למה רמה 4 מיוחדת לאדמו״ר הזקן? השולחן ערוך של אדמו״ר הזקן אינו פירוש על המחבר — הוא שולחן ערוך עצמאי ושלם, שכתבו אדמו״ר הזקן (רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חב״ד, תלמיד המגיד ממעזריטש). ייחודו: הוא משלב הלכה + טעמי המצוות + פנימיות בחיבור אחד, ופוסק בחריפות תלמודית מיוחדת.
לחב״ד, אדמו״ר הזקן הוא הפוסק האחרון — פסקו הוא ההכרעה. הרבי הורה במפורש ללמוד ברצינות את שולחן ערוך הרב. דף זה מאסף את שיטת הרב על סימן מ״ו — הִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וּשְׁאָר בְּרָכוֹת. הסימן כולל אצל הרב י״א סְעִיפִים, שבהם אדמו״ר הזקן פורש: מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם וּמִנְיָנָן (חֹל, שַׁבָּת, תַּעֲנִית) ; סֵדֶר בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר כָּל אַחַת בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ עַד גּוֹמֵל חֲסָדִים ; שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי/עֶבֶד/אִשָּׁה, הַגֵּר וְשֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ ; מִנְהַג הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וְאִסּוּר הוֹסָפַת בְּרָכוֹת ; בְּרָכָה שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהּ ; וּמְקוֹם בִּרְכַּת הַתּוֹרָה.
שולחן ערוך הרב — סימן מ״ו — הִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וּשְׁאָר בְּרָכוֹת
הטקסט המלא של שולחן ערוך אדמו״ר הזקן
שולחן ערוך הרב, סימן מ״ו — הִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וּשְׁאָר בְּרָכוֹת — וּבוֹ י״א סְעִיפִים
טקסט אדמו״ר הזקן עצמו (מקור ספריא Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.46), ולאחריו ביאור קצר. הסימן כולל י״א סְעִיפִים.
סעיף א מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם כְּתַקָּנַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְהַמִּנְיָן בְּחֹל שַׁבָּת וְתַעֲנִית.
הִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וּשְׁאָר בְּרָכוֹת וּבוֹ י״א סְעִיפִים:בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר תִּקְּנוּם חֲכָמִים עַל סֵדֶר הָעוֹלָם וְהַנְהָגָתוֹ מַה שֶּׁהַבְּרִיּוֹת נֶהֱנִין בְּכָל יוֹם, שֶׁיְּבָרְכוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל זֶה בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁנֶּהֱנִין הֲנָאָה זוֹ, בְּכָל יוֹם וָיוֹם, לְהַשְׁלִים מִנְיַן הַמֵּאָה בְּרָכוֹת שֶׁחַיָּב כָּל אָדָם לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר, כְּמוֹ שֶׁתִּקֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ מֵתִים בְּכָל יוֹם מֵאָה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים עַל מָה הָיוּ מֵתִים, עַד שֶׁחָקַר וְהֵבִין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְתִקֵּן מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם. וְרֶמֶז לַדָּבָר ״נְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל״, ״עָל״ בְּגִימַטְרִיָּא ק׳. וְסֶמֶךְ לַדָּבָר מִן הַתּוֹרָה ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה׳״, אַל תִּקְרֵי ״מָה״ אֶלָּא ״מֵאָה״. וְהֵן מֵאָה בְּרָכוֹת, שֶׁהֵן לְיִרְאָה אֶת ה׳ וּלְאַהֲבָה אוֹתוֹ וּלְזָכְרוֹ תָּמִיד, עַל יְדֵי הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרֵךְ תָּמִיד עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם בְּג׳ תְּפִלּוֹת וּבִרְכוֹת הַשַּׁחַר וּשְׁאָר בְּרָכוֹת הַקְּבוּעוֹת בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת. וְהֵן ק׳ בְּרָכוֹת אַף בְּיוֹם הַתַּעֲנִית: נ״ז בְּג׳ תְּפִלּוֹת, וּב׳ לִפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית וְג׳ לְאַחֲרֶיהָ עִם ״יִרְאוּ עֵינֵינוּ״ — הֲרֵי ס״ב. וּבִסְעוּדַת הַלַּיְלָה מְבָרֵךְ ח׳ בְּרָכוֹת: ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ וְ״הַמּוֹצִיא״ וְד׳ שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְעַל כּוֹס שֶׁבְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מְבָרֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו — הֲרֵי ע׳. וְאַחַר כָּךְ ״בִּרְכַּת הַמַּפִּיל״ כְּשֶׁהוֹלֵךְ לִישֹׁן, וְ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״ בַּשַּׁחַר, וַ״אֲשֶׁר יָצַר״ וֶ״אֱלֹהַי נְשָׁמָה״ — הֲרֵי ע״ד. וְט״ו בְּרָכוֹת מֵ״הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי״ עַד ״הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים״ — הֲרֵי פ״ט. וְג׳ בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה, וּב׳ שֶׁל תְּפִלִּין, וְאַחַת שֶׁל צִיצִית, וּ״בָרוּךְ שֶׁאָמַר״, וְ״יִשְׁתַּבַּח״, וּשְׁתַּיִם לִפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ — הֲרֵי ק׳. וּבְשַׁבָּת חָסְרוּ מִג׳ תְּפִלּוֹת — ל״ו בְּרָכוֹת, וּב׳ בְּרָכוֹת שֶׁל תְּפִלִּין, וּבִרְכַּת ״יִרְאוּ עֵינֵינוּ״. וְנִתּוֹסְפוּ ז׳ שֶׁל מוּסָף, וְט״ז שֶׁל ב׳ סְעוּדוֹת, וּב׳ שֶׁל קִדּוּשׁ הַלַּיְלָה כְּשֶׁמְּקַדֵּשׁ עַל הַכּוֹס, וְאַחַת שֶׁל קִדּוּשׁ הַיּוֹם — הֲרֵי כ״ו. חָסְרוּ י״ג — צָרִיךְ לְמַלֹּאתָן בְּפֵרוֹת וּמִינֵי בְּשָׂמִים. וְאִם אֵין לוֹ — יְכַוֵּן וְיִשְׁמַע בִּרְכוֹת הַקּוֹרְאִין בַּתּוֹרָה וְהַמַּפְטִיר וְיַעֲנֶה אַחֲרֵיהֶן אָמֵן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רפ״ד. אֲבָל אִם לֹא יִשְׁמַע הַבְּרָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיזֶה בְּרָכָה מְבָרֵךְ וְעוֹנֶה אַחֲרֶיהָ אָמֵן — אֵינָהּ עוֹלָה לוֹ לְמִנְיַן ק׳ בְּרָכוֹת. אֲבָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֵּרוֹת — אֵינוֹ יוֹצֵא בִּשְׁמִיעַת הַבְּרָכוֹת. וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים יָכוֹל לְהָרִיחַ וּלְמַלֹּאות מִנְיַן ק׳ בְּרָכוֹת, אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ עַל כָּל פַּעַם אִם לֹא בְּהֶסַּח הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי״ז, וְהַשְּׁאָר יְכַוֵּן בִּשְׁמִיעַת הַבְּרָכוֹת בַּחֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר. וְכֵן יַעֲשֶׂה מִי שֶׁמִּתְעַנֶּה מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁחָסְרוּ לוֹ ח׳ שֶׁל סְעוּדַת הַלַּיְלָה:
מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם. בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר תִּקְּנוּם חֲכָמִים עַל סֵדֶר הָעוֹלָם, לְהַשְׁלִים מִנְיַן מֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁחַיָּב אָדָם בְּכָל יוֹם כְּתַקָּנַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ (רֶמֶז: « עָל » בְּגִימַטְרִיָּא ק׳ ; אַל תִּקְרֵי « מָה » אֶלָּא « מֵאָה »). הָרַב מְפָרֵט אֶת הַמִּנְיָן — נ״ז בְּג׳ תְּפִלּוֹת, בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית, הַסְּעוּדָה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, ט״ו בְּרָכוֹת מֵהַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי עַד הַגּוֹמֵל, הַתּוֹרָה, תְּפִלִּין וְצִיצִית — עַד ק׳. וּבְשַׁבָּת חָסְרוּ מִג׳ תְּפִלּוֹת וְנִתּוֹסְפוּ מוּסָף, הַסְּעוּדוֹת וְהַקִּדּוּשִׁים ; חָסְרוּ י״ג — מַשְׁלִים בְּפֵרוֹת וּבְשָׂמִים אוֹ בַּעֲנִיַּת אָמֵן (עַיֵּן סי׳ רפ״ד), וְכֵן בְּתַעֲנִית וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים (בַּהֲרָחָה, סי׳ רי״ז).
סעיף ב סֵדֶר בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר — כָּל אַחַת בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ, מֵאֱלֹהַי נְשָׁמָה עַד גּוֹמֵל חֲסָדִים.
בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר נִתְקְנוּ לְבָרֵךְ כָּל אַחַת בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ. דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁיֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ — יֹאמַר ״אֱלֹהַי נְשָׁמָה״. וּכְשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַתַּרְנְגוֹל — יְבָרֵךְ ״הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה״. וּכְשֶׁלּוֹבֵשׁ חֲלוּקוֹ וְהוּא מֻשְׁכָּב — יְבָרֵךְ ״מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים״. וּכְשֶׁיַּנִּיחַ יָדוֹ עַל עֵינָיו דֶּרֶךְ חָלוּק (אֲבָל שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ הֶחָלוּק אָסוּר לְהוֹשִׁיט יָד לָעַיִן קֹדֶם נְטִילַת יָדַיִם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד׳) — יְבָרֵךְ ״פּוֹקֵחַ עִוְרִים״. וּכְשֶׁיּוֹשֵׁב — יְבָרֵךְ ״מַתִּיר אֲסוּרִים״, מִפְּנֵי שֶׁמֵּנִיעַ עַצְמוֹתָיו שֶׁהָיוּ כָּל הַלַּיְלָה כְּמוֹ כְּפוּתִים, וּכְשֶׁזּוֹקֵף — יְבָרֵךְ זוֹקֵף כְּפוּפִים, שֶׁהָיְתָה קוֹמָתוֹ כְּפוּפָה כָּל הַלַּיְלָה וְעַכְשָׁו עָמְדָה עַל מַעֲמָדָהּ. וּכְשֶׁיַּנִּיחַ רַגְלָיו בָּאָרֶץ — יְבָרֵךְ ״רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם״. וּכְשֶׁנּוֹעֵל מִנְעָלָיו — יְבָרֵךְ ״שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי״. וְאֵין לְשַׁנּוֹת הַנֻּסָּח וְלוֹמַר ״צְרָכָי״ — הַכָּ״ף בְּקָמַץ, שֶׁהוּא לְשׁוֹן רַבִּים, מִפְּנֵי שֶׁבְּרָכָה זוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַל נְעִילַת מִנְעָלִים שֶׁהוּא צֹרֶךְ הָאָדָם (וְעַל שְׁאָר צְרָכָיו — מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּשֶׁנֶּהֱנָה מֵהֶם). וּכְשֶׁהוֹלֵךְ — יְבָרֵךְ ״הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר״. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר ״אֲשֶׁר הֵכִין״. וּכְשֶׁחוֹגֵר חֲגוֹרוֹ אוֹ לוֹבֵשׁ הָאַבְנֵט הַמַּפְסִיק בֵּינוֹ לָעֶרְוָה — יְבָרֵךְ ״אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה״. וּכְשֶׁמֵּשִׂים כּוֹבַע אוֹ מִצְנֶפֶת בְּרֹאשׁוֹ — יְבָרֵךְ ״עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה״. וְלָמָּה הֻזְכְּרוּ שֵׁם יִשְׂרָאֵל בְּב׳ בְּרָכוֹת אֵלּוּ וְלֹא בָּאֲחֵרוֹת? לְפִי שֶׁהַחֲגוֹרָה וְהַכּוֹבַע בְּיִשְׂרָאֵל אֵינָם כְּמוֹ בָּאֻמּוֹת, שֶׁבָּאֻמּוֹת אֵינָן אֶלָּא לַהֲנָאַת הַגּוּף בִּלְבַד, אֲבָל בְּיִשְׂרָאֵל הֵם גַּם כֵּן מִשּׁוּם צְנִיעוּת וּקְדֻשָּׁה, הַחֲגוֹרָה — לְהַפְסִיק בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה, וְהַכּוֹבַע — שֶׁלֹּא יְהֵא בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ, וְאַף שֶׁאֵין אִסּוּר בָּזֶה מִן הַדִּין, מִכָּל מָקוֹם מִדַּת צְנִיעוּת וּקְדֻשָּׁה הוּא, שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ מַמְשִׁיךְ מוֹרָא שָׁמַיִם עַל רֹאשׁוֹ.וּכְשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו — יְבָרֵךְ ״עַל נְטִילַת יָדָיִם״. וּכְשֶׁנּוֹטֵל פָּנָיו — יְבָרֵךְ ״הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי וְכו׳ וִיהִי רָצוֹן כו׳ עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״. וְאֵין לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר ״הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי״ קֹדֶם ״וִיהִי רָצוֹן״, מִפְּנֵי שֶׁהַכֹּל בְּרָכָה אַחַת אֲרֻכָּה — פּוֹתַחַת בְּ״בָרוּךְ״ וְחוֹתֶמֶת בְּ״בָרוּךְ״. וְאַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר הַחֲתִימָה מֵעֵין הַפְּתִיחָה, יֵשׁ לוֹמַר שֶׁ״גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים״ הוּא הַחֶסֶד שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁנָה מֵעֵינָיו:
סֵדֶר בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר. כָּל אַחַת נִתְקְנָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ: כְּשֶׁיֵּעוֹר אֱלֹהַי נְשָׁמָה ; בְּקוֹל הַתַּרְנְגוֹל הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה ; בַּלְּבִישָׁה מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים ; בִּפְקִיחַת עֵינָיו (דֶּרֶךְ חָלוּק) פּוֹקֵחַ עִוְרִים ; בַּיְשִׁיבָה מַתִּיר אֲסוּרִים ; בַּזְּקִיפָה זוֹקֵף כְּפוּפִים ; בְּהַנָּחַת רַגְלָיו רוֹקַע הָאָרֶץ ; בַּנְּעִילָה שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי (יָחִיד — הַכָּ״ף בְּקָמַץ) ; בַּהֲלִיכָה הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר ; בַּחֲגִירָה אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה ; בְּכִסּוּי הָרֹאשׁ עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה — וְהָרַב מְבָאֵר לָמָּה הֻזְכַּר שֵׁם יִשְׂרָאֵל בְּאֵלּוּ (צְנִיעוּת וּקְדֻשָּׁה) ; וְאַחַר עַל נְטִילַת יָדָיִם וְהַמַּעֲבִיר שֵׁנָה עַד גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים — בְּרָכָה אַחַת אֲרֻכָּה שֶׁאֵין עוֹנִין בָּהּ אָמֵן בָּאֶמְצַע.
סעיף ג הַיּוֹם מְסַדְּרִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִפְּנֵי הַיָּדַיִם וְעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, וְעוֹנִין אָמֵן.
עַכְשָׁו מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַיָּדַיִם נְקִיּוֹת וְגַם מִפְּנֵי עַמֵּי הָאֲרָצוֹת שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אוֹתָן — נָהֲגוּ לְסַדְּרָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהֵם עוֹנִין אַחֲרֵיהֶן אָמֵן וְיוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָן, שֶׁבְּרָכוֹת אֵלּוּ אֵינָן דּוֹמִין לְבִרְכוֹת הַמִּצְווֹת שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן, לְפִי שֶׁמְּבָרֵךְ ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲשׂוֹת״, אֲבָל בְּרָכוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה — יָכוֹל לְבָרֵךְ אוֹתָן גַּם אַחַר כָּךְ. וַאֲפִלּוּ שָׁמַע קוֹל תַּרְנְגוֹל בַּחֲצוֹת — יָכוֹל לְבָרֵךְ עָלָיו בַּשַּׁחַר, כֵּיוָן שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן מְבָרֵךְ — לֹא נָתְנוּ בָּהֶם חֲכָמִים שִׁעוּר תְּכִיפָה:
בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. עַכְשָׁו מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַיָּדַיִם נְקִיּוֹת וּמִפְּנֵי עַמֵּי הָאֲרָצוֹת שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים אוֹתָן — נָהֲגוּ לְסַדְּרָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְעוֹנִין אָמֵן וְיוֹצְאִים. שֶׁאֵין בְּרָכוֹת אֵלּוּ כְּבִרְכוֹת הַמִּצְווֹת שֶׁצָּרִיךְ עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּתָן, אֶלָּא הֵן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה וְיָכוֹל לְבָרְכָן אַף אַחַר כָּךְ. וַאֲפִלּוּ שָׁמַע קוֹל תַּרְנְגוֹל בַּחֲצוֹת — מְבָרֵךְ בַּשַּׁחַר, שֶׁלֹּא נָתְנוּ בָּהֶם שִׁעוּר תְּכִיפָה.
סעיף ד שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי עֶבֶד אִשָּׁה ; גֵּר וְשֶׁעָשַׂנִי גֵּר ; נָשִׁים שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ.
וְעוֹד ג׳ בְּרָכוֹת שֶׁחַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם: ״שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי״ וְ״שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד״ וְ״שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה״. וַאֲפִלּוּ הַשָּׁבוּי יֹאמַר ״שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד״, שֶׁאֵין הַבְּרָכָה עַל הַחֵרוּת מֵהָעַבְדוּת, אֶלָּא עַל שֶׁאֵין הָעֶבֶד חַיָּב אֶלָּא בְּמִצְווֹת שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּבֶת בָּהֶם. וְגֵר — יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁיֹּאמַר ״שֶׁעָשַׂנִי גֵּר״, כִּי כְּשֶׁנַּעֲשָׂה גֵּר הוּא כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד וְנַעֲשָׂה בְּרִיָּה וַעֲשִׂיָּה חֲדָשָׁה. אֲבָל לֹא יֹאמַר ״שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי״, שֶׁהֲרֵי הָיָה גּוֹי בִּתְחִלַּת עֲשִׂיָּתוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן יֹאמַר ״שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד״. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה נָכְרִי וְגָרוּעַ מֵעֶבֶד, מִכָּל מָקוֹם הָיָה יָכוֹל לְהִתְגַּיֵּר וּלְהִתְחַיֵּב בְּכָל הַמִּצְווֹת. אֲבָל אִם הָיָה עֶבֶד — לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִשְׁתַּחְרֵר, אֶלָּא אִם כֵּן שִׁחְרְרוֹ רַבּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לוֹ לְבָרֵךְ ״שֶׁעָשַׂנִי גֵּר״, כִּי נִתְגַּיֵּר עַל יְדֵי בְּחִירָתוֹ שֶׁבָּחַר בְּדַת יִשְׂרָאֵל. וּלְפִי דִּבְרֵי הַמְקֻבָּלִים שֶׁבְּרָכוֹת אֵלּוּ הֵן עַל יְצִיאַת נִשְׁמָתוֹ בַּלַּיְלָה שֶׁלֹּא נִדְבַּק בָּהּ נִשְׁמַת גּוֹי אוֹ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה — גַּם הַגֵּר יָכוֹל לְבָרֵךְ כֵּן.וְהַנָּשִׁים נוֹהֲגוֹת לְבָרֵךְ ״שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ״, וְהוּא כְּמוֹ שֶׁמַּצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין עַל הָרָעָה:
שֶׁלֹּא עָשַׂנִי / שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ. עוֹד ג׳ בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם: שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי, עָבֶד, אִשָּׁה. אַף הַשָּׁבוּי אוֹמֵר שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד (הַבְּרָכָה עַל הַחִיּוּב בַּמִּצְווֹת, לֹא עַל הַחֵרוּת). וְגֵּר: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעָשַׂנִי גֵּר (כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד) וְלֹא שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לוֹ לְבָרֵךְ שֶׁעָשַׂנִי גֵּר ; וּלְפִי הַמְקֻבָּלִים (שֶׁהֵן עַל יְצִיאַת נִשְׁמָתוֹ) גַּם הַגֵּר מְבָרֵךְ. וְנָשִׁים נוֹהֲגוֹת שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ, כְּמַצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין.
סעיף ה סֵדֶר הַבְּרָכוֹת לְפִי מִנְהַג הַמָּקוֹם, וְאִם טָעָה בַּסֵּדֶר.
כְּשֶׁמְּסַדְּרִין אוֹתָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — יֵשׁ לְסַדְּרָן כְּסֵדֶר שֶׁמִּתְחַיְּבִין בָּהֶן כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. כְּגוֹן בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵין הוֹלְכִין יָחֵף כְּלָל וְנוֹעֲלִים מִנְעָלִים תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הוֹלְכִין — מְבָרֵךְ תְּחִלָּה ״הָעוֹשֶׂה לִי כָּל צָרְכִּי״ וְאַחַר כָּךְ ״הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר״. וּבִמְקוֹמוֹת שֶׁהוֹלְכִין קְצָת יָחֵף בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ נוֹעֲלִין כְּשֶׁיּוֹצְאִין לַשּׁוּק — מְבָרְכִין ״הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר תְּחִלָּה״ (וְכֵן לְעִנְיַן ״פּוֹקֵחַ עִוְרִים״ וּ״מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים״). וְאִם טָעָה בְּסֵדֶר הַבְּרָכוֹת — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, חוּץ מִבִּרְכַּת ״מַתִּיר אֲסוּרִים״ וְ״זוֹקֵף כְּפוּפִים״, שֶׁאִם בֵּרַךְ ״זוֹקֵף כְּפוּפִים״ — לֹא יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ ״מַתִּיר אֲסוּרִים״, מִפְּנֵי שֶׁבִּכְלַל זְקִיפַת הַקּוֹמָה הוּא הַתָּרַת הָאֵיבָרִים וּתְנוּעָתָם, וְלָמָּה יַחֲזֹר לְבָרֵךְ עַל זֶה שֵׁנִית.אֲבָל אִם בֵּרַךְ תְּחִלָּה ״שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד״ — יַחֲזֹר לְבָרֵךְ ״שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי״ אַף שֶׁהַגּוֹי גָּרוּעַ מֵהָעֶבֶד, לְפִי שֶׁיֵּשׁ מַעֲלָה בַּגּוֹי שֶׁאֵינָהּ בָּעֶבֶד, שֶׁהָעֶבֶד אֵין לוֹ יִחוּס, שֶׁאֵין זַרְעוֹ מְיֻחָס אַחֲרָיו אֶלָּא אַחֲרֵי הָאֵם כְּמוֹ בִּבְהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר — עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר״, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּנָכְרִי. וְגַם, הַנָּכְרִי יָכוֹל לְהִתְגַּיֵּר מֵעַצְמוֹ וְלִהְיוֹת כְּיִשְׂרָאֵל גָּמוּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּעֶבֶד.וְכֵן אִם בֵּרַךְ תְּחִלָּה ״שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה״ — יַחֲזֹר לְבָרֵךְ ״שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי וְעֶבֶד״, שֶׁהָאִשָּׁה אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְחַיֵּב בְּכָל הַמִּצְווֹת כְּמוֹ נָכְרִי שֶׁיִּתְגַּיֵּר וְעֶבֶד שֶׁיְּשַׁחְרְרוֹ רַבּוֹ, וְצָרִיךְ לִתֵּן הוֹדָאָה לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא שָׂם חֶלְקוֹ כַּמְעֻלֶּה שֶׁבָּהֶם, אֶלָּא זָכָה לַעֲבֹד ה׳ וְלִהְיוֹת קָרוֹב אֵלָיו יוֹתֵר מִכֻּלָּם:
סֵדֶר לְפִי הַמָּקוֹם ; טָעָה בַּסֵּדֶר. כְּשֶׁמְּסַדְּרָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — כְּסֵדֶר שֶׁמִּתְחַיְּבִין לְפִי הַמִּנְהָג (בִּמְקוֹם שֶׁנּוֹעֲלִים תְּחִלָּה — הָעוֹשֶׂה לִי כָּל צָרְכִּי קֹדֶם הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר, וְכוּ׳). וְאִם טָעָה בַּסֵּדֶר — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, חוּץ מִמַּתִּיר אֲסוּרִים וְזוֹקֵף כְּפוּפִים (בֵּרַךְ זוֹקֵף — לֹא יַחֲזֹר לְמַתִּיר, שֶׁבִּכְלָלוֹ). אֲבָל בֵּרַךְ שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד תְּחִלָּה — יַחֲזֹר לְשֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי (מַעֲלָה בַּגּוֹי שֶׁאֵין בָּעֶבֶד) ; וְכֵן אַחַר אִשָּׁה יַחֲזֹר לְגּוֹי וְעֶבֶד.
סעיף ו הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ תַּקָּנַת הַגְּאוֹנִים ; אֵין לְהוֹסִיף בְּרָכוֹת.
בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ ״הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ״. וְתִקְּנוּהוּ הַגְּאוֹנִים אַחַר חֲתִימַת הַתַּלְמוּד, מִפְּנֵי תַּשּׁוּת כֹּחַ שֶׁיָּרְדָה לָעוֹלָם, וּבְכָל יוֹם מִתְחַדֵּשׁ כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: ״חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ״, בָּשָׂר וָדָם מַפְקִיד פִּקָּדוֹן אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְהוּא מַחֲזִירוֹ בָּלוּי וּמְקֻלְקָל, וְכָל אָדָם מַפְקִיד נִשְׁמָתוֹ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעֵת עֶרֶב עֲיֵפָה וְהוּא מַחֲזִירָהּ לוֹ חֲדָשָׁה וּרְגוּעָה, וְרָאוּ הַגְּאוֹנִים לְתַקֵּן בְּרָכָה עַל הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה. וְיֵשׁ מְפַקְפְּקִים לְאָמְרָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין כֹּחַ בְּיַד שׁוּם אָדָם לְתַקֵּן בְּרָכָה אַחַר חֲתִימַת הַתַּלְמוּד. וְאֵין בָּזֶה כְּדַאי לִדְחוֹת הַמִּנְהָג וְתַקָּנַת הַגְּאוֹנִים (אֲבָל בְּרָכָה שֶׁלֹּא תִּקְּנוּהָ הַגְּאוֹנִים, אוֹ שֶׁלֹּא נִתְפַּשְּׁטָה תַּקָּנָתָם וְלֹא נָהֲגוּ בָּהּ רֹב הַצִּבּוּר — אֵין לְאָמְרָהּ כְּלָל לְדִבְרֵי הַכֹּל. וְלָכֵן צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיַד הַמַּדְפִּיסִים שֶׁלֹּא לְהַדְפִּיס ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳״ בְּסוֹף כַּמָּה תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, כִּי הֵן בְּרָכוֹת לְבַטָּלָה לְדִבְרֵי הַכֹּל). וְכֵן מַה שֶּׁיֵּשׁ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ בַּשַּׁחַר בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת נוֹסָפוֹת, כְּגוֹן ״בָּרוּךְ סוֹמֵךְ נוֹפְלִים״ ״בָּרוּךְ מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים״ טָעוּת הוּא בְּיָדָם וְאֵין לְאָמְרָם כְּלָל:
הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ ; אֵין לְהוֹסִיף. בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִין הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ — תַּקָּנַת הַגְּאוֹנִים אַחַר חֲתִימַת הַתַּלְמוּד, עַל חִדּוּשׁ הַכֹּחַ (חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים). יֵשׁ מְפַקְפְּקִים (אֵין לְתַקֵּן בְּרָכָה אַחַר חֲתִימַת הַתַּלְמוּד), וְאֵין בָּזֶה לִדְחוֹת הַמִּנְהָג וְתַקָּנַת הַגְּאוֹנִים. אֲבָל בְּרָכָה שֶׁלֹּא תִּקְּנוּהָ הַגְּאוֹנִים אוֹ שֶׁלֹּא נִתְפַּשְּׁטָה — אֵין לְאָמְרָהּ כְּלָל (וּלְמַחוֹת בַּמַּדְפִּיסִים, בְּרָכוֹת לְבַטָּלָה). וְכֵן בָּרוּךְ סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים — טָעוּת.
סעיף ז לֹא נִתְחַיֵּב בְּאַחַת מֵהֶן — מַחֲלֹקֶת, וְהַמִּנְהָג לְבָרֵךְ כֻּלָּן.
כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר אִם לֹא נִתְחַיֵּב בְּאֶחָד מֵהֶן, כְּגוֹן שֶׁלֹּא שָׁמַע קוֹל תַּרְנְגוֹל, אוֹ שֶׁלֹּא הָלַךְ, אוֹ שֶׁלֹּא לָבַשׁ, אוֹ שֶׁלֹּא חָגַר (אוֹ שֶׁהָיָה נֵעוֹר כָּל הַלַּיְלָה וְלֹא הֻצְרַךְ לְהַעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁנָה מֵעֵינָיו), יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהּ — לֹא יֹאמְרֶנָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁהֵן עַל סִדּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהַנְהָגָתוֹ, כְּגוֹן ״הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה״ וְ״רוֹקַע הָאָרֶץ״ — מְבָרֵךְ אוֹתָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהֶן, אֲבָל הַבְּרָכוֹת שֶׁהֵן לַהֲנָאָתוֹ כְּגוֹן ״מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים״ וְ״הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר״ וְ״אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה״ וְ״עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל״ אִם לֹא נִתְחַיֵּב בָּהֶן, כְּגוֹן שֶׁשּׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ עָרֹם — לֹא יֹאמְרֵן כְּלָל.וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ לֹא נִתְחַיֵּב בָּהֶן כְּלָל — יְבָרֵךְ כֻּלָּן כְּסִדְרָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַבְּרָכוֹת עַל הֲנָאַת עַצְמוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא מְבָרְכִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא צָרְכֵי הָעוֹלָם, וְאִם הוּא אֵינוֹ נֶהֱנָה — אֲחֵרִים נֶהֱנִין. וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט וְאֵין לְשַׁנּוֹת.וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאַף עַל פִּי כֵן סוּמָא לֹא יְבָרֵךְ ״פּוֹקֵחַ עִוְרִים״, כֵּיוָן שֶׁהוּא דָּבָר הֶחָסֵר בְּגוּפוֹ. אֲבָל חֵרֵשׁ יְבָרֵךְ ״הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה״, כֵּיוָן שֶׁשְּׁמִיעַת הָאֹזֶן אֵינָהּ מֻזְכֶּרֶת בַּבְּרָכָה.וּלְכַתְּחִלָּה טוֹב לְהָבִיא עַצְמוֹ לִידֵי חִיּוּב כָּל הַבְּרָכוֹת, אִם אֶפְשָׁר לוֹ (וְאִם אִי אֶפְשָׁר בְּכֻלָּן, עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ לוֹ לֵילֵךְ וְלִלְבֹּשׁ וְלַחְגֹּר וּלְעַטֵּר קֹדֶם שֶׁיְּסַדֵּר בִּרְכוֹתֵיהֶן, כְּדֵי לָחֹש לִסְבָרָא שְׁנִיָּה):
לֹא נִתְחַיֵּב בְּאַחַת מֵהֶן. אִם לֹא נִתְחַיֵּב בְּאַחַת (לֹא שָׁמַע תַּרְנְגוֹל, לֹא הָלַךְ, לֹא חָגַר, אוֹ נֵעוֹר כָּל הַלַּיְלָה): יֵשׁ אוֹמְרִים לֹא יֹאמְרֶנָּה ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעַל סִדּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם (הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי, רוֹקַע הָאָרֶץ) מְבָרֵךְ, אֲבָל שֶׁל הֲנָאָה (מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים, הַמֵּכִין, אוֹזֵר, עוֹטֵר) לֹא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים יְבָרֵךְ כֻּלָּן, שֶׁהֵן עַל צָרְכֵי הָעוֹלָם — וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט. מִיהוּ סוּמָא לֹא יְבָרֵךְ פּוֹקֵחַ עִוְרִים ; חֵרֵשׁ יְבָרֵךְ הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי. וּלְכַתְּחִלָּה טוֹב לְהָבִיא עַצְמוֹ לִידֵי חִיּוּב.
סעיף ח בִּרְכַּת הַתּוֹרָה קֹדֶם פְּסוּקִים ; יוֹתֵר נָכוֹן מִיָּד אַחַר אֲשֶׁר יָצַר.
יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לְסַדֵּר בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה קֹדֶם פָּרָשַׁת ״תָּמִיד״. וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹמְרִים פְּסוּקִים הַרְבֵּה קֹדֶם בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה — אֵין חוֹשְׁשִׁין לָזֶה, הוֹאִיל וְאוֹמְרִים אוֹתָן דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים וְלֹא דֶּרֶךְ לִמּוּד וּקְרִיאָה בַּתּוֹרָה. אֲבָל יוֹתֵר נָכוֹן מִנְהַג הַנּוֹהֲגִין לְבָרֵךְ מִיָּד אַחַר ״אֲשֶׁר יָצַר״ וֶ״אֱלֹהַי נְשָׁמָה״ (אוֹ אַחַר ״גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים״ וִ״יהִי רָצוֹן כו׳״) קֹדֶם שֶׁאוֹמְרִים שׁוּם פָּסוּק מִן הַמִּקְרָא. וּבִימֵי הַסְּלִיחוֹת יְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה קֹדֶם הַסְּלִיחוֹת וִידַלְּגֶנָּה אַחַר כָּךְ. וְכֵן יֵשׁ לִנְהֹג בְּכָל מָקוֹם. וְאִם יֵשׁ אֶחָד שֶׁלֹּא אֲמָרָהּ עֲדַיִן — יֵרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְיֹאמְרֶנָּה אַחַר כָּךְ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לְאָמְרָהּ לִפְנֵי הַתֵּבָה כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ. וְכֵן יַעֲשֶׂה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם כִּפּוּר:
בִּרְכַּת הַתּוֹרָה קֹדֶם פְּסוּקִים. יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמְּסַדְּרִין בִּרְכַּת הַתּוֹרָה קֹדֶם פָּרָשַׁת תָּמִיד ; וְאַף שֶׁאוֹמְרִים פְּסוּקִים קֹדֶם — אֵין חוֹשְׁשִׁין, שֶׁאוֹמְרִים דֶּרֶךְ תַּחֲנוּנִים וְלֹא דֶּרֶךְ לִמּוּד. אֲבָל יוֹתֵר נָכוֹן לְבָרֵךְ מִיָּד אַחַר אֲשֶׁר יָצַר וֶאֱלֹהַי נְשָׁמָה (אוֹ אַחַר גּוֹמֵל חֲסָדִים וִיהִי רָצוֹן) קֹדֶם כָּל פָּסוּק. וּבִימֵי סְלִיחוֹת יְבָרֵךְ קֹדֶם הַסְּלִיחוֹת וִידַלֵּג אַחַר כָּךְ ; וְכֵן בְּראש השנה וְיוֹם כִּפּוּר. וְהַיּוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה מוֹצִיא אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ.
סעיף ט בָּרוּךְ שֵׁם אַחַר שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית ; זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע.
טוֹב לוֹמַר בְּשַׁחֲרִית אַחַר ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְגו׳״ — ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״, כִּי לִפְעָמִים אוֹמְרִים הַצִּבּוּר פִּיּוּטִים בְּ״יוֹצֵר״ וְשׁוֹהִין עַד קְרִיאַת שְׁמַע לִקְרוֹתָהּ שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, וְיוֹצֵא בָּזֶה לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים שֶׁפָּסוּק רִאשׁוֹן בִּלְבַד הוּא מִן הַתּוֹרָה. וּמִכָּל מָקוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר כֵּן בְּכָל יוֹם — לֹא יִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּזֶה אֶלָּא כְּשֶׁיָּרֵא שֶׁהַצִּבּוּר יַעַבְרוּ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, אֲבָל כְּשֶׁלֹּא יַעַבְרוּ — מוּטָב לָצֵאת יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע עִם הַצִּבּוּר וְלִקְרוֹתָהּ כְּדִינָהּ בְּבִרְכוֹתֶיהָ וְלִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. וּכְשֶׁיָּרֵא שֶׁהַצִּבּוּר יַעַבְרוּ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע — יֵשׁ לוֹ לִקְרוֹת כָּל הַפָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, לְהָאוֹמְרִים שֶׁכָּל הַפָּרָשָׁה הָרִאשׁוֹנָה הוּא מִן הַתּוֹרָה (וּלְהָאוֹמְרִים שֶׁגַּם פָּרָשַׁת ״וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ וְגו׳״ הוּא מִן הַתּוֹרָה — יֵשׁ לִקְרוֹתָהּ גַּם כֵּן, וִיכַוֵּן שֶׁאִם יַעַבְרוּ הַצִּבּוּר זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע — יִהְיֶה יוֹצֵא בָּזֶה, וְאִם לָאו — יִהְיֶה כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה).אֲבָל זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָתָהּ גַּם כֵּן בִּזְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, מִכָּל מָקוֹם יוּכַל לִסְמֹךְ עַל זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁבִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה, כְּגוֹן ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם״:
בָּרוּךְ שֵׁם אַחַר שְׁמַע ; זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע. טוֹב לוֹמַר בְּשַׁחֲרִית אַחַר שְׁמַע יִשְׂרָאֵל — בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, שֶׁלִּפְעָמִים אוֹמְרִים פִּיּוּטִים בַּיּוֹצֵר וְשׁוֹהִין, וְיוֹצֵא לְהָאוֹמְרִים שֶׁפָּסוּק רִאשׁוֹן בִּלְבַד מִן הַתּוֹרָה. וְלֹא יִתְכַּוֵּן לָצֵאת אֶלָּא כְּשֶׁיָּרֵא שֶׁיַּעַבְרוּ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע ; וּכְשֶׁלֹּא — מוּטָב עִם הַצִּבּוּר בְּבִרְכוֹתֶיהָ, לִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה. וּלְזְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל שֶׁבִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה.
סעיף י נֻסַּח אַתָּה הוּא ; חֲתִימָה בְּשֵׁם וּסְפֵק בְּרָכָה.
בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר ״אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם כו׳״ — אֵין לְשַׁנּוֹת הַנֻּסְחָא וְלוֹמַר ״אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ״ (אֲבָל מַה שֶּׁנָּהֲגוּ לַחְתֹּם ״בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ מְקַדֵּשׁ כו׳״ — מִן הָרָאוּי הָיָה שֶׁלֹּא לַחְתֹּם בְּשֵׁם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הֻזְכְּרָה בְּרָכָה זוֹ בַּתַּלְמוּד שֶׁלָּנוּ (וְגַם בְּתַלְמוּד יְרוּשַׁלְמִי יֵשׁ שֶׁאֵין גּוֹרְסִין בּוֹ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם בַּחֲתִימָתָהּ, וְגַם הַגְּאוֹנִים לֹא מָצִינוּ שֶׁתִּקְּנוּ בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ בְּ״הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ״), אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ — נָהֲגוּ. לְפִיכָךְ, הָרוֹצֶה לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס עַצְמוֹ לִסְפֵק בְּרָכָה לְבַטָּלָה — יָפֶה הוּא עוֹשֶׂה):
נֻסַּח אַתָּה הוּא ; חֲתִימָה בְּשֵׁם. בִּמְדִינוֹת שֶׁאוֹמְרִים אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם — אֵין לְשַׁנּוֹת לוֹמַר עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ. וּמַה שֶּׁחוֹתְמִין בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ מְקַדֵּשׁ — מִן הָרָאוּי הָיָה שֶׁלֹּא לַחְתֹּם בְּשֵׁם, שֶׁלֹּא הֻזְכְּרָה בַּתַּלְמוּד שֶׁלָּנוּ (וְלֹא בַּיְרוּשַׁלְמִי לְפִי גִּרְסָאוֹת, וְלֹא תִּקְּנוּהָ הַגְּאוֹנִים כְּהַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ) — אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁנָּהֲגוּ נָהֲגוּ. לְפִיכָךְ הָרוֹצֶה לְהִזָּהֵר מִסְּפֵק בְּרָכָה לְבַטָּלָה — יָפֶה עוֹשֶׂה.
סעיף יא עַל פִּי הַסּוֹד — וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ, וְקַבָּלַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ.
עַל פִּי הַסּוֹד יֵשׁ לוֹמַר פָּסוּק ״וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ״ קֹדֶם בּוֹאוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וּבִכְנִיסָתוֹ יֹאמַר ״בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ״. וִיקַבֵּל עָלָיו מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ קֹדֶם תְּפִלָּה. וְיֵשׁ מִי שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדוֹ לוֹמַר פָּרָשָׁה ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ כְּשֶׁיּוֹצֵא מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת:
עַל פִּי הַסּוֹד. עַל פִּי הַסּוֹד יֵשׁ לוֹמַר וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ קֹדֶם בּוֹאוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת ; וּבִכְנִיסָתוֹ בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ ; וִיקַבֵּל עָלָיו מִצְוַת וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ קֹדֶם תְּפִלָּה. וְיֵשׁ שֶׁקַּבָּלָה בְּיָדָם לוֹמַר פָּרָשַׁת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִבֵּיתָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
מקור: ספריא — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim מ״ו (מהדורת קה״ת, י״א סְעִיפִים). ביאור: DAAT. אין מובא כאן שום קטע מחוץ לטקסט הניתן לאימות.
היסוד — סֵדֶר בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וּמֵאָה בְּרָכוֹת
היסוד: סדר הברכות ומאה ברכות
קריאת אדמו״ר הזקן על סימן זה בשלושה מהלכים. תחילה מִנְיַן מֵאָה בְּרָכוֹת — תַּקָּנַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ וּפֵרוּט הַמִּנְיָן דֶּרֶךְ הַתְּפִלּוֹת, הַסְּעוּדוֹת וּבִרְכוֹת הַשַּׁחַר. אַחַר כָּךְ סֵדֶר וּמַטְבֵּעַ בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר: כָּל אַחַת בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ, הַנֻּסָּח קָבוּעַ, וּמֵהַמַּעֲבִיר שֵׁנָה עַד גּוֹמֵל חֲסָדִים — בְּרָכָה אַחַת אֲרֻכָּה. וּלְבַסּוֹף טִיב שֶׁבַח וְהוֹדָאָה: לְפִי שֶׁהֵן בִּרְכוֹת שֶׁבַח וְלֹא בִּרְכוֹת הַנֶּהֱנִין הַתְּלוּיוֹת בַּמַּעֲשֶׂה — יָכוֹל לְאָמְרָן אַחַר כָּךְ, בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְנֶחְלְקוּ בְּמִי שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב.
מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם — תַּקָּנַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ
מאה ברכות ומנין דוד המלך
היסוד. כָּל אָדָם חַיָּב לְבָרֵךְ מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם, מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר — תַּקָּנַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, לְיִרְאָה וּלְאַהֲבָה וּלְזָכְרוֹ תָּמִיד. בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר בִּכְלָלָן, לְצַד ג׳ תְּפִלּוֹת, בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, הַסְּעוּדוֹת וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן.
התוצאה. הָרַב נוֹתֵן אֶת הַמִּנְיָן הַמְדֻיָּק (חֹל, שַׁבָּת, תַּעֲנִית) וּמְלַמֵּד כֵּיצַד לְהַשְׁלִים אֶת הֶחָסֵר — בְּפֵרוֹת וּבְשָׂמִים, אוֹ בַּעֲנִיַּת אָמֵן לְבִרְכוֹת הַקּוֹרֵא. עַל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר בִּפְרָטוּת עַיֵּן סימן 6.
סֵדֶר וּמַטְבֵּעַ בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר
סדר ומטבע ברכות השחר
העיקרון. כָּל בְּרָכָה נִתְקְנָה לְאָמְרָהּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ — אֶלָּא שֶׁהַיּוֹם נוֹהֲגִין לְסַדְּרָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. הַנֻּסָּח קָבוּעַ (שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי בְּיָחִיד ; שֵׁם יִשְׂרָאֵל בְּאוֹזֵר וְעוֹטֵר).
ההרחבה. מֵהַמַּעֲבִיר שֵׁנָה עַד גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים — בְּרָכָה אַחַת אֲרֻכָּה, וְאֵין עוֹנִין אָמֵן בָּאֶמְצַע. עַל אֱלֹהַי נְשָׁמָה וַאֲשֶׁר יָצַר עַיֵּן סימן 6.
בִּרְכוֹת הַשֶּׁבַח וּבְרָכָה שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב
ברכות השבח וברכה שלא נתחייב
העיקרון. בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר הֵן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה וְלֹא בִּרְכוֹת הַנֶּהֱנִין הַתְּלוּיוֹת בַּמַּעֲשֶׂה — לְפִיכָךְ יָכוֹל לְאָמְרָן אַחַר כָּךְ, וְלֹא נִתַּן שִׁעוּר תְּכִיפָה.
ההנהגה. מִכָּאן הַמַּחֲלֹקֶת בִּבְרָכָה שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהּ: לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה בְּלֹא שֵׁם ; וְלַמִּנְהָג הַפָּשׁוּט מְבָרֵךְ כֻּלָּן. עַל סְפֵק בְּרָכָה וְכַוָּנָה עַיֵּן סימן 5.
הפניה ללימוד. משקל היסוד שהונח כאן — מִנְיַן מֵאָה בְּרָכוֹת, סֵדֶר וּמַטְבֵּעַ בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וְטִיב שֶׁבַח וְהוֹדָאָה — נוגע גם בהנהגה היומיומית וגם ברגישות חב״ד על הקְדֻשָּׁה של סדר הבוקר. דף זה מציג זאת ברמת העיקרון המתועד בטקסט של הרב, בלי להוסיף דבר מומצא. ללימוד מעמיק ולהנהגה אישית — יש ללמוד עם רב של חב״ד ובתוך המקורות עצמם.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
כוחו של אדמו״ר הזקן בפסק
השוואת דרכו של אדמו״ר הזקן עם המחבר, הרמ״א (רמ״א) והמשנה ברורה (משנה ברורה) בנקודות המפתח של סימן מ״ו. שורת שולחן ערוך הרב (שולחן ערוך הרב) מובלטת — היא חושפת את רגישות הרב כפי שהיא עולה מי״א סעיפיו. הרב מפרש את הטעם ואת הפרט במקום שהמחבר מסתפק באמירה.
| נושא | מחבר | רמ״א | משנה ברורה | דרך אדמו״ר הזקן (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם | או״ח מ״ו — חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ ק׳ בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם. | — | מ״ב מ״ו / מנחות מ״ג ע״ב — תַּקָּנַת דָּוִד וְרֶמֶז « עָל ». | דרך אדמו״ר הזקן — הַמִּנְיָן הַמְפֹרָט בְּחֹל, שַׁבָּת וְתַעֲנִית ; מַשְׁלִים בְּפֵרוֹת וּבְשָׂמִים (סעיף א). |
| שֶׁלֹּא עָשַׂנִי / שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ | או״ח מ״ו — שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי, עֶבֶד, אִשָּׁה ; אִשָּׁה שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ. | רמ״א מ״ו — נָשִׁים מְבָרְכוֹת שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ. | מ״ב מ״ו — גֵּר וּ« שֶׁעָשַׂנִי גֵּר » (אבודרהם). | דרך אדמו״ר הזקן — שָׁבוּי אוֹמֵר שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד ; גֵּר לְפִי הַמְקֻבָּלִים מְבָרֵךְ (סעיף ד). |
| בְּרָכָה שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהּ | או״ח מ״ו — לֹא נִתְחַיֵּב — יֹאמְרֶנָּה בְּלֹא שֵׁם. | רמ״א מ״ו — וי״א שֶׁמְּבָרֵךְ כֻּלָּן, וְכֵן הַמִּנְהָג. | מ״ב מ״ו — סְפֵק בְּרָכוֹת וּבִרְכוֹת הַשֶּׁבַח. | דרך אדמו״ר הזקן — ג׳ סְבָרוֹת ; וְהַמִּנְהָג פָּשׁוּט לְבָרֵךְ כֻּלָּן כְּסִדְרָן (סעיף ז). |
הטבלה נערכה מטקסט המחבר (אורח חיים מ״ו, ט׳ סעיפים, מקור ספריא) ומנושאי הכלים הניתנים לאימות (בית יוסף, טור, רמב״ם הלכות תפילה ז, רא״ש פרק הרואה, אבודרהם, כל בו, מגן אברהם, ט״ז, משנה ברורה, ביאור הלכה, פרי מגדים, ערוך השולחן, כף החיים ; תלמוד ברכות ס׳ ע״ב, מנחות מ״ג ע״ב). שורת אדמו״ר הזקן נשענת על הטקסט האמיתי של שולחן ערוך הרב (י״א סְעִיפִים) המובא ב§1. ייחוסי סעיף קטן שאינם ודאיים נותרו « על דרך הסברה ».
קווי היסוד של שיטת הרב
קווי היסוד של שיטת הרב בסימן זה
שלוש מגמות המאפיינות את רגישות אדמו״ר הזקן בסימן זה — מעבר ליישום הפשוט של הכלל. כל אחת בנויה: עיקרון הסימן → קריאת הרב → תוצאה מעשית. כל קו נשען על הטקסט האמיתי של הרב (§1).
קו א — מֵאָה בְּרָכוֹת וְסֵדֶר הַשַּׁחַר
מאה ברכות וסדר השחר
עיקרון הסימן: מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם וְסֵדֶר בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר (סעיפים א–ה).
קריאת הרב: מִנְיַן מֵאָה בְּרָכוֹת (תַּקָּנַת דָּוִד) וְכָל בְּרָכָה בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ, עַד גּוֹמֵל חֲסָדִים.
תוצאה מעשית: לְכַוֵּן לְמֵאָה בְּרָכוֹת, לוֹמַר הַסֵּדֶר כְּסִדְרוֹ, וּלְהַשְׁלִים בְּשַׁבָּת וּבְתַעֲנִיּוֹת.
קו ב — אֵין מוֹסִיפִין עַל תַּקָּנַת הַגְּאוֹנִים
אין מוסיפין על תקנת הגאונים
עיקרון הסימן: הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ וְאִסּוּר הוֹסָפַת בְּרָכוֹת (סעיף ו).
קריאת הרב: אוֹמְרִים הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ (תַּקָּנַת הַגְּאוֹנִים), אֲבָל בְּרָכָה שֶׁלֹּא נִתְקְנָה — סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים — טָעוּת.
תוצאה מעשית: לֹא לְהוֹסִיף עַל הַנֻּסָּח ; לְהִזָּהֵר מִבְּרָכוֹת לְבַטָּלָה.
קו ג — בִּרְכַּת הַתּוֹרָה וּסְפֵק בְּרָכָה
ברכת התורה וספק ברכה
עיקרון הסימן: מְקוֹם בִּרְכַּת הַתּוֹרָה וּסְפֵק בְּרָכָה (סעיפים ח–י).
קריאת הרב: יוֹתֵר נָכוֹן לְבָרֵךְ הַתּוֹרָה קֹדֶם כָּל פָּסוּק, מִיָּד אַחַר אֲשֶׁר יָצַר ; וּלְהִזָּהֵר מֵחֲתִימָה שֶׁל סָפֵק. עַיֵּן סימן 47 וְסימן 51.
תוצאה מעשית: לְהַקְדִּים בִּרְכַּת הַתּוֹרָה ; לָלֶכֶת אַחַר הַנֻּסָּח וְרַבּוֹ בַּסָּפֵק.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
נקודות הנהגה הנובעות ישירות מסימן מ״ו ברגישות אדמו״ר הזקן וחב״ד — מוצגות ברמת העיקרון, בהפניה לרב לפרטי המקרים (מנין מאה הברכות, הסדר, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי, איסור ההוספה, בִּרְכַּת הַתּוֹרָה).
לחסיד חב״ד — סימן מ״ו (הִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר)
- ① מאה ברכות. לְכַוֵּן לְפָחוֹת מֵאָה בְּרָכוֹת בְּיוֹם ; בְּשַׁבָּת וּבְתַעֲנִית לְהַשְׁלִים בְּפֵרוֹת וּבְשָׂמִים אוֹ בַּעֲנִיַּת אָמֵן. יסוד: שוע״ר מ״ו סעיף א.
- ② הסדר. לוֹמַר בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר כָּל אַחַת בְּשָׁעָתָהּ — אוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְעוֹנֶה אָמֵן ; מֵהַמַּעֲבִיר שֵׁנָה עַד גּוֹמֵל חֲסָדִים, בְּרָכָה אַחַת. יסוד: שוע״ר מ״ו סעיף ב–ג.
- ③ שלא עשני / שעשני כרצונו. הָאִישׁ אוֹמֵר שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי/עֶבֶד/אִשָּׁה ; הָאִשָּׁה שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ ; הַגֵּר כְּפִי הַדֵּעוֹת שֶׁהוּבְאוּ. יסוד: שוע״ר מ״ו סעיף ד.
- ④ אין להוסיף. לוֹמַר הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ (מִנְהָג), אֲבָל לֹא לְהוֹסִיף בְּרָכוֹת שֶׁלֹּא נִתְקְנוּ (סוֹמֵךְ נוֹפְלִים…) — טָעוּת. יסוד: שוע״ר מ״ו סעיף ו.
- ⑤ ברכת התורה. לְהַקְדִּים בִּרְכַּת הַתּוֹרָה קֹדֶם כָּל פָּסוּק, מִיָּד אַחַר אֲשֶׁר יָצַר וֶאֱלֹהַי נְשָׁמָה. יסוד: שוע״ר מ״ו סעיף ח.
⚠ חלק זה מציג את הנהגת חב״ד המבוססת על שולחן ערוך הרב, סימן מ״ו (הטקסט האמיתי המובא ב§1). אין הוא מחליף הכרעת רב למקרה פרטי. לכל שאלה מעשית — המנין, הסדר, שֶׁלֹּא עָשַׂנִי, בִּרְכַּת הַתּוֹרָה — יש להתייעץ עם רב, ולחב״ד עם רב של חב״ד.