✦ ❖ ✦
דעת · רמה 1 — מבוא

סימן רפ"ב · ז' סעיפים

קריאת התורה והמפטיר בשבת — להכיר ולהבין
סימן רפ"ב
קְרִיאַת הַתּוֹרָה וְהַמַּפְטִיר
🌱 רמת מבוא · מתחילים
✦ ❖ ✦

מבט ראשון על סימן רפ"ב: טקסט עברי מלא של המחבר, ביאור בעברית בהירה, הסבר חינוכי של מושגי ההלכה, שאלות מעשיות מודרניות וסיכום.

נושא: קריאת התורה והמפטיר בשבת
מקור: שולחן ערוך אורח חיים סימן רפ"ב (ז' סעיפים)

עריכה: רב יוסף חיים סממה
דעת · daattorah.com

📑 מהלך הלימוד

1. טקסט השולחן ערוך — ז' סעיפי המחבר
2. הרקע הכללי: למה הסימן הזה, ומהי שאלת היסוד?
3. מושגי היסוד ההלכתיים של הסימן
4. פירוט הסעיפים — אחד אחד
5. המשנה ברורה — סעיפים ראשונים
6. שיטת הרמ"א — הבדלי אשכנז וספרד
7. מקרים מעשיים מודרניים
8. סיכום מעשי וכללים לזכור
9. שאלות הבנה

1. טקסט השולחן ערוך

סימן רפ"ב כולל ז' סעיפים מאת המחבר (רבי יוסף קארו) המקודדים את הדינים הנוגעים לקריאת התורה והמפטיר בשבת.

סעיף א — שבעה עולים בשבת, רשות להוסיף

קריאת התורה והמפטיר בשבת. ובו ז סעיפים:
מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה וְקוֹרִים בּוֹ שִׁבְעָה. וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף — מוֹסִיף. הגה: והוא הדין ביו"ט מותר להוסיף על הקרואים (רמב"ם פי"ב מהל' תפלה ותשובת מהר"ם וב"י). ויש אומרים דביו"ט אין להוסיף (ר"ן פרק הקורא) — וכן נהגו במדינות אלו, מלבד בשמחת תורה שמוסיפין הרבה. גם בכל יו"ט אין המפטירין ממנין הקרואים, כדלקמן.
ביאור: בשבת בבוקר מוציאים את ספר התורה ומעלים שבעה עולים. אם רוצים — מותר להוסיף מעבר לשבעה. הגהת הרמ"א: מותר להוסיף גם ביו"ט (רמב"ם פי"ב מהל' תפלה; תשובת מהר"ם; ב"י), אבל דעת הר"ן (פרק הקורא, הנהוגה באשכנז): אין להוסיף מלבד בשמחת תורה. וביו"ט המפטיר אינו נמנה במנין הקרואים, כדלקמן.

סעיף ב — אפשרות להעלות כמה עולים על אותם פסוקים

מֻתָּר לִקְרוֹת עוֹלִים הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָא זֶה מַה שֶּׁקָּרָא זֶה — וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ. אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. הגה: ויש אוסרים (מרדכי סוף מגילה) — וכן נהגו במדינות אלו, חוץ מבשמחת תורה שנהגו להרבות בקרואים, ונוהגים כסברא ראשונה.
ביאור: מותר (לדעת המחבר) להעלות כמה עולים על אותם פסוקים — וכל אחד חוזר ומברך. אין בזה חשש ברכה לבטלה (כיוון שחוזרים לכבוד העולה). הגהת הרמ"א (אשכנז): יש אוסרים — והמנהג באשכנז: לא לחזור על אותם פסוקים. יוצא מן הכלל: שמחת תורה, שנהגו בה להרבות בקרואים — ואז נוהגים כסברא הראשונה (דעת המחבר).

