Why a Level 4 dedicated to the Alter Rebbe? The Shulchan Arukh of the Alter Rebbe is not a commentary on the Mechaber (מחבר) — it is an independent and complete Shulchan Arukh, written by the Alter Rebbe (Rabbi Schneur Zalman of Liadi, founder of Chabad, disciple of the Maggid (מגיד) of Mezeritch). Its singularity: it combines halakha (הלכה) + טעמי המצוות + the inner dimension in a single work, and rules with a unique Talmudic rigour.
For Chabad, the Alter Rebbe is הפוסק האחרון — his ruling is the deciding authority. The Rebbe explicitly instructed to study the Shulchan Arukh of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) seriously. This page gathers the Rav's way on Siman ו׳ — the berakhot אשר יצר ואלהי נשמה and the order of birkhot hashachar — where the Mechaber treats this siman in 4 seifim (ד׳ סעיפים), while the Alter Rebbe unfolds it in 9 seifim (ט׳ סעיפים): he develops the בריה חדשה each day (link to siman 4), the order of the berakhot like the Kohen who sanctifies his hands before the avoda, the prohibition to interrupt בין נטילה לברכה, and the meaning of אלהי נשמה as a ברכת ההודאה.
שולחן ערוך הרב — סימן ו׳ — אשר יצר ואלהי נשמה
The full text of the Alter Rebbe's Shulchan Arukh
שולחן ערוך הרב, סימן ו׳ — דִּין בִּרְכוֹת אֲשֶׁר יָצַר וֶאֱלֹהַי נְשָׁמָה — וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים
The text of the Alter Rebbe himself (Sefaria source Shulchan_Arukh_HaRav,_Orach_Chayim.6), followed by our English translation. The Mechaber treats this siman in 4 seifim (ד׳ סעיפים); the Alter Rebbe in 9 (ט׳ סעיפים).
סעיף א אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּדִּינָא דִּגְמָרָא אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ "אֲשֶׁר יָצַר" אֶלָּא כְּשֶׁעָשָׂה צְרָכָיו… נָהֲגוּ לְבָרֵךְ בְּכָל שַׁחֲרִית… לְפִי שֶׁבְּכָל יוֹם נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה…
אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּדִּינָא דִּגְמָרָא אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר" אֶלָּא כְּשֶׁעָשָׂה צְרָכָיו, מִכָּל מָקוֹם נָהֲגוּ הָעוֹלָם לְבָרֵךְ בְּכָל שַׁחֲרִית תֵּכֶף אַחַר בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" בִּרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר", לְפִי שֶׁבְּכָל יוֹם נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, לָכֵן שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה". וְהָרוֹצֶה לְהִסְתַּלֵּק מֵהַסָּפֵק — יִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו תֵּכֶף וּמִיָּד אַחַר נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית, וּכְשֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא יִטֹּל יָדָיו פַּעַם שֵׁנִית וִיבָרֵךְ "אֲשֶׁר יָצַר", וְיֵצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּבִרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר" זוֹ, אַף אִם הָיָה מְחֻיָּב לְבָרֵךְ "אֲשֶׁר יָצַר" עַל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה, כִּי בְּרָכָה אַחַת עוֹלָה לְכָאן וּלְכָאן. וְטוֹב שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" עַד לְאַחַר נְטִילָה שֵׁנִית, שֶׁנּוֹטֵל אַחַר יְצִיאָתוֹ מִבֵּית הַכִּסֵּא. וּבִפְרָט אִם צָרִיךְ לִנְקָבָיו, שֶׁאָז אָסוּר לוֹ לְבָרֵךְ.
The central chidush. Although by Talmudic law one need only bless « אֲשֶׁר יָצַר » after relieving oneself, the custom spread to say it every morning, immediately after « עַל נְטִילַת יָדָיִם », because each day the person is made a בְּרִיָּה חֲדָשָׁה (a new creature) — it is therefore fitting to bless every day « אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה ». One who wishes to remove the doubt should relieve himself right after the morning נטילה, wash again and say « אֲשֶׁר יָצַר »: a single berakha discharges both titles (the actual need and the בריה חדשה). It is good not to say « עַל נְטִילַת יָדָיִם » before this second נטילה — especially if one needs to relieve oneself, for then it is forbidden to bless. The Rav's chidush: he explicitly grounds the daily « אשר יצר » on the בריה חדשה (link to siman ד׳) — where the Mechaber first attaches it to leaving the privy.
