✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — התחלה

סימן רנ״ז · 8 סעיפים (שו״ע) + 13 סעיפים (שו״ע הרב)

הטמנת התבשילים החמים — חומרים מותרים, אסורים, יישום מודרני
סימן רנ״ז
דיני הטמנת החמין
🌱 רמת התחלה · מתחילים
✦ ❖ ✦

הסימן הגדול של הטמנה. כיצד ובמה מותר לעטוף את התבשילים החמים בערב שבת כדי שיישארו חמים בשבת? ההבחנה המרכזית: מוסיף הבל (חומר שמוסיף חום) לעומת אינו מוסיף הבל (חומר שרק שומר על החום). יישום ישיר לחמין המודרני, לקדרה התרמית, ולשמיכות של שבת. מסיים בקביעה תקיפה: מצוה להטמין לשבת.

נושא: עטיפת התבשילים החמים כדי שיישארו חמים בשבת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רנ״ז · 8 סעיפים · שבת מ״ז: – נ״א.

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 תכנית הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — שמונת הסעיפים
2. ההקשר הכללי — שהייה / חזרה / הטמנה: המשולש
3. מושג מפתח 1 — מוסיף הבל מול אינו מוסיף הבל
4. מושג מפתח 2 — טבלת החומרים (סעיף ג)
5. מושג מפתח 3 — דין ערב שבת מול בשבת
6. פירוט שמונת הסעיפים
7. שיטת הרמ״א — שמיכות + בדיעבד + מצוות החמין
8. נידונים מעשיים מודרניים — קדרה תרמית, אלומיניום, שמיכות
9. סיכום מעשי
10. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סעיף א — הכלל הגדול של ההטמנה

דִּינֵי הַטְמָנַת הַחַמִּין. וּבוֹ ח' סְעִיפִים: אֵין טוֹמְנִין בְּשַׁבָּת אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל, אֲבָל בִּסְפֵק חֲשֵׁיכָה טוֹמְנִין בּוֹ. וְאֵין טוֹמְנִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל אֲפִילּוּ מִבְּעוֹד יוֹם, וְאִם הִטְמִין בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל — הַתַּבְשִׁיל אָסוּר אֲפִילּוּ בְּדִיעֲבַד. וְדַוְקָא בְּצוֹנֵן שֶׁנִּתְחַמֵּם אוֹ שֶׁנִּצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ, אֲבָל בְּעוֹמֵד בַּחֲמִימוּתוֹ כְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה — מוּתָּר. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם שָׁכַח וְהִטְמִין בְּשׁוֹגֵג בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל — שָׁרֵי לֶאֱכוֹל [הגהות מרדכי]. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל זֶה אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כְּשֶׁעוֹשֶׂה לְצוֹרֶךְ לַיְלָה, אֲבָל כְּשֶׁמַּטְמִין לְצוֹרֶךְ מָחָר — מוּתָּר לְהַטְמִין מִבְּעוֹד יוֹם בְּדָבָר שֶׁמּוֹסִיף הֶבֶל [מרדכי ר"פ כירה וב"י ס"ס רנ"ג בשם שבולי לקט], וּבְדִיעֲבַד יֵשׁ לִסְמוֹךְ עַל זֶה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן.
דיני הטמנת החמין — ובו ח׳ סעיפים. אין טומנים בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל; אבל בספק חשיכה — טומנים בו. ואין טומנים בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום; ואם הטמין בדבר המוסיף הבל — התבשיל אסור אפילו בדיעבד. ודווקא בצונן שנתחמם או שנצטמק ויפה לו; אבל בעומד בחמימותו כשעה ראשונה — מותר.

הגהת הרמ״א: יש אומרים שאם שכח והטמין בשוגג בדבר המוסיף הבל — שרי לאכול [הגהות מרדכי]. ויש אומרים שכל זה אינו אסור אלא כשעושה לצורך הלילה; אבל כשמטמין לצורך מחר — מותר להטמין מבעוד יום בדבר שמוסיף הבל [מרדכי ר״פ כירה; ב״י סוף סימן רנ״ג בשם שיבולי הלקט]; ובדיעבד יש לסמוך על זה, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
סעיף א מציב 4 צירים:
  1. מתי: שבת / בין השמשות / ערב שבת — שלושה דינים שונים
  2. במה: מוסיף הבל / אינו מוסיף הבל — שתי קטגוריות
  3. עונש: אם עבר במוסיף הבל — איסור אכילה
  4. חריגים: מצב התבשיל + כוונה (לילה או בוקר)

סעיף ב — הבחנה בין הטמנה לשמירה

אֲפִילּוּ תַבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ — אָסוּר לְהַטְמִין בְּשַׁבָּת אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל. וּמִכָּל מָקוֹם, לָשׂוּם כֵּלִים עַל הַתַּבְשִׁיל כְּדֵי לְשָׁמְרוֹ מִן הָעַכְבָּרִים אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְטַנֵּף בַּעֲפָרוּרִית — שָׁרֵי, שֶׁאֵין זֶה כְּמַטְמִין לְהָחֵם אֶלָּא כְּשׁוֹמֵר וְנוֹתֵן כִּיסּוּי עַל הַקְּדֵירָה [וְעַיֵּן לְעֵיל סִי' רנ"ג].
אפילו תבשיל שנתבשל כל צורכו — אסור להטמינו בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל. ומכל מקום: לשים כלים על התבשיל כדי לשומרו מן העכברים, או כדי שלא יתטנף בעפרורית — שרי; שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדירה [ועיין לעיל סימן רנ״ג].
ההבחנה הרעיונית: המבחן: מה הכוונה שלי? אם רצוני לשמור על החום — הטמנה. אם רצוני לשמור על הניקיון — שמירה. הכיסוי הרגיל של הקדרה הוא שמירה (אלא אם כן יש כוונה מיוחדת לשמור על החום).

סעיף ג — רשימת החומרים

אֵלּוּ הֵם דְּבָרִים הַמּוֹסִיפִים הֶבֶל: פְּסוֹלֶת שֶׁל זֵיתִים אוֹ שֶׁל שׁוּמְשְׁמִין, וְזֶבֶל, וּמֶלַח, וְסִיד, וְחוֹל, בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים, וְתֶבֶן, וְזַגִּים, וּמוֹכִין, וַעֲשָׂבִים, בִּזְמַן שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן לַחִין. וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָם מוֹסִיפִים הֶבֶל: כְּסוּת, וּפֵירוֹת, וְכַנְפֵי יוֹנָה הגה: אוֹ שְׁאָר נוֹצוֹת (מהרר"א בהגהות), וּנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן, וּנְסוֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁין (פֵּרוּשׁ: הַקַּשׁ הַדַּק הַנּוֹפֵל מִן הָעֵץ כְּשֶׁמְּגָרְרִים אוֹתוֹ בַּמְּגֵרָה). הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּמוּתָּר לְהַטְמִין בִּסְלָעִים, אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹסִיפִין הֶבֶל, דְּמִלְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא לָא גָּזְרוּ בֵּיהּ רַבָּנָן [תוס' ומרדכי ריש פ' לא יחפור].
דברים המוסיפים הבל: פסולת של זיתים או של שומשמין, זבל, מלח, סיד, חול — בין לחים בין יבשים — תבן, זגים, מוכין ועשבים, בזמן ששלושתם לחים.

דברים שאינם מוסיפים הבל: כסות, פירות, כנפי יונה (הגהת הרמ״א: או שאר נוצות [מהרר״א בהגהות]), נעורת של פשתן ונסורת של חרשים (הקש הדק הנופל מן העץ כשמגררים אותו במגרה).