סעיף ג — מי יכול לעלות: נשים, קטנים וכו'

הַכֹּל עוֹלִים לְמִנְיַן שִׁבְעָה — אֲפִילוּ אִשָּׁה וְקָטָן שֶׁיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אִשָּׁה לֹא תִּקְרָא בְּצִיבּוּר מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּיבּוּר. הגה: ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים — אבל לא שיהיו כולם נשים או קטנים (ר"ן וריב"ש). ודין עבד כנעני כדין אשה. אבל אם אמו מישראל — מותר לעלות (הגהות מיי' פי"ב מהל' תפלה). ואסור לקרות בראש מגולה. ואין איסור לקרות עם הארץ נכבד ועשיר וגדול הדור לפני תלמיד חכם — כי אין זה בזיון לת"ח, רק כבוד לתורה שמתכבדת באנשים גדולים (א"ז). וממזר מותר לעלות לס"ת (מהר"א מפרא"ג). וע"ל סי' קל"ו מסדר הקרואים.
ביאור: הכול עולים — אפילו אשה וקטן (היודע למי מברכין). אבל, אמרו חז"ל: אשה לא תקרא בציבור — מפני כבוד הציבור. הגהת הרמ"א: נשים וקטנים יכולים להשלים את השבעה, אך לא שכולם יהיו נשים או קטנים (ר"ן; ריב"ש). עבד כנעני כדין אשה. אם אמו ישראלית — מותר לעלות (הגהות מיימוניות). אסור בראש מגולה. מותר להעלות עם הארץ נכבד או עשיר לפני תלמיד חכם — זהו כבוד לתורה, שמתכבדת באנשים גדולים (אור זרוע). ממזר מותר לעלות (מהר"א מפראג). ועיין סי' קל"ו על סדר הקרואים.

סעיף ד — המנהג: שבעה עולים + מפטיר נפרד

נוֹהֲגִים לִקְרוֹת שִׁבְעָה — לִגְמוֹר עִמָּהֶם הַפָּרָשָׁה — וְאוֹמֵר קַדִּישׁ. וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא עִם הַמַּפְטִיר מַה שֶּׁקָּרָא הַשְּׁבִיעִי. הגה: וכן נוהגים בימים טובים שאין מפטיר ממנין הקרואים. אבל בחול שאסור להוסיף — השלישי הוא מפטיר. וביום שמוציאין ב' ספרים או ג' — המפטיר קורא באחרונה. וקטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בד' פרשיות שמוסיפין באדר, וכן נוהגים (ר"ן ומרדכי פ"ב דמגילה), אע"פ שיש חולקים ואומרים קדיש קודם שעולה המפטיר, ואין חילוק בזה בין הוסיפו על מנין הקרואים או לא, ובין מוציאין ס"ת א' או ג' (ב"י בשם הר"ר ישעיה והרא"ש ורבי ירוחם).
ביאור: המנהג — שבעה עולים מסיימים את הפרשה, אחר כך קדיש, ואז המפטיר חוזר וקורא מה שקרא השביעי. סך הכל שמונה עולים בשבת. הגהת הרמ"א: כך גם ביו"ט (המפטיר אינו נמנה במנין). אבל בחול (שני וחמישי) — אין מוסיפין, ולכן השלישי הוא המפטיר. כשמוציאים ב' או ג' ספרים: המפטיר קורא באחרון. קטן יכול להיות מפטיר במוספים או בארבע פרשיות שבאדר — וכן נוהגים (ר"ן; מרדכי), אף על פי שיש חולקים ואומרים קדיש קודם שעולה המפטיר, בלי חילוק אם הוסיפו על מנין הקרואים או לא, ובין שמוציאים ספר אחד או שלושה (ב"י בשם הר"ר ישעיה, הרא"ש ורבינו ירוחם).

סעיף ה — המפטיר = אחד מהעולים שכבר עלו

אִם לֹא נִמְצָא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַפְטִיר אֶלָּא אֶחָד מֵאוֹתָם שֶׁעָלוּ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה — וּכְבָר אָמַר שְׁלִיחַ צִבּוּר קַדִּישׁ אַחַר קְרִיאַת הַפָּרָשָׁה — זֶה שֶׁרוֹצֶה לְהַפְטִיר צָרִיךְ לַחֲזוֹר וְלִקְרוֹת, וִיבָרֵךְ עַל קְרִיאָתוֹ תְּחִילָּה וְסוֹף. הגה: אבל אם לא אמר קדיש — יפטיר מי שעלה לשביעי, אם יודע. ואם יש אחרים שיודעים להפטיר — לא יפטיר מי שעלה כבר.
ביאור: רק אחד מהעולים יודע להפטיר — והחזן כבר אמר קדיש אחרי הפרשה. הפתרון: מי שרוצה להפטיר צריך לחזור ולקרוא בתורה + לברך תחילה וסוף. הגהה: אם עוד לא נאמר הקדיש — השביעי בעצמו יכול להפטיר (אם יודע). אם יש קורא אחר זמין — עדיף.

סעיף ו — טעות החזן: קדיש מוקדם מדי

אִם טָעָה שְׁלִיחַ צִבּוּר וְסִיֵּם הַפָּרָשָׁה עִם הַשִּׁשִּׁי וְאָמַר קַדִּישׁ — אֵין צָרִיךְ לִקְרוֹת עוֹד אַחֵר. אֶלָּא יִקְרָא עִם הַמַּפְטִיר מַה שֶּׁקָּרָא עִם הַשִּׁשִּׁי. דְּקַיְמָא לָן: מַפְטִיר עוֹלֶה לְמִנְיַן שִׁבְעָה.
ביאור: אם החזן סיים את הפרשה עם השישי ואמר קדיש מוקדם מדי — אין צריך להעלות שביעי נוסף. המפטיר יקרא מה שקרא השישי, והוא נחשב כשביעי. מקור: מפטיר עולה למנין שבעה.

סעיף ז — פסוקים שדילגו בקריאה

קָרָא הַפָּרָשָׁה בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית בְּשַׁבָּת וְדִילֵּג פָּסוּק אֶחָד — חוֹזֵר וְקוֹרֵא הוּא וּשְׁנַיִם עִמּוֹ. אֲפִילוּ הִפְטִיר וְהִתְפַּלֵּל מוּסָף — חוֹזֵר וְקוֹרֵא.
ביאור: אם מתגלה בדיעבד שדילגו פסוק אחד בקריאה — מעלים ג' (הקורא + שניים) לחזור ולקרוא את הפסקה הכוללת את הפסוק. אפילו אם כבר הפטירו והתפללו מוסף — חוזרים וקוראים! הטעם: מצוות קריאת התורה היא עיקרית, לא קישוט.
מבט כולל על ז' הסעיפים: הסימן מקודד את המבנה השלם של קריאת התורה בשבת:
סעיפים א-ב: מספר העולים (שבעה לכל הפחות, רשות להוסיף לדעת המחבר/חולק הרמ"א)
סעיף ג: כשרי העולים (נשים/קטנים וכד')
סעיפים ד-ו: מבנה המפטיר וההפטרה (זמן הקדיש, מפטיר = שביעי או נוסף)
סעיף ז: תיקון פסוק שדילגו — אפילו באיחור

2. הרקע הכללי

קריאת התורה בשבת בבוקר

קריאת התורה הציבורית היא תקנה המיוחסת למשה רבנו (מגילה לב ע"א). בשבת בבוקר מעלים שבעה עולים לכל הפחות — המספר הגבוה ביותר בכל ימות השנה. בשני וחמישי: ג' עולים. בראש חודש וחול המועד: ד'. ביו"ט: ה'. ביום הכיפורים: ו'. בשבת: ז'. ככל שעולים בקדושה — מוסיפים בעולים.

שאלת היסוד: כיצד מבנים את קריאת התורה הציבורית של שבת? מי יכול לעלות (עולה)? כיצד משתלב המפטיר עם העולים הרגילים? מה עושים במקרה של טעויות (פסוקים שדילגו, קדיש מוקדם מדי)?

מקום הסימן בהלכות שבת

סימן רפ"ב בא אחרי סימן רפ"א (זמירות/מודים) ולפני סימן רפ"ג (קריאה קצרה) ורפ"ד (הפטרה). זהו הסימן המרכזי של הליטורגיה של שבת בבוקר.

3. מושגי היסוד ההלכתיים

מושג 1 — שִׁבְעָה עוֹלִים: שבת היא היום היחיד עם שבעה עולים. מקור: משנה מגילה ד:ב. ימים שונים = מספרים שונים של עולים (לפי קדושת היום).
מושג 2 — מַפְטִיר: "החותם" — האדם השמיני העולה בשבת. קורא את הפסוקים האחרונים של הפרשה (לרוב אותם פסוקים של השביעי), ואחר כך קורא את ההפטרה (נביא). מקור היסטורי: בתקופות שמד, קריאת הנביאים החליפה את קריאת התורה.
מושג 3 — מַפְטִיר עוֹלֶה לְמִנְיַן שִׁבְעָה: "המפטיר נמנה במנין השבעה" — אם החזן בטעות סיים את הפרשה עם השישי ואמר קדיש, המפטיר משלים את השביעי (סעיף ו). אבל במנהג הרגיל, מעלים שבעה עולים פלוס מפטיר (= שמונה).
מושג 4 — כְּבוֹד הַצִּיבּוּר: הטעם שאשה לא קוראת בציבור — אף שהיא כשרה הלכתית (סעיף ג). מושג "סוציולוגי" המקבע את המנהג.
מושג 5 — חוֹזֵר וְקוֹרֵא: במקרה של פסוק שדילגו — אפילו אחרי הפטרה ומוסף — חוזרים וקוראים את הפרשה עם שלושה עולים לפחות (סעיף ז). מדגיש את עיקריותה של מצוות קריאת התורה.

4. מבט סינופטי על ז' הסעיפים

סעיףנושאהדין
אז' עולים בשבת, רשות להוסיףמחבר: מותר להוסיף. רמ"א: לא ביו"ט מלבד שמחת תורה.
בכמה עולים על אותם פסוקיםמחבר: מותר. רמ"א: אסור, מלבד שמחת תורה.
גמי יכול לעלותנשים/קטנים כשרים הלכתית, אבל מנהג מגביל. אסור בראש מגולה.
דמבנה: ז' + קדיש + מפטירמנהג: ח' עולים בשבת. המפטיר אינו נמנה ביו"ט/שבת.
המפטיר = מי שכבר עלהאם נאמר כבר קדיש: צריך לחזור ולברך. אחרת: השביעי יכול להפטיר.
וקדיש מוקדם מדי אחרי השישימפטיר = שביעי (משלים).
זפסוק שדילגוחוזרים לקרוא הפרשה עם ג' עולים. אפילו אחרי הפטרה/מוסף.

5. המשנה ברורה — סעיפים ראשונים

המשנה ברורה של רבי ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים) כולל ל"ו סעיפים על סימן זה. הנה הראשונים — כדי להבין טוב יותר את משמעות הסעיפים:

משנה ברורה (א) — (א) מוציאין וכו' - יש לומר בריך שמיה בפתיחת הארון בין בשבת ובין בחול. והנותן ס"ת והמקבלו צריך שיהא בימין ואפילו אם הוא איטר יד אין לשנות בזה:
משנה ברורה (ב) — (ב) וקורין בו וכו' - והיא מצוה מד"ס והיא תקנה קדומה ממשה רבינו ע"ה וכמ"ש בסימן קל"ה עי"ש במ"ב:
משנה ברורה (ג) — (ג) שבעה - הנה בזמן המשנה היה המנהג שהראשון שבקרואים היה מברך הברכה לפניה והאחרון היה מברך הברכה לאחריה והאמצעים כולן היו יוצאין בברכתן ואח"כ בזמן הגמרא התקינו שכל אחד יברך לפניה ולאחריה כמו שנהוג היום:

לטקסט המלא של ל"ו הסעיפים — עיין בספריא: משנה ברורה רפ"ב.

6. שיטת הרמ"א — ארבע הגהות עיקריות

  1. הגהה לסעיף א: ביו"ט — אין להוסיף מעבר למספר (אשכנז). יוצא מן הכלל: שמחת תורה. המפטיר אינו נמנה.
  2. הגהה לסעיף ב: באשכנז אין מעלים כמה עולים על אותם פסוקים. יוצא מן הכלל: שמחת תורה.
  3. הגהה לסעיף ג: נשים/קטנים — רק השלמה, אף פעם לא "כל העולים". עבד כנעני = אשה. אם אמו ישראלית — מותר. אסור בראש מגולה. ממזר מותר.
  4. הגהה לסעיף ד: מנהג מקובל ביו"ט (מפטיר אינו נמנה); בחול השלישי הוא המפטיר. כשיש ב' או ג' ספרים: מפטיר באחרון.

7. מקרים מעשיים מודרניים

המצבהיישום
בית כנסת אשכנזי — את מי מעלים?שבעה עולים + מפטיר = שמונה סך הכל. המפטיר קורא גם את ההפטרה.
בית כנסת ספרדי — האם מותר להעלות יותר משבעה?מחבר: כן. מנהג ספרד: בדרך כלל שבעה, מלבד אירועים (בר מצווה, שמחת תורה).
בית כנסת ליברלי המעלה נשיםהלכתית: חז"ל אמרו "לא" מפני כבוד הציבור (סעיף ג). אורתודוקסים אינם מתירים.
בר מצווה — הצעיר עושה את הקריאה והמפטירמותר (קטן יכול להיות מפטיר). פעמים רבות הצעיר קורא הכל + מפטיר.
פסוק שדילגו ונתגלה אחרי מוסףסעיף ז — חוזרים לפרשה עם ג' עולים. אפילו באיחור.
אמר קדיש אחרי השישי בטעותסעיף ו — מפטיר = שביעי (קורא את הפסוקים החסרים).
עולה שאינו יודע לקרוא (לא יודע ספר)הבעל קורא קורא בשבילו — העולה מחזיק ומברך. נוהג סטנדרטי מודרני.

8. סיכום מעשי של הסימן

שבעת הכללים לזכור מסימן רפ"ב:
  1. שבעה עולים בשבת לכל הפחות. המחבר מתיר להוסיף; הרמ"א (אשכנז) מגביל.
  2. אין לחזור על אותם פסוקים (אשכנז) מלבד שמחת תורה.
  3. נשים כשרות הלכתית אבל חז"ל: "כבוד הציבור" — לא למעשה.
  4. מנהג שבת: שבעה עולים + קדיש + מפטיר (= ח' עולים).
  5. מפטיר = מי שכבר עלה: צריך לחזור ולברך אם נאמר כבר קדיש.
  6. טעות החזן: מפטיר משלים אם הקדיש נאמר מוקדם מדי.
  7. פסוק שדילגו: חוזרים לפרשה אפילו אחרי מוסף.

9. שאלות הבנה

בדוק את הבנתך:
  1. כמה עולים בשבת? מדוע מספר זה?
  2. מהי המחלוקת מחבר/רמ"א על הוספה ביו"ט?
  3. הלכתית, האם אשה יכולה להיות עולה? מדוע למעשה לא?
  4. מהו מפטיר? האם נמנה בשבעה?
  5. מה לעשות אם החזן אמר קדיש מוקדם מדי (אחרי השישי)?
  6. מה לעשות אם דילגו פסוק — ונתגלה אחרי מוסף?
  7. מדוע יכול קטן להיות מפטיר?

להעמיק עוד

אם רוצים להעמיק בסימן זה:
להמשך הלימוד — הסימן הבאסימן רפ״ג ←
~ ~ ~ ~ ~
דעת · רב יוסף חיים סממה

סימן רפ"ב · רמה 1 — מבוא
♥ לתמוך בדעת
📖להצטרף לחברותא