✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן פ״א · דין צואת קטן
דין צואת קטן — משהגיע הקטן לכלל שיכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, מרחיקין מצואתו וממימי רגליו כמו מגדול; והיה קורא וראה צואה כנגדו — ילך כדי שיזרקנה מאחריו ד׳ אמות; להיכן חוזר, ושיטת רבינו יונה
סימן פ״א · ב׳ סעיפים
דין צואת קטן
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את דין צואת קטן: משהגיע הקטן לכלל שאחר כיוצא בו יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, מרחיקין מצואתו וממימי רגליו כמו מגדול; והיה קורא וראה צואה כנגדו — ילך כדי שיזרקנה מאחריו ד׳ אמות; אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק, ולשיטת רבינו יונה חוזר לראש. טקסט עברי, ביאור והסבר של ב׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: דין צואת קטן — כזית דגן בכדי אכילת פרס, ראה צואה כנגדו, חזרה למקום שפסק
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן פ״א · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (סוכה מ״ב.): קטן היודע לאכול כזית דגן — מרחיקין מצואתו וממימי רגליו — משהקטן יודע לאכול כזית דגן, מרחיקין מצואתו וממימי רגליו. הסימן קובע את גבול הגיל, ואחר כך עוסק במי שבתוך קריאתו ראה צואה כנגדו: כיצד יתרחק ממנה ולהיכן יחזור. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ב׳ הסעיפים — צואת קטן והגבול כזית דגן בכדי אכילת פרס (סעיף א׳), ראה צואה כנגדו: ד׳ אמות, חזרה ורבינו יונה (סעיף ב׳)
1. מקרה מעשי — גיל הקטן: מאימתי מרחיקין
2. מקרה מעשי — ראה צואה בשעת קריאה: זריקתה לד׳ אמות
3. מקרה מעשי — להיכן חוזר: למקום שפסק, ושיטת רבינו יונה
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. דין צואת קטן — ב׳ הסעיפים
צוֹאַת קָטָן — צואת קטן ומימי רגליו של תינוק בן יומו אינם מצריכים הרחקה, שאין בהם ריח; אבל משהקטן גדל ומאכלו כמאכל הגדול, דינם ככל ההרחקות. הגבול שנקבע הוא שיעור אכילה: האם יכול הקטן לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס? ומכאן גם הנהגת מי שבתוך קריאתו רואה צואה כנגדו.
סעיף א׳ — צואת קטן: גבול הגיל
קטן שהגיע לכלל שאחר כיוצא בו יכול לאכול כזית דגן בכדי שיכול גדול לאכול אכילת פרס — מרחיקין מצואתו או ממימי רגליו.
סעיף א׳: קטן שהגיע לכלל שאחר כיוצא בו (כלומר קטן אחר בגילו) יכול לאכול כזית דגן בכדי שיכול גדול לאכול אכילת פרס — מרחיקין מצואתו או ממימי רגליו.
הגבול אינו במספר שנים אלא ביכולת האכילה: האם קטן זה, או קטן בגילו, יכול לאכול כזית דגן (מה׳ מיני תבואה) בשיעור אכילת פרס? אם כן — צואתו ומימי רגליו מסריחים כשל גדול, ומרחיקין מהם כמו מגדול. ובפחות מגבול זה — מקילין.
סעיף ב׳ — ראה צואה כנגדו: הרחקה וחזרה
היה קורא וראה צואה כנגדו — ילך כדי שיזרקנה מאחריו ארבע אמות; ואם אי אפשר, כגון שיש לפניו נהר או דבר אחר המעכב — ילך כדי שיניחנה לצדדין ד׳ אמות. ואינו צריך לחזור אלא למקום שפסק; ולהרב רבינו יונה, אם היה במקום שהיה לו לתת אל לבו שיש שם צואה — צריך לחזור לראש.
סעיף ב׳: היה קורא וראה צואה כנגדו — ילך כדי שיזרקנה מאחריו ארבע אמות; ואם אי אפשר, כגון שיש לפניו נהר או דבר אחר המעכב — ילך כדי שיניחנה לצדדין ד׳ אמות. ואינו צריך לחזור אלא למקום שפסק; ולהרב רבינו יונה, אם היה במקום שהיה לו לתת אל לבו שיש שם צואה — צריך לחזור לראש.
צריך לקרות בהרחקת ד׳ אמות מכל צואה. הרואה צואה כנגדו בתוך קריאתו ילך לפניו כדי שתהא הצואה מאחריו בריחוק ד׳ אמות; ואם נהר או דבר אחר מעכבו מלכת — יעשה שתהא לצדדין בריחוק ד׳ אמות. ולענין הקריאה — אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק, אינו מתחיל מראש אלא ממקום שבו פסק. אבל רבינו יונה מוסיף: אם עמד במקום שהיה לו לתת אל לבו שיש שם צואה ולא בדק, פושע הוא וחוזר לראש.
הסימן במשפט אחד: מרחיקין מצואת קטן משהגיע לכלל שיכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, כמו מגדול; ומי שבתוך קריאתו ראה צואה כנגדו — ילך כדי שיזרקנה מאחריו ד׳ אמות (או לצדדין), ואינו חוזר אלא למקום שפסק — אלא לשיטת רבינו יונה, במקום שהיה לו לתת אל לבו: חוזר לראש.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — גיל הקטן
מצב: עד איזה גיל אפשר לקרות ק״ש או להתפלל אצל קטן בלא הרחקה מצואתו?
הנהגה: הגבול הוא יכולת האכילה — האם הקטן יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס? כל עוד לא הגיע לשיעור זה מקילין; ומשהגיע — מרחיקין מצואתו וממימי רגליו כמו מגדול. ולהערכה המעשית (הגיל המדויק, קטן חלש) — כהוראת הרב.
מקרה 2 — ראה צואה בשעת קריאה
מצב: היה קורא ק״ש וראה צואה כנגדו. מה יעשה?
הנהגה: צריך ד׳ אמות ריחוק. ילך לפניו כדי שתהא הצואה מאחריו בריחוק ד׳ אמות; ואם נהר או דבר אחר מעכבו — יעשה שתהא לצדדין ד׳ אמות. ולשיעור המדויק ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.
מקרה 3 — להיכן חוזר (רבינו יונה)
מצב: לאחר שנתרחק מן הצואה, האם חוזר מראש או רק למקום שפסק?
הנהגה: בדרך כלל אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק — ממשיך ממקום שבו פסק ואינו מתחיל מראש. אבל לשיטת רבינו יונה, אם עמד במקום שהיה לו לתת אל לבו שיש שם צואה ולא בדק, פושע הוא וחוזר לראש. ולמעשה — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מהו הגבול שממנו מרחיקין מצואת קטן (סעיף א׳)?
- מה פירוש «כזית דגן בכדי אכילת פרס», ולמה נקבע גבול זה?
- מי שראה צואה כנגדו בשעת קריאה — מה יעשה, ובאיזה ריחוק (סעיף ב׳)?
- מה יעשה אם אינו יכול ללכת לפניו (נהר או מעכב)?
- להיכן חוזר בדרך כלל, ומה דעת רבינו יונה (סעיף ב׳)?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — גדר כזית דגן בכדי אכילת פרס, «בני מעים מסריחים» (סוכה מ״ב.) ; ראה צואה כנגדו — ד׳ אמות מאחריו או לצדדין, למה אינו חוזר אלא למקום שפסק ; מחלוקת המחבר ורבינו יונה — «זבח רשעים תועבה» וגדר החיוב לבדוק ד׳ אמות
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — כזית דגן בכדי אכילת פרס, הקטן החלש, וראה צואה כנגדו עם שיטת רבינו יונה