הגהת הרמ״א: יש אומרים שמותר להטמין בסלעים, אף שמוסיפים הבל — שמילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן [תוספות ומרדכי ריש פרק לא יחפור].
הקריטריון המבחין: חומרים מוסיפי הבל הם אלו שמייצרים חום משלהם על ידי תסיסה, תגובה כימית, או כושר אגירה. האחרים רק שומרים על החום של התבשיל.

סעיף ד — לכסות, להוסיף, להחליף בשבת

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין טוֹמְנִין בְּשַׁבָּת אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין מוֹסִיף הֶבֶל — אִם טָמַן בּוֹ מִבְּעוֹד יוֹם וְנִתְגַּלָּה מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה, מוּתָּר לַחֲזוֹר וּלְכַסּוֹתוֹ. וְכֵן אִם רָצָה לְהוֹסִיף עָלָיו בְּשַׁבָּת — מוֹסִיף. וְכֵן אִם רָצָה לִיטְּלוֹ כּוּלּוֹ וְלָתֵת אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ, בֵּין שֶׁהָרִאשׁוֹן חַם יוֹתֵר מֵהַשֵּׁנִי בֵּין שֶׁהַשֵּׁנִי חַם יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן, אֲפִילּוּ לֹא הָיָה מְכוּסֶּה אֶלָּא בְּסָדִין — יָכוֹל לִיטְּלוֹ וּלְכַסּוֹתוֹ בִּגְלוּפְקְרִין. וְהוּא שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה הַקְּדֵירָה כָּל צָרְכּוֹ; אֲבָל אִם אֵינָהּ מְבוּשֶּׁלֶת כָּל צָרְכּוֹ — אֲפִילּוּ לְהוֹסִיף עַל הַכִּסּוּי אָסוּר, שֶׁתּוֹסֶפֶת זֶה גּוֹרֵם לָהּ לְהִתְבַּשֵּׁל.
שלוש פעולות מותרות בשבת על הטמנה קיימת: (1) לחזור ולכסות מה שנתגלה משחשיכה; (2) להוסיף על הכיסוי בשבת; (3) להחליף את הכיסוי כולו — בין שהראשון חם מהשני בין להפך, אפילו היה מכוסה בסדין יכול ליטלו ולכסותו בגלופקרין (שמיכה עבה). והוא שנתבשלה הקדירה כל צורכה; אבל אם אינה מבושלת כל צורכה — אפילו להוסיף על הכיסוי אסור, שתוספת זו גורמת לה להתבשל.

סעיף ה — לפנות בשבת

אִם פִּינָּה הַתַּבְשִׁיל בְּשַׁבָּת מִקְּדֵירָה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ לִקְדֵירָה אַחֶרֶת — מוּתָּר לְהַטְמִינוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל.
אם פינו בשבת את התבשיל מקדרת הבישול המקורית לקדרה אחרת — מותר להטמינו בדבר שאינו מוסיף הבל. מדוע יוצא דופן? הפינוי הוא שינוי כלי, ונחשב כמצב חדש — וההטמנה בשבת אסורה רק בהמשך של המצב המקורי.

סעיף ו — להטמין דבר צונן

מֻתָּר לְהַטְמִין בְּשַׁבָּת דָּבָר צוֹנֵן בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל — כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַנֵּן בְּיוֹתֵר אוֹ כְּדֵי שֶׁתָּפֵיג צִנָּתוֹ. אֲבָל בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל — וַאֲפִילּוּ לְהַטְמִין צוֹנֵן גָּמוּר וַאֲפִילּוּ מִבְּעוֹד יוֹם — נַמִּי אָסוּר.
מותר בשבת: לעטוף דבר צונן בחומר שאינו מוסיף הבל כדי שלא יצטנן יותר, או על מנת שתפיג צינתו. אסור: לעטוף דבר צונן גמור במוסיף הבל — אפילו בערב שבת.

סעיף ז — תבשיל המבושל כל צרכה

כָּל הֵיכָא דְּאָסְרִינַן הַטְמָנָה — אֲפִילּוּ בִּקְדֵירָה מְבוּשֶּׁלֶת כָּל צָרְכָּהּ אָסְרִינַן, וַאֲפִילּוּ מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ. הגה: וְכֵן עִיקָּר. וְיֵשׁ מְקִילִין וְאוֹמְרִים דְּכָל שֶׁהוּא חַי לְגַמְרֵי אוֹ נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ — מוּתָּר בְּהַטְמָנָה כְּמוֹ בְּשִׁהוּי, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִי' רנ"ג. וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהָקֵל עַל פִּי סְבָרָא זוֹ — אֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, אֲבָל אֵין לִנְהוֹג כֵּן בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת.
כל מקום שאסרנו הטמנה — אסור אפילו בקדירה מבושלת כל צורכה, ואפילו מצטמק ורע לו.

הגהת הרמ״א: וכן עיקר. ויש מקילים ואומרים שכל שהוא חי לגמרי או נתבשל כל צורכו — מותר בהטמנה כמו בשהייה, כמו שנתבאר לעיל סימן רנ״ג; ובמקום שנהגו להקל על פי סברא זו — אין למחות בידם, אבל אין לנהוג כן בשאר מקומות.

סעיף ח — קדרה + שמיכות + מצוות החמין

אַף עַל פִּי שֶׁמּוּתָּר לְהַשְׁהוֹת קְדֵירָה עַל גַּבֵּי כִּירָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גֶּחָלִים עַל פִּי הַדְּרָכִים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּסִי' רנ"ג — אִם הוּא מְכוּסֶּה בִּבְגָדִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּגָדִים אֵינָם מוֹסִיפִין הֶבֶל מֵחֲמַת עַצְמָן, מִכָּל מָקוֹם מֵחֲמַת אֵשׁ שֶׁתַּחְתֵּיהֶם מוֹסִיף הֶבֶל [וְאָסוּר]. וּמִיהוּ, כָּל שֶׁהוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין הַבְּגָדִים נוֹגְעִים בַּקְּדֵירָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אֵשׁ תַּחְתֶּיהָ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה דֶּרֶךְ הַטְמָנָה — שָׁרֵי. הִלְכָּךְ, הֵיכָא שֶׁמַּעֲמִיד קְדֵרָה עַל כִּירָה אוֹ כוּפָּח שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גֶּחָלִים וְאֵין שׁוּלֵי הַקְּדֵירָה נוֹגְעִים בַּגֶּחָלִים — שִׁיהוּי מִקְּרֵי, וּמוּתָּר עַל פִּי הַדְּרָכִים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּסִימָן רנ"ג. וְאִם נָתַן עַל הַקְּדֵירָה כְּלִי רָחָב שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בְּצִדֵּי הַקְּדֵירָה, וְנָתַן בְּגָדִים עַל אוֹתוֹ כְּלִי רָחָב — מוּתָּר, דְּכֵיוָן שֶׁאֵין הַבְּגָדִים נְתוּנִים אֶלָּא עַל אוֹתוֹ כְּלִי רָחָב שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בְּצִידֵי קְדֵירָה — אֵין כָּאן הַטְמָנָה. וְכֵן מוּתָּר לְהַנִּיחַ הַקְּדֵירָה בַּתַּנּוּרִים שֶׁלָּנוּ עַל יְדֵי שֶׁיִּתֵּן בְּתוֹכָהּ חֲתִיכָה חַיָּה, וְהוּא שֶׁלֹּא תְּהֵא הַקְּדֵירָה נוֹגַעַת בַּגֶּחָלִים; וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּכַסֶּה פִּי הַתַּנּוּר בִּבְגָדִים, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַבְּגָדִים נוֹגְעִים בַּקְּדֵירָה — לָאו הַטְמָנָה הוּא, וְשָׁרֵי. הגה: וְהַטְמָנָה שֶׁעוֹשִׂין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ, שֶׁמַּטְמִינִים בְּתַנּוּר וְטָחִין פִּי הַתַּנּוּר בְּטִיט — שָׁרֵי לְכוּלֵּי עָלְמָא (א"ז ותרומת הדשן סי' ס"ט ואגור), וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִי' רנ"ד וְיִתְבָּאֵר לְקַמָּן סוֹף סִי' רנ"ט. וּמִצְוָה לְהַטְמִין לְשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל חַמִּין בְּשַׁבָּת, כִּי זֶה מִכְּבוֹד וְעוֹנֶג שַׁבָּת. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַחֲכָמִים וְאוֹסֵר אֲכִילַת חַמִּין בְּשַׁבָּת — חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא אֶפִּיקוֹרֶס הוּא (בעל המאור פרק במה טומנין וכל בו).
אף שמותר להשהות קדירה על גבי כירה שיש בה גחלים לפי הדרכים שנתבארו בסימן רנ״ג — אם היא מכוסה בבגדים, אף שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמם, מכל מקום מחמת האש שתחתיהם הם מוסיפים הבל — ואסור. ומיהו, כל שאין הבגדים נוגעים בקדירה, אף שיש אש תחתיה, כיוון שאינו עושה דרך הטמנה — שרי. הלכך: המעמיד קדירה על כירה או כופח שיש בהם גחלים ואין שולי הקדירה נוגעים בגחלים — "שיהוי" מקרי, ומותר על פי דרכי סימן רנ״ג; נתן על הקדירה כלי רחב שאינו נוגע בצידי הקדירה ונתן בגדים על אותו כלי — מותר, שאין כאן הטמנה; וכן מותר להניח את הקדירה בתנורים שלנו על ידי שייתן בתוכה חתיכה חיה, ובלבד שלא תהא הקדירה נוגעת בגחלים — ואף שמכסה את פי התנור בבגדים, כיוון שאין הבגדים נוגעים בקדירה, אין זו הטמנה ושרי.

הגהת הרמ״א: וההטמנה שעושים במדינות אלו — שמטמינים בתנור וטחים את פי התנור בטיט — שרי לכולי עלמא [א״ז; תרומת הדשן סימן ס״ט; אגור], כמו שנתבאר לעיל סימן רנ״ד ויתבאר לקמן סוף סימן רנ״ט. ומצווה להטמין לשבת כדי שיאכל חמין בשבת, כי זה מכבוד ועונג שבת; וכל מי שאינו מאמין בדברי החכמים ואוסר אכילת חמין בשבת — חוששים שמא אפיקורוס הוא [בעל המאור פרק במה טומנין; כל בו].
קביעה יסודית של הרמ״א: החמין (= חמין / חולנט) בשבת — מצוה. זה כבוד שבת. הסירוב מקושר היסטורית לקראים — זה סימן זיהוי של אמונה רבנית.

2. ההקשר הכללי

במה עוסק סימן זה?

סימן רנ״ז הוא החלק השלישי של משולש בישול השבת:

סימןנושאשאלה מרכזית
רנ״גשהייה / חזרהלהשהות קדרה על האש / להחזירה
רנ״דתבשילים מיוחדיםצלי, לחם, קטניות
רנ״זהטמנהלעטוף את הקדרה בבידוד
הסוגיא היסודית מן התלמוד — שבת מ״ז:–נ״א.: "במה טומנין ובמה אין טומנין". הגמרא מונה את החומרים ומציבה את הקריטריון: מוסיף הבל (שמוסיף) לעומת אינו מוסיף הבל (שאינו מוסיף). הבחנה זו מבנה את כל הסימן.

הקשר עם הסימנים הסמוכים

סימןנושאקשר
רנ״גשהייה, חזרה, פלטהמסגרת כללית — סימן רנ״ז מדייק את היבט הבידוד
רנ״דתבשילים מיוחדיםהמשך בישול השבת
רנ״ההדלקת האשמסגרת חומרית
רנ״והכרזה ציבוריתמסגרת זמנית/חברתית
רנ״זהטמנה — לעטוף—
רנ״ח–רנ״טהכנת החולנט / חמיןהמשך מעשי

3. מושג מפתח 1 — מוסיף הבל מול אינו מוסיף הבל

מוֹסִיף הֶבֶל (מילולית "מוסיף הבל/חום") = חומר המייצר חום משלו על ידי תסיסה, תגובה כימית, או כושר אגירה. אֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל = חומר שרק שומר על חום התבשיל (אפקט בידוד פסיבי).
קטגוריהקריטריון פיזיקליתוצאה הלכתית
מוסיף הבלחום פעיל: תסיסה, תגובה, אגירהאסור בשבת וגם בערב שבת להטמנה
אינו מוסיף הבלשמירה פסיבית של החום (מבדד)אסור בשבת; מותר בערב שבת
הסברה: מוסיף הבל = שווה ערך כמעט לבישול (החום עולה, יכול להצטבר). לכן אפילו בערב שבת זה מסוכן. אינו מוסיף הבל = שמירת חום פשוטה. מותר לפני שבת; אסור בשבת משום שמעשה העטיפה נראה כהתערבות חימום.

4. מושג מפתח 2 — טבלת החומרים

חומרקטגוריההערה
פסולת זיתים (גפת)מוסיף הבלתוסס
פסולת שומשמיןמוסיף הבלכנ״ל
זבלמוסיף הבלתסיסה ביולוגית
מלחמוסיף הבלעם לחות, מפיק חום
סידמוסיף הבלתגובה אקסותרמית
חול — לח או יבשמוסיף הבלכושר אגירה
תבןמוסיף הבלתסיסה
זגיםמוסיף הבלתסיסה
מוכיןמוסיף הבלכנ״ל
עשבים לחיםמוסיף הבלאם כולם לחים
— גבול —
כסותאינו מוסיף הבלבד יבש, מבדד פסיבי
פירותאינו מוסיף הבל—
נוצות (כנפי יונה / כל נוצה)אינו מוסיף הבלרמ״א: כל נוצה
נעורת פשתןאינו מוסיף הבל—
נסורת חרשיםאינו מוסיף הבליבש
אבניםמחלוקת — רמ״א: מותר (נדיר)מקרה חריג
סיווג מודרני (לפי מדע בן זמננו):

5. מושג מפתח 3 — דין ערב שבת מול בשבת

מתיאינו מוסיף הבלמוסיף הבל
ערב שבת (לכתחילה)מותראסור (עונש אם בדיעבד)
בין השמשותמותראסור
בשבת עצמהאסור (פרט למקרי סעיף ד: לכסות, להוסיף, להחליף)אסור
הסברה של שלוש הזמנים:
  1. ערב שבת = עדיין חול → מותר פרט לסיכון הפעיל (מוסיף הבל)
  2. בין השמשות = מרחב מעבר — המנהג העתיק מתיר את שאינו מוסיף
  3. בשבת = קדוש → ההטמנה כשלעצמה אסורה, משום שהיא נותנת מראית עין של פעולה תרמית

6. פירוט שמונת הסעיפים

סעיף א — כלל יסוד + שלושת הזמנים

סיכום: שבת — אסור בכל; בין השמשות — מותר אינו מוסיף הבל; ערב שבת — מותר אינו מוסיף הבל בלבד. בדיעבד אם עבר במוסיף הבל: התבשיל אסור. הגהת הרמ״א: ניואנס (שכחה + בוקר).

סעיף ב — הבחנה הטמנה/שמירה

כיסוי רגיל = שמירה, ולא הטמנה. אלומיניום לשמירה מזיהומים = שמירה. אבל אלומיניום הדוק כדי לשמור על החום = הטמנה. הכוונה משנה.

סעיף ג — קטלוג החומרים

הטבלה הגדולה (ראה מושג מפתח 2). בזמן המחבר: חומרים חקלאיים. כיום: התאמה לחומרים מודרניים (שמיכה, אלומיניום, פוליסטירן = אינו מוסיף הבל; שמיכה חשמלית = מוסיף הבל).

סעיף ד — שלוש פעולות מותרות בשבת על הטמנה קיימת

פעולהתנאי
לכסות מה שנתגלהתבשיל מבושל כל צורכו
להוסיף על הכיסויתבשיל מבושל כל צורכו
להחליף לגמריתבשיל מבושל כל צורכו, לא משנה אם החדש חם יותר או קר יותר

סעיף ה — לפנות בשבת מתיר הטמנה

מקרה מעשי: להגיש את החולנט בקערה גדולה על השולחן. מותר אחר כך לעטוף אותו (במגבת למשל) כדי שלא יצטנן יותר מדי לפני סוף הסעודה. לא בחומר שמוסיף.

סעיף ו — הטמנת דבר צונן בשבת

מותר בשבת לשים בקבוק מים קרים במגבת כדי שלא יצטנן יותר. אסור לשים אותו בחול (מוסיף הבל) — אפילו צונן גמור, אפילו בערב שבת.

סעיף ז — חומרא אפילו בכל צורכה

חומר איסור ההטמנה (בשבת) אינו תלוי במצב התבשיל. אפילו כל צורכו, אפילו מצטמק ורע לו — אסור. שונה מסימן רנ״ג (שהייה) שבו מצבים אלו היו הקלות.

סעיף ח — השמיכות והמצוה

שילוב כירה + שמיכות: + מצוה להטמין לשבת (רמ״א) — זה כבוד שבת.

7. שיטת הרמ״א

נושאשיטת הרמ״א
שוגג במוסיף הבל (סעיף א)מותר בדיעבד (מרדכי)
להטמין בערב שבת לבוקר (לא ללילה)מותר לכתחילה (שיבולי הלקט); אינו מנהג קבוע
נוצות שאינן של יונה (סעיף ג)כל נוצה — אינו מוסיף הבל
אבנים (סעיף ג)מותר אף שמוסיפות — מקרה חריג
סטטוס בדיעבד לכל צורכה (סעיף ז)"וכן עיקר" — חומרא; אך מנהג להקל אפשרי במקומות
תנור סתום בטיט (סעיף ח)"שרי לכולי עלמא" — מותר לכולם, קשור לסימן רנ״ד
מצוות החמין (סעיף ח)קביעה חזקה: "כי זה מכבוד ועונג שבת"
סירוב מאכילת חמין בשבת"חוששים שמא אפיקורס הוא"
הקביעה התיאולוגית־מעשית של הרמ״א: אכילת חם בשבת היא סימן זיהוי. הקראים אכלו רק קר (איסור כל אש). החולנט הוא הביטוי החי של הפירוש הנכון ל"לא תבערו אש" (שמות לה, ג).

8. נידונים מעשיים מודרניים

מקרה 1 — קדרה תרמית (סלואו קוקר / קרוק־פוט)

המקרה: חולנט בקרוק־פוט מודלק בערב שבת לשבת בצהריים.
הוראה:

מקרה 2 — אלומיניום על הקדרה

המקרה: לכסות את החולנט בערב שבת בנייר אלומיניום, ולשים על הפלטה.
הוראה:

מקרה 3 — שמיכות על הקדרה + פלטה

המקרה: לכסות את החולנט על הפלטה בשמיכה עבה לשמור על החום עד הצהריים.
הוראה:

מקרה 4 — קדרה תרמית קלאסית (ללא חשמל)

המקרה: לשים את החולנט בקדרה תרמית עם דפנות כפולות כדי לשמור על החום עד הצהריים.
הוראה:

מקרה 5 — שמיכה מחממת / שטיח חימום חשמלי

המקרה: להניח את החולנט על שטיח חימום חשמלי עם שמיכה מעל.
הוראה:

מקרה 6 — להגיש את החולנט בקערה גדולה על השולחן

המקרה: להוציא את החולנט מהפלטה, להגיש אותו בקערה עמוקה, לעטוף במגבת כדי שלא יצטנן לפני סוף הסעודה.
הוראה:

9. סיכום מעשי של הסימן

חמשת הלקחים של סימן רנ״ז:
  1. שלוש דרגות זמן: שבת (איסור מוחלט) / בין השמשות (מותר אינו מוסיף הבל) / ערב שבת (מותר אינו מוסיף הבל בלבד)
  2. שתי קטגוריות חומרים: מוסיף הבל (אסור אפילו בערב שבת) / אינו מוסיף הבל (מותר בערב שבת)
  3. הבחנה הטמנה / שמירה: כיסוי = שמירה (מותר); עטיפה בכוונת חימום = הטמנה
  4. שמיכות + פלטה = מלכודת: אם נוגעות בקדרה, הופך להטמנה במוסיף הבל אסורה
  5. מצוות החמין בשבת — קביעה תיאולוגית חזקה (רמ״א)

טבלת החלטה מעשית

מצבהוראה
חולנט בקרוק־פוט בערב שבת 17:00מותר (כלול בסימן רנ״ג)
שמיכה סביב הקרוק־פוטאסור (הטמנה במוסיף הבל)
קדרה תרמית קלאסית סגורה בערב שבתמותר (אינו מוסיף הבל, ערב שבת)
אלומיניום ככיסוי על קדרה/פלטהמותר (שמירה או הטמנה אינו מוסיף בערב שבת)
שמיכה עבה על קדרה + פלטה, נוגעתאסור (סעיף ח)
שמיכה מופרדת על ידי קערה הפוכה/בלעךמותר (אין הטמנה)
שטיח חימום חשמלי + שמיכהאסור אפילו בערב שבת (מוסיף הבל)
לפנות חולנט בשבת ולהטמין במגבתמותר (סעיף ה)
לכסות בשבת מה שנתגלה (מערב שבת)מותר (סעיף ד)
בקבוק מים קרים במגבת בשבתמותר (סעיף ו)
בקבוק מים קרים בחולאסור אפילו בערב שבת (סעיף ו)
סירוב מאכילת חמין בשבתסימן אפיקורס (רמ״א סעיף ח)

חמש המצוות המעשיות של סימן רנ״ז

  1. להבחין בין מה שמוסיף (מוסיף הבל) ובין מה ששומר בלבד — לעולם אין מוסיף הבל בהטמנה, אפילו בערב שבת
  2. ערב שבת = להטמין באינו מוסיף הבל מותר; שבת = לא להטמין חדש (פרט לסעיפים ד-ה-ו)
  3. שמיכות על קדרה + פלטה = מלכודת — אסור להן לגעת ישירות בקדרה אם הפלטה מחממת
  4. אלומיניום או כיסוי = שמירה (מותר) כל עוד אין כוונה "לחמם יותר"
  5. מצוות החמין בשבת — לאכול חם = כבוד שבת. זהות הלכתית.

10. שאלות הבנה

בדוק את הבנתך:
  1. מהו ההבדל בין שהייה (סימן רנ״ג) לבין הטמנה (סימן רנ״ז)?
  2. מהן שלוש דרגות הזמן (שבת / בין השמשות / ערב שבת) והכללים שלהן?
  3. תן 5 דוגמאות לחומרים מוסיף הבל ו-5 דוגמאות אינו מוסיף הבל.
  4. מדוע החול הוא מוסיף הבל אפילו יבש?
  5. מהו ההבדל בין הטמנה לשמירה (סעיף ב)?
  6. בסעיף ד, אילו שלוש פעולות מותרות בשבת על הטמנה קיימת?
  7. מדוע מותר להטמין בשבת דבר צונן ולא דבר חם?
  8. בסעיף ח, מה ההבדל בין שמיכה הנוגעת לזו שאינה נוגעת בקדרה?
  9. מדוע אומר הרמ״א שסירוב מהחמין בשבת הוא סימן אפיקורס?
  10. איך לחבר בין סימן רנ״ז לסימן רנ״ג לחולנט המודרני?
להעמיק בסימן זה:
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן רנ״ח ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן רנ״ז · רמה 1 — התחלה
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא