Daat HaRav — The Shulchan Aruch HaRav on Siman רס״ז

דִּין הַתְּפִלָּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּבוֹ ו' סְעִיפִים:

נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לִפּוֹל עַל פְּנֵיהֶם אַחַר תְּפִלַּת מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת:

The law of prayer on erev Shabbos — and it contains 6 seifim:

The custom is not to say Tachanun (falling on the face) after Mincha on erev Shabbos:

וְנוֹהֲגִים לְהַקְדִּים תְּפִלַּת עַרְבִית יוֹתֵר מִבִּימוֹת הַחֹל. וְנָכוֹן הוּא, כְּדֵי לְהַקְדִּים קַבָּלַת שַׁבָּת בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר, רַק שֶׁיְּהֵא מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רס"א וְרס"ג.

וְאַף הַמִּתְפַּלְלִין עַרְבִית בִּזְמַנָּהּ בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים כָּל יְמוֹת הַחֹל — יָכוֹל הוּא לְהַקְדִּים בְּעֶרֶב שַׁבָּת לְהִתְפַּלֵּל מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאוֹמֵר שֶׁמִּפְּלַג הַמִּנְחָה וְאֵילַךְ הוּא לַיְלָה לְעִנְיַן תְּפִלָּה. וְאַף שֶׁלִּפְעָמִים בִּשְׁאָר יָמִים מִתְפַּלֵּל מִנְחָה בִּזְמַן הַהוּא, וַהֲרֵי הֵן שְׁתֵּי קֻלּוֹת הַסּוֹתְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל"[ג] — אֵין חוֹשְׁשִׁים לָזֶה בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מִבְּעוֹד יוֹם שֶׁמּוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ.

אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ הוּא לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה בּוֹ בַיּוֹם עַצְמוֹ אַחַר פְּלַג הַמִּנְחָה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה ב' קֻלּוֹת הַסּוֹתְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ בִּזְמַן אֶחָד.

וְגַם צָרִיךְ לִזָּהֵר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל"ה. וְיָכוֹל הוּא גַם כֵּן לִקְרוֹתָהּ בַּלַּיְלָה עִם בִּרְכוֹתֶיהָ, וּמִבְּעוֹד יוֹם יִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָה שֶׁל שַׁבָּת בִּלְבָד בְּלֹא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ. וְאַף שֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה — אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁמִּתְכַּוֵּן לְמִצְוָה לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם רוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל גַּם הַתְּפִלָּה שֶׁל שַׁבָּת בַּלַּיְלָה — הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וְיוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ בְּלֹא תְפִלָּה. וְאַף הַמִּתְפַּלֵּל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם — יָכוֹל לְקַבֵּל תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת קֹדֶם תְּפִלָּה:

The custom is to advance Maariv more than on weekdays. And it is proper, in order to advance kabbolas Shabbos as much as possible, provided it be from plag ha-mincha onward, as explained in simanim 261 and 263.

And even one who prays Maariv at its proper time, at the emergence of the stars (tzeis ha-kochavim), all weekdays — may, on erev Shabbos, advance and pray from plag ha-mincha onward, in accordance with Rabbi Yehuda, who says that from plag ha-mincha onward it is night regarding prayer. And although at times during other days one prays Mincha at that same time — which constitutes two contradictory leniencies, as explained in siman 233 — we do not take that into account for Maariv of Shabbos, because there is a mitzvah in praying it while it is still day, since one adds from the weekday to the holy (mosif me-chol al ha-kodesh).

However, he must take care not to pray Mincha that same day after plag ha-mincha, so as not to perform two contradictory leniencies at one time.

And he must also be careful to read the Shema, as explained in siman 235. He may also read it at night with its blessings, and during the day pray only the Shabbos prayer without the Shema and its blessings. And although he does not adjoin geulah to tefilah, this is no problem at all, since his intention is the mitzvah to add from the weekday onto the holy.

In any event, if he wishes to also pray the Shabbos prayer at night — the right is in his hand, and he will add from the weekday onto the holy without prayer. And even one who prays Maariv while it is still day — can accept tosefes Shabbos before the prayer:

כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ לְעִנְיַן תְּפִלָּה — כָּךְ אָמְרוּ לְעִנְיַן קִדּוּשׁ הַיּוֹם, שֶׁיָּכוֹל לְקַדֵּשׁ וְלֶאֱכוֹל מִפְּלַג הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה אֲפִלּוּ אִם לֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית עֲדַיִן.

וּבַאֲכִילָה זוֹ שֶׁמִּבְּעוֹד יוֹם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבַת סְעֻדָּה אַחַת מִג' סְעֻדּוֹת שֶׁחַיָּב לֶאֱכוֹל בְּשַׁבָּת (כֵּיוָן שֶׁכְּבָר קִבֵּל עָלָיו תּוֹסֶפֶת שַׁבָּת — נַעֲשָׂה אֶצְלוֹ כְּשַׁבָּת עַצְמָהּ לְכָל דָּבָר).

וְיֵשׁ מַחְמִירִים שֶׁיַּמְשִׁיךְ סְעֻדָּתוֹ בַּלַּיְלָה עַצְמוֹ, שֶׁיֹּאכַל כְּזַיִת לְפָחוֹת אַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים, כְּדֵי שֶׁיְּקַיֵּם ג' סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת עַצְמָהּ, דְּכֵיוָן שֶׁג' סְעֻדּוֹת אֵלּוּ לַמְדוּם חֲכָמִים מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ג' פְּעָמִים "הַיּוֹם" אֵצֶל אֲכִילַת הַמָּן בְּשַׁבָּת, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְאָכְלָן בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל יוֹם וְלֹא בְּתוֹסַפְתּוֹ. וְטוֹב לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם:

Just as they said regarding prayer — so too did they say regarding Kiddush of the day: that he may make Kiddush and eat from plag ha-mincha onward, even if he has not yet prayed Maariv.

And by this meal, taken while it is still day, he fulfills one of the three meals he is obligated to eat on Shabbos (since he has already accepted tosefes Shabbos upon himself — it becomes for him as Shabbos itself in every respect).

And there are stringent ones [who hold] that he must extend his meal into the night itself: that he should eat at least a kezayis after the emergence of the stars, in order to fulfill the three meals on Shabbos itself. For since these three meals were derived by the Sages from the three occurrences of « hayom » (today) regarding the eating of the manna on Shabbos, one must therefore eat them in the very heart of the day and not in its addition (tosafto). And it is good to be concerned for their words:

(הַמִּתְפַּלֵּל עַרְבִית בִּזְמַנָּהּ כָּל יְמוֹת הַחֹל וּבְעֶרֶב שַׁבָּת מִתְפַּלֵּל מִבְּעוֹד יוֹם) (אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָא גַּם קְרִיאַת שְׁמַע) — אָסוּר לוֹ לְהַתְחִיל לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי שָׁעָה סָמוּךְ לְצֵאת הַכּוֹכָבִים (אֶלָּא אִם כֵּן הוּא שְׁעַת הַדְּחָק) (שֶׁיִּכְבּוּ הַנֵּרוֹת עַד הַלַּיְלָה), כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל"ה (שֶׁהֲרֵי הוּא לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ כְּלָל בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁקָּרָא מִבְּעוֹד יוֹם):

(One who prays Maariv at its time all weekdays, and on erev Shabbos prays while it is still day) (even though he also read Krias Shema) — it is forbidden for him to begin eating within half an hour close to the emergence of the stars (unless in pressing circumstances) (lest the candles be extinguished before the night), as explained in siman 235 (for he has not at all fulfilled his obligation through the Shema he recited while it was still day):

בְּבִרְכַּת "הַשְׁכִּיבֵנוּ" לֹא יַחְתּוֹם "שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל" כְּמוֹ בְּחֹל, שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין שְׁמִירָה בְּשַׁבָּת, שֶׁהַשַּׁבָּת מְגִנָּה עָלֵינוּ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְ"וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנוּ" — יֹאמַר "וּפְרוֹס סֻכַּת כוּ', בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַפּוֹרֵס כוּ'".

וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִין לוֹמַר גַּם כֵּן "כִּי אֵל שׁוֹמְרֵנוּ כוּ', וּשְׁמוֹר צֵאתֵנוּ כוּ'" כְּמוֹ בְּחֹל, וְחוֹתְמִים "וּפְרוֹס כוּ', בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַפּוֹרֵס כוּ'", לְפִי שֶׁהָרַבִּים הֵם שֶׁאֵינָם צְרִיכִין שְׁמִירָה בְּשַׁבָּת, אֲבָל הַיָּחִיד צָרִיךְ שְׁמִירָה, לְפִיכָךְ אֵין חוֹתְמִים "שׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל", שֶׁכְּלָלוּת עַם יִשְׂרָאֵל אֵינָם צְרִיכִין שְׁמִירָה בְּשַׁבָּת, אֲבָל כְּשֶׁאוֹמְרִים "וּשְׁמוֹר צֵאתֵנוּ", מְבַקְשִׁים בָּזֶה עַל כָּל יָחִיד וְיָחִיד:

In the blessing of « Hashkiveinu », one does not conclude with « Shomer amo Yisrael » as on weekdays, since Israel does not need protection on Shabbos — for the Shabbos itself protects us; rather, when one reaches « U-vetzel kenafecha tastirenu », one says « U-fros sukkas… Baruch Atah Hashem ha-pores… ».

And in these countries the custom is also to say « Ki Kel shomereinu… u-shemor tzeiseinu… » as on weekdays, and one concludes « U-fros… Baruch Atah Hashem ha-pores… », because the public does not need protection on Shabbos, but the individual does need protection. Therefore one does not conclude with « Shomer amo Yisrael », since the totality of the people of Israel does not need protection on Shabbos; but when one says « u-shemor tzeiseinu », one is in this way petitioning for each and every individual:

הַנּוֹהֲגִין לוֹמַר "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת כוּ'" — יֵשׁ לָהֶם עַל מַה שֶׁיִּסְמוֹכוּ. וְאֵין זֶה הֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, לְפִי שֶׁאִם שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת מִיָּד נִגְאָלִין, וַהֲרֵי זֶה מֵעֵין גְּאֻלָּה גַּם כֵּן:

Those who have the custom to say « Ve-shomru benei Yisrael es ha-Shabbos… » — they have what to rely upon. And this is not a hefsek (interruption) between geulah and tefilah, because if Israel were to keep two Shabbasos they would immediately be redeemed — and therefore this too is of the nature of geulah: