✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן ט׳ · איזה בגדים חייבים בציצית
איזה בגדים חייבים בציצית — חומר הבגד, חומר החוטים, וצבע הציצית
סימן ט׳ · ו׳ סעיפים
איזה בגדים חייבים בציצית
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
גישה ראשונה לו׳ הסעיפים: טקסט עברי מנוקד, הסבר פדגוגי שוטף על צמר ופשתים החייבים מן התורה, כלל ה« פוטרין » (הציצית הפוטרת), שאר מינים « במינם », ספק התערובת, צבע החוטים והידור הטלית של צמר — וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: איזה בגדים חייבים בציצית ואיזה פטורים ; חומר הטלית והחוטים, וצבע הציצית
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן ט׳ · ו׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com
לאחר שלמדנו בסימן הקודם כיצד מתעטפים בציצית, שואל כאן השולחן ערוך: איזה בגדים חייבים בה, ומאיזה חומר לעשות את הטלית ואת חוטיה? לב הסימן הוא שאלה יסודית גדולה: האם התורה מחייבת בציצית רק צמר ופשתים, או כל המינים? מן השאלה הזו נובע כל השאר: אילו חוטים פוטרים אילו בגדים, בעיית הכלאים (צמר ופשתים יחד) בהיעדר תכלת בזמן הזה, ואף צבע החוטים. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון ; ולהנהגה המעשית — ובמיוחד בחירת חומר הטלית הקטן בימינו — נפנה אל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. צמר ופשתים: החיוב מן התורה — רק פשתים וצמר חייבים מדאורייתא ; שאר מינים מדרבנן ; ויש אומרים שכולם מדאורייתא — והכי הלכתא (סעיף א)
ב. כלל ה« פוטרין » — ציצית של צמר או פשתים פוטרת כל הבגדים (חוץ מהכלאים פשתים-לצמר בזמן הזה) ; הרמ״א: שלא לעשות ציצית פשתים (סעיף ב)
ג. שאר מינים « במינם » — ציצית של מין אחד אינה פוטרת אלא את מינה: משי למשי, צמר גפן לצמר גפן (סעיף ג)
ד. ספק התערובת — טלית של שאר מינים עם חוטים מעורבים (ממינו + צמר או פשתים): יש להסתפק בו (סעיף ד)
ה. צבע הציצית — יש אומרים לעשותה מצבע הטלית ; הרמ״א: האשכנזים עושים אותה לבנה אף בבגד צבוע (סעיף ה)
ו. ההידור: טלית של צמר — ירא שמים עושה טלית של צמר, חייב מן התורה בלי פקפוק ; הרמ״א: בלית ברירה — פשתן ולא כלום (סעיף ו)
+ מקרים מעשיים ושאלות הבנה
א. צמר ופשתים: החיוב מן התורה (סעיף א)
הטקסט המקורי (סעיף א)
[א] אֵין חַיָּב בְּצִיצִית מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בֶּגֶד פִּשְׁתִּים אוֹ שֶׁל צֶמֶר רְחֵלִים, אֲבָל בִּגְדֵי שְׁאָר מִינִים אֵין חַיָּבִים בְּצִיצִית אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן [וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכֻלְּהוּ חַיָּבִים מִדְּאוֹרַיְתָא וְהָכִי הִלְכְתָא].
[א] אין חייב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים או של צמר רחלים, אבל בגדי שאר מינים אין חייבים בציצית אלא מדרבנן [ויש אומרים דכולהו חייבים מדאורייתא והכי הלכתא].
מִן הַתּוֹרָה / מִדְּרַבָּנָן — חיוב יכול להיות דאורייתא (מן התורה עצמה) או דרבנן (מתקנת חכמים). ההבדל אינו « תאורטי » בלבד: הוא נוגע לברכה, לחומרה בספק, ולמשקל המצוה. כאן כל השאלה היא אם רק צמר ופשתים חייבים בציצית מדאורייתא, או כל מין.
שתי דעות, וההלכה:
- פשט הפסוק : התורה מדברת ב« צֶמֶר וּפִשְׁתִּים » ; לדעה הראשונה רק שני אלו חייבים בציצית מדאורייתא, ושאר המינים (משי, צמר גפן…) אינם חייבים אלא מדרבנן.
- הדעה המתקבלת (ויש אומרים) : לרבים מן הראשונים — התוספות (מנחות ל״ט ע״ב), הרא״ש, הסמ״ג והמרדכי — כל המינים חייבים בציצית מדאורייתא ; והמחבר מכריע « וְהָכִי הִלְכְתָא » — כך ההלכה.
- העור : דין בגדי העור וכנפותיהם שייך יותר להלכות הנלמדות ביורה דעה סימן ש ; אין אנו מרחיבים בו כאן.
סעיף א במשפט אחד: לדעה הראשונה רק פשתים וצמר חייבים בציצית מדאורייתא ; אך ההלכה (ויש אומרים, והכי הלכתא) שכל המינים חייבים מדאורייתא.
ב. כלל ה« פוטרין »: צמר ופשתים פוטרים הכל (סעיף ב)
הטקסט המקורי (סעיף ב)
[ב] צִיצִית שֶׁל פִּשְׁתִּים אוֹ שֶׁל צֶמֶר רְחֵלִים — פּוֹטְרִים בְּכָל מִינֵי בְּגָדִים, חוּץ מִשֶּׁל פִּשְׁתִּים לְצֶמֶר אוֹ שֶׁל צֶמֶר לְפִשְׁתִּים בִּזְמַן הַזֶּה דְּלֵיכָּא תְּכֵלֶת, מִפְּנֵי שֶׁהֵם כִּלְאַיִם. הַגָּהּ: וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת צִיצִית שֶׁל פִּשְׁתִּים כְּלָל אֲפִלּוּ בִּשְׁאָר מִינִים, וְהָכִי נָהוּג.
[ב] ציצית של פשתים או של צמר רחלים — פוטרים בכל מיני בגדים, חוץ משל פשתים לצמר או של צמר לפשתים בזמן הזה דליכא תכלת, מפני שהם כלאים. הגה: ויש אומרים שלא לעשות ציצית של פשתים כלל אפילו בשאר מינים, והכי נהוג.
כִּלְאַיִם · תְּכֵלֶת — הכלאים (שעטנז) הוא תערובת צמר ופשתים האסורה בבגד אחד. מצות הציצית « הותרה » באיסור זה כשיש תכלת (חוט הצמר הצבוע). אך בזמן הזה, שאין לנו תכלת, אין היתר זה נוהג: חוטי צמר על טלית פשתים (או להפך) יוצרים שוב כלאים אסור.
הכלל הגדול של הציצית:
- « פוטרין בכל » : ציצית של צמר או פשתים פוטרת (פוטרין) את כל הבגדים, יהיה חומר הבגד אשר יהיה — שכן הצמר והפשתים הם מיני הציצית ה« עיקריים ».
- חריג הכלאים : אין שמים חוטי פשתים על בגד צמר ולא צמר על בגד פשתים — בזמן הזה, בהיעדר תכלת: בלעדיה תערובת צמר-פשתים נשארת כלאים אסור.
- הגהת הרמ״א : יש (הסמ״ק) המוסיפים שלא לעשות ציצית פשתים כלל, אף בבגד של מין אחר — והכי נהוג. למעשה עושים אפוא את הציצית של צמר.
לזכור: ציצית של צמר או פשתים פוטרת את כל הבגדים ; אך נמנעים מתערובת צמר-פשתים (כלאים) בהיעדר תכלת בזמן הזה, והמנהג (רמ״א, סמ״ק) שלא לעשות ציצית פשתים כלל — אלא של צמר.
ג. שאר מינים: « במינם » בלבד (סעיף ג)
הטקסט המקורי (סעיף ג)
[ג] צִיצִית שֶׁל שְׁאָר מִינִים אֵין פּוֹטְרִים אֶלָּא בְּמִינָם, כְּגוֹן מֶשִׁי לְבֶגֶד מֶשִׁי וְצֶמֶר גֶּפֶן לְצֶמֶר גֶּפֶן, אֲבָל שֶׁלֹּא בְּמִינָם אֵין פּוֹטְרִים.
[ג] ציצית של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם, כגון משי לבגד משי וצמר גפן לצמר גפן, אבל שלא במינם אין פוטרים.
בְּמִינָם — « במין שלהם » — שלא כצמר ופשתים (הפוטרים הכל), חוטים העשויים ממין אחר אין בהם כוח כללי זה: אינם פוטרים בגד אלא אם הוא מאותו מין כמותם. משי למשי, צמר גפן לצמר גפן — אך לא « בערבוב ».
כלל שאר המינים:
- במינם : חוטי משי פוטרים טלית של משי ; חוטי צמר גפן פוטרים טלית של צמר גפן.
- לא « בערבוב » : אבל חוטי משי אינם פוטרים בגד של צמר גפן, ולא להפך — כל מין (חוץ מצמר/פשתים) אינו שווה אלא לעצמו.
- מכאן עדיפות הצמר : מובן כאן מדוע הצמר (הפוטר הכל) הוא הבחירה הבטוחה ביותר — ראה סעיף ו.
לזכור: חוטי שאר המינים (משי, צמר גפן…) אינם פוטרים אלא את מינם — משי למשי, צמר גפן לצמר גפן — לעולם לא שלא במינם. רק הצמר והפשתים פוטרים את כל הבגדים.
ד. ספק התערובת בחוטים (סעיף ד)
הטקסט המקורי (סעיף ד)
[ד] אִם הִטִּיל בְּטַלִּית שֶׁל שְׁאָר מִינִים קְצָת צִיצִית מִמִּינוֹ וּקְצָת מִצֶּמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ.
[ד] אם הטיל בטלית של שאר מינים קצת ציצית ממינו וקצת מצמר או פשתים — יש להסתפק בו.
סָפֵק — הספק ההלכתי — מקרה שבו ההלכה עצמה מסתפקת ואינה מכריעה בבירור. כאן, טלית של מין אחר (למשל משי) שחוטיו מעורבים — קצתם ממינו, קצתם צמר או פשתים — מותיר ספק: האם הציצית כשרה, ובאיזה דין?
מדוע ספק?
- שני היגיון נפגשים : מצד אחד הצמר/הפשתים « פוטרים הכל » (סעיף ב) ; מצד שני, על טלית של מין אחר נצפה לחוטים « ממינו » (סעיף ג). תערובת של שניהם מטשטשת את הכלל.
- התוצאה : המחבר אינו קובע שכשר ולא שפסול — אומר « יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ », יש להסתפק. למעשה נמנעים ממבנה זה ובוחרים פתרון ברור.
לזכור: לערב על טלית של מין אחר חוטים ממינו עם חוטי צמר או פשתים מותיר ספק — ולכן נמנעים מכך. הבטוח ביותר נשאר טלית של צמר עם חוטי צמר.
ה. צבע הציצית: מנהג החוטים הלבנים (סעיף ה)
הטקסט המקורי (סעיף ה)
[ה] יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת הַצִּיצִית מִצֶּבַע הַטַּלִּית, וְהַמְדַקְדְּקִים נוֹהֲגִים כֵּן. הַגָּהּ: וְהָאַשְׁכְּנַזִּים אֵין נוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת הַצִּיצִיּוֹת רַק לְבָנִים אַף בִּבְגָדִים צְבוּעִים, וְאֵין לְשַׁנּוֹת.
[ה] יש אומרים שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית, והמדקדקים נוהגים כן. הגה: והאשכנזים אין נוהגים לעשות הציציות רק לבנים אף בבגדים צבועים, ואין לשנות.
הַמְדַקְדְּקִים — המדקדקים במצוות — אלו המקפידים לקיים את המצוה בתכלית הדיוק, אף בפרטים שאינם חובה גמורה. כאן הם הולכים לדעה המבקשת להתאים את צבע החוטים לצבע הטלית ; אך מנהג אשכנז שהכריע בו הרמ״א שונה לגמרי.
שני מנהגים בצבע:
- יש אומרים (והמדקדקים) : לעשות את חוטי הציצית מצבע הטלית — בטלית צבועה, חוטים מאותו צבע.
- מנהג אשכנז (רמ״א) : לעשות את הציציות לבנים אף בבגד צבוע — ו« אין לשנות ». הרמ״א נשען על התרומת הדשן.
- למעשה : טליתותינו לבנים עם חוטים לבנים ; שאלת הצבע עולה בעיקר בטלית קטן צבוע — ראה מקרים מעשיים.
לזכור: לדעה אחת (והמדקדקים) מתאימים את החוטים לצבע הטלית ; אך מנהג אשכנז (רמ״א, תרומת הדשן) לעשות את הציציות לבנים אף בבגד צבוע — ואין לשנות.
ו. ההידור: טלית של צמר (סעיף ו)
הטקסט המקורי (סעיף ו)
[ו] יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֵין לַעֲשׂוֹת טַלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הֲלָכָה כֵּן — יְרֵא שָׁמַיִם יוֹצֵא אֶת כֻּלָּם וְעוֹשֶׂה טַלִּית שֶׁל צֶמֶר רְחֵלִים שֶׁהוּא חַיָּב בְּצִיצִית מִן הַתּוֹרָה בְּלִי פִּקְפּוּק. הַגָּהּ: וּמִיהוּ אִם אִי אֶפְשָׁר רַק בְּטַלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן, מוּטָב שֶׁיַּעֲשֶׂה טַלִּית שֶׁל פִּשְׁתָּן וְצִיצִית שֶׁל פִּשְׁתָּן מִשֶּׁיִּתְבַּטֵּל מִצְוַת צִיצִית.
[ו] יש אומרים שאין לעשות טלית של פשתן, אף על פי שאין הלכה כן — ירא שמים יוצא את כולם ועושה טלית של צמר רחלים שהוא חייב בציצית מן התורה בלי פקפוק. הגה: ומיהו אם אי אפשר רק בטלית של פשתן, מוטב שיעשה טלית של פשתן וציצית של פשתן משיתבטל מצות ציצית.
יְרֵא שָׁמַיִם · בְּלִי פִּקְפּוּק — הירא שמים רוצה לקיים את המצוה באופן המובטח ביותר. בלקחו טלית של צמר הוא « יוצא את כולם » (כל הדעות): הצמר חייב בציצית מדאורייתא בלי פקפוק, בעוד שאר המינים שנויים במחלוקת (סעיף א).
ההידור, והמקרה הקיצוני:
- הבחירה הטובה ביותר : אף שבהלכה כל המינים חייבים בציצית (סעיף א), ירא שמים עושה טליתו של צמר — לצאת ידי כל הדעות, שהצמר דאורייתא בלי פקפוק.
- הידור מצוה : זהו יסוד ההידור מצוה — לייפות את המצוה בעשייתה באופן הבטוח ביותר, מעבר למינימום.
- המקרה הקיצוני (רמ״א) : אך אם אי אפשר אלא בטלית של פשתן, מוטב טלית פשתן (וציצית פשתן) משתתבטל מצות הציצית לגמרי.
סעיף ו, ומשמעות הכלל: ירא שמים עושה טליתו של צמר — דאורייתא בלי פקפוק, « לצאת ידי כולם » ; ובלית ברירה גמורה, מוטב טלית פשתן מכלום. כל הסימן מוביל אפוא לבחירה זו: לחומר הטלית (ובמיוחד הטלית הקטן בימינו) נפנה אל הוראת הרב.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — בחירת טלית של צמר
המצב: אדם קונה טלית גדול ושואל איזה חומר להעדיף.
ההנהגה: הבחירה הבטוחה ביותר היא טלית של צמר (רחלים) עם חוטי צמר: הצמר חייב בציצית מדאורייתא בלי פקפוק, וחוטיו פוטרים הכל. זהו ההידור של סעיף ו: « ירא שמים יוצא את כולם ». בטלית של מין אחר (משי, למשל) מקפידים על חוטים ממינו (סעיף ג) ונמנעים מהתערובת המותירה ספק (סעיף ד). לבחירה המדויקת נפנה אל הוראת הרב.
מקרה 2 — צבע חוטי הציצית
המצב: לאדם טלית קטן צבוע, והוא שואל באיזה צבע לעשות את החוטים.
ההנהגה: לפי מנהג אשכנז (רמ״א, תרומת הדשן) עושים את הציציות לבנים אף בבגד צבוע — « ואין לשנות ». לדעת המדקדקים היו מתאימים להפך את החוטים לצבע הטלית. המנהגים חלוקים: להנהגה לפי מנהגו נפנה אל הוראת הרב.
מקרה 3 — טלית קטן של צמר גפן או סינתטי
המצב: רבים מן הטליתות הקטנים הנמכרים היום הם של צמר גפן (ולעתים חומר סינתטי).
ההנהגה: ברמת העיקרון, טלית קטן של צמר גפן צריך חוטים של צמר גפן (במינם, סעיף ג) אם רוצים לצאת במינו — אך המנהג הרווח לשים חוטי צמר, ה« פוטרים הכל » (סעיף ב). שאלת הדין (דאורייתא / דרבנן) של צמר הגפן, בחירת חומר החוטים, ומקרה הסיבים הסינתטיים בימינו — נקודות עדינות: להנהגה המדויקת נפנה אל הוראת הרב.
שאלות הבנה
בחן את הבנתך:
- אילו מינים חייבים בציצית מדאורייתא לדעה הראשונה? ולפי ההלכה המתקבלת (ויש אומרים... והכי הלכתא)?
- מדוע ציצית של צמר או פשתים « פוטרת הכל » (פוטרין)? ומדוע נמנעים מתערובת צמר-פשתים בזמן הזה (כלאים, אין תכלת)?
- האם חוטי שאר המינים פוטרים הכל, או רק « במינם »? תן דוגמה.
- איזה צבע חוטים לדעת המדקדקים, ולפי מנהג אשכנז (לבנים, רמ״א)?
- מדוע ירא שמים עושה טלית של צמר (בלי פקפוק)? מה אומר הרמ״א למי שאין לו אלא טלית פשתן?
להעמיק יותר
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן: לפלפול — מחלוקת « מן התורה: צמר ופשתים בלבד או כל המינים » (תוספות/רא״ש — הכי הלכתא — מול פשט הפסוקים, דרשת « הכנף » / « צמר ופשתים ») ; כלל ה« פוטרין » וה« במינם » של שאר המינים ; « כלאים הותרה בציצית » והגזרה לתכלת ; הצבע (מנהג אשכנז מול המדקדקים) ; יסוד ההידור מצוה (מנחות ל״ט-מ״ג)
- ✨ רמה 3 — סיכום: לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן): שיטת השולחן ערוך הרב — דרשת הפסוקים (« הכנף » / « צמר ופשתים »), « כלאים הותרה בציצית », גזרת כסות לילה / תכלת, וההנהגה בזמן הזה (בלא תכלת)