סעיף ב יֵשׁ נוֹהֲגִים… מַמְתִּינִים לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" עַד בּוֹאָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת… כְּמוֹ כֹּהֵן שֶׁהָיָה מְקַדֵּשׁ יָדָיו קֹדֶם עֲבוֹדָתוֹ… שֶׁאִם אֵין תְּפִלָּה אֵין נְטִילַת יָדַיִם.
יֵשׁ נוֹהֲגִים כְּשֶׁמַּשְׁכִּימִין בַּבֹּקֶר וְרוֹצִים לֵילֵךְ תֵּכֶף וּמִיָּד לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל — מַמְתִּינִים לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" עַד בּוֹאָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמְסַדְּרִין בִּרְכוֹת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" עִם שְׁאָר בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר תַּקָּנַת נְטִילַת יָדַיִם בַּשַּׁחַר הוּא כְּדֵי לְהִתְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר יָדֵינוּ קֹדֶם עֲבוֹדָתֵנוּ, כְּמוֹ כֹּהֵן שֶׁהָיָה מְקַדֵּשׁ יָדָיו קֹדֶם עֲבוֹדָתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁעִקַּר הָעֲבוֹדָה הוּא לְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו, לָכֵן קֹדֶם הַתְּפִלָּה שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם", שֶׁאִם אֵין תְּפִלָּה — אֵין נְטִילַת יָדַיִם.
Some, when they rise early and wish to go at once to the synagogue to pray, wait to say « עַל נְטִילַת יָדָיִם » until they reach the synagogue and arrange it with the rest of the birkhot hashachar — because the essence of the takana of the morning נטילה is to sanctify and purify our hands before our avoda, like the Kohen who sanctified his hands before his service. And since the essence of the avoda is to praise Him, extol Him and pray before Him, it is therefore fitting to bless « עַל נְטִילַת יָדָיִם » before prayer — for if there is no תפלה, there is no נטילת ידים. The Rav's chidush: he gives the deep reason for the order of the berakhot — the morning נטילה is patterned on the sanctity of the Kohen's hands before the avoda, and prayer is its avoda.
סעיף ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים… אֲבָל אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין נְטִילָה לַבְּרָכָה בְּלִמּוּד אוֹ בְּשׁוּם תְּפִלָּה… יִזָּהֵר לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" בְּבֵיתוֹ תֵּכֶף אַחַר הַנְּטִילָה.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁהוֹלְכִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת תֵּכֶף אַחַר נְטִילַת יָדַיִם, וּמַתְחִילִין מִיָּד לְסַדֵּר סֵדֶר הַבְּרָכוֹת. אֲבָל אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין נְטִילָה לַבְּרָכָה בְּלִמּוּד אוֹ בְּשׁוּם תְּפִלָּה, וְכָל שֶׁכֵּן בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַפְסִיק בֵּינְתַיִם, כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים תְּהִלִּים קֹדֶם הַתְּפִלָּה, וְכֵן בִּימֵי סְלִיחוֹת שֶׁאוֹמְרִים סְלִיחוֹת קֹדֶם הַתְחָלַת הַתְּפִלָּה — יִזָּהֵר לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" בְּבֵיתוֹ תֵּכֶף אַחַר הַנְּטִילָה.
In what case (the custom of delaying the berakha until the synagogue)? When one goes there at once after the נטילה and begins immediately the order of the berakhot. But it is forbidden to interrupt between the נטילה and the berakha (בֵּין נְטִילָה לַבְּרָכָה) with study or any prayer, and all the more so with other things. One who wishes to make an interruption in between — such as those who say Tehilim before prayer, or on Selihot days who say the Selihot before the start of prayer — should be careful to bless « עַל נְטִילַת יָדָיִם » at home, right after the נטילה. The Rav's chidush: he establishes as a firm rule the prohibition of a hefsek between נטילה and berakha — the berakha must stay adjacent to the act it accompanies.
