שולחן ערוך · אורח חיים

דין לברך ברכת אשר יצר כל היום אחר עשיית צרכים. ובו ד׳ סעיפים:

סעיף א': כָּל הַיּוֹם כְּשֶׁעוֹשֶׂה צְרָכָיו, בֵּין קְטַנִּים בֵּין גְּדוֹלִים, מְבָרֵךְ "אֲשֶׁר יָצַר" וְלֹא "עַל נְטִילַת יָדַיִם", אַף אִם רוֹצֶה לִלְמוֹד אוֹ לְהִתְפַּלֵּל מִיָּד. הַגָּהָה: הָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת שֶׁשִּׁפְשֵׁף בָּהֶן — אֵינוֹ מְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדַיִם" (סמ"ג).

סעיף ב': עָשָׂה צְרָכָיו וְלֹא שִׁפְשֵׁף — אַף עַל פִּי שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ "אֲשֶׁר יָצַר", אֵין צָרִיךְ לִטּוֹל יָדָיו, אֶלָּא מִשּׁוּם נְקִיּוּת אוֹ מִשּׁוּם "הִכּוֹן".

סעיף ג': עָשָׂה צְרָכָיו וְהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ וְשָׁב — צָרִיךְ לְבָרֵךְ ב׳ פְּעָמִים "אֲשֶׁר יָצַר".

סעיף ד': אֵין שִׁעוּר לְעֲשִׂיַּת הַצְּרָכִים, כִּי אֲפִילּוּ לְטִפָּה אַחַת חַיָּב לְבָרֵךְ; שֶׁאִם יִסָּתֵם הַנֶּקֶב מִלְּהוֹצִיא — הָיָה קָשֶׁה לוֹ, וְחַיָּב לְהוֹדוֹת.