סימן פ״ב — דין צואה יבישה

על פי השולחן ערוך, אורח חיים פ״ב:א, צואה יבישה כל כך שאם יזרקנה תתפרך הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה, והוא שלא יהא בה ריח רע. והרמ״א מגיה: וי״א דלא הוי כעפר רק אם נפרכת על ידי גלילה בלא זריקה וכן עיקר — שאינה כעפר אלא אם נפרכת על ידי גלילה בלא זריקה.

על פי השולחן ערוך, אורח חיים פ״ב:א, אף שהצואה יבשה והרי היא כעפר, ההיתר לקרוא כנגדה אינו אלא והוא שלא יהא בה ריח רע. וכל שיש בה ריח רע — חוזר האיסור לקרוא כנגדה.

על פי השולחן ערוך, אורח חיים פ״ב:ב, מי רגלים שנבלעו בקרקע אם היו מרטיבין היד אסור לקרות כנגדה. והרמ״א מוסיף: וי״א דאינו אסור רק בטופח על מנת להטפיח ויש לסמוך על זה — שאין לאסור אלא כשהלחות רבה כדי טופח על מנת להטפיח.