סעיף ד לְפִיכָךְ מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת… מִמַּה נַּפְשָׁךָ לֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים… וַאֲפִלּוּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לֹא יְבָרֵךְ שְׁתֵּי פְּעָמִים…
לְפִיכָךְ מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת וּבְיָמִים נוֹרָאִים, שֶׁלְּאַחַר שֶׁמַּפְסִיקִין בַּאֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת אוֹ בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וּשְׁאָר דְּבָרִים — מַתְחִילִין לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" וַ"אֲשֶׁר יָצַר" — מִמַּה נַּפְשָׁךָ לֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים וְצָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדָם: אִם לֹא בֵּרְכוּ עֲדַיִן "עַל נְטִילַת יָדָיִם" וַ"אֲשֶׁר יָצַר" — אִם כֵּן הֱוֵי הֶפְסֵק מְרֻבֶּה וְלֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וְאִם כְּבָר בֵּרְכוּ — אִם כֵּן הֵם עוֹשִׂים עַכְשָׁו בְּרָכָה לְבַטָּלָה. וַאֲפִלּוּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר — לֹא יְבָרֵךְ שְׁתֵּי פְּעָמִים. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא מְכַוֵּן בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן — אֲפִלּוּ הָכֵי הָוֵי בְּרָכָה לְבַטָּלָה, שֶׁהֲרֵי בַּזְּמַן הַזֶּה כֻּלָּם בְּקִיאִים וְיוֹדְעִים לְבָרֵךְ וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. וּשְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" וַ"אֲשֶׁר יָצַר" לִפְנֵי הַתֵּבָה — יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ אֵלּוּ הַבְּרָכוֹת קֹדֶם יְרִידָתוֹ לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְגַם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בֵּין נְטִילַת יָדַיִם לְבִרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וְלֹא בְּלִמּוּד, וְכָל שֶׁכֵּן בִּדְבָרִים אֲחֵרִים.
Therefore the custom on Selihot days and the Yamim Noraim — that after interrupting with the Selihot or Tehilim and other things, one then begins to bless « עַל נְטִילַת יָדָיִם » and « אֲשֶׁר יָצַר » — is bad מִמַּה נַּפְשָׁךָ (whichever way) and must be protested: if they had not yet blessed, it is a הפסק מרובה (excessive interruption); and if they had already blessed, it is now a ברכה לבטלה (a vain blessing). Even the chazzan (שליח צבור) must not bless twice — even if he intends, the second time, to discharge the public, it is still a berakha levatala, for nowadays all are versed and know how to bless and each one blesses for himself. A chazzan who does not wish to change the custom should be careful not to say these berakhot before going down to the amud, nor to interrupt between the נטילה and its berakha. The Rav's chidush: he rules firmly against repeating the berakha — one does not discharge the public today when each one knows how to bless.
סעיף ה אֲבָל יֵשׁ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" וַ"אֲשֶׁר יָצַר" בְּבֵיתָם מִיָּד אַחַר הַנְּטִילָה… וּמִנְהָג זֶה יָפֶה הוּא… שֶׁהֲרֵי כָּל הַמִּצְוֹת צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן קֹדֶם לַעֲשִׂיָּתָן…
אֲבָל יֵשׁ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" וַ"אֲשֶׁר יָצַר" בְּבֵיתָם מִיָּד אַחַר הַנְּטִילָה, וּכְשֶׁבָּאִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת מְבָרְכִים כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, לְבַד מֵאוֹתָן בְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכוּ בְּבֵיתָם שֶׁאֵין מְבָרְכִים אוֹתָם פַּעַם שְׁנִיָּה. וּמִנְהָג זֶה יָפֶה הוּא, וְרָאוּי לִנְהֹג כֵּן, שֶׁהֲרֵי כָּל הַמִּצְוֹת צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן קֹדֶם לַעֲשִׂיָּתָן, אֶלָּא שֶׁבִּנְטִילַת יָדָיִם אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ קֹדֶם הַנְּטִילָה, לָכֵן נִדְחֵית הַבְּרָכָה עַד לְאַחַר הַנְּטִילָה, אִם כֵּן כָּל מַה דְּאֶפְשָׁר לְקָרֵב הַבְּרָכָה שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְהַנְּטִילָה — צָרִיךְ לְקָרֵב, וְלֹא לְהַפְסִיק בֵּינְתַיִם.
But some have the custom to bless « עַל נְטִילַת יָדָיִם » and « אֲשֶׁר יָצַר » at home, right after the נטילה, and when they come to the synagogue they say all the birkhot hashachar, except those already said at home — which they do not repeat a second time. And this custom is fine, and it is fitting to conduct oneself so: for every mitzva one must bless before performing it (עובר לעשייתן); but for נטילה it is impossible to bless before the act (impure hands), so the berakha is deferred until after the נטילה — therefore whatever one can do to bring the berakha close to the נטילה (סמוכה להנטילה), one must do, without interrupting in between. The Rav's chidush: he expressly prefers the custom of blessing at home right after the נטילה — to best fulfil « עובר לעשייתן » and avoid a hefsek.
סעיף ו כָּל הַבְּרָכוֹת פּוֹתְחִין בְּ"בָרוּךְ", חוּץ מִבְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ… וְחוּץ מִבִּרְכַּת הַהוֹדָאָה… שֶׁהִיא כֻּלָּהּ לְשׁוֹן הוֹדָאָה.
כָּל הַבְּרָכוֹת פּוֹתְחִין בְּ"בָרוּךְ", חוּץ מִבְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כְּגוֹן "אַהֲבָה רַבָּה" שֶׁהִיא סְמוּכָה לְ"יוֹצֵר אוֹר" וְדַי לָהּ בְּ"בָרוּךְ" שֶׁבִּפְתִיחַת "יוֹצֵר אוֹר"; וְחוּץ מִבִּרְכַּת הַהוֹדָאָה, כְּגוֹן "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה כו'" שֶׁמְּבָרְכִים עַל הַגְּשָׁמִים, שֶׁאֵין צָרִיךְ לִפְתֹּחַ בָּהּ בְּ"בָרוּךְ", כֵּיוָן שֶׁהִיא כֻּלָּהּ לְשׁוֹן הוֹדָאָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ.
All berakhot open with « בָּרוּךְ », except a berakha adjacent to another (הסמוכה לחברתה) — such as « אַהֲבָה רַבָּה », adjacent to « יוֹצֵר אוֹר », which suffices with the « בָּרוּךְ » of the opening of « יוֹצֵר אוֹר »; and except the ברכת ההודאה (blessing of thanksgiving) — such as « מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה » said over the rains (ברכת הגשמים), which need not open with « בָּרוּךְ » since it is entirely the language of thanksgiving (לְשׁוֹן הוֹדָאָה). And likewise for all such cases. The Rav's chidush: he lays down the general rule — three kinds of berakhot do not open with בָּרוּךְ — which prepares the case of אלהי נשמה in the next seif.
סעיף ז בִּרְכַּת "אֱלֹהַי נְשָׁמָה" אֵינָהּ סְמוּכָה לְבִרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר"… וּמַה שֶּׁאֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּבָרוּךְ הַיְנוּ לְפִי שֶׁהִיא בִּרְכַּת הַהוֹדָאָה… וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב לְסָמְכָהּ לְבִרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר"…
בִּרְכַּת "אֱלֹהַי נְשָׁמָה" אֵינָהּ סְמוּכָה לְבִרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר", שֶׁהֲרֵי מִיָּד שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ "אֱלֹהַי נְשָׁמָה" מִדִּינָא דִּגְמָרָא, וַ"אֲשֶׁר יָצַר" אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה צְרָכָיו. וּמַה שֶּׁאֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּבָרוּךְ, הַיְנוּ לְפִי שֶׁהִיא בִּרְכַּת הַהוֹדָאָה. וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב לְסָמְכָהּ לְבִרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר", כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, שֶׁדַּי לָהּ בְּ"בָרוּךְ" שֶׁבִּתְחִלַּת בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה.
The berakha « אֱלֹהַי נְשָׁמָה » is not (intrinsically) adjacent to « אֲשֶׁר יָצַר » — for as soon as one awakens one must say « אֱלֹהַי נְשָׁמָה » by Talmudic law, whereas « אֲשֶׁר יָצַר » is only said after relieving oneself. And that it does not open with « בָּרוּךְ » is because it is a ברכת ההודאה (blessing of thanksgiving). Nonetheless, it is good to set it adjacent (לסומכה) to « אֲשֶׁר יָצַר », so that it be a berakha הסמוכה לחברתה, for which the « בָּרוּךְ » of the opening of the first berakha suffices. The Rav's chidush: he gives the true reason — אלהי נשמה does not open with בָּרוּךְ because it is a ברכת ההודאה (and not primarily because it is סמוכה) — then adds that it is nevertheless good to make it סמוכה לחברתה.
