✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה
סימן צ״ד · כיוון התפילה נכח ירושלים
צריך לכוין נגד ארץ ישראל — בחוץ לארץ כנגד ארץ ישראל, בארץ ישראל כנגד ירושלים, בירושלים כנגד המקדש; מי שאינו יכול לכוין הרוחות יכוין לבו לאביו שבשמים; והרוכב או היושב בספינה מתפלל דרך הילוכו
סימן צ״ד · ט׳ סעיפים
צריך לכוין נגד ארץ ישראל
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦
סימן זה מלמד את כיוון התפילה: העומד בחוץ לארץ מחזיר פניו כנגד ארץ ישראל, בארץ ישראל כנגד ירושלים, בירושלים כנגד המקדש ובית קדשי הקדשים; מי שאינו יכול לכוין הרוחות — יכוין לבו לאביו שבשמים; ודין הרוכב או היושב בספינה שמתפלל דרך הילוכו. טקסט עברי, ביאור והסבר של ט׳ הסעיפים, וכן מדור של מקרים מעשיים.
נושא: כיוון התפילה — נכח ירושלים, לכוין לבו לאביו שבשמים, מתפלל דרך הילוכו
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן צ״ד · ט׳ סעיפים
עריכה: רב יוסף חיים סממה
DAAT · daattorah.com
לימדונו חז״ל (ברכות ל׳.): היה עומד בחוץ לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל, היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים, היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש — המתפלל מכוין לבו למקום הקדושה לפי מקומו. הסימן עוסק בכיוון זה (נכח ירושלים), במי שאינו יכול לכוין את הרוחות, ובמתפלל בדרך. אנו לומדים כאן ברמת העיקרון; ולהנהגה האישית — יפנה אל המנהג ואל הוראת הרב.
📑 תוכן הלימוד
א. ט׳ הסעיפים — הכיוון נכח ירושלים (סעיף א-ב), לכוין לבו לאביו שבשמים (סעיף ג), הרוכב והיושב בספינה (סעיף ד-ה), חולה, סמיכה וחוזר מעומד (סעיף ו-ט)
1. מקרה מעשי — הכיוון בבית הכנסת: למזרח כנגד ארץ ישראל
2. מקרה מעשי — תפילה בדרך: מתפלל דרך הילוכו
3. מקרה מעשי — החולה והסמיכה: אפילו שוכב על צדו, שלא לסמוך עצמו
+ שאלות להבנה ולהעמקה
א. כיוון התפילה — ט׳ הסעיפים
צָרִיךְ לְכַוֵּן נֶגֶד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל — בשעת העמידה כל יהודי מכוין לבו ופניו למקום אחד: לפי מקומו מכוין כנגד ארץ ישראל, כנגד ירושלים, כנגד המקדש וכנגד בית קדשי הקדשים, ונמצאו כל ישראל מכוונים לבם למקום אחד. וכשאי אפשר לכוין הרוחות — העיקר הוא כוונת הלב: יכוין לבו לאביו שבשמים.
סעיף א-ב — נכח ירושלים: הכיוון לפי המקום
בקומו להתפלל, אם היה עומד בחוץ לארץ — יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ויכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בארץ ישראל — יחזיר פניו כנגד ירושלים ויכוין גם למקדש ולבית קדשי הקדשים. היה עומד בירושלים — יחזיר פניו למקדש ויכוין גם לבית קדשי הקדשים.
סעיף א: בקומו להתפלל, העומד בחוץ לארץ מחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ומכוין גם לירושלים ולמקדש ולבית קדשי הקדשים. העומד בארץ ישראל מחזיר פניו כנגד ירושלים. העומד בירושלים מחזיר פניו למקדש ולבית קדשי הקדשים.
מטרה אחת, במדרגות. בכל מקום מכוונים אל הנקודה הקדושה ביותר שאפשר: מחוץ לארץ אל ארץ ישראל, בארץ ישראל אל ירושלים, בעיר אל המקדש, עד בית קדשי הקדשים. וההגה (סעיף ב) מוסיף: אנו מחזירין פנינו למזרח, מפני שאנו יושבים במערבה של ארץ ישראל, ונמצא פנינו לארץ ישראל. ואין קובעים את הארון וצד התפילה כנגד זריחת השמש ממש (שזהו דרך המינים), אלא כנגד אמצע היום.
סעיף ג — מי שאינו יכול לכוין הרוחות
מי שאינו יכול לכוין הרוחות — יכוין לבו לאביו שבשמים.
סעיף ג: מי שאינו יכול לכוין את הרוחות (הכיוונים) — יכוין לבו לאביו שבשמים.
הכיוון הגשמי אינו אלא אמצעי; העיקר הוא כוונת הלב. מי שאינו יודע היכן המזרח — סומא, ההולך בדרך, החבוש — יכוין לבו לאביו שבשמים ותפילתו שלמה. הרי המקום שכולם פונים אליו אינו בעצם אלא זכר למי שמתפללים אליו.
סעיף ד-ה — הרוכב והיושב בספינה: תפילה בדרך
היה רוכב על החמור — אין צריך לירד ולהתפלל, אפילו אם יש לו מי שתופס חמורו, אלא מתפלל דרך הילוכו. וכן אם היה בספינה או על גבי קרון, אם יכול לעמוד עומד, ואם לאו יושב במקומו ומתפלל. והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו וישוב דעתו.
סעיף ד: הרוכב על החמור אין צריך לירד להתפלל — אפילו יש לו מי שתופס חמורו — אלא מתפלל דרך הילוכו. וכן בספינה או על גבי קרון: אם יכול לעמוד עומד, ואם לאו יושב במקומו ומתפלל. והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו וישוב דעתו.
התורה לא רצתה שההולך בדרך יאבד את כוונתו: שאם יעמוד, יקשה בעיניו איחור דרכו ולא יוכל לכוין. לכן מניחים לו להתפלל דרך הילוכו, אף שאין פניו כנגד ירושלים. ויש מחמירין לעמוד לכל הפחות בברכת אבות (תחילת העמידה), וראוי לחוש לדבריהם כשאינו במקום סכנה. והכלל: הכל לפי ישוב דעתו.
סעיף ו-ט — חולה, סמיכה וחוזר מעומד
חולה מתפלל אפילו שוכב על צדו, והוא שיכול לכוין דעתו. ויש ליזהר שלא לסמוך עצמו לעמוד או לחברו בשעת תפלה. ומי שהוכרח להתפלל מיושב, כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד ואינו צריך להוסיף בה דבר.
סעיף ו: חולה מתפלל אפילו שוכב על צדו, ובלבד שיכול לכוין דעתו. סעיף ח: יש ליזהר שלא לסמוך עצמו לעמוד או לחברו בשעת תפילה. סעיף ט: מי שהוכרח להתפלל מיושב, כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד ואינו צריך להוסיף בה דבר.
שלושה דינים בגוף שבשירות הכוונה: החולה מתפלל בתנוחה שיכול, ובלבד שדעתו מיושבת; אין סומכין עצמם בשעת העמידה (שצריך לעמוד כעבד לפני רבו); ומי שהתפלל מיושב מחמת אונס, כשיחזור לו כוחו חוזר ומתפלל מעומד — אך אינו צריך להוסיף דבר, שכבר קיים עיקר המצווה.
הסימן במשפט אחד: צריך לכוין את התפילה נכח ירושלים — מחוץ לארץ כנגד ארץ ישראל, מארץ ישראל כנגד ירושלים, מירושלים כנגד המקדש; מי שאינו יכול לכוין הרוחות יכוין לבו לאביו שבשמים; הרוכב או היושב בספינה מתפלל דרך הילוכו, הכל לפי ישוב דעתו; החולה מתפלל אפילו שוכב, אין סומכין עצמם, ומי שהתפלל מיושב באונס חוזר ומתפלל מעומד כשיוכל.
מקרים מעשיים
מקרה 1 — הכיוון בבית הכנסת
מצב: אני מתפלל בחוץ לארץ, במערבה של ארץ ישראל. לאן אחזיר פני ?
הנהגה: מחזיר פניו כנגד ארץ ישראל, ומכוין לבו לירושלים, למקדש ולבית קדשי הקדשים. וכיון שאנו יושבים במערבה של ארץ ישראל, פונים למזרח (הגה). לכן קובעים את הארון בכותל המזרחי. ולכיוון המדויק של עירך — כהוראת הרב.
מקרה 2 — תפילה בדרך
מצב: אני בדרך (רוכב, בספינה, ברכב) והגיע זמן התפילה. האם אעצור ?
הנהגה: הרוכב אינו צריך לירד — מתפלל דרך הילוכו; וכן בספינה או בקרון: אם יכול לעמוד עומד, ואם לאו יושב במקומו. ויש מחמירין לעמוד לכל הפחות באבות. והכל לפי הדרך ולפי ישוב הדעת; ולמעשה — כהוראת הרב.
מקרה 3 — החולה והסמיכה
מצב: חולה שאינו יכול לעמוד; או מי שרוצה להישען על הכותל בשעת העמידה. מה יעשה ?
הנהגה: החולה מתפלל בתנוחה שיכול, אפילו שוכב על צדו, ובלבד שיכול לכוין דעתו. ואין סומכין עצמם לעמוד או לחבר בשעת התפילה. ומי שהתפלל מיושב באונס חוזר ומתפלל מעומד כשיוכל. ולמקרי הגבול — כהוראת הרב.
שאלות להבנה
בדוק את הבנתך:
- לאן מחזיר פניו לפי אם הוא בחוץ לארץ, בארץ ישראל או בירושלים (סעיף א) ?
- למה מחזירין פנינו למזרח לפי ההגה (סעיף ב) ?
- מה עושה מי שאינו יכול לכוין את הרוחות, ומה למדים מכאן (סעיף ג) ?
- למה הרוכב יכול להתפלל דרך הילוכו בלי לירד (סעיף ד) ?
- האם החולה יכול להתפלל שוכב, וממה יש להיזהר בשעת העמידה (סעיף ו, ח) ?
להעמיק עוד
אם ברצונך להעמיק בסימן זה:
📖להצטרף לחברותא
- 📚 רמה 2 — למדן : לפלפול — נכח ירושלים — «יכוין את לבו כנגד קדש הקדשים» (ברכות ל׳.), ד׳ רוחות ומחזירין למזרח ; מתפלל דרך הילוכו — פטור העמידה והמחלוקת אם צריך לעמוד באבות ; מי שאינו יכול לכוין הרוחות — יכוין לבו לאביו שבשמים, ישוב הדעת כיסוד הכוונה
- ✨ רמה 3 — סיכום : לחזרה ולשינון מהיר
- 👑 רמה 4 — דעת הרב (אדמו״ר הזקן) : שיטת השולחן ערוך הרב — נכח ירושלים, לכוין לבו לאביו שבשמים, הרוכב והיושב בספינה