סימן רע״ג · ז' סעיפים

📑 תכנית הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך

סימן רע״ג כולל ז' סעיפים של המחבר (רבי יוסף קארו) המקודיפים את הדינים הנוגעים לעניין שיהיה הקידוש במקום סעודה.

סעיף א — הכלל "קידוש במקום סעודה" והבית

שיהיה הקידוש במקום סעודה. ובו ז סעיפים:
אין קידוש אלא במקום סעודה. ובבית אחד, מפינה לפינה — חשוב מקום אחד. שאם קידש לאכול בפינה זו ונמלך לאכול בפינה אחרת — אפילו הוא טרקלין גדול — אינו צריך לחזור ולקדש. הגה : ומבית לסוכה חשוב כמפנה לפנה (מרדכי פ' ע״פ). ויש אומרים שכל שרואה מקומו אפילו מבית לחצר אינו צריך לחזור ולקדש. ויש אומרים שאם קידש במקום אחד על דעת לאכול במקום אחר שפיר דמי (ועיין לעיל ריש סי' קע״ח) — והוא שיהיו שני המקומות בבית אחד, כגון מחדר לחדר או מאיגרא לארעא (וכן עיקר).

סעיף ב — שינוי מקום לאחר הקידוש

אם קידש בבית אחד על מנת לאכול שם, ואחר כך נמלך לאכול במקום אחר — צריך לחזור ולקדש במקום שרוצה לאכול שם.

סעיף ג — קידוש בלי אכילה: לא יצא ידי חובה

אם קידש ולא סעד — אף ידי קידוש לא יצא. הגה : וצריך לאכול במקום קידוש לאלתר, או שיהא בדעתו לאכול שם מיד. אבל בלאו הכי — אפילו אכל במקום קידוש אינו יוצא (מהר״י מולין). ואם היה בדעתו שלא לאכול שם מיד, ונמלך ואכל — יצא (ב״י).

סעיף ד — לקדש לאחרים בלי לאכול בעצמו

יכול אדם לקדש לאחרים אף על פי שאינו אוכל עמהם — דלדידהו הוי מקום סעודה. ואע״ג דבברכת היין אינו יכול להוציא אחרים אם אינו נהנה עמהם — כיון דהאי בורא פרי הגפן הוא חובה לקידוש, כקידוש היום דמי, ויכול להוציאם אע״פ שאינו נהנה. הגה : ואפי' בקידוש של יום בשחרית בשבת מותר לעשות כן. והוא שאינם יודעים. ואם עדיין לא קידש לעצמו — יזהר שלא יטעום עמהם, שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו.

סעיף ה — לצאת בכזית פת או רביעית יין

כתבו הגאונים: הא דאין קידוש אלא במקום סעודה — אפילו אכל דבר מועט או שתה כוס של יין שחייב עליו ברכה — יצא ידי קידוש במקום סעודה, וגומר סעודתו במקום אחר. ודוקא אכל לחם או שתה יין, אבל אכל פירות לא. הגה : ולפי זה היה מותר למוהל ולסנדק לשתות מכוס של מילה בשבת בשחרית — אם שותין כשיעור. אבל נהגו ליתן לתינוק.

סעיף ו — יציאה ידי חובה בשמיעה מן השכן

ואם קידש בביתו ושמע שכנו ושולחן ערוך לפניו — יוצא בו, דשפיר הוי מקום סעודה. וכגון שנתכוון השומע לצאת ומשמיע להוציא.

סעיף ז — קידוש לאור הנרות

יש אומרים שאין מקדשין אלא לאור הנר, ויש אומרים שאין הקידוש תלוי בנר. ואם הוא נהנה בחצר יותר — מפני האוויר או מפני הזבובים — מקדש בחצר ואוכל שם, אע״פ שאינו רואה הנר — שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער, והכי מסתברא.

2. ההקשר הכללי

העיקרון "קידוש במקום סעודה"

העיקרון "אֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה" (פסחים ק״א ע״א) הוא מיסודות הקידוש. פירוש הרשב״ם על פסחים ק״א ע״א: הפסוק "וְקָרָאתָ לַשַׁבָּת עֹנֶג" (ישעיהו נ״ח:י״ג) קושר את קריאת הקידוש למקום העונג, דהיינו הסעודה.

מקומו בהלכות שבת

סימן רע״ג חותם את רצף סימני הקידוש (רע״א-רע״ג) בקובעו את מסגרתו המרחבית. בא אחר רע״א (נוסח הקידוש) ורע״ב (יין הקידוש), ולפני רע״ד (דיני בציעת הפת ולחם משנה). וקידוש של שחרית נתבאר בסימן רפ״ט (קידושא רבה).

3. מושגי היסוד ההלכתיים

4. פירוט ז' הסעיפים — סקירה

5. המשנה ברורה — סעיפים ראשונים

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) כולל ל״ב סעיפים על סימן זה. להלן הראשונים — להבנה טובה יותר של משמעות הסעיפים:

לעיון בכל ל״ב הסעיפים, ראה ספריא: משנה ברורה רע״ג.

6. שיטת הרמ״א — ארבע הגהות

1. הגה על סעיף א: "מבית לסוכה חשוב כמפינה לפינה" — מן הבית לסוכה = אותו מקום (כמו באותו חדר). מרדכי. יישום בני זמננו: אדמו״ר הזקן מדייק את גדרו (שו״ע הרב רע״ג:ד) — היינו בסוכה שבתוך חלל הבית; אבל סוכה חיצונית שמחיצות הבית מפסיקות היא כחדר אחר, וסוכה שאוויר החצר מפסיק כבית אחר. "צמודה" בלבד אינה מספקת.
2. הגה על סעיף ג: "וצריך לאכול במקום קידוש לאלתר" — חייבים לאכול מיד במקום הקידוש, או להיות בדעתו לכך. אם לא אכל וחזר אחר כך לאכול בלי כוונה ראשונית — לא יצא (מהרי״ל). אך אם לא היה בדעתו לאכול ונמלך ואכל מיד במקומו — יצא (בית יוסף; "ונמלך ואכל מיד", שו״ע הרב רע״ג:ה).
3. הגה על סעיף ד: "ואפי' בקידוש של יום בשחרית בשבת מותר לעשות כן" — אף בקידוש של שחרית יכול להוציא אחרים. אך הרמ״א מתנה: "והוא שאינם יודעים" — ובעוד שלא קידש לעצמו, יזהר שלא יטעום עמהם.
4. הגה על סעיף ה: השלכה לברית מילה בשבת בבוקר — מוהל וסנדק יכולים לשתות מכוס המילה לאחר קידוש הבוקר (ובכך לצאת "מקום סעודה"). אך נהגו לתת לתינוק.

7. יישומים מעשיים בני זמננו

8. תמצית מעשית של הסימן

9. שאלות הבנה

להעמקה נוספת