סעיף ח הַמַּשְׁכִּים לָקוּם וְיוֹדֵעַ שֶׁיִּצְטָרֵךְ עוֹד לִישֹׁן… יֹאמַר "אֱלֹהַי נְשָׁמָה" בְּלִי חֲתִימָה… וּכְשֶׁיָּקוּם בְּפַעַם שְׁנִיָּה יֹאמַר "אֱלֹהַי נְשָׁמָה" עִם חֲתִימָתָהּ…
הַמַּשְׁכִּים לָקוּם וְיוֹדֵעַ שֶׁיִּצְטָרֵךְ עוֹד לִישֹׁן פַּעַם שְׁנִיָּה שְׁנַת קֶבַע — יֹאמַר "אֱלֹהַי נְשָׁמָה" בְּלִי חֲתִימָה, וּכְשֶׁיִּרְצֶה לִישֹׁן פַּעַם שְׁנִיָּה — יֹאמַר בִּרְכַּת "הַמַּפִּיל" בְּלִי פְּתִיחָה, רַק יֹאמַר "בָּרוּךְ הַמַּפִּיל חֶבְלֵי כו'" עַד הַחֲתִימָה וְלֹא עַד בִּכְלָל, וּכְשֶׁיָּקוּם בְּפַעַם שְׁנִיָּה — יֹאמַר "אֱלֹהַי נְשָׁמָה כו'" עִם חֲתִימָתָהּ. אֲבָל בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" — לֹא יְבָרֵךְ, רַק כְּשֶׁקָּם מִמִּטָּתוֹ בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד.
One who rises early and knows he will need to sleep again a second time, an established sleep (שנת קבע) — should say « אֱלֹהַי נְשָׁמָה » without the chatima (the closing seal); and when he wishes to sleep again, he says the berakha « הַמַּפִּיל » without the peticha (opening with בָּרוּךְ), only « בָּרוּךְ הַמַּפִּיל חֶבְלֵי… » up to the chatima excluded; and when he rises the second time, he says « אֱלֹהַי נְשָׁמָה » with its chatima. But « עַל נְטִילַת יָדָיִם » is said only when he gets up the first time, as explained in siman ד׳. The Rav's chidush: he settles the concrete case of interrupted sleep — which berakha with / without chatima — in keeping with the status of אלהי נשמה as a ברכת ההודאה.
סעיף ט יֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁאַחַר שֶׁבֵּרַךְ אֶחָד בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וְעָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן — חוֹזֵר אֶחָד מֵהָעוֹנִים אָמֵן וּמְבָרֵךְ… כְּדֵי לַעֲנוֹת צ' אָמֵנִים בְּכָל יוֹם…
יֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁאַחַר שֶׁבֵּרַךְ אֶחָד בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וְעָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן — חוֹזֵר אֶחָד מֵהָעוֹנִים אָמֵן וּמְבָרֵךְ גַּם כֵּן כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וְעוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן, וְכַסֵּדֶר הַזֶּה עוֹשִׂין כָּל אוֹתָן שֶׁעָנוּ אָמֵן תְּחִלָּה, וְעוֹשִׂין כֵּן כְּדֵי לַעֲנוֹת צ' אָמֵנִים בְּכָל יוֹם. וְאֵין לְעַרְעֵר עֲלֵיהֶם וְלוֹמַר שֶׁכְּבָר יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בְּאָמֵן שֶׁעָנוּ תְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַמְבָרֵךְ אֵינוֹ מְכַוֵּן לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן, וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה הַמְבָרֵךְ מְכַוֵּן לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן — הֵם אֵינָם מְכַוְּנִים לָצֵאת בְּבִרְכָתוֹ.
Some have the custom that after one person has said the birkhot hashachar and amen has been answered after him, one of those who answered amen takes a turn and also says all the birkhot hashachar, and amen is answered after him; and in this order do all those who answered amen first — in order to answer 90 (צ׳) amens each day. And one should not object to them by saying that they have already discharged their obligation with the first amen — because the one who blesses does not intend to discharge the others, and even if he did so intend, they do not intend to be discharged by his berakha. The Rav's chidush: he supplies the reason for the custom — to complete the 90 amens daily — and settles the twofold kavana criterion (of the one who blesses and of the listener) that validates the practice.
Source: Sefaria — Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim ו׳ (Kehot edition, 9 seifim / ט׳ סעיפים). English translation: DAAT. The Mechaber treats this siman in 4 seifim (ד׳ סעיפים); no passage is cited beyond this verifiable text.
היסוד — בריה חדשה וסדר הברכות
The yesod: the בריה חדשה and the order of the berakhot
The Alter Rebbe's great reading of this siman holds in two movements. First, he grounds the daily « אשר יצר » on the בריה חדשה: each morning the person is made a new creature, and it is on this account — beyond the mere physical need — that one blesses the wisdom of the body's creation (link to siman ד׳). Second, he orders the morning berakhot like the avoda of the Kohen: the נטילה sanctifies the hands before the service, and the morning avoda is prayer itself.
בריה חדשה בכל יום — אשר יצר
A new creature each day — אשר יצר
The principle (seif א). By Talmudic law, « אֲשֶׁר יָצַר » is only said after relieving oneself. But the custom is to say it every morning after « עַל נְטִילַת יָדָיִם », because each day the person is made a בְּרִיָּה חֲדָשָׁה — it is therefore fitting to bless every day « אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה ».
The inner scope (Chabad — in principle). That the person is re-created each morning meets, in principle, the central teaching of Chabad on התחדשות (the perpetual renewal of creation): the world is not a single act of the past but a continuous creation — the נשמה returned in the morning is the living sign of this renewal. This is exactly the link the Rav draws to siman ד׳ (morning נטילת ידים: the new נשמה, the sanctity of the hands).
The halakhic consequence. A single berakha « אֲשֶׁר יָצַר » discharges both titles — the actual need and the בריה חדשה (בְּרָכָה אַחַת עוֹלָה לְכָאן וּלְכָאן). Hence the recommended conduct: relieve oneself right after the morning נטילה, wash again, then bless once.
סדר הברכות — כמו כהן קודם עבודתו
The order of the berakhot — like the Kohen before his service
The principle (seifim ב-ה). The essence of the morning נטילה is to sanctify and purify the hands before the avoda, like the Kohen before his service; and since the morning avoda is to praise Him and pray, one blesses « עַל נְטִילַת יָדָיִם » before prayer — שֶׁאִם אֵין תְּפִלָּה אֵין נְטִילַת יָדַיִם (if there is no prayer, there is no נטילה).
The rule of the hefsek (seifim ג-ד). It is forbidden to interrupt בֵּין נְטִילָה לַבְּרָכָה with study or prayer. One who says Tehilim or Selihot before prayer should therefore bless « עַל נְטִילַת יָדָיִם » at home, right after the נטילה — and not repeat the berakha (even the chazzan: ברכה לבטלה).
The preferred conduct (seif ה). The Rav expressly praises the custom of blessing « עַל נְטִילַת יָדָיִם » and « אֲשֶׁר יָצַר » at home, right after the נטילה — to best fulfil « עובר לעשייתן » and keep the berakha סמוכה to the act.
Reference for study. The full development of התחדשות (the perpetual renewal of creation) and of the נשמה returned each morning — beyond the halakhic principle set here — is the proper subject of Chabad thought (Tanya, Likutei Torah). This page presents it at the level of the attested principle, without citing a chapter or precise formulation. For an in-depth study of this dimension, study with a Chabad Rav and in the texts themselves.
כחו של אדמו״ר הזקן בפסק
The force of the Alter Rebbe's psak
A comparison of the Alter Rebbe's way with those of the Mechaber, the Rama (רמ״א) and the Mishna Berura (משנה ברורה) on the key points of Siman ו׳. The Shulchan Arukh of the Alter Rebbe (שולחן ערוך הרב) row is highlighted — it sets out the Rav's own sensibility, as it emerges from his text (§1, 9 seifim). The Rav unfolds in 9 seifim what the Mechaber arranges in 4.
| Topic | Mechaber | Rama | Mishna Berura | The Alter Rebbe's way (שולחן ערוך הרב) |
|---|---|---|---|---|
| אשר יצר בכל יום (seif א) | OH 6:1 — « כשיצא מבית הכסא יברך אשר יצר »: the berakha tied to leaving the privy, with the explanations of « בחכמה ». | Hagaha on 6:1 — an additional explanation of « מפליא לעשות » (binding the spiritual to the physical). | MB 6:1-4 — the reasons for « בחכמה » and « מפליא לעשות »; the blessing on the body's health. | The Alter Rebbe's way — chidush: he grounds the daily « אשר יצר » on the בְּרִיָּה חֲדָשָׁה (link to siman ד׳); a single berakha עולה לכאן ולכאן (actual need + בריה חדשה). |
| סדר על נטילת ידים (seif ב) | OH 6:2 — « יש נוהגין להמתין לברך על נטילת ידים עד בואם לבית הכנסת »; the Sephardim did not. | Hagaha on 6:2 (Kol Bo, Maharil) — not to bless twice; one who blesses at home does not bless again in the synagogue. | MB 6:9-12 — where to say the berakhot; the Ashkenazi / Sephardi custom; not to repeat. | The Alter Rebbe's way — chidush: the deep reason — « כמו כהן שהיה מקדש ידיו קודם עבודתו »; שֶׁאִם אֵין תְּפִלָּה אֵין נְטִילַת יָדַיִם. |
| הפסק בין נטילה לברכה (seifim ג-ד) | OH 6:2 — (implicit in the order of the berakhot; the Mechaber does not isolate the rule of the hefsek). | — | MB 6:9 — not to interrupt between the נטילה and the berakha; the case of Tehilim / Selihot before prayer. | The Alter Rebbe's way — chidush: he makes it a firm rule (seifim ג-ד) — אסור להפסיק בין נטילה לברכה; and rules against repetition (even the chazzan: ברכה לבטלה). |
| סמוכה / עובר לעשייתן (seif ה) | OH 6:2 — (two customs set side by side without explicit preference). | Hagaha on 6:2 — one who studies or prays before the synagogue blesses at home. | MB 6:11-12 — a preference to bless before the service / close to the נטילה. | The Alter Rebbe's way — chidush: « ומנהג זה יפה הוא וראוי לנהוג כן » — he expressly prefers to bless at home, סמוכה להנטילה, for « כל המצוות צריך לברך עליהן קודם לעשייתן ». |
| אלהי נשמה — אינה פותחת בברוך (seifim ו-ז) | OH 6:3 — « ברכת אלהי נשמה אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת ההודאה… כמו בברכת הגשמים ». | — | MB 6:12 + Beur Halakha — why אלהי נשמה does not open with ברוך; the debate סמוכה / הודאה (Berakhot 46a). | The Alter Rebbe's way — chidush: he first lays down the general rule (seif ו: סמוכה / הודאה), then rules that אלהי נשמה does not open with ברוך because it is a ברכת ההודאה, while recommending it be made nonetheless סמוכה לחברתה. |
| שינה שנייה / ברכות בציבור (seifim ח-ט) | OH 6:4 — the custom of blessing and answering אמן in a group; (interrupted sleep is not treated here). | — | MB 6:13-14 — the custom of the ברכות בציבור and the צ׳ אמנים; כוונה להוציא / לצאת. | The Alter Rebbe's way — chidush: he adds the case of interrupted sleep (seif ח: אלהי נשמה / המפיל with or without chatima) and gives the reason for the צ׳ אמנים (seif ט). |
Table compiled from the full text of the Mechaber (Orah Haim ו׳, Sefaria source), the verifiable nossei kelim (Beit Yossef, Tur, Magen Avraham, Taz, Mishna Berura, Beur Halakha, Pri Megadim, Arukh haShulchan, Kaf haChaim, Abudraham, Kol Bo) and Chabad thought at the level of the principle. The Alter Rebbe's column rests on the real text of the Shulchan Arukh HaRav reproduced in §1. Uncertain seif katan attributions are left « al derekh ha-sevara ».
קווי היסוד של שיטת הרב
The guiding lines of the Rav's way on this siman
Four orientations that characterise the Alter Rebbe's sensibility on the morning berakhot — beyond the mere application of the rules. Each follows the structure: principle of the siman → the Rav's reading → practical consequence. Each line rests on the real text of the Rav (§1).
קו א — בריה חדשה בכל יום
A new creature each day
Principle of the siman: one blesses « אֲשֶׁר יָצַר » every morning because each day the person is made a בְּרִיָּה חֲדָשָׁה (seif א).
The Rav's reading: « בְּכָל יוֹם נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה » — the morning is not repetition but re-creation; in principle (Chabad), the התחדשות of continuous creation.
Practical consequence: one says « אֲשֶׁר יָצַר » each morning with wonder; a single berakha עולה לכאן ולכאן (actual need + בריה חדשה), washing again after relieving oneself (link to siman ד׳).
קו ב — סדר הברכות כמו כהן
The order of the berakhot like the Kohen
Principle of the siman: the morning נטילה sanctifies the hands before the avoda — prayer — like the Kohen before his service (seif ב).
The Rav's reading: « כְּמוֹ כֹּהֵן שֶׁהָיָה מְקַדֵּשׁ יָדָיו קֹדֶם עֲבוֹדָתוֹ… שֶׁאִם אֵין תְּפִלָּה אֵין נְטִילַת יָדַיִם » — the נטילה is ordered toward prayer, its avoda.
Practical consequence: one arranges « עַל נְטִילַת יָדָיִם » within the birkhot hashachar, before prayer; each community follows its custom (home / synagogue) without repeating the berakha.
קו ג — אין להפסיק בין נטילה לברכה
Not to interrupt בין נטילה לברכה
Principle of the siman: forbidden to interrupt בֵּין נְטִילָה לַבְּרָכָה with study or prayer; not to repeat the berakha (seifim ג-ד).
The Rav's reading: one who says Tehilim / Selihot before prayer blesses « עַל נְטִילַת יָדָיִם » at home; even the chazzan does not bless twice — ברכה לבטלה.
Practical consequence: one keeps the berakha adjacent to the act; if one lingers before prayer, one blesses the נטילה at home, right after washing the hands.
קו ד — אלהי נשמה — ברכת ההודאה
אלהי נשמה — the blessing of thanksgiving
Principle of the siman: « אֱלֹהַי נְשָׁמָה » does not open with בָּרוּךְ because it is a ברכת ההודאה (seifim ו-ז).
The Rav's reading: three kinds do not open with בָּרוּךְ (seif ו: aroucha / סמוכה / הודאה); אלהי נשמה belongs to the הודאה (like the ברכת הגשמים), while being good to set סמוכה to « אֲשֶׁר יָצַר ».
Practical consequence: one says « אֱלֹהַי נְשָׁמָה » as a thanksgiving for the נשמה returned each morning; one sets it preferably adjacent to « אֲשֶׁר יָצַר »; case of interrupted sleep: see seif ח.
הלכה למעשה — מנהג חב״ד
The Chabad practical conduct
Six points of conduct that follow directly from Siman ו׳ in the sensibility of the Alter Rebbe and of Chabad — presented at the level of the principle, referring to the Rav for the detail of particular cases.
For the Chabad Chassid — Siman ו׳ (אשר יצר ואלהי נשמה)
- ① אשר יצר each morning — the בריה חדשה. Say « אֲשֶׁר יָצַר » each morning with wonder, because each day the person is made a new creature; and after each visit to the privy, the blessing on the body's health. Basis: SA HaRav seif א.
- ② The order of the berakhot — like the Kohen. Arrange « עַל נְטִילַת יָדָיִם » before prayer, for the נטילה sanctifies the hands before the avoda — שֶׁאִם אֵין תְּפִלָּה אֵין נְטִילַת יָדַיִם. Basis: SA HaRav seif ב.
- ③ Not to interrupt בין נטילה לברכה. Do not interrupt between the נטילה and the berakha with study or prayer; one who says Tehilim / Selihot before prayer blesses « עַל נְטִילַת יָדָיִם » at home, right after the נטילה. Basis: SA HaRav seifim ג-ד.
- ④ Not to bless twice. One who has already blessed « עַל נְטִילַת יָדָיִם » and « אֲשֶׁר יָצַר » does not repeat them — even the chazzan: it would be a ברכה לבטלה, for today each one blesses for himself. Basis: SA HaRav seif ד; blessing at home is a מנהג יפה (seif ה).
- ⑤ אלהי נשמה — a ברכת ההודאה. Say « אֱלֹהַי נְשָׁמָה » as a thanksgiving for the נשמה returned each morning; it does not open with בָּרוּךְ (ברכת ההודאה) and one sets it preferably adjacent to « אֲשֶׁר יָצַר ». Basis: SA HaRav seifim ו-ז; interrupted sleep: seif ח.
- ⑥ The berakhot and the צ׳ אמנים in a group. The custom whereby each one blesses the birkhot hashachar in turn so as to answer 90 amens a day is valid and not to be objected to; for a concrete case of kavana (להוציא / לצאת) — consult a Rav. Basis: SA HaRav seif ט.
⚠ This section presents the Chabad conduct based on the Shulchan Arukh of the Alter Rebbe, siman ו׳ (the real text reproduced in §1). It does not replace a rabbinic decision for a particular case. For any concrete question — and in particular for cases of berakha levatala and interrupted sleep: consult your Rav, and for Chabad, a Chabad Rav.