✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן פ״ב · דין צואה יבישה
דין צואה יבישה — צואה שנתייבשה כל כך שאם יזרקנה תתפרך הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה, ובלבד שלא יהא בה ריח רע; גדר הרמ״א — נפרכת על ידי גלילה; ומי רגלים שנבלעו בקרקע
סימן פ״ב · ב׳ סעיפים
דין צואה יבישה
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את דין הצואה היבישה לענין קריאת שמע: נתייבשה כל כך שאם יזרקנה תתפרך — הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה, ובלבד שלא יהא בה ריח רע; הרמ״א מדייק את גדר הנפרכת על ידי גלילה (בלא זריקה); ולבסוף מי רגלים שנבלעו בקרקע. טקסט עברי, ביאור והסבר של ב׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: דין צואה יבישה — כעפר, ריח רע, מי רגלים שנבלעו בקרקע
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן פ״ב · ב׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
בסוגיית הצואה היבישה (ברכות כ״ה.) דנו חכמים בגדרי היובש. ופסק המחבר: צואה יבישה כל כך שאם יזרקנה תתפרך הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה — צואה שנתייבשה עד שתתפרך הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה, ובלבד שלא יהא בה ריח רע. הסימן עוסק בשני עניינים: צואה יבישה, ומי רגלים שנבלעו בקרקע. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ב׳ הסעיפים — צואה יבישה, כעפר וריח רע (סעיף א׳), מי רגלים שנבלעו בקרקע (סעיף ב׳)
1. מקרה מעשי — צואה יבישה: אימתי היא כעפר (גלילה או זריקה)?
2. מקרה מעשי — הריח הרע (ריח רע) שמבטל את ההיתר
3. מקרה מעשי — מי רגלים שנבלעו: מרטיבין היד / טופח על מנת להטפיח
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. דין צואה יבישה — ב׳ הסעיפים
צוֹאָה יְבֵשָׁה — העיקרון הוא שהצואה אוסרת לקרוא כנגדה. הסימן מלמד שני צדדי היתר: כשנתייבשה עד שתתפרך נעשית כעפר וחוזר ההיתר — ובלבד שלא יהא בה ריח רע; וכשמי רגלים נבלעו בקרקע, הכל תלוי במידת הלחות שנשארה.
סעיף א׳ — צואה יבישה: יבשה כעפר
צואה יבישה כל כך שאם יזרקנה תתפרך, הרי היא כעפר, ומותר לקרות כנגדה, והוא שלא יהא בה ריח רע. הגה: וי״א דלא הוי כעפר רק אם נפרכת על ידי גלילה בלא זריקה, וכן עיקר.
סעיף א׳: צואה שנתייבשה כל כך שאם יזרקנה תתפרך (צואה יבישה כל כך שאם יזרקנה תתפרך) — הרי היא כעפר (הרי היא כעפר), ומותר לקרות כנגדה (ומותר לקרות כנגדה), ובלבד שלא יהא בה ריח רע (והוא שלא יהא בה ריח רע). הגה (רמ״א): ויש אומרים שאינה כעפר אלא אם נפרכת על ידי גלילה בלא זריקה (רק אם נפרכת על ידי גלילה בלא זריקה), וכן עיקר.
שני גדרים ביובש. למחבר, כל שהצואה יבשה עד שתתפרך בזריקה (שאם יזרקנה תתפרך) הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה. הרמ״א מחמיר: אינה כעפר אלא אם נפרכת בגלילה בלבד, בלא זריקה (נפרכת על ידי גלילה בלא זריקה) — לפי שקל יותר לפרך על ידי זריקה חזקה מעל ידי גלילה — וכן עיקר. ובכל אופן, ההיתר אינו אלא כשאין בה ריח רע.
סעיף ב׳ — מי רגלים שנבלעו בקרקע
מי רגלים שנבלעו בקרקע, אם היו מרטיבין היד, אסור לקרות כנגדה. הגה: וי״א דאינו אסור רק בטופח על מנת להטפיח, ויש לסמוך על זה.
סעיף ב׳: מי רגלים שנבלעו בקרקע (מי רגלים שנבלעו בקרקע) — אם היו מרטיבין היד (אם היו מרטיבין היד) — אסור לקרות כנגדה (אסור לקרות כנגדה). הגה (רמ״א): ויש אומרים שאינו אסור אלא בטופח על מנת להטפיח (רק בטופח על מנת להטפיח), ויש לסמוך על זה (ויש לסמוך על זה).
אף שנבלעו בקרקע, המי רגלים נשארים באיסורם כל עוד יש בהם לחות. למחבר, די בכך שמרטיבין היד (מרטיבין היד) כדי לאסור לקרות כנגדם. הרמ״א מיקל: אינו אסור אלא בטופח על מנת להטפיח — לחות רבה כל כך שאם יניח ידו עליהם תעלה בה לחות כדי להטפיח דבר אחר — ויש לסמוך על זה.
הסימן במשפט אחד: צואה יבשה עד שתתפרך הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה — ובלבד שלא יהא בה ריח רע; והרמ״א מצריך שתתפרך על ידי גלילה (נפרכת על ידי גלילה, וכן עיקר). ואילו מי רגלים שנבלעו בקרקע אוסרים כל זמן שמרטיבין היד, והרמ״א אינו אוסר אלא בטופח על מנת להטפיח.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — צואה יבישה (כעפר או לא)
מצב: מצא לפניו צואה שנתייבשה. האם מותר לקרוא קריאת שמע כנגדה?
הנהגה: אם יבשה עד שתתפרך, הרי היא כעפר וחוזר ההיתר. ולרמ״א (וכן עיקר) מצריכים שתתפרך על ידי גלילה בלא זריקה (נפרכת על ידי גלילה בלא זריקה). ולמעשה — מידת היובש המדויקת וזמן הקור — כהוראת הרב.
מקרה 2 — הריח הרע (ריח רע)
מצב: הצואה יבשה יפה והרי היא כעפר, אך עדיין עולה ממנה ריח רע. האם מותר לקרוא?
הנהגה: לא. ההיתר בצואה יבישה אינו אלא והוא שלא יהא בה ריח רע — ובלבד שלא יהא בה ריח רע. וכל זמן שיש ריח רע, אסור לקרוא כנגדה אף שהיא כעפר. ולאומדן הריח — כהוראת הרב.
מקרה 3 — מי רגלים שנבלעו בקרקע
מצב: מי רגלים נבלעו בקרקע. מאימתי אסור לקרוא כנגד אותו מקום?
הנהגה: כל זמן שהמקום מרטיב את היד (מרטיבין היד), המחבר אוסר לקרוא כנגדו. והרמ״א מיקל: אינו אסור אלא בטופח על מנת להטפיח (לחות רבה כדי להטפיח דבר אחר), ויש לסמוך על זה. ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- מאימתי צואה יבישה נעשית כעפר לדעת המחבר (סעיף א׳)?
- במה גדר הרמ״א (נפרכת על ידי גלילה בלא זריקה) מחמיר יותר?
- מה תפקידו של הריח רע בהיתר לקרוא כנגד צואה יבישה?
- במי רגלים שנבלעו בקרקע — מהו שיעור המחבר (מרטיבין היד) ומהו שיעור הרמ״א (טופח על מנת להטפיח) (סעיף ב׳)?
- על איזו דעה אומר הרמ״א ויש לסמוך על זה, ומדוע אפשר לסמוך?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — צואה יבישה — יבשה כחרס, גדר «שאם יזרקנה תתפרך» מול «נפרכת על ידי גלילה» (ברכות כ״ה.) ; מחלוקת המחבר והרמ״א בגדר כעפר, ותנאי «שלא יהא בה ריח רע» ; מי רגלים שנבלעו — מרטיבין היד וטופח על מנת להטפיח, ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — צואה יבישה כחרס, ספק של תורה להחמיר, גדר הגלילה ומי רגלים בטופח על מנת להטפיח