שולחן ערוך · אורח חיים

צָרִיךְ לְכַוֵּן נֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְדִין הָרוֹכֵב אוֹ יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה. וּבוֹ ט׳ סְעִיפִים:

סָעִיף א׳: העומד בחו״ל מחזיר פניו נגד א״י ומכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים; בא״י — לירושלים; בירושלים — למקדש; אחורי הכפורת — לכפורת. ב׳: המתפלל לרוח אחרת יצדד פניו לצד א״י (רמ״א: ואנו למזרח, ואין עושין נגד זריחת השמש ממש). ג׳: מי שאינו יכול לכוין הרוחות — יכוין לבו לאביו שבשמים. ד׳-ה׳: הרוכב על החמור אינו יורד אלא מתפלל דרך הילוכו; היושב בספינה או עגלה — אם יכול לעמוד במקום הכריעות עומד. ו׳-ט׳: חולה שוכב על צדו; עכו״ם מכאן ומכאן; שלא לסמוך עצמו; הוכרח מיושב חוזר מעומד.