✦ ❖ ✦
דעת · רמה 2 — למדן

שולחן ערוך · אורח חיים

דין להרחיק ממים סרוחים — עיונים מעמיקים
סימן פ״ו · סעיף אחד
מים סרוחים · מי משרה · הרחקה כמו מן הצואה · ריח רע
עיון, פלפול, שיטות הראשונים והאחרונים
⚡ ללומדים ותלמידי חכמים ⚡
✦ ❖ ✦

פלפול מעמיק

סוגיות, מקורות, חקירת היסוד, מחלוקות ראשונים ואחרונים,
נפקא מינות הלכתא ועיון בשיטות

הנושא:
שולחן ערוך אורח חיים סימן פ״ו — סעיף אחד
עם נושאי כלים: בית יוסף, טור, רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ג׳), רא״ש, מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, ביאור הלכה, ערוך השלחן, כף החיים

הבסיס התלמודי:
ברכות כ״ה. · הרחקת צואה ומי רגלים · ריח רע שיש לו עיקר · הרחקה כמו מן הצואה

עריכה ועיון:
רב יוסף חיים סממה · דעת

📑 Table of Contents

  1. Introduction to the sugya — גדר דין ההרחקה ממים סרוחים ומקורותיו (ברכות כ״ה., סי׳ ע״ט), שער הסימן (סעיף אחד)
  2. מים סרוחים ומי משרה — גדרם וטעם ההרחקה, הריח הרע ש«סתמן מסריחין» (פשתן וקנבוס)
  3. גדר ההרחקה — «כמו מן הצואה» — שיעור ד׳ אמות ממקום שכלה הריח וכמלוא עיניו (סי׳ ע״ט)
  4. ריח רע שיש לו עיקר — השוואת צואה ומי רגלים, גדר החיוב, «והיה מחניך קדוש»
  5. זיקה לסימנים הסמוכים — סי׳ ע״ו (נקיון) · סי׳ ע״ט (צואה) · סי׳ פ״ז (מי רגלים) · נפקא מינה למעשה · טבלאות

📜 The text of the Shulhan Aroukh — the seif

דִּין לְהַרְחִיק מִן מַיִם סְרוּחִים. וּבוֹ סָעִיף אֶחָד:

סָעִיף א׳: מַיִם סְרוּחִים אוֹ מֵי מִשְׁרָה שֶׁשּׁוֹרִין בָּהֶן פִּשְׁתָּן אוֹ קַנַּבּוֹס — צָרִיךְ לְהַרְחִיק מֵהֶם כְּמוֹ מִן הַצּוֹאָה.

Concise summary:

One seif. מים סרוחים (foul, stagnant water) or מי משרה — steeping water in which flax (פשתן) or hemp (קנבוס) is soaked to separate its fibers — give off a ריח רע, for סתמן מסריחין. One must distance from them כמו מן הצואה, as from excrement — hence the שיעור of distancing from sim. ע״ט (ד׳ אמות ממקום שכלה הריח, and כמלוא עיניו when facing them). The yesod: a ריח רע שיש לו עיקר forbids the Shema and prayer in its proximity.

1. הקדמת הסוגיא — דין ההרחקה ממים סרוחים, שער הסימן

פתח דבר — פתיחת ההלכה

פותח מרן בדין ההרחקה ממים סרוחים — מים שנתקלקלו והבאישו, וכן מי משרה ששורין בהם פשתן או קנבוס. ראש הסימן: «מים סרוחים או מי משרה ששורין בהן פשתן או קנבוס צריך להרחיק מהם כמו מן הצואה» (סעיף א׳), ובו סעיף אחד. ויסוד הסימן: הריח הרע היוצא מהם דומה לריח הצואה, ולכן דין הרחקתם כדין הרחקת הצואה — שאסור לקרות קריאת שמע ולהתפלל ולהזכיר דבר שבקדושה כנגד ריח רע. וטעם המים הסרוחים ומי המשרה — שסתמן מסריחין ומעלים ריח, ומחמת הריח הרע נאסר לקרות כנגדם. ומקור הדין בגדרי הרחקת צואה וריח רע (עי׳ סי׳ ע״ט וסי׳ ע״ו), ובדברי הראשונים בסוגיית ברכות בדין ריח רע.
הערה יסודית: ציר הסימן — שההרחקה כאן אינה מחמת עצם המים אלא מחמת הריח הרע העולה מהם. ולפיכך גדרם כגדר ריח רע שיש לו עיקר, ודינם ככל דבר המעלה ריח רע שצריך להרחיק ממנו כמו מן הצואה. ומכאן נפקא מינה למים שאין בהם ריח, או שפסק ריחם, שאין צריך להרחיק מהם.

חקירת היסוד של הסימן

החקירה היסודית: חיוב ההרחקה ממים סרוחים — האם מדין הרחקת הצואה ממש (שהמים הסרוחים בכלל דבר מאוס כצואה), או מדין ריח רע בפני עצמו (שכל ריח רע אוסר, אף שאין כאן צואה)? ונפקא מינה במים סרוחים שנתייבשו או שפסק ריחם. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

2. מים סרוחים ומי משרה — גדרם וטעם ההרחקה (ריח רע)

לשון השלחן ערוך

סעיף א׳: «מים סרוחים או מי משרה ששורין בהן פשתן או קנבוס צריך להרחיק מהם כמו מן הצואה.»
שורש הדין: «מי משרה» הם מים ששורין בהם פשתן או קנבוס כדי לרככם ולהתיר סיביהם, וסתמן מסריחין מחמת ריקבון הצמח שבתוכם; ו«מים סרוחים» הם מים שהבאישו מאליהם. והביא מרן דין הרחקתם מן הטור, ויסודו בגדרי ההרחקה מריח רע ומצואה שבסוגיית ברכות (עי׳ ברכות כ״ה.; סי׳ ע״ט; סי׳ ע״ו). וטעם ההרחקה — שהריח הרע העולה מהם דומה לריח הצואה, ואסור לקרות ולהתפלל כנגד ריח רע.
קושיא — למה פרט מרן «מי משרה» אחר שכתב «מים סרוחים»? מאחר שכבר אשמעינן שמים סרוחים צריך להרחיק מהם — מי משרה בכלל, שאף הם סרוחים! ומאי אתא לאשמועינן בהזכירו פשתן וקנבוס בפני עצמם?
תירוץ: «מים סרוחים» הם שהבאישו וריחם ניכר לכל; אבל «מי משרה» — פעמים שאין ריחם חזק בתחילה, ואף על פי כן צריך להרחיק מהם, לפי שסתמן מסריחין וסופם להעלות ריח רע. ולזה פרטם מרן בפני עצמם — ללמד שאף מי משרה שאין ריחם עתה עז, בכלל האיסור, שדרכם וסתמם להסריח. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
פלפול — «צריך להרחיק»: לשון «צריך» משמע חובה גמורה, ולא מדת חסידות בעלמא, שכן ההרחקה מריח רע מעכבת בקריאת שמע ובתפילה כדין הרחקת הצואה. וגדר החיוב — שלא יקרא ולא יתפלל ולא יזכיר דבר שבקדושה כנגדם עד שירחיק כשיעור. ולענין השיעור — עי׳ בסמוך (סעיף ג׳ שבסדר עיוננו), שהוא כשיעור הרחקת הצואה שבסי׳ ע״ט. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
מים סרוחים או מי משרה ששורין בהן פשתן או קנבוס — צריך להרחיק מהם «כמו מן הצואה»; מפני הריח הרע העולה מהם, שסתמן מסריחין.

3. גדר ההרחקה — «כמו מן הצואה», שיעור ד׳ אמות ממקום שכלה הריח וכמלוא עיניו

לשון השלחן ערוך

עיקר הדין: «צריך להרחיק מהם כמו מן הצואה» — והוקשו המים הסרוחים לצואה לשיעור ההרחקה: מרחיק ד׳ אמות ממקום שכלה הריח, ואם הם כנגד פניו — כמלוא עיניו (כשיעור הרחקת הצואה שבסי׳ ע״ט).
שורש הדין — שיעור ההרחקה: «כמו מן הצואה» — הוקשו מים סרוחים לצואה לכל דיני ההרחקה. ובצואה: אם היא לאחריו או מן הצדדין מרחיק ד׳ אמות ממקום שכלה הריח, ואם היא כנגד פניו מרחיק כמלוא עיניו (סי׳ ע״ט). וכן פסק אדמו״ר הזקן בשלחנו: «ד׳ אמות ממקום שכלה הריח ולפניו כמלוא עיניו כמו מן הצואה».
קושיא — «כמו מן הצואה» לכל מילי? האם הוקשו המים הסרוחים לצואה אף לענין שאם קרא כנגדם לא יצא, או רק לשיעור המרחק? ומאי גדר ההיקש — לחומרא בעצם האיסור, או רק לשיעור?
תירוץ: עיקר ההיקש לשיעור ההרחקה ולעצם האיסור לקרות כנגדם — שכל דיני ריח רע שבצואה נוהגים אף כאן. אבל יש לחלק בין צואה, שיש בה מיאוס מצד עצמה, ובין מים סרוחים, שכל איסורם מחמת הריח, וכשכלה הריח בטל האיסור. ולזה נוטה הלשון «ממקום שכלה הריח» — שהמדד הוא הריח. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — גדר ההרחקה: (א) המים לאחריו או בצדדין — ד׳ אמות ממקום שכלה הריח. (ב) כנגד פניו — כמלוא עיניו. (ג) כלה הריח לגמרי — אין צריך להרחיק. (ד) קרא כנגדם בתוך שיעור הריח — כדין הקורא כנגד ריח רע. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
גדר ההרחקה «כמו מן הצואה»: ד׳ אמות ממקום שכלה הריח, ואם כנגד פניו כמלוא עיניו; והמדד הוא הריח הרע, וכשכלה הריח אין צריך להרחיק (סי׳ ע״ט).

4. ריח רע שיש לו עיקר — השוואת צואה ומי רגלים, גדר החיוב

יסוד הסוגיא

יסוד הסוגיא: הריח הרע נחלק לשני מינים — ריח רע שיש לו עיקר (שלפניו דבר המריח, כצואה או מים סרוחים) וריח רע שאין לו עיקר (כגון הפחה). בריח שיש לו עיקר צריך להרחיק מן העיקר עצמו עד מקום שכלה הריח; ומים סרוחים ומי משרה — ריח שיש לו עיקר הם, שהמים הם העיקר המריח שלפניו. ולכן דינם כצואה, שמרחיק מגופה עד שיכלה הריח.
חקירה — צואה ומי רגלים ומים סרוחים: שלושה דברים מעלים ריח רע — צואה, מי רגלים, ומים סרוחים. ונחקור אם דין אחד לכולם או יש ביניהם חילוק: ונפקא מינה במים סרוחים שכלה ריחם, אי דיינינן להו כצואה (להחמיר) או כדבר שכל איסורו בריח (להקל). (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
מחלוקת — שיעור «כלה הריח» ומים שריחם קלוש: דנו הפוסקים (מגן אברהם, ט״ז, פרי מגדים, משנה ברורה, כף החיים) בגדר «מקום שכלה הריח» — יש שכתבו שהוא לפי הרגשת הריח באותו מקום ובאותו אדם, ויש שנתנו בו גדר. ולענין מי משרה שאין ריחם עז — סתמן מסריחין, וצריך להרחיק אף כשאין הריח מורגש כל כך, שכן דרכם להסריח. וכל אלו תלויים בגדרי הרחקת צואה וריח רע שבסי׳ ע״ט. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
נפקא מינה — גדר החיוב: (א) ריח שיש לו עיקר (מים סרוחים לפניו) — מרחיק עד מקום שכלה הריח. (ב) פסק הריח לגמרי — אין איסור. (ג) מי משרה שסתמן מסריחין — מרחיק אף כשאין הריח עז. (ד) השוואה לצואה ולמי רגלים — עי׳ סי׳ ע״ט וסי׳ פ״ז. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)
היסוד:
ריח רע שיש לו עיקר — מרחיק מן העיקר המריח עד מקום שכלה הריח; ומים סרוחים ומי משרה עיקר איסורם מחמת הריח, ודינם כצואה — «צריך להרחיק מהם כמו מן הצואה».

5. זיקה לסימנים הסמוכים — סי׳ ע״ו (נקיון) וסי׳ ע״ט (הרחקת צואה) · נפקא מינה למעשה

לשון השלחן ערוך

עיקר הסימן: «מים סרוחים או מי משרה ששורין בהן פשתן או קנבוס צריך להרחיק מהם כמו מן הצואה» — סעיף אחד, וכולו נסמך על דיני הרחקת צואה וריח רע שבסימנים הסמוכים: סי׳ ע״ו (נקיון הגוף והמקום), סי׳ ע״ט (הרחקת צואה ומי רגלים ושיעוריה), וסי׳ פ״ז (מי רגלים).
שורש הדין — מקומו בין הסימנים: סימן פ״ו הוא חוליה בשרשרת דיני ההרחקה מריח רע וצואה: לאחר שנתבארו בסי׳ ע״ו נקיון הגוף והמקום, ובסי׳ ע״ט הרחקת הצואה עצמה ושיעוריה, בא סי׳ פ״ו במים סרוחים ומי משרה, וסי׳ פ״ז במי רגלים. וכולם יסוד אחד — שלא לקרות ולהתפלל כנגד ריח רע, «והיה מחניך קדוש».
קושיא — למה קבע מרן סימן בפני עצמו למים סרוחים? ולא כללם בסי׳ ע״ט עם הצואה? ומאחר שדינם «כמו מן הצואה» — הרי הם בכלל דיני הצואה, ולמה סימן חדש!
תירוץ: לפי שאין המים הסרוחים צואה ממש אלא דבר אחר המעלה ריח רע, קבע להם מרן סימן בפני עצמו — ללמד שאף דברים שאינם צואה, כל שריחם רע כריח צואה, דינם להרחיק מהם «כמו מן הצואה». ומזה למדנו כלל: כל ריח רע שיש לו עיקר — הרחקתו כהרחקת צואה. (וכל מעשה למעשה — לרב מוסמך.)

סיכום ההנהגות למעשה

ענין הלכה למעשה
מים סרוחים מרחיק מהם כמו מן הצואה, מחמת הריח הרע העולה מהם.
מי משרה (פשתן או קנבוס) מרחיק אף כשאין הריח עז, שסתמן מסריחין וסופם להעלות ריח.
שיעור ההרחקה ד׳ אמות ממקום שכלה הריח; כנגד פניו — כמלוא עיניו (סי׳ ע״ט).
כלה הריח אין צריך להרחיק, שכל איסורם מחמת הריח.
זיקה לסימנים סי׳ ע״ו (נקיון), סי׳ ע״ט (צואה ומי רגלים), סי׳ פ״ז (מי רגלים).

טבלה — מקורות הסוגיא

טבלה — סוגיות ומקורות

הענין הדין המקור
מים סרוחים ומי משרה צריך להרחיק כמו מן הצואה פ״ו סעיף א׳ (טור; בית יוסף)
טעם ההרחקה ריח רע שיש לו עיקר, שסתמן מסריחין פ״ו (ברכות כ״ה.; סי׳ ע״ט)
שיעור ההרחקה ד׳ אמות ממקום שכלה הריח / כמלוא עיניו סי׳ ע״ט (שלחן ערוך; שלחן ערוך הרב)
זיקה לצואה ומי רגלים «והיה מחניך קדוש» סי׳ ע״ו · סי׳ ע״ט · סי׳ פ״ז
גמרא: ברכות כ״ה.-כ״ה: (ריח רע שיש לו עיקר; הרחקת צואה ומי רגלים; «והיה מחניך קדוש»)
ראשונים ומרן: רמב״ם (הלכות קריאת שמע פרק ג׳) · רא״ש · טור · בית יוסף · שלחן ערוך
פוסקים ונושאי כלים: מגן אברהם · ט״ז · פרי מגדים · משנה ברורה · ביאור הלכה · ערוך השלחן · כף החיים · שלחן ערוך הרב (לעיון בדעת הרב)
← Level 3 — Synthèse Level 1 — Base →
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

פלפול ועיון באורח חיים · סימן פ״ו · דין להרחיק ממים סרוחים · ⚡ רמה 2 — למדן
⚠️ תוכן זה נועד ללימוד בלבד. לכל שאלה למעשה (לְמַעֲשֶׂה), יש לפנות לרב מוסמך.

DAAT דעת — © 5786 / 2026 · Home · סימן פ״ו · ♥ Support

📖Join a 'havrouta