✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ה׳ · כוונת הברכות
כוונת הברכות — הכוונה במלות הברכה ובפירוש השמות הקדושים
סימן ה׳ · סעיף אחד
כוונת הברכות
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לסעיף האחד: טקסט עברי מנוקד, הסבר פדגוגי שוטף על כוונת פירוש המלות, על הכוונה בהזכרת השם הוי״ה (הטטרגרמטון) ובהזכרת אלהים — בלשון של רוממות ודבקות, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: לכוון את פירוש המלות בברכות, והכוונה בהזכרת השמות הקדושים
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ה' · סעיף אחד
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
סימן זה הוא מן הקצרים שבשולחן ערוך — סעיף אחד — ואף על פי כן מן העמוקים: הוא מלמד את הכוונה, את העבודה שבלב. ברכה בלא כוונה היא מלים בלא נשמה ; ברכה בכוונה היא עמידה ממש לפני הקב״ה. הסימן מרומם את עינינו עד פירוש השמות הקדושים שאנו מבטאים בכל יום. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה המדויקת נפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. כוונת פירוש המלות — לכוון את משמעות מה שאומרים בברכה
ב. השם הוי״ה (הטטרגרמטון) — כוונת קריאתו (אדנות, אדון הכל) וכתיבתו (היה הוה ויהיה)
ג. השם אלהים — תקיף בעל הכחות כולם
+ מקרים מעשיים ושאלות הבנה
טקסט הסעיף (סעיף אחד)
הטקסט המקורי
יְכַוֵּן בַּבְּרָכוֹת פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת. כְּשֶׁיַּזְכִּיר הַשֵּׁם, יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ קְרִיאָתוֹ בַּאֲדֹנוּת, שֶׁהוּא אֲדוֹן הַכֹּל ; וִיכַוֵּן בִּכְתִיבָתוֹ בְּיוֹ"ד הֵ"א, שֶׁהָיָה וְהֹוֶה וְיִהְיֶה. וּבְהַזְכִּירוֹ אֱלֹהִים, יְכַוֵּן שֶׁהוּא תַּקִּיף בַּעַל הַיְכֹלֶת וּבַעַל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם.
ביאור הלשון
יכוון בברכות את פירוש המלות. כשיזכיר את השם הוי״ה (הטטרגרמטון), יכוון את פירוש קריאתו — אדנות, « שהוא אדון הכל » ; ויכוון גם את פירוש כתיבתו ביו"ד ה"א — « שהיה והוה ויהיה ». ובהזכירו את השם אלהים, יכוון שהוא תקיף, בעל היכולת ובעל הכחות כולם.
סעיף אחד, שלושה לימודים: השולחן ערוך נותן כאן, במשפט אחד, (א) את הכלל הכללי של כוונת פירוש המלות, ואחר כך שני יישומים עיקריים — (ב) הכוונה בהזכרת השם הוי״ה, ו-(ג) הכוונה בהזכרת אלהים. נלמד כל אחד מהם בנפרד.
א. כוונת פירוש המלות
הרכיב (טקסט)
יְכַוֵּן בַּבְּרָכוֹת פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת.
יכוון בברכות את פירוש המלות.
כַּוָּנָה — הכוונה, הפניית הלב והדעת אל מה שעושים או מבטאים. כאן בפרט: פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, « פירוש המלות » — להבין ולכוון את הלב אל מה שאומרות מלות הברכה, ולא לאומרן כמצות אנשים מלומדה.
הרעיון המרכזי: ברכה אינה לחש או נוסחה ריקה : הן מלים שאומרות דבר-מה. לברך הוא להכיר — להכיר בקב״ה כמקור הכל. לפיכך תובע השולחן ערוך שהשפתיים והלב יאמרו אותו דבר : שיחשוב את מה שמבטא. זהו יסוד כל הסימן.
העיקרון במשפט אחד: לברך בכַּוָּנָה הוא להתאים את הדיבור אל המחשבה. אין « אומרים » ברכה : פונים בה אל הקב״ה, ביודעם את אשר אומרים.
ב. השם הוי״ה — קריאה וכתיבה
הרכיב (טקסט)
כְּשֶׁיַּזְכִּיר הַשֵּׁם, יְכַוֵּן פֵּרוּשׁ קְרִיאָתוֹ בַּאֲדֹנוּת, שֶׁהוּא אֲדוֹן הַכֹּל ; וִיכַוֵּן בִּכְתִיבָתוֹ בְּיוֹ"ד הֵ"א, שֶׁהָיָה וְהֹוֶה וְיִהְיֶה.
כשיזכיר את השם הוי״ה (הטטרגרמטון), יכוון את פירוש קריאתו — אדנות, « שהוא אדון הכל » ; ויכוון גם את פירוש כתיבתו ביו"ד ה"א — « שהיה והוה ויהיה ».
הוי״ה (הטטרגרמטון) — השם הנעלה ביותר, שאנו כותבים כאן באותיות מסודרות מחדש בלבד (הוי״ה) ואין מבטאים אותו לעולם ככתיבתו. קוראים אותו אֲדֹנָי (אדנות), היינו אֲדוֹן הַכֹּל, « אדון הכל ».
שתי כוונות בשם אחד: השולחן ערוך תובע, בהזכרת השם הזה, שתי מחשבות :
- פירוש קריאתו (אדנות) : הקב״ה הוא אֲדוֹן הַכֹּל, אדון הכל — הכל שלו, הכל תלוי בו.
- פירוש כתיבתו (אותיות יו"ד ה"א) : הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה — « היה הוה ויהיה » : הקב״ה למעלה מן הזמן, לא ישתנה, אתמול כהיום וכמחר.
הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה — « היה, הוה ויהיה ». אותיות השם עצמן (הכוללות את אותיות שלוש המלים — העבר, ההווה והעתיד) מלמדות שהקב״ה למעלה מן הזמן : אין בו לא קודם ולא אחר. לברך « הוי״ה » הוא להכיר במי שמהווה את הכל, מעולם ולעולמי עד.
לכוון בהזכרת השם:
- קריאה אדנות ← אדון הכל
- כתיבה יו"ד ה"א ← היה הוה ויהיה
ג. השם אלהים — תקיף בעל הכחות
הרכיב (טקסט)
וּבְהַזְכִּירוֹ אֱלֹהִים, יְכַוֵּן שֶׁהוּא תַּקִּיף בַּעַל הַיְכֹלֶת וּבַעַל הַכֹּחוֹת כֻּלָּם.
ובהזכירו את השם אלהים, יכוון שהוא תקיף (תקיף), בעל היכולת ובעל הכחות כולם.
תַּקִּיף בַּעַל הַכֹּחוֹת — « תקיף, בעל כל הכחות ». השם אלהים מבטא את הכח ואת היכולת : הקב״ה אוחז בכל כחות העולם, ואין כח פועל אלא מאתו. לפיכך, בהזכרת שם זה מכוונים שהוא מקור כל כח.
שני שמות, קב״ה אחד: הסעיף קושר שני שמות המאירים אמת אחת. הוי״ה אומר שהוא הוֹוֶה — אדון הכל, למעלה מן הזמן. אלהים אומר שהוא יכול — בעל כל הכחות. להכיר בזה ובזה הוא לדעת שכל הויה וכל כח באים ממנו לבדו.
הסעיף, בקצרה:
- (א) בכל ברכה ← כוונת פירוש המלות
- (ב) בשם הוי״ה ← אדון הכל · היה הוה ויהיה
- (ג) בשם אלהים ← תקיף בעל הכחות כולם
מקרים מעשיים
מקרה 1 — הכוונה בברכות שביום-יום
המצב: אדם אומר ברכות השחר, או מברך קודם אכילה ושתייה.
ההנהגה: קודם שמתחיל, יעצור רגע לחשוב למי הוא פונה ומה אומרות המלים. ברכה על פרי, למשל, מכירה שהקב״ה הוא « בורא פרי העץ ». ככל שהברכה מורגלת יותר (ונאמרת במהירות), כן יקרה יותר מאמץ הכַּוָּנָה : נזהרים שלא לאומרה « מצות אנשים מלומדה ».
מקרה 2 — הכוונה בעת הזכרת השם
המצב: בלב הברכה מזכירים את השם — « ברוך אתה ה'… ».
ההנהגה: בהזכרת השם הוי״ה (הטטרגרמטון), מכוונים את שתי המחשבות שבסעיף : הוא אדון הכל (אדון הכל) והיה הוה ויהיה (היה הוה ויהיה). וכשמזכירים בברכה אלהים (כגון « אלהינו מלך העולם »), מכוונים שהוא תקיף בעל הכחות כולם. לדרך המדויקת של אחיזת הכוונה בלא להפסיק את שטף התפילה — נפנה אל הוראת הרב.
מקרה 3 — ברכה שנאמרה בלא כוונה
המצב: אדם נוכח שאמר ברכה (או תפילה) כמצות אנשים מלומדה, בלא שכיוון את פירוש המלות.
ההנהגה: האם צריך לחזור? הדבר תלוי בברכה ובמקום (ברכה ראשונה של קריאת שמע ופסוק ראשון, או תחילת העמידה, מעמדם מיוחד — ראה סימנים ס', ס"א וק"א בכוונת התפילה). זהו בדיוק מקרה שבו נפנים אל הוראת הרב, וניתן להעמיק ברמה 4 — דעת הרב.
שאלות הבנה
בחן את הבנתך:
- מה תובע השולחן ערוך, באופן כללי, בכל ברכה?
- מה פירוש « לכוון את פירוש המלות » (פירוש המלות)?
- בהזכרת השם הוי״ה, מהי הכוונה הקשורה לקריאתו?
- ומהי הכוונה הקשורה לכתיבתו ביו"ד ה"א?
- מה פירוש אדון הכל? ומה פירוש היה הוה ויהיה?
- בהזכרת השם אלהים, מהי הכוונה הנדרשת?
- מה לעשות, ברמת העיקרון, אם אמר ברכה בלא כוונה — והיכן לברר?
להעמיק יותר
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול — האם הכוונה מעכבת או רק למצוה? ; החילוק בין קריאת השם הוי״ה לכתיבתו ; היחס הוי״ה ↔ אלהים (טרנסצנדנטיות וצמצום)
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): שיטת השולחן ערוך הרב (ג' סעיפים) — פירוש השמות הוי״ה ואלהים ודרך היחוד (ברמת העיקרון)