Daat HaRav — The Alter Rebbe's Shulchan Aruch on Siman רס"ח

דִּין הַטּוֹעֶה בִּתְפִלַּת שַׁבָּת וּבוֹ י"ח סְעִיפִים:

צָרִיךְ לוֹמַר פָּרָשַׁת "וַיְכֻלּוּ" בִּתְפִלַּת עַרְבִית. וְכָל הַמִּתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר "וַיְכֻלּוּ" — מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה שׁוּתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְכֻלּוּ", אַל תִּקְרֵי "וַיְכֻלּוּ", אֶלָּא "וַיְכַלּוּ", כְּלוֹמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וָהוּא:

The law of one who errs in the tefillah of Shabbos — and it contains 18 seifim:

One must say the parashah of "Vayechulu" in the tefillah of Maariv. And whoever davens and says "Vayechulu" — Scripture credits him as though he had become a partner with the Holy One blessed be He in the work of creation. As it is said "Vayechulu" — do not read "Vayechulu" but rather "Vayechalu" ("and they completed"), as if to say: the Holy One blessed be He and he:

אִם טָעָה וְהִתְחִיל בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל, אִם נִזְכַּר בְּאֶמְצַע בְּרָכָה — צָרִיךְ לִגְמוֹר כָּל אוֹתָהּ בְּרָכָה, וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל בְּרָכָה אֶמְצָעִית שֶׁל שַׁבָּת, בֵּין שֶׁנִּזְכַּר בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל שֶׁהִיא אַתָּה "חוֹנֵן", וּבֵין שֶׁנִּזְכַּר בִּשְׁאָר בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל, וְכֵן בְּיוֹם טוֹב, לְפִי שֶׁמִּן הַדִּין הָיָה רָאוּי לְתַקֵּן גַּם בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב כָּל בְּרָכוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת כְּמוֹ בְּחֹל וּלְהַזְכִּיר קְדֻשַׁת הַיּוֹם בָּעֲבוֹדָה כְּמוֹ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, אֶלָּא שֶׁמִּפְּנֵי כְּבוֹד שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב לֹא הִטְרִיחוּהוּ חֲכָמִים, וְתִקְּנּוּ בְּרָכָה אַחַת אֶמְצָעִית לִקְדֻשַׁת הַיּוֹם, אִם כֵּן זֶה שֶׁהִתְחִיל בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל — יֵשׁ לוֹ לִגְמוֹר אוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁהִתְחִיל, כֵּיוָן שֶׁהִיא רְאוּיָה לְאָמְרָהּ עַתָּה מִן הַדִּין:

If one erred and began the weekday middle berachos: if he caught himself in the midst of a berachah — he must finish that entire berachah, and then begin the middle berachah of Shabbos. This holds both when he caught himself in the first of the weekday middle berachos, namely "Atah chonein", and when he caught himself in the other weekday middle berachos; and similarly on Yom Tov. The reason: by strict law it would have been fitting to institute on Shabbos and Yom Tov too all the middle berachos as on a weekday, mentioning the kedushah of the day within the berachah of the Avodah, as on Rosh Chodesh and Chol HaMoed. But in honor of Shabbos and Yom Tov, the Sages did not impose this burden and instituted a single middle berachah for the kedushas hayom. Therefore one who began the weekday middle berachos should finish the berachah he began, since it would have been fitting to say it now by strict law:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְפִלַּת עַרְבִית, אוֹ שַׁחֲרִית, אוֹ מִנְחָה, אֲבָל בְּמוּסָף, אִם הִתְחִיל בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל — צָרִיךְ לִפְסוֹק בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה שֶׁנִזְכַּר בָּהּ וּלְהַתְחִיל אֶמְצָעִית שֶׁל תְּפִלַּת מוּסָף, לְפִי שֶׁבִּתְפִלַּת מוּסָף לֹא הָיָה רָאוּי כְּלָל מִן הַדִּין לְהִתְפַּלֵּל כָּל הָאֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל אֶלָּא בְּרָכָה אַחַת שֶׁל מוּסָף בִּלְבַדָּהּ, שֶׁהֲרֵי אַף בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד שֶׁהִטְרִיחוּ לְהִתְפַּלֵּל י"ח עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה וְאַף עַל פִּי כֵן בְּמוּסָף אֵין מִתְפַּלְלִין אֶלָּא ז' בְּרָכוֹת, אִם כֵּן אֵין הַטַּעַם מִפְּנֵי הַטֹּרַח אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵין צָרִיךְ יוֹתֵר. וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה. וּסְפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל:

In what case is this stated? In the tefillah of Maariv, Shacharis, or Mincha; but in Mussaf, if one began the weekday middle berachos he must stop in the middle of the berachah he caught himself in, and begin the middle berachah of Mussaf. For at Mussaf it was by strict law not fitting at all to daven all the weekday middle berachos but only the single Mussaf berachah. Indeed, even on Rosh Chodesh and Chol HaMoed, where they imposed davening the 18 (י"ח) at Maariv, Shacharis, and Mincha — nevertheless at Mussaf one davens only 7 berachos. So the reason is not because of the burden, but because no more is needed. And some dispute this. And in safek berachos one is lenient:

אֲפִלּוּ אִם לֹא הִתְחִיל אֶלָּא תֵּבָה אַחַת מֵהַבְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל חֹל שֶׁנִּזְכַּר בָּהּ — צָרִיךְ לִגְמוֹר אֶת כֻּלָּהּ. בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׁאָר כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֶמְצָעִיּוֹת, חוּץ מִבִּרְכַּת "אַתָּה חוֹנֵן", שֶׁאִם לֹא אָמַר אֶלָּא תֵּבַת "אַתָּה" בִּלְבַדָּהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לוֹמַר "אַתָּה חוֹנֵן", שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא חֹל, וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁאָמַר "חוֹנֵן" — לֹא יִגְמוֹר אוֹתָהּ בְּרָכָה, אֶלָּא יֹאמַר מִיָּד "קִדַּשְׁתָּ אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי כוּ'", אִם הוּא בְּעַרְבִית, וְכֵן אִם הוּא בְּמִנְחָה — יֹאמַר מִיָּד "אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד כוּ'", לְפִי שֶׁלֹּא הִתְחִיל עֲדַיִן תְּפִלַּת חֹל בְּפִיו, שֶׁתֵּבַת "אַתָּה" הִיא גַם כֵּן בִּתְפִלַּת שַׁבָּת. וְאַף שֶׁהָיְתָה מַחֲשַׁבְתּוֹ עַל תְּפִלַּת הַחֹל — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁאֵין הַבְּרָכָה נִפְסֶדֶת בִּשְׁבִיל כַּוָּנָה אַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן ר"ט.

אֲבָל אִם הוּא בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁאֵין תֵּבַת "אַתָּה" בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה, אִם כֵּן זֶה שֶׁאָמַר "אַתָּה" שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא חֹל, הֲרֵי הִתְחִיל בִּתְפִלַּת הַחֹל, וְצָרִיךְ לִגְמוֹר אוֹתָהּ בְּרָכָה, וְאַחַר כָּךְ יַתְחִיל "יִשְׂמַח מֹשֶׁה".

אֲבָל אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת אֶלָּא שֶׁנִּכְשַׁל בִּלְשׁוֹנוֹ מֵחֲמַת הֶרְגְלוֹ כָּל יְמוֹת הַחֹל וְאָמַר תֵּבַת "אַתָּה" וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁאָמַר "חוֹנֵן" — לֹא יִגְמוֹר אוֹתָהּ בְּרָכָה, אֶלָּא חוֹזֵר לִתְפִלַּת שַׁבָּת, לְפִי שֶׁהֲרֵי זֶה כְּהֶחֱלִיף תְּפִלָּה שֶׁל שַׁבָּת זוֹ בְּזוֹ, כֵּיוָן שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת, וְלֹא אָמַר אֶלָּא תֵּבַת "אַתָּה" שֶׁיֶּשְׁנָהּ גַּם כֵּן בִּתְפִלּוֹת הַשַּׁבָּת, כְּגוֹן "אַתָּה קִדַּשְׁתָּ" אוֹ "אַתָּה אֶחָד", וְאִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה יָכוֹל לוֹמַר "קִדַּשְׁתָּ" אוֹ "אֶחָד" אַחַר תֵּבַת "אַתָּה" שֶׁאָמַר, אִם כֵּן לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן שֶׁל חֹל. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין צָרִיךְ לוֹמַר "קִדַּשְׁתָּ" אוֹ "אֶחָד", אֶלָּא יֹאמַר מִיָּד "יִשְׂמַח מֹשֶׁה", וְיִהְיֶה פֵּרוּשׁ דְּבָרָיו: "אַתָּה" הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, "יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ":

Even if one only began with a single word of the weekday middle berachos in which he caught himself — he must finish the whole berachah. In what case is this stated? In all the other middle berachos, except for the berachah "Atah chonein": if he said only the word "Atah" alone — even though he intended to say "Atah chonein" because he thought it was a weekday, and he caught himself before saying "chonein" — he does not finish that berachah. Rather, he says immediately "Kidashta es yom hashevii…" if he is at Maariv; and likewise if he is at Mincha — he says immediately "Echad u'shmecha echad…", because he has not yet begun the weekday tefillah with his mouth: the word "Atah" is found in the Shabbos tefillah as well. And although his thought was on the weekday tefillah — that does not matter, for a berachah is not invalidated on account of another intention, as explained in siman 209.

But if he is in the tefillah of Shacharis, where the word "Atah" does not appear in that tefillah, then he who said "Atah" thinking it was a weekday — has indeed begun the weekday tefillah, and he must finish that berachah and afterwards begin "Yismach Moshe".

But if he knew it was Shabbos but stumbled on his tongue out of weekday habit and said the word "Atah", and caught himself before saying "chonein" — he does not finish that berachah, but returns to the Shabbos tefillah. For this is like one who merely substituted one Shabbos tefillah for another, since he knows it is Shabbos, and he only said the word "Atah", which appears in the Shabbos tefillos too — e.g., "Atah kidashta" or "Atah echad". Had he wanted, he could have said "kidashta" or "echad" after the word "Atah" he uttered. He has therefore not yet begun the weekday [tefillah]. Nevertheless, he need not say "kidashta" or "echad", but says immediately "Yismach Moshe"; and the meaning of his words will be: "Atah" — Holy One blessed be He, "Yismach Moshe bematnas chelko":

מִי שֶׁטָּעָה וְהִתְחִיל תְּפִלָּה שֶׁל חֹל בְּשַׁבָּת — סִמָּן רַע לוֹ, וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וִיהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה:

One who erred and began a weekday tefillah on Shabbos — it is a bad sign for him: let him examine his deeds and reflect on teshuvah:

יֵשׁ נוֹהֲגִים מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לוֹמַר בְּעַרְבִית "וְיָנוּחוּ בָהּ", וּבְשַׁחֲרִית וּמוּסָף "וְיָנוּחוּ בוֹ", וּבְמִנְחָה "שַׁבָּתוֹת קָדְשֶׁךָ וְיָנוּחוּ בָם":

Some have the custom — for the reason known to them — to say at Maariv "veyanuchu vah" (feminine), at Shacharis and Mussaf "veyanuchu vo" (masculine), and at Mincha "Shabbesos kodshecha veyanuchu vam" (plural):

מִי שֶׁטָּעָה לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלָּה שֶׁל חֹל בְּשַׁבָּת וְלֹא הִזְכִּיר כְּלָל עִנְיַן קְדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת בִּתְפִלָּתוֹ — לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְצָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שֶׁל שַׁבָּת. אֲבָל אִם הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּתוֹךְ י"ח, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קָבַע לְשַׁבָּת בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וּבְמוּסָף אִם הִתְפַּלֵּל י"ח וְלֹא אָמַר רַק "וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת חוֹבוֹתֵינוּ בִּתְמִידֵי יוֹם וּבְקָרְבָּן מוּסָף" בְּאַחַת מֵהַבְּרָכוֹת — יָצָא:

One who erred and prayed the whole weekday tefillah on Shabbos without mentioning the kedushah of Shabbos in his tefillah at all — has not fulfilled his obligation, and must repeat and daven the Shabbos tefillah. But if he mentioned Shabbos within the 18 (י"ח), even without setting a separate berachah for Shabbos — he has fulfilled his obligation. And at Mussaf, if he prayed the 18 and only said "vena'aseh lefanecha es chovoseinu betemidei yom uvekorban Mussaf" in one of the berachos — he has fulfilled:

טָעָה וְהִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל בְּשַׁבָּת וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת, אִם עָקַר רַגְלָיו — צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ בְּכָל עִנְיָן. וְאִם לֹא עָקַר רַגְלָיו עֲדַיִן, אַף עַל פִּי שֶׁסִּיֵּים תְּפִלָּתוֹ אֶלָּא שֶׁלֹּא אָמַר עֲדַיִן הַתַּחֲנוּנִים שֶׁהוּא רָגִיל לוֹמַר אַחַר תְּפִלָּתוֹ, כְּגוֹן "אֱלֹהַי נְצוֹר" — אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא לִתְחִלַּת בְּרָכָה שֶׁל שַׁבָּת, וְגוֹמֵר אַחֲרֶיהָ ג' בְּרָכוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. אֲבָל אִם כְּבָר סִיֵּם תַּחֲנוּנִים — צָרִיךְ לַחֲזוֹר לְרֹאשׁ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָקַר רַגְלָיו:

If one erred and prayed [the tefillah] of a weekday on Shabbos and did not mention Shabbos: if he has already taken three steps back (akar raglav) — he must return to the beginning in all cases. If he has not yet taken three steps back, even though he has finished his tefillah but has not yet said the supplications customarily recited after his tefillah, such as "Elokai netzor" — he returns only to the beginning of the Shabbos berachah, and then completes the three final berachos. But if he has already finished the supplications — he must return to the beginning, even though he has not yet taken three steps back:

וְאִם הוּא מְסֻפָּק אִם הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בִּתְפִלַּת י"ח שֶׁהִתְפַּלֵּל — צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל, שֶׁמִן הַסְּתָם לֹא הִזְכִּיר, כֵּיוָן שֶׁאֵין כֵּן הֶרְגֵּלוֹ שֶׁל אָדָם.

אֲבָל אִם הוּא מְסֻפָּק אִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י"ח שֶׁל חֹל אוֹ אִם הִתְפַּלֵּל ז' בְּרָכוֹת שֶׁל שַׁבָּת — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהִתְפַּלֵּל:

And if he is in doubt whether he mentioned Shabbos in the 18-berachos tefillah he prayed — he must repeat and daven; for by default we assume he did not mention it, since it is not a person's habit [in that place].

But if he is in doubt whether he prayed the weekday 18 or the seven berachos of Shabbos — there is room for doubt as to whether he must repeat and daven:

הַטּוֹעֶה בִּבְרָכָה אֶמְצָעִית שֶׁל תְּפִלּוֹת הַשַּׁבָּת וְהֶחֱלִיף שֶׁל תְּפִלָּה זוֹ בְּשֶׁל תְּפִלָּה הָאַחֶרֶת שֶׁל שַׁבָּת, אִם נִזְכַּר קֹדֶם שֶׁסִּיֵּם בְּרָכָה זוֹ שֶׁל תְּפִלָּה הָאַחֶרֶת — צָרִיךְ לִפְסוֹק וְלַחֲזוֹר לְרֹאשׁ בְּרָכָה זוֹ מִתְּפִלָּה שֶׁל עַכְשָׁו. וְאִם סִיֵּם בְּרָכָה זוֹ — אֵינוֹ חוֹזֵר, לְפִי שֶׁעִקַּר בְּרָכָה הָאֶמְצָעִית הוּא "רְצֵה נָא בִמְנוּחָתֵנוּ", שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּכָל הַתְּפִלּוֹת:

One who errs in the middle berachah of the Shabbos tefillos and substitutes that of this tefillah with that of another Shabbos tefillah: if he caught himself before he finished that berachah of the other tefillah — he must stop and return to the head of this berachah from the current tefillah. If he has finished that berachah — he does not return. For the essence of the middle berachah is "Retzeh na bimnuchaseinu", which is the same in all the tefillos:

בַּמֶה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּתְפִלַּת עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה, אֲבָל בִּתְפִלַּת מוּסָף, אִם הִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹמָהּ אַחַת מִשְּׁאָר הַתְּפִלּוֹת — לֹא יָצָא, הוֹאִיל וְלֹא הִזְכִּיר קָרְבַּן מוּסָף. וְכֵן אִם הִתְפַּלֵּל מוּסָף בְּעַרְבִית אוֹ שַׁחֲרִית אוֹ מִנְחָה — לֹא יָצָא, הוֹאִיל וְהִזְכִּיר קָרְבַּן מוּסָף בְּתוֹךְ תְּפִלָּתוֹ וְאָמַר שֶׁקֶר לִפְנֵי הַמָּקוֹם:

In what case is this stated? In the tefillos of Maariv, Shacharis, and Mincha; but at Mussaf, if he prayed in its place one of the other tefillos — he has not fulfilled, since he did not mention the korban Mussaf. Likewise, if he prayed Mussaf at Maariv, Shacharis, or Mincha — he has not fulfilled, since he mentioned the korban Mussaf within his tefillah and uttered a falsehood before the Omnipresent:

אַחַר תְּפִלַּת לַחַשׁ בְּעַרְבִית נוֹהֲגִין לַחֲזוֹר וְלוֹמַר "וַיְכֻלּוּ", מִשּׁוּם יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה, וְצָרִיךְ לְאָמְרוֹ אָז אַחַר הַתְּפִלָּה, וּכְדֵי שֶׁלֹּא לְחַלֵּק בֵּין שַׁבָּת לְשַׁבָּת נָהֲגוּ לְאָמְרוֹ בְּכָל הַשַּׁבָּתוֹת, וְגַם כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאָמְרוֹ.

וְנוֹהֲגִין לְאָמְרוֹ כֻּלָּם יַחַד בְּקוֹל רָם וּמְעֻמָּד, לְפִי שֶׁבְּזֶה אָנוּ מְעִידִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְהָעֵדִים צְרִיכִים לְהָעִיד מְעֻמָּד.

וְאִם שָׁכַח לְאָמְרוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת — טוֹב שֶׁיֹּאמַר אוֹתוֹ שֶׁבְּקִדּוּשׁ מְעֻמָּד:

After the silent tefillah at Maariv, the custom is to repeat and say "Vayechulu", because of a Yom Tov that falls on Shabbos — when it is not said within the tefillah, and it must then be said after the tefillah. And so as not to make a distinction between one Shabbos and another, they took the custom to say it on every Shabbos, and also to fulfill it for one who does not know how to say it.

The custom is to say it all together, aloud and standing, because by this we bear witness to the Holy One blessed be He concerning the work of creation, and witnesses must testify standing.

And if one forgot to say it in shul — it is good to say it at Kiddush, standing:

תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁאַחַר תְּפִלַּת לַחַשׁ יֹאמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע. וְלָמָּה תִּקְּנוּ בְּלֵיל שַׁבָּת יוֹתֵר מִשְּׁאָר לֵילוֹת שֶׁלֹּא תִקְּנוּ חֲזָרַת שְׁלִיחַ צִבּוּר אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר הַטַּעַם בְּסִמָּן רל"ז, לְפִי שֶׁבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁבִּימֵיהֶם הָיוּ בַּשָּׂדוֹת שֶׁשָּׁם מְצוּיִים מַזִּיקִים, וְכָל שְׁאָר לֵילוֹת הָיוּ עֲסוּקִין בִּמְלַאכְתָּן, וּבְגָמְרָם מְלַאכְתָּם מִתְפַּלְלִים עַרְבִית בְּבֵיתָם וְלֹא הָיוּ בָאִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת בַּלַּיְלָה, אֲבָל לֵיל שַׁבָּת הָיוּ בָאִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְחָשְׁשׁוּ שֶׁיֵּשׁ שֶׁאֵינָן מְמַהֲרִים לָבוֹא וְשׁוֹהִין לְאַחַר תְּפִלַּת הַצִּבּוּר וְיִשָּׁאֲרוּ יְחִידִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְיִסְתַּכְּנוּ, לְכָךְ הֶאֱרִיכוּ תְּפִלַּת הַצִּבּוּר כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה פְּנַאי לְיָחִיד לִגְמוֹר תְּפִלָּתוֹ בְּעוֹד שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר בְּרָכָה זוֹ.

לְפִיכָךְ, לֹא תִקְּנוּהָ אֶלָּא עַל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בִּלְבָד. וְאִם יִרְצוּ הַצִּבּוּר לְאָמְרָהּ עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר — צָרִיךְ שֶׁיֹּאמְרוּ בְּלֹא פְתִיחָה וּבְלֹא חֲתִימָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבָרְכוּ לְבַטָּלָה. וְכֵן הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לוֹמַר עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר "מָגֵן אָבוֹת" עַד "זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית".

וְאַף הַמִּתְפַּלֵּל בְּיָחִיד שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר כֵּן — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ:

The Sages instituted that after the silent tefillah the shaliach tzibbur say one berachah "me'ein sheva" (summarizing the seven). Why did they institute this on Friday night more than the other nights, when they did not institute the chazaras hashatz after the tefillah of Maariv (as the reason was explained in siman 237)? Because the synagogues of their time were in the fields, where demons were prevalent; on all the other nights they were busy with their work, and upon finishing their work they would daven Maariv at home and not come to shul at night. But on Friday night they would come to shul. They were concerned that some would not hurry to come and would tarry after the tefillah of the tzibbur, and remain alone in shul and be endangered. They therefore lengthened the tefillah of the tzibbur so that there would be time for the individual to finish his tefillah while the shaliach tzibbur recited this berachah.

Therefore they instituted it only upon the shaliach tzibbur alone. And if the tzibbur wishes to say it with the shaliach tzibbur — they must say it without the opening "baruch atah" and without the conclusion (חתימה), in order not to recite a berachah in vain. And such is the custom in these lands: to say with the shaliach tzibbur "magein avos" until "zecher lema'aseh vereishis".

And even one who davens alone (be-yachid) who wishes to say it thus — the option is in his hand:

יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — אֵינוֹ מַזְכִּיר יוֹם טוֹב בִּבְרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע, לְפִי שֶׁאִלְמָלֵא שַׁבָּת אֵין בְּרָכוֹת מֵעֵין שֶׁבַע בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁבְּרָכָה זוֹ לֹא נִתְקְנָה בְּשַׁבָּת בִּגְלַל חוֹבַת הַיּוֹם אֶלָּא מִפְּנֵי הַמַּזִּיקִין (וּבְלֵיל יוֹם טוֹב לֹא הָיוּ בָאִים גַּם כֵּן לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ טְרוּדִים בִּמְלֶאכֶת אֹכֶל נֶפֶשׁ).

וְאֵינוֹ דוֹמֶה לִנְעִילָה שֶׁבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר גַּם שֶׁל שַׁבָּת בִּנְעִילָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נְעִילָה בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁמִּכָּל מָקוֹם יוֹם זֶה הוּא נִתְחַיֵּב בְּאַרְבַּע תְּפִלּוֹת, דְּהַיְנוּ שַׁחֲרִית מוּסָף מִנְחָה נְעִילָה, וְצָרִיךְ לְהַזְכִּיר עִנְיַן הַיּוֹם שֶׁהוּא שַׁבָּת בְּכָל אַחַת מֵהֶן, אֲבָל כַּאן לֹא נִתְקְנָה הַבְּרָכָה בִּשְׁבִיל חוֹבַת הַיּוֹם, אֶלָּא בִּשְׁבִיל סַכָּנַת הַמַּזִּיקִין:

When Yom Tov falls on Shabbos — one does not mention Yom Tov in the berachah "me'ein sheva"; for had it not been for Shabbos there would be no berachah "me'ein sheva" on Yom Tov, since this berachah was not instituted on Shabbos because of the chiyuv hayom but because of the demons (and on the night of Yom Tov as well they did not come to shul, because they were busy with the work of preparing food — melechet ochel nefesh).

And this is not similar to Ne'ilah of Yom Kippur that falls on Shabbos, where one must mention Shabbos also at Ne'ilah even though there is no Ne'ilah on Shabbos — for in any case, on that day one is obligated in four tefillos, namely Shacharis, Mussaf, Mincha, Ne'ilah, and one must mention the matter of the day, which is Shabbos, in each of them. But here the berachah was not instituted for the chiyuv hayom, but on account of the danger of the demons:

אֵין אוֹמְרִים בְּרָכָה מֵעֵין ז' אֶלָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת קָבוּעַ, דְּהַיְנוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁמִּתְפַּלְלִין בּוֹ בַּעֲשָׂרָה בִּקְבִיעוּת. אֲבָל מָקוֹם שֶׁמִּתְפַּלְלִין בּוֹ בַּעֲשָׂרָה בְּאַקְרַאי בְּעָלְמָא, כְּגוֹן אוֹתָן שֶׁעוֹשִׂים לִפְרָקִים מִנְיָן בְּבֵיתָם, וְכֵן בְּבֵית חֲתָנִים וַאֲבֵלִים שֶׁעוֹשִׂים מִנְיָן בְּבֵיתָם — אֵין לוֹמַר שָׁם בִּרְכַּת מֵעֵין ז', דְּכֵיוָן שֶׁאֵין שָׁם מִנְיָן קָבוּעַ — לֹא שַׁיָּךְ הַטַּעַם בִּשְׁבִיל שֶׁיְּסַיְּמוּ תְּפִלָּתָם הַמְאַחֲרִים לָבֹא.

וְאַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו שֶׁבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁלָּנוּ בְּיִשּׁוּב לֹא שַׁיָּךְ כְּלָל טַעַם זֶה, אֶלָּא שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים לֹא בָטְלָה אַף עַל פִּי שֶׁבָּטֵל הַטַּעַם שֶׁבִּגְלָלוֹ תִּקְּנוּ, מִכָּל מָקוֹם בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם מִנְיָן קָבוּעַ — לֹא תִקְּנוּ בּוֹ חֲכָמִים מֵעוֹלָם.

וְאִם קוֹבְעִים מָקוֹם לְהִתְפַּלֵּל בּוֹ בַּעֲשָׂרָה אֵיזֶה זְמַן, כְּגוֹן בִּירִידִין שֶׁרְגִילִים לִקְבּוֹעַ מָקוֹם עַל כַּמָּה שָׁבוּעוֹת — יֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה לְאָמְרָהּ שָׁם, שֶׁגַּם שָׁם יֵשׁ הַמְאַחֲרִין לָבֹא.

וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְאָמְרָהּ אַף בְּמִנְיָן שֶׁהוּא בְּאַקְרַאי בְּעָלְמָא — אֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם (כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִזְכַּר דָּבָר זֶה בִּגְמָרָא וּבְדִבְרֵי הַגְּאוֹנִים):

One does not say the berachah "me'ein sheva" except in a permanent shul (beis haknesses kavua), that is, in every place where they daven with a minyan on a regular basis. But a place where they daven with a minyan only occasionally — such as those who from time to time make a minyan in their home, and likewise in the homes of chasanim and aveilim where they make a minyan at home — one does not say the berachah "me'ein sheva" there. For since there is no permanent minyan there, the reason of "so that latecomers may finish their tefillah" does not apply.

And although nowadays our synagogues are in inhabited places and this reason no longer applies at all, an enactment of the Sages does not lapse even when its underlying reason lapses. Nevertheless, in any place where there is no permanent minyan — the Sages never instituted [this berachah] there to begin with.

And if one fixes a place to daven there with a minyan for some period of time — as at fairs (yeridim) where it is customary to fix a place for several weeks — there is one who ruled that it be said there, since latecomers exist there as well.

And in a place where the custom is to say it even in an occasional minyan — one should not protest (since this matter is not mentioned in the Gemara nor in the words of the Geonim):

אַף בְּשַׁבָּת שֶׁאַחַר יוֹם טוֹב אוֹמְרִים בְּרָכָה מֵעֵין ז', אַף עַל פִּי שֶׁאָז אֵינוֹ מָצוּי כָּל כָּךְ הַמְאַחֲרִים לָבֹא כְּמוֹ בִּשְׁאָר עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת, שֶׁהֵם יוֹם חֹל וּמִתְעַסְּקִין בָּהֶם בִּמְלָאכָה עַד הָעֶרֶב:

Even on the Shabbos following Yom Tov, one says the berachah "me'ein sheva", although then latecomers are not as commonly found as on other Friday eves — which are weekdays, when people are occupied with melachah until evening:

מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁרָאָה בַּחֲלוֹמוֹ חָסִיד אַחֵר וּפָנָיו מוֹרִיקוֹת, אָמַר לוֹ לָמָּה פָּנֶיךָ מוֹרִיקוֹת? אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתִי מְדַבֵּר בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר הָיוּ אוֹמְרִים "וַיְכֻלּוּ" וְלֹא אָמַרְתִּי עִמָּהֶם בְּיַחַד, וְגַם מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתִי מְדַבֵּר בְּשָׁעָה שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הָיָה אוֹמֵר בְּרָכָה מֵעֵין ז' וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר "יִתְגַּדַּל" עַד "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא", וְלֹא הִטֵּיתִי אָזְנַי לִשְׁמוֹעַ מִמֶּנּוּ בְּכַוָּנָה. עַל כֵּן יֵשׁ לִזָּהֵר:

An incident with a certain chassid who saw in his dream another chassid whose face was greenish. He said to him: "Why is your face greenish?" He answered: "Because I was talking while the tzibbur was saying 'Vayechulu' and I did not say it together with them; and also because I was talking while the shaliach tzibbur was saying the berachah 'me'ein sheva' and while he was saying 'yisgadal' (Kaddish) until 'amen yehei shmei rabba', and I did not incline my ear to listen to him with kavanah." Therefore one must be careful:

אִם טָעָה וְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שֶׁל חֹל בְּלֵיל שַׁבָּת, אוֹ אֲפִלּוּ לֹא הִתְפַּלֵּל כְּלָל, אִם שָׁמַע בְּרָכָה מֵעֵין ז' מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת אֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶלָּא אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי אֲבָל לֹא אֶת הַבָּקִי, מִכָּל מָקוֹם בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁהִיא רְשׁוּת — הֵקֵלּוּ בָהּ, וּלְכָךְ יוֹצֵא גַם כֵּן בְּמֵעֵין ז' בִּמְקוֹם ז'. וְטוֹב שֶׁיֹּאמְרֶנָּה עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁיּוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ.

אֲבָל אִם כְּבָר אֲמָרָהּ שְׁלִיחַ צִבּוּר — אָסוּר לְיָחִיד לְאָמְרָהּ כְּדֵי לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ, לְפִי שֶׁלֹּא נִתְקְנָה אֶלָּא בְּצִבּוּר. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָבַר וַאֲמָרָהּ בְּיָחִיד — יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, הוֹאִיל וּתְפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת:

If one erred and prayed the weekday tefillah on Friday night, or even if he did not daven at all: if he heard the berachah "me'ein sheva" from the shaliach tzibbur from beginning to end — he has fulfilled his obligation. And although in other tefillos the shaliach tzibbur fulfills only one who is not learned (eino baki) but not the learned (baki) — nevertheless, in the tefillah of Maariv, which is reshus (optional), they were lenient, and therefore one fulfills also with "me'ein sheva" in place of the seven. And it is good to say it with the shaliach tzibbur when one is fulfilling thereby.

But if the shaliach tzibbur has already said it — it is forbidden for an individual to say it in order to fulfill his obligation, since it was instituted only in the tzibbur. Nevertheless, if he transgressed and said it as an individual — he has fulfilled his obligation, since the tefillah of Maariv is reshus: