת שלוש פעמים ; אבל בלשון "שלא עשני גוי, עבד, אשה" מודה על שלוש מעלות נפרדות של ריבוי חיוב המצוות, וכל אחת חשובה בפני עצמה. ולכן אין הן ברכה כפולה, ואם בירך "שלא עשני עבד" תחילה חוזר ומברך "שלא עשני גוי" (שיש מעלה בגוי שאין בעבד — שיכול להתגייר). ובעניין סדר ברכות השחר וברכת אלהי נשמה עיין סימן ו׳.
היסוד:
שלוש ברכות "שלא עשני" — הודאה על ריבוי חיוב המצוות ; הגר משמיט "גוי" שהיה גוי מתחלה, והנשים מברכות "שעשני כרצונו". אין הברכות על גנות הזולת אלא על מעלת החיוב במצוות, ולכן נאמרות בלשון שלילה — שלוש מעלות נפרדות, ולאשה לשון "כרצונו".

4. ברכה שלא נתחייב בה — סברא ראשונה ואחרונה

לשון השלחן ערוך

סעיף ח׳: "כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן... אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם. הגה: וי״א דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן, דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב״ה ברא צרכי העולם, וכן המנהג ואין לשנות."
שורש המחלוקת: הסברא ראשונה (מרן) — ברכות השחר ברכות הודאה על הנאת עצמו, ולכן מי שלא נתחייב (לא שמע תרנגול, לא הלך, לא לבש, לא חגר) אומרה בלא שם ומלכות, מספק ברכה לבטלה. והסברא אחרונה (הרמ״א, על פי הטור ותוספות הרא״ש פרק הרואה ור״ן פ״ק דפסחים וכל בו) — ברכות השבח על סדר העולם הן, ומברכין שהקדוש ברוך הוא ברא צרכי העולם אף אם אין היחיד נהנה בפועל, "וכן המנהג".
חקירה — עיקר גדר הברכות: שבח על סדר העולם או הודאה על הנאתו? וזו היא ממש החקירה שבפתיחה, ונפקא מינה בהלכה: ובעניין ספק ברכות להקל וגדר הזכרת השם עיין סימן ה׳ (בכוונת השם במלכות), ובכללי ברכות שביורה דעה. ולמעשה — הספרדים נהגו כמרן במקצת, והאשכנזים כרמ״א לברך את כולן ; וכל אחד כמנהגו. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — סומא ומי שהיה ניעור: אף לסברא אחרונה שמברך את כולן, יש מן האחרונים שכתבו שסומא לא יברך פוקח עורים, כיון שהוא דבר החסר בגופו ואין לו בזה שום הנאה כלל, ואינו דומה למי שלא שמע תרנגול (שהברכה על הבריאה). וכן דנו במי שהיה ניעור כל הלילה אם מברך המעביר שינה. הא למדת שגם לסברא אחרונה גבול לדבר, וההיתר לברך אף שלא נהנה — דוקא בברכות שעל סדר העולם, לא בדבר החסר בגופו ממש.
נפקא מינה — ברכה שלא נתחייב: (א) מרן (סברא ראשונה) — בלא הזכרת השם. (ב) רמ״א (סברא אחרונה) — מברך את כולן, וכן המנהג. (ג) הטעם — ברכות השבח על צרכי העולם. (ד) סומא בפוקח עורים — יש מחמירין. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
ברכות השחר — שבח על סדר העולם ; ולכן לסברא אחרונה מברך את כולן אף שלא נתחייב, ולסברא ראשונה בלא הזכרת השם מספק. הכל תלוי בגדר הברכות: הודאה על הנאתו (בלא שם) או שבח על הבריאה (מברך את כולן) ; וכן המנהג בבני אשכנז.

5. ברכת התורה קודם פסוקים — המנהג

לשון השלחן ערוך

סעיף ט׳: "לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה אף על פי שהוא אומרה דרך תחנונים, וי״א שאין לחוש כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים, ונכון לחוש לסברא ראשונה. הגה: אבל המנהג כסברא אחרונה, ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר אשר יצר ואין לשנות."
שורש הדין — תוספות ומרדכי פ״ק דברכות: נחלקו אם מותר לומר פסוקים דרך תחנונים קודם ברכת התורה. סברא ראשונה — אף דרך תחנונים אסור, שמא נראה כקורא בתורה בלא ברכה. וסברא אחרונה (תוספות ומרדכי) — כיון שאינו אומרם אלא דרך תחנונים ובקשה, לא חשיב לימוד, ואין לחוש. ומרן הכריע "נכון לחוש לסברא ראשונה", והרמ״א כתב שהמנהג כסברא אחרונה, ונהגו לסדר ברכת התורה מיד אחר אשר יצר. וכל פרטי ברכת התורה — נוסחה, מי שהפסיק, והשוכח — נתבארו בהרחבה בסימן מ״ז.
פלפול — בשכמל״ו אחר שמע ישראל: מסיים מרן בסעיף — טוב לומר בשחרית אחר "שמע ישראל" את "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", שלפעמים שוהין הציבור בפיוטים עד שעוברת זמן קריאת שמע, ויוצא ידי חובת פסוק ראשון בזמנו לדעת האומרים שפסוק ראשון בלבד מן התורה. וזו יציאה לחומרא בזמן ק״ש (ועיין בעניין זמן ק״ש וברכותיה בסימן מ״ז והלאה). ומכל מקום לא יכוון לצאת אלא כשירא שיעברו הציבור זמן ק״ש. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — ברכת התורה: (א) מרן — נכון לחוש שלא לומר פסוקים קודם ברכת התורה. (ב) רמ״א — המנהג כסברא אחרונה, ומסדרין ברכת התורה אחר אשר יצר. (ג) בשכמל״ו אחר שמע — יציאה בפסוק ראשון בזמנו. (ד) פרטי ברכת התורה — בסימן מ״ז. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה ; והמנהג לסדרה מיד אחר אשר יצר, שאף פסוקי תחנונים ראוי להקדים להם הברכה. מרן חושש לסברא ראשונה, והמנהג כסברא אחרונה — לסדר ברכת התורה מוקדם ; ופרטיה בסימן מ״ז.

6. נפקא מינה למעשה · סיכום השיטות

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
מאה ברכות חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום ; בשבת ותענית משלים בברכות הנהנין ובעניית אמן (ס״ג).
שלא עשני האיש מברך שלא עשני גוי עבד אשה ; הגר משמיט "גוי" ; והנשים מברכות שעשני כרצונו (ס״ד).
ברכה שלא נתחייב מרן — בלא הזכרת השם ; רמ״א ומנהג אשכנז — מברך את כולן, שהן שבח על צרכי העולם (ס״ח).
ברכת התורה לא יקרא פסוקים קודם ברכת התורה ; והמנהג לסדרה מיד אחר אשר יצר (ס״ט ; ועיין סימן מ״ז).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
מאה ברכות ביום חובה — "אל תקרי מָה אלא מֵאָה", תקנת דוד המלך ס״ג (מנחות מ״ג:; רמב״ם הל׳ תפילה ז׳; טור וב״י)
שלא עשני גוי עבד אשה הודאה על ריבוי המצוות ; הגר משמיט "גוי" ס״ד (מנחות מ״ג:; אבודרהם; כל בו; מרדכי)
שעשני כרצונו הנשים מברכות — בשבח או כקבלת הדין ס״ד (הגהת הרמ״א; אחרונים)
ברכה שלא נתחייב בלא שם (מרן) / מברך את כולן (רמ״א) ס״ח (טור; תוס׳ הרא״ש פרק הרואה; ר״ן פ״ק דפסחים; כל בו)
ברכת התורה קודם פסוקים נכון לחוש (מרן) / המנהג להקדים אחר אשר יצר (רמ״א) ס״ט (תוס׳ ומרדכי פ״ק דברכות ; ועיין סימן מ״ז)
גמרא: מנחות מ״ג: (מאה ברכות, שלא עשני) · ברכות ס׳: (סדר ברכות השחר)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות תפילה ז׳) · רא״ש ותוספות הרא״ש (פרק הרואה) · ר״ן (פ״ק דפסחים) · ראב״ד · אבודרהם · כל בו · מרדכי · טור · בית יוסף · שלחן ערוך · הגהת הרמ״א
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← רמה 3 — סיכום רמה 1 — יסוד →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן מ״ו · הלכות ברכות השחר ושאר ברכות · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · לעמוד הבית · סימן מ״ו · ♥ לתמיכה

📖הצטרפות לחברותא