✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ז׳ · אשר יצר כל היום
ברכת אשר יצר כל היום — ההודאה על בריאות הגוף בכל עת
סימן ז׳ · ד׳ סעיפים
ברכת אשר יצר כל היום
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לד׳ הסעיפים: טקסט עברי מנוקד, הסבר פדגוגי שוטף על אשר יצר על כל צרכיו ולא על נטילת ידים, על נטילת ידים משום נקיות או הכון, על לברך פעמיים אחר שנמלך, ועל הכלל שאין שיעור — וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: ברכת אשר יצר כל היום וההודאה על בריאות הגוף
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ז' · ד' סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
סימן זה הוא המשך ישיר לקודמו: אם סימן ו׳ לימדנו לברך אשר יצר בבוקר, סימן ז׳ מלמדנו לאומרה כל היום, לאחר כל יציאה מבית הכסא. זהו נושא של צניעות רבה, שהשולחן ערוך דן בו בלשון מכובדת ועדינה: תקינות הגוף, שאנו תופסים כמובן מאליו, היא בעצם טובה תמידית שחייבים להודות עליה (חייב להודות) — אפילו על טיפה אחת. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולפרטים הצנועים ולהנהגה המדויקת נפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. אשר יצר כל היום — על כל צרכיו (קטנים או גדולים) מברך אשר יצר, אך לא על נטילת ידים
ב. נטילת ידים — לא מן הדין, אלא משום נקיות או משום הכון
ג. הסיח דעתו ונמלך — מברך אז שתי פעמים אשר יצר
ד. אין שיעור — אפילו על טיפה אחת חייב להודות
+ מקרים מעשיים ושאלות הבנה
א. אשר יצר כל היום (סעיף א)
הטקסט המקורי (סעיף א)
כָּל הַיּוֹם, כְּשֶׁעוֹשֶׂה צְרָכָיו, בֵּין קְטַנִּים בֵּין גְּדוֹלִים, מְבָרֵךְ « אֲשֶׁר יָצַר » וְלֹא « עַל נְטִילַת יָדַיִם », אַף אִם רוֹצֶה לִלְמֹד אוֹ לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד. הגה: הָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת שֶׁשִּׁפְשֵׁף בָּהֶן — אֵינוֹ מְבָרֵךְ « עַל נְטִילַת יָדַיִם ».
כל היום, כשעושה צרכיו — בין קטנים בין גדולים — מברך « אשר יצר » ולא « על נטילת ידים », אף אם רוצה ללמוד או להתפלל מיד. הגה (הגהת הרמ״א): היו ידיו מלוכלכות ששפשף בהן (קינוח) — אינו מברך « על נטילת ידים » (סמ״ג).
אֲשֶׁר יָצַר — ברכת בריאות הגוף, הנאמרת לאחר עשיית צרכים. חותמת ברוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת — « רופא כל בשר ומפליא לעשות ». בסימן ו׳ ראינו את עניינה ; כאן אנו לומדים שהיא נאמרת בכל פעם, כל היום.
שתי ברכות שיש להבחין ביניהן:
- אשר יצר — נאמרת על כל צרכיו, קטנים או גדולים, בכל שעות היום. זו ברכת בריאות הגוף.
- על נטילת ידים — הברכה על נטילת הידים נאמרת בבוקר (עם היקיצה), ואינה חוזרת לאחר כל יציאה מבית הכסא במהלך היום. אף אם רוצה ללמוד או להתפלל מיד, אינו חוזר עליה.
- הרמ״א (הגה): אף אם היו ידיו מלוכלכות וניקה אותן בקינוח, אין בכך כדי לחייב « על נטילת ידים » (על פי הסמ״ג).
סעיף א במשפט אחד: בכל פעם שעושה צרכיו ביום מברך אשר יצר — אך לא על נטילת ידים, שהיא ברכת בוקר, אף אם עומד ללמוד או להתפלל.
ב. נטילת ידים: משום נקיות או משום הכון (סעיף ב)
הטקסט המקורי (סעיף ב)
הֵטִיל מַיִם וְלֹא שִׁפְשֵׁף, אַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ « אֲשֶׁר יָצַר », אֵין צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו, אֶלָּא מִשּׁוּם נְקִיּוּת אוֹ מִשּׁוּם « הִכּוֹן ».
הטיל מים ולא שפשף — אף על פי שצריך לברך « אשר יצר », אין צריך ליטול ידיו, אלא משום נקיות או משום « הכון ».
הִכּוֹן — מן הפסוק הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (עמוס ד, יב). קודם שמזכיר את השם, לומד או מתפלל, ראוי לאדם להיכון ולהתכונן — ובכלל זה ליטול ידיו — לא מן הדין הגמור, אלא מתוך כבוד וכבודה.
שני טעמים לנטילה, שלא מן הדין:
- נקיות : פשוט כדי שתהיינה ידיו נקיות לפני התפילה או הלימוד.
- הכון : « הכון לקראת אלהיך » — נטילת ידים קודם הזכרת השם היא אות של כבוד והכנה.
לזכור: אמירת אשר יצר נדרשת ; אך נטילת הידים, במקרה זה, אינה חובה כשלעצמה — היא הנהגה נאה, משום נקיות או משום הכון, ובמיוחד קודם התפילה או קודם הזכרת השם.
ג. הסיח דעתו ונמלך (סעיף ג)
הטקסט המקורי (סעיף ג)
הֵטִיל מַיִם וְהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִלְּהָטִיל מַיִם, וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ וְהֵטִיל מַיִם פַּעַם אַחֶרֶת — צָרִיךְ לְבָרֵךְ שְׁתֵּי פְעָמִים « אֲשֶׁר יָצַר ».
הטיל מים והסיח דעתו מלהטיל מים, ואחר כך נמלך והטיל מים פעם אחרת — צריך לברך שתי פעמים « אשר יצר ».
הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ — הסיח את דעתו מן העניין, כלומר החשיב את עצמו כמי שסיים, בלא דעת לשוב. נִמְלַךְ — נמלך בדעתו, שינה דעתו ושב.
מדוע מברך פעמיים? כאשר סיים בדעתו (הסיח דעתו), הצורך הראשון הוא מעשה שלם: הוא מחייב את ברכתו אשר יצר. אם אחר כך נמלך ושב (נמלך), זהו מעשה חדש, נפרד מן הראשון — ועל כן הוא מחייב ברכה שנייה. שני מעשים שהפסיק ביניהם « היסח הדעת » — שתי ברכות.
לזכור: מה שיוצר את ההפרדה הוא ההיסח הדעת (שהחשיב את המעשה כגמור). הסיח דעתו, ואחר כך נמלך ושב → שתי פעמים אשר יצר.
ד. אין שיעור (סעיף ד)
הטקסט המקורי (סעיף ד)
אֵין שִׁעוּר לְהַשְׁתִּין מַיִם, כִּי אֲפִלּוּ לְטִפָּה אַחַת חַיָּב לְבָרֵךְ ; שֶׁאִם יִסָּתֵם הַנֶּקֶב מִלְּהוֹצִיא הַטִּפָּה הַהִיא, הָיָה קָשֶׁה לוֹ — וְחַיָּב לְהוֹדוֹת.
אין שיעור : אפילו על טיפה אחת חייב לברך ; שאם יסתם הנקב מלהוציא את הטיפה ההיא, היה קשה לו — וחייב להודות.
חַיָּב לְהוֹדוֹת — חיוב ההודיה. המלה הודאה היא לב כל העניין: ברכת אשר יצר היא מעשה של הודיה על תקינות הגוף — טובה כה דקה שאנו שוכחים אותה, אך בכל רגע היא ניתנת לנו.
מדוע אפילו על טיפה אחת? אפשר היה לחשוב שצריך שיעור מסוים כדי להתחייב בברכה. מלמד השולחן ערוך שלא: אפילו טיפה אחת מחייבת. שכן המידה אינה בכמות שיצאה, אלא בטובה עצמה: שהגוף מצליח להוציא, ולו טיפה, הוא כבר חסד. שאם יסתם הנקב מלהוציא ולו את הטיפה ההיא, היה זה צער ממשי. היכולת להוציא בנקל מחייבת אפוא, בכל פעם, הודאה.
ד' הסעיפים, בקצרה:
- (א) אשר יצר על כל צרכיו, כל היום → אך לא על נטילת ידים
- (ב) נטילת ידים, במקרה זה, משום נקיות או משום הכון, לא מן הדין הגמור
- (ג) הסיח דעתו ונמלך → שתי פעמים אשר יצר
- (ד) אין שיעור: אפילו טיפה אחת → חייב להודות
מקרים מעשיים
מקרה 1 — אשר יצר בכל יציאה, כל היום
המצב: אדם יצא מבית הכסא באמצע היום, ועומד ללמוד או להתפלל מיד.
ההנהגה: מברך אשר יצר כבכל פעם ; אך אינו מברך על נטילת ידים — היא שייכת לברכות הבוקר ואינה חוזרת ביום, אף כשרוצה ללמוד או להתפלל מיד. לפרטים המדויקים (עד מתי אפשר לברך אשר יצר, ולאחר מה בדיוק) נפנה אל הוראת הרב.
מקרה 2 — נטילת ידים קודם התפילה או הזכרת השם
המצב: ביום, לאחר שהטיל מים בלא שפשוף, עומד אדם להזכיר שם, לברך ברכה או להתחיל בתפילה.
ההנהגה: אינו חייב מן הדין הגמור ליטול ידיו במקרה זה ; אך נכון ויפה לעשות כן — משום נקיות ומשום הכון, כעניין « הכון לקראת אלהיך », להתכונן לעמוד לפני הקב״ה. להנהגה המדויקת לפי המצבים נפנה אל הוראת הרב.
מקרה 3 — אפילו טיפה אחת: ההודאה על בריאות הגוף
המצב: אדם שואל אם צריך כמות מסוימת כדי להתחייב באשר יצר.
ההנהגה: אין שיעור — אפילו טיפה אחת מחייבת ברכה. כל הטעם הוא בהודאה: שהגוף פועל, שהנקבים מוציאים את שעליהם להוציא, הוא חסד תמידי שאנו תופסים כמובן מאליו. חייב להודות. לפרטים הצנועים ולמקרים מיוחדים נפנה אל הוראת הרב.
שאלות הבנה
בחן את הבנתך:
- כמה פעמים ביום מברכים אשר יצר? האם מברכים על נטילת ידים בכל פעם?
- לפי הגהת הרמ״א, מה הדין אם ניקה את ידיו (קינוח)?
- באיזה מקרה נוטלים ידים משום נקיות או משום הכון? מהיכן המלה « הכון »?
- מדוע מי שהסיח דעתו ואחר כך נמלך צריך לברך אשר יצר שתי פעמים?
- האם יש שיעור כדי להתחייב בברכה? מהו הטעם העמוק (חייב להודות)?
להעמיק יותר
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול — מדוע על נטילת ידים רק בבוקר (בריה חדשה, קשר לסימן ד׳) ; דין נטילת הידים ביום (נקיות, הכון, נגיעה — קשר לסימן ג׳) ; הגיון הב' פעמים בהיסח הדעת ; טעם הברכה « אפילו טיפה »
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): שיטת השולחן ערוך הרב (ז' סעיפים) — מדוע על נטילת ידים בבוקר בלבד, משמעות « הכון לקראת אלהיך » וספק ה הסיח